כמעט 500 עמודים עוברים ביעף ואני חושב האם זו טלנובלה מרוקאית? טלנביילה ימית? מה זה בדיוק? בשני העמודים האחרונים אני למד כי זו אינה המצאה, לפחות לא המסגרת הכללית. היו דברים מעולם.
עכשיו למסגרת.
ב-1492, חוץ מזה שקולומבוס היהודי המומר גילה את אמריקה, גילה ממש, בספרד החליטו שדי להם מהיהודים והעיפו אותם לכל הרוחות. לא שהם היו מקוריים במיוחד. היהודים שעפו פנו להיכן שיכלו ואלה שלא היה להם ממון לנסוע רחוק, נסעו דרומה בכללי למרוקו. לשם הגיעו גם בני משפחת פלאח, שיהדותם היא אמונתם העמוקה והם לא רצו המרה, גם לא בשער טוב.
כשנולד שמואל, הבן הראשון מהשניים, העיד אותו אביו להיות רב. שמואל קיבל את שמו כשמואל ההוא מהתנ"ך משום שכמו ההוא גם הוא נולד נימול. זה קדוש ומיוחד. שמואל אכן הלך בגדולות, היה רב, זימר זמירות שכבשו לבבות והיה גם פיראט רך לבב. שדד ונטה לא להרוג. כשנולד יוסף, האח הצעיר, אז נולד. לא ציפו ממנו לדבר, אבל הוא היה נועז וקשוח, הרבה יותר הגיוני מאחיו הבכור, אבל חמום מוח. לפיראט זה מתאים.
עכשיו תשאלו למה פיראטים. אז ככה: זוכרים את הספרדים, שהעיפו את היהודים? אז כעניין נקמה האחים החליטו שהם יהיו פיראטים וינקמו בכל ספינה ספרדית המשייטת בים התיכון, ולמה להתקטנן, גם באטלנטי.
עכשיו, זוכרים טלנובלה? אז שאלה במתמטיקה: יש בור ולתוכו נפל חילזון. עומק הבור עשרה מטרים. החילזון מצליח בכל יום לזחול מעלה שני מטרים, אבל בלילה כשהוא נח הוא חוזר וגולש מטר מטה. כעברו כמה ימים יצא מהבור? כמה שמואל, כל חייו המתקרב לנקמה וזו הצליחה ברגע האחרון לחמוק ממנו.
שמואל ניסה בדרכים דיפלומטיות לסייע לסולטן מרוקו להתחזק אל מול אחיו החמדנים. הבטיח צי חזק, הבטיח בריתות, הבטיח עולם ומלואו, אך שוב ושוב חמקה ההצלחה ממנו. אחיו יוסף חרק שיניים, אך הבכורה אינה שלו ותואר השגריר והשליח לא ניתנו לו. בהמשך גם הולנד בתמונה, גם פורטוגל, גם בריטניה ולקינוח ג'מייקה.
ומה עם אשת הפיראט? טוב שנזכרתם.
מאליקה, זו שמה, ג'ינג'ית לוהטת נועדה לשמואל. שמואל היה חובב בולבולים וטען תמיד שהאחת טרם הגיע, למי ששאל. והיו ששאלו. אבל היו אלה זמנים מסודרים. אם שמואל חושב לפעול למען הסולטן ולהיות רב בקהילת היהודים ומנהיגם, הנה הכלה. אל מול מאליקה הוא דווקא לא התקשה להתקשות, אבל התברר שהוא עקר. פה ושם עוברים שנים, לאחיו כבר שני בנים. אומרים שלכל מלח אישה בכל נמל, אבל דווקא לאישה, זו המבינה שבעלה עקר, מחליטה לקחת את הגנן לניסוי כלים. העניין מצליח. האהבה פורחת, המוזיקה רועמת ובפרק הבא תבינו מה ג'ינג'ית מסוגלת לעשות.
בינתיים נער בן שתים-עשרה נשלח לעבוד באניה של שמואל פלאח וזה מבטיח להגן עליו. איכשהו גם הגנן המזריע, אבל לא בגן, מגיע לספינה והשמחה רבה. שמואל חובט בגנן, גם מאליקה האישה מגיעה לספינה מחופשת למלח ובלילה שמואל הקברניט-רב-פיראט נרדם ובידיו הנער שנשלח להיות תחת חסותו.
כך עוברות מההתחלה לסוף כארבעים וקצת שנים. בכורו של שמואל אינו מזרעו והשני שלו בא כששוב לא התקשה להתקשות ובמעשה אינוס הוציא ממאליקה בן נוסף.
ומה עם הפרנסה? שמואל רב החבלה, ממש ככה בספר, הוא זה המקרב ומרחיק, מבטיח וחוזר ומבטיח, שוב חוזרים ומאמינים לו, שוב מעניקים לו ספינות והוא חוזר ונכשל. למה קראו לו שמואל ולא נחום תקום?
ומאליקה? טוב ששאלתם. בסוף היא נשארת עם יעקב בכורה, ילדה הטוב, מוכרת את הבית באמסטרדם לאחר מות שמואל ומתרחקת מהקהילה היהודית החונקת. עם שניים מצוות בעלה הנאמנים לה היא מרחיקה לג'מייקה עם מפה מסתורית.
מה השאיר שם כריסטופר קולומבוס? אוהו.

בשבוע שעבר התבשרנו כי הסופר אילן שיינפלד זכה בפרס ברנר על ספרו "הנזיר היהודי". אישית, שמחתי מאוד על כך: אמנם אני לא מומחה לספרות ישראלית מקורית אך אין לי ספק כי שיינפלד הוא מטובי הסופרים הישראלים הכותבים היום. מכיוון שמאוד נהניתי מ"מעשה בטבעת" ומ"הנזיר היהודי", החלטתי לכבוד זכייתו של שיינפלד לקרוא גם את "אשת הפיראט היהודי".


קצת מוזר שאחד כמוני שאת רוב שיעורי ההיסטוריה בתיכון העביר במשחק כדורגל בחצר, הפך עם השנים לחובב היסטוריה, אך מזל שאנו משתנים עם השנים ועושים תיקון. כחובב היסטוריה, רומנים היסטוריים הם אחד הז'אנרים האהובים עלי. שיינפלד לא רק מפליא לכתוב רומנים היסטורים ולהאיר פינות לא כל כך מוכרות בהיסטוריה שלנו, הוא גם עושה זאת בשפה עשירה ההופכת את הקריאה לחווייה ממש.


בספר זו לוקח אותנו הסופר אל תחילת המאה ה-17, תקופה הנחשבת לסוף עידן התגליות. אוניות סוחר רבות עושות את דרכן בימים ובאוקינוסים והן מהוות טרף נחשק עבור שודדי הים. קצת מוזר לחשוב על שודדי ים יהודים: תארו לכם את ג'ק ספארו העוטה על עצמו טלית ותפילין. אמנם שוד ימי לא ממש מסתדר עם מצוות כלא תגנוב ולא תרצח, אך כאשר מדובר בסוג של נקמה בגויים, כנראה שהכל מותר. הנקמה היא כמובן בספרדים אשר בסוף המאה ה-15 גרשו מארצם את היהודים בפקודת פרדיננד ואיזבלה.


סיפור העלילה עוסק בשמואל פלאח, יהודי אשר משפחתו גורשה מספרד למרוקו. פלאח גדל להיות רב והוא יוצא לממש את צוואת אביו המנוח לנקום בספרדים, בבחינת "זכור את אשר עשה לך עמלק". העלילה לוקחת אותנו ממרוקו אל ספרד, פורטוגל, צרפת, הולנד ומסתיימת באיים הקריביים, שם ניתן עד היום לראות באחד מבתי העלמין מצבות עם כתובות בעברית ולצידן סמל הגולגולת והעצמות של שודדי הים.


יש בסיפור הרבה תככים, מזימות בינלאומיות, מהלכים דיפלומטיים ערמומיים, יחסים בתוך המשפחה בין בעל לאשתו, בין הורים לילדים, בין אחים, סיפורים על נאמנות ובגידה, תשוקות, אונס, רצח, יחסים הומוסקסואלים, בקיצור כל החומרים מהם מורכבים החיים האמיתיים. המידע ההיסטורי אמין והדינמיקה בין הדמויות מרתקת.


בחלקים גדולים של הסיפור, מאליקה אשתו הג'ינג'ית והתוססת של שמואל, היא הדמות המרכזית. היא מצליחה לחיות לצידו כשווה בין שווים ובקטעים מסוימים לא יכולתי להימנע מהשוואה לדמותה של האפיפיורית יוהנה בספרה של דונה וולפולק קרוס.


כשסיימתי את הספר הרגשתי צורך לכתוב לאילן שיינפלד ולהודות לו. הופתעתי כשהשיב לי שזהו הספר הפחות נקרא מבין כתביו.

5 כוכבים בלי צל של ספק.

יידישע פיראטען הלכו פייפן

פעם חלמתי להיות ספן עברי, במדי חובל צחורים, החוצה אוקיינוסים כחולים. חלום של נער עגום שבקש להרחיק ממציאות אפורה, לאופקים חדשים שיש בהם הבטחה לחיים חדשים כהרפתקה.

הדרך למרחבי הים עברה בבית ספר ימי, שם הייתי רק כשנה, בסוף שנות השישים, ובו זכיתי לחזות בהופעת להקת חיל הים, שבין כוכביה היו שלמה ארצי, רבקה זוהר ודובל'ה גליקמן. אחד משירה הבלתי נשכחים, היה יידישע פיראטען, המתאר בצורה הומוריסטית, קורעת מצחוק, חבורת שודדי ים יהודים לא יוצלחים, דוברת יידיש, המתגלגלת בסופו של מסע לפלשתינה ומגויסת למקהלת הרבנות הצבאית.

פיראטים מטילי אימה ומשפרצי סקס, ואיתם נשים לוחמות, חזרו לאחרונה לאופנה באמצעות סידרת הסרטים שודדי הקאריביים, בה קפטן ג'ק ספארו, מגולם על ידי ג'וני דפ. אופנתיות שהעלתה את השאלה היהודית, האם במציאות, היו פיראטים יהודים? מחקרים היסטוריים, מצבעים על קיומם של שודדי ים יהודים בעבר.

פיראטים יהודים, פעלו בחופי מרוקו, הנודע בהם, שמואל פאלאג'י, יהודי משכיל ורב מוסמך, מי שייסד את צי הפיראטי שפעל בחסות הסולטן, לו הוא שמש גם כשגריר בהולנד. בתחילת המאה ה-17, הוא נהג לתקוף את ספינות הצי הספרדי, בספינה שיש הטוענים שעל סיפונה היה בית כנסת.

בג'מייקה שהתגלתה על ידי כריסטופר קולומבוס, התקבצו מגורשי ספרד ומפורטוגל, ואנוסים שנסו מאיימת האינקוויזיציה. קולומבוס, לו מייחסים השערה מרחיקת לכת, על מוצאו היהודי, וכמי שבקש למצוא מקלט לבני עמו, הצליח להרחיק לזמן מה את האינקוויזיציה מג'מייקה.

ג'מייקה, הפכה לאי מקלט ולמוצב קדמי לפיראטים, ממנה הם יצאו לתקוף ספינות סחר ספרדיות. חלקם של הפיראטים היו יהודים גאים. אחד מהנודעים שבהם, היה מוזס כהן אנריקס, שארגן וביצע את אחד ממעשי השוד הנועזים ביותר במאה ה-17. יחד עם האדמירל ההולנדי פייט היין, שדד מוזס כהן, מטילי זהב וכסף ספרדיים בשווי של כמיליארד דולר בערכים של ימינו.

בג'מייקה נמצא בבית קברות עתיק, בו שרדי מצבות בהם כיתוב עברי וסמל הפיראטים, גולגלת ועצמות מוצלבות, ללמדנו שהמת גאה במוצאו היהודי והפיראטי כאחד.

לשיינפלד, נתונים נפלאים ליצירת רומנן היסטורי מעניין. היו לי צפיות גבוהות מהרומן. האם הן התממשו? גיבוש הדעה שלי על הספר עבר טלטלות רבות, כמסע בים המתנהל בחוסר ודאות.

תחילת העלילה במרוקו, אליה הגיעו מגורשי פורטוגל וספרד, הממשיכים לחוות חוסר ביטחון במלחמת הירושה, שפרצה בין בניו של הסולטאן המרוקאי. בעולם של חוסר ודאות, נולדים שני אחים, האחד שמואל פלאח, איש שקול, וקר רוח, מי שהוסמך לרבנות, לעומתו, אחיו יוסף, סוער ורגזן, הנוטה להגיב באימפולסיביות ובאלימות, מאמין בכוחה של החרב לפתור בעיות.

שמואל שודך למאליקה, אישה סוערת, חסרת מנוחה, שלבסוף בגדה בבן זוגה, אירוע בעקבותיו היא תצא למסע חוצה אוקייאנוסים, בו היא תהפוך ללוחמת, ולאישה משוחררת ונחרצת, ביטוי לגורלה שנגזר מילדותה.

רומן העוסק בשודדי ים, ראוי שיהיה דינאמי ולא בהכרח בעל מבנה ליניארי מתפתח. כפי ששיינפלד בחר, להתחיל את העלילה, בילדותם של שמואל ויוסף, המסופרת בצורה ארוכה וטרחנית, מצב שגרם לי כמעט לנטישת הספר. אם במעשה בטבעת, נדרשה עריכה קפדנית שתקצץ בדפיו, קל וחומר, נדרש קיצוץ בספר הזה, בעיקר לחלקו הראשון.

שיינפלד, עוסק במיסטיקה יהודית, באופן שהספר אמור להיות חצי אגדה. התבנית הזאת היא מאפיין חשוב בעיצוב האמנותי של מעשה בטבעת, לעומתו, בספר הזה מדובר באילוץ, שלא מתחבר לעלילה. כמו מעשה בטבעת, חציית הים משמשת רקע לביצוע מעשה אונס אכזרי, הפעם בנער שנימסר להיות שוליית מלחים, מעשה סדום, ששיינפלד התעקש להדביק גם לעלילת מעשה בטבעת. שיינפלד חוזר על תבנית הרומן מעשה בטבעת, ברומן הזה, מה שמתאים לרומן אחד לא בהכרח מתאים לרומן שני. בספרות כבאמנות, אני מחפש תבנית אחרת, שתפתיע אותי בחידוש.

בדומה לאיצקוביץ', בספרו תיקון אחר חצות, כך שיינפלד, מעניק מעמד מרכזי למאליקה האישה כגיבורה אכזרית, ותבונית, האם היא תהפוך לשודדת ים, הדוקרת גברים בחרבה ובלשונה גם יחד? האם הדמות הזאת אמינה, לשם כך, צריך לקרוא את הספר בכדי לקבל החלטה.

ספר העוסק בים, ובפיראטים, צריך להיות מאופיין ביכולת תיאור טובה של הים ותהפוכותיו, של סירות המפרשים והימאים הנופחים בהם חיים, של קרבות השודדים, רעם התותחים, וצקצוק החרבות, בחלק הזה הספר לוקה באנמיה.

שיינפלד בצע עבודת תחקיר יסודית, הרקע ההיסטורי ניכר בספרו היטב. שיינפלד אומנם כותב יפה, בשפה יפה, שיש לה צלילים עתיקים, אך העלילה וגיבוריה לא ממש משכנעים, הם מרגשים יותר שטעטל - עיירה יהודית, ופחות ספינות פיראטים המשיטות באוקייאנוסים.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

יידישע פיראטען
להקת חיל הים
מילים: יורם טהרלב ודני ליטאי
לחן: דרורה חבקין

מביאליסטוק עד ווהלין
מליטא ועד פולין
כל העם כבודנו ימלל
איזה חברה יאט
יידישע פיראטען
שירבו כמותם בישראל!

אל המסע יצאנו
את המצפן כיוונו
שנפליג ישר אל ארץ כוש ואל תרשיש
מילאנו את הפעקלאך
פסוליה וגם קרעפלאך
פח של צ'ולנט,
פח של בורשט,
חבית גפילטע פיש.

מביאליסטוק עד ווהלין...

הגענו אל הבלטי
אני לים נפלתי
רק צעקתי: שמע ישרואל וי צי מיר געוואלד!
ממעמקים קראתי
אך איש מן הפירטים
לא קפץ להצילני, רק דב-בר לבד.
הרב חובל רב גדליה
נתן לו אז מדליה
וכולם אמרו אתה הוא שימשן הגיבור
ענה דב-בר אני הוא
גיבור גדול אך מיהו
זה הפסקודניאק אשר דחפני מאחור?

מביאליסטוק עד ווהלין...

בנפולי היינו
ושיקסעס שם ראינו
אלוהים ניסה אותנו איזה ניסיון
אחת הושיטה יד לי
אז רק האל עמד לי
וגם זלמן שתפס אותי בצווארון.
הגענו למסינה
משם לפלסטינה
ונרד ביפו לסייר בסקרנות
משם כבר לא יצאנו
גייסו שם את כולנו
ועשו אותנו מקהלת הרבנות.

מביאליסטוק עד ווהלין...
https://youtu.be/5Y0z4su9cCg

לשפוט את יכולת הסופר על פי ספר אחד זו איננה מיקצועיות. אבל בחייאת, אני לא באקדמיה אלא בפורום קריאה, ואם להשתמש בחושיי האינטואיטיביים זה קביל כאן - אילן שיינפלד הוא סופר מוכשר בעירנו. בשלושים העמודים הראשונים של הספר זיהיתי תכופות ניצוצות עגנוניות (הכוונה היא לאסכולת שי עגנון) שמחד משכו אותי להמשיך לקרוא את הספר ומאידך אחזוני בעתה שמא לאורך קריאת כל הספר אצטרך להשתמש במילון עברי-עברי. חששותיי התבדו ואת הסקרנות מן השפה המליצית החליפה עלילה סוחפת ומעניינת.

כמה באמת מאיתנו שמעו על פיראטים יהודים? וכמה מאיתנו נתקלו בפיראט שהוא גם רבן? אז שמואל בן יצחק הוא כזה - רב חבלה ורב למהדרין.ועל המתח הזה נבנית העלילה , בין הלוחמנות ועזות הפנים שמאפיינות את לוחמי הים לבין הרכות והנועם שהיהדות מבקשת ממאמיניה לשדר. הסופר דואג לשפוך אור על אי השלמות ועל קבלתה, על המרדף בחיים אל הבלתי מושג ובעיקר על הצורך לשבת ולהביט על מה שיש לך ולהודות על כך ולא לחכות לערש דווי כדי להבין זאת.

יש בספר הרבה מן הפסיכולוגיה והרבה מין ההיסטוריה, ותוסיפו לכך שהשילוב הוא מאת שיינפלד אז זה יוצא מוצלח.

ספרו של אילן שיינפלד הוא אוצר בעולם הספרות. הספר נכתב בשפה עשירה, נפלאה וגבוהה שלא רואים הרבה כמוה בספרות המודרנית ועל כך נתונה לו חיבתי הרבה. הוא מכיל בתוכו אינספור אנקדוטות על החיים של המחבר ומציג עולם שלם של רגשות ושל פנים באישיות המורכבת של דמויותיו.
הסיפור של שיינפלד מספר על דמותו המופלאה של הפיראט היהודי הרב שמואל פלאח, שהסתובב בעולם לחפש מקור לגאולה של עם ישראל. הוא יצא למסעותיו במרחבי הימים כמה דורות לאחר גילוי אמריקה והוא מתנגש ומכוון דרכו כנגד מלכים ורוזנים כאשר עומדת למול עינו רק טובת ישראל (וטובת עצמו).
הסיפור הוא סיפור היסטורי שנרקם ביד אמן ובשפה המתובלת בלשון הקודש אך למרבה אכזבתי לא עסק בפנטזיה היסטורית כמו שייחלתי לי שיקרה (ויקרא). הדמויות המורכבות של שיינפלד מלאות ברגשות ואינטימיות שהרגישה לי לא במקום בחפשי אחרי עולם פנטזיה על יהודים פיראטיים, והתיאורים של היחסים האינטימיים בין הדמויות השונות הרגישו לי לא שייכים לטוהר ותמימות הסיפור שחיפשתי. רק לאחר מעשה הבנתי את מטרת הסופר בדבריו ובשלבו את צרורות ליבו לתוך עלילת הספר.
אינני מצטער על כך שהקדשתי מזמני לספר המיוחד הזה, אך במחשבה תחילה לא בטוח שהייתי נכנס אליו אילו ידעתי שכך יהיה. כמו שאומרים "זו לא כוס התה שלי".

וואוו!!!!!
איזה ספר מקסים
סיפור יפה עם גרעין של אמת
כתוב יפה קולח ומעניין
מומלץ בחום!!!!

מתאים לי כיוון שקראתי אותו כשהייתי במרוקו וולנסיה.