“אל תסתכל בקנקן, אמרו חז"לינו, אלא במה שיש בו. באנגלית יש פתגם המביע רעיון דומה, אבל עוסק בספרים וכריכו. משהו כמו אל תסתכל בכריכה, אלא בספר שבתוכה. היום לא כל כך מאמינים בפתגם הזה. או שמאמינים בו בתיאוריה, אבל לא מיישמים. למשל הספרים שהספריות זורקות. האלה עם הדפים הצהובים, כריכת הקרטון נטולת הציורים, והאותיות הקטנות בגופן בגודל 10 נקודות. זורקים אותם, כי הקהל אינו מעוניין לקרוא, אבל הרבה פעמים הם מפסידים. קחו למשל את הספר הזה. כל מאפייני הכריכה רומזים שהוא רומן רומנטי וקליל. הכריכה הצבעונית, תמונת הבחורה בשמלת קיץ קלילה, השם של הספר שנראה כאילו חידתי, אבל הוא לא. הסופרלטיב על הכריכה.

אז לקחתי לקריאה ספר שנראה רומנטי וקליל, משהו שמתאים בדיוק לנסיעה באוטובוס מירושלים לבאר שבע ובחזרה. וגיליתי להפתעתי שהוא בדיוק כזה. רוברטה עובדת בחנות של ספרים משומשים. היא מפתחת במקביל אוסף של גלויות, מכתבים, ומסמכים ששימשו כסימניות ונשארו בתוך הספרים המשומשים שהיא מסדרת בחנות. אז היא חובבת ספר, וחובבת סיפורים אישיים קטנים, ויודעת לסדר. וחוץ מזה היא אינטיליגנטית, ופנויה. מלבד המכתבים באוסף שלה, רוברטה גם מוצאת בין החפצים של סבתא שלה מזוודה מלאת מכתבים שעליה יש תווית "ד. סינקלייר". אלא ששם המשפחה של סבתא של רוברטה אינו סינקלייר, ולכן יש כאן תעלומה: של מי המזוודה? איך המכתבים שבה קשורים לסבתא דורותיאה, ומי היה סבא של רוברטה?

זהו. קלאסי. שמאלצי. צפוי. בדיוק כמו שאומרת הכריכה מראש. אז מסתבר שהרבה פעמים הקנקן מספר בדיוק על מה שיש בו. למעשה בשביל זה נועדו כריכות ספרים. כך לא נצטרך לקרוא את כל הספר כדי לדעת אם אהבנו או לא. יהיה מספיק לראות את השמלה הצהובה.”

“רומן היסטורי המשלב שני סיפורים שונים.

רוברטה עובדת בחנות ספרי יד שנייה וספרים חדשים ואוהבת למצוא אוצרות בספרי היד שנייה. תמונות, מכתבים וכרטיסים ישנים הם ממצא קבוע והיא מצרפת כל אחד מהם לאוסף שלה. רוברטה אוהבת לדמיין את האנשים שהם שייכים להם.
אביה מביא לה יום אחד מזוודה השייכת לסבתה, דורותיאה. רוברטה מוצאת תחוב באחד הספרים במזוודה מכתב אשר משנה את כל מה שידעה על סבתה. המכתב חתום על ידי סבה, אבל זה לא נראה הגיוני, הוא מתאריך לאחר מותו כביכול במלחמת העולם השנייה.
רוברטה יוצאת למסע גילוי האמת.

דורותיאה תקועה בנישואים אומללים ונאבקת כדי “לגמור” את החודש בזמן שבעלה נלחם במלחמה. מפגש מקרי עם טייס פולני מהווה תחילתו של געגוע והיא מתחילה לראות את העתיד כדבר לצפות לו, ולא לפחד ממנו. עברה היה כואב, קשה ומלא בשיברון לב, ולכן היא מנסה לקוות לקצת אושר.

בסיפור שתי דמויות חזקות ואוסף של דמויות משנה.
הרומן הזה נע בצורה יפה קדימה ואחורה בין תקופות ומשלב את שני הסיפורים בחוכמה.
הסופרת מצליחה להקים את הדמויות לחיים ולטעמי ענייני האהבה צוירו ביד עדינה ולא מוגזמת.
מי שנהנה מספרים השוזרים יחד את העבר עם ההווה – יהנה מאוד.
במיוחד אהבתי את הכריכה של הספר הכוללת ספרים ישנים.

לסיפור פוטנציאל רב, אך לטעמי הוא פוספס.
המתח בספר לא ממש מותח ודי מהר מגלים את העלילה.
סיום הסיפור נכתב לטעמי כסיום מעט “הוליוודי”.
כן, יש לא מעט סתירות פנימיות ועומס בפרטים.”

“סיפור קליל על אהבה היום, אהבה בעבר, תרמית בעבר ותרמית היום, יחסי הורים וילדים בעבר והיום.
קניתי בשדה התעופה להעביר את זמן הטיסה.
ספר נחמד לעשות ממנו סרט בנות קליל.
לא אכזב אבל גם לא כזה ששווה שיתפוס מקום בספריה.”

“ספר קליל ומהנה. הכתיבה קולחת, התוכן נוח וגם הסצנות הקשות שבו (אולי שתיים לכל אורך הספר) כתובות בצורה קלה לקריאה, גם לקוראות צעירות. מבחינתי הספר נכנס לז'אנר "ספר בנות". יכול להיות ספר נסיעה או טיסה טוב.”