עוד תוצר מבית 4 פרשי האפוקליפסה האתאיסטים. מה שכל כך טוב בספר הנ"ל זו העובדה שהסופר לא גולש לציניות ובהחלט לא מבטל את המשמעות שחוויות דתיות (עקב מדיטציה, סמים ועוד) יכולות להעניק לחיים. הוא מצליח לחשוף מעין תבנית שמאפיינת את הפונדמנטליזם הדתי בכל העולם, ניתן לסכם את זה כך:
ליהודים\נוצרים\מוסלמים קנאים ממש כואב כשאחרים נהנים, שלא על פי הספר.
דבר אחד שנראה לי מאולץ בספר היה ה5-6 עמודים של פסוקים מהקוראן שצוטטו כדי להראות את חוסר הסובלנות באיסלאם. אני מבין שאולי לקוראים שגרים במקומות יותר שקטים זה יכל להאיר פן מסויים בדת המוסלמית אבל לישראלי ממוצע כמוני? אני רק צריך לפתוח את הדף הראשי של אתר חדשות רגיל כדי לחזות בצד הפחות שוחר שלום של הדת הזו.
אז מה, אללה הוא עכבר? זה לא מה שחושבים מיליארד (פלוס) אנשים, שכבר אינם מרוכזים "במזרח" או בעולם השלישי. הם נמצאים בינינו, ולא כולם נחמדים.
הספר הזה הוא שעון מעורר.











