ביקורת ספרותית על למה לך להיות מאושרת אם את יכולה להיות נורמלית? מאת ג'נט וינטרסון
ספר טוב

---

"כשאימא כעסה עליי, וזה קרה לעתים קרובות, היא הייתה אומרת: 'השטן הוליך אותנו לעריסה הלא נכונה'".

כך מתחילה ג'נט וינטרסון את סיפור חייה.
ג'נט ילדה מאומצת, שגדלה בשנות השישים בבית דתי ועני באקרינגטון, אשר בצפון אנגליה.
אמא הייתה דתית, מטורפת, ודיכאונית.
אמא נהגה להחזיק אקדח במגירת המטליות, אבל בעיקר ירתה ציטוטים מהברית החדשה,
כמה צטוטים מסולפים מקלאסיקות, ואף נהגה לערבב אותם זה בזה,
לכל אלה הוסיפה כמה דיעות חשוכות וכמה מזמורים בנושא אחרית הימים.
כשהייתה רוצה להגיב על כל בשורה, בין שהיא אסון או ששון, הייתה אומרת: "אל תשאל, למי צלצלו הפעמונים"
(סילוף מקטע פרוזה מאת ג'ון דאן, שסופו: "למי מצלצל הפעמון")
ג'נט הסתלקה לבסוף מהבית בגיל שש-עשרה ועשתה קריירה מפוארת כסופרת, שדרנית, ואקטיביסטית בריטית.
זהו סיפור על העדר האהבה, ועל כוחה המרפא של הספרות והשירה.
וינטרסון מספרת את סיפורה בגילוי לב מדהים, נוגעת בכל עצב חשוף,
מתארת בהומור בריטי ובלשון ישירה נחרצת ונועזת את המאבק המתמיד שלה.
זהו סיפור של הישרדות נחושה ואמיצה, חיפוש בלתי נלאה אחרי אהבה והשתייכות, והשלמה עם העבר
עם הפצע שנותר מכך שננטשה ע"י אמא הביולוגית, עם הדתיות והשמרנות הקיצונית של אמה המאמצת,
על התודעה הפמיניסטית המינית והפוליטית שלה,
על חירותה ועל פחדיה - ומדגישה את כוחן המרפא של המילים: קריאת ספרות וכתיבתה.
זהו וידוי נועז , מטלטל ובלתי נשכח,
ואל תשאלו למי צלצלו הפעמונים....

» ביקורות נוספות של נילי
» ביקורות נוספות על למה לך להיות מאושרת אם את יכולה להיות נורמלית?