ביקורת ספרותית על הנערה במרפסת ממול - פרוזה # מאת נאוה מקמל-עתיר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 2 באוקטובר, 2017
ע"י יפה


כאוהבת הסטוריה התחברתי מיידית לספר הזה שקצת הזכיר לי את וידוי של יוכי ברנדס.
ספר נחמד שבנו משני חלקים -
בחלק הראשון סיפור על אהבה מוחמצת ולא ממומששת אשר מחלחלת ומשפיעה על הדורות הבאים.
אלישע רפפורט אלמן שעלה לארץ בתחילת המאה מקישינוב לאחר שמשפחתו עברה פוגרום בו איבד את אשתו האהובה. בהגיעו לתל-אביב הצעירה
פוגש את רבקה עלמת חן שגם מתעניינת בו אך מרוב פחד עוזב הכל וחוזר למקום הולדתו. כשסוף סוף אוזר אומץ וחוזר לארץ הענינים משתבשים והגורל האכזר שלא
נתן לאהבתם להתממש גורם לנתק בין דורות..
החלק השני של הספר מתרחש בתל-אביב של ימינו, משפחה חרדית אמא ושני ילדיה בגיל העשרה בורחים מירושלים החרדית מאב/בעל מכה ומגיעים לבנין מט לנפול, זו דירה שננטשה ונאטמה עקב עקשנות והפניית עורף לארץ ולמשפחה בהמשך לאותו סוד מתגלגל של רבקה שכאמור משפיע על חייהם של יורשיה שלא מודעים לו כלל.
סיפור מרתק ביותר מתחילתו ועד סופוכאמור אהבה שמוחמצת אשר גורמת לכל הצרות והבעיות שבאות על הדורות הבאים. בספר שזורות גם דמויות מוכרות וידועות בתקופות שונות כמו ביאליק, ברנר וזה אגב מגביר את תחושת הקשר וההזדהות לספר. הדמויות של הסיפור עמן מעוררות רגש, כעס לעיתים , חמלה , כמיהה ותחושת ההחמשה ולמרות זאת הסוף המפתיע משאיר תקוה.
מה שעוד אהבתי אלו התמונות האותנטיות של הדמויות מחלקו הראשון של הספר, וזה מגביר את ההזדהות לדמויות.

הבנינים המתוארים גאולה 44 ואלנבי 52 אלה הם שני בניינים מתוך מאות בניינים שנבנו בתחילת המאה ומהווים כר נרחב לסיפורים. בנינים עם סיפורים מרתקים ושימורם הוא ערובה לשימור ההסטוריה שלנו שהיא בעיקר אסמכתא למשהו נושם וקיים.
הסופרת המדהימה הזו בעלת "אות מאבשלום" מתבלת את הסיפור הנוכחי בהמון פיסות מידע שמרחיבים אופקים ועושים חשק גדול לרוץ ולנבור בהסטוריה שלנו, כל הפוגרומים שהיו ברוסיה הלבנה, רצח ברנר ופרעות הערבים ביפו וכמובן ההסטוריה של בנייתה של תל-אביב וכל הקשיים שנילוו לכך.
נאוה המשיכי לספר סיפורים ואני כאן לקרוא אותם.


,
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אברהם (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת מעולה.
קראתי את הספר לפני כמה שנים.
אהבתי מאוד, בעיקר בשל ההיסטוריה, (וגם ביאליק)

משפט אחד עדיין משוטט אצלי בראש:

"האהבה -אי אפשר לכפות עליה לבוא,
ואי אפשר לכפות עליה ללכת"
בנצי גורן (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
יפה, כתבת נהדר על ספר נפלא. קראתי אותו לפני כמה שנים ואפילו כתבתי לאחר מכן לסופרת כמה נהניתי ממנו.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ