ביקורת ספרותית על אשתו של מגדל התה - רומן הסטורי - פרוזה # מאת דיינה ג'פריס
הביקורת נכתבה ביום שבת, 16 בספטמבר, 2017
ע"י קארי


אשתו של מגדל התה


אתוודה על האמת, עד עמוד 60 לערך הרגשתי שאני קוראת מעין דפים
ריקים, שום דבר כאילו לא קורה... ועוד רגע חשבתי לוותר בכלל ולא
לקרוא את המשך.

בכל זאת משהו הטריד אותי, קראתי את הפרק הראשון של הספר
ואת הדף האחורי ונראה שהייתה שם הבטחה למשהו מעניין... איך
זה בכל זאת יצא משעמם? טוב, אז אבקר אצל "ידידיי" באתר סימניה,
אולי נמצא שם איזה ביקורת שתעזור לי להחליט מה לעשות בקשר
לספר הזה. מתוך מספר ביקורת הבנתי שהעלילה צפויה להגיע
בשלב יותר מאוחר...

אמנם לא הגיעה במהירות שיא, ואומר שגם התרגום לדעתי לא
משהו, אבל אולי זהו הסגנון גם במקור, אבל בכל מקרה מה שחשוב
הוא העלילה שנבנית ונרקמת ואולי גם תשאיר לנו משהו בתודעה.

השיא אכן מגיע, בעשרים או שלושים עמודים של הספר, והודה
ולא אבוש, שדמעות זלגו במורד עיני השמאלית, ואפילו טלטלו לא
מעט את נשמתי, למרות שכאילו זה רק סיפור, אך אי אפשר
להתווכח עם עובדות: הסופרת רקחה עלילה מאין כמוה, וגם מסבירה
את הרעיון למצע הספר, שהפכה אותו למציאותי, לפחות לגבי התגובותיי.

ומען האמת ניסיתי לנחש תוך כדי קריאה מה באמת יקרה שם מאחורי הקלעים,
אולי הייתי כיוון שחשדתי באחות, אבל זה לא ממש מדויק, כדי לא לעשות
ספוילר, לא אסגיר פרטים בקשר לעלילה.

טענתי היא כי קריאת ספר למעשה הינה עניין של מצב רוח, ולאחרונה אני נמצאת במצב
לא פשוט אז ייתכן שיש קווים אלכסונים שיוצרים הזדהות עם העלילה,
ואז זה כאילו נהפך לבר קיימא, סך כל האנושות בסיסה מאד שווה לאורך הזמנים,
כל עוד המאחד הם רגשות...

אני כמעט ואיני נופלת ל"מאשי סטף" אבל לפעמים יש לנו צורך גם בחומר הזה.

הצורה המופלא שבה המחברת הצליחה לטוות את העלילה, ולהשאיר לנו מסרים
שראוי ורצוי לחשוב עליהם, ראויה לשבח והערכה, יישר כוחה ונקווה שתביא לנו
גם בעתיד ספרים שיגעו בנשמותינו, אולי תצליח בכך לעורר שינוי באורחות החיים.
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ