ביקורת ספרותית על לוחמת האהבה מאת גלנון דויל מלטון
בזבוז של זמן

---

יום שישי, שתיים עשרה בצהריים ומסיימים ללמוד מוקדם.
לקחנו קו 21 חברתי אנה ואני ונסענו לשוק הכרמל בת״א.
קיבלתי מאבי הוראות כיצד להגיע לשם ואיפה בדיוק לרדת; פשוט וקל
המשיכו עם האוטובוס עד תחנתו הסופית, רדו בכרמלית ואתן שם.
אבי נסע לשוק כל שישי לעשות קניות והציע שניפגש בנחלת בנימין לאחר שיסיים.
הוא נתן בידי כסף מזומן לקנות את הדברים ״שבקרוסאל״ עולים פי שניים: פוסטרים, יומנים עם מפתח, מחקים ריחניים ומיני קוסמטיקה. נזכרתי גם שמלאי הטמפונים שלי אזל והנה הזדמנות לחדשו.
אנו פוסעות במשעולים הצרים, צפוף לנו חם ולח.הבסטיונרים מכריזים על מרכולתם בקול גדול והמוני אנשים סביבנו: ישישים סוחבים מזוודת סל על גלגלים, תיירים מסקנדינביה, אימהות וילדים. כולם עסוקים במישוש הסחורה, בשליפת שקיות והעמסתן על אמצעי תחבורה ללא מנוע.
אנושק׳ה, בואי נצא מכאן. חם לי ואני צמאה!
אבל לא קנינו כלום, הכריזה באכזבה. לא נורא, נלך לקניון. יש שם מזגן והכל מסודר על המדפים, יותר כיף, לא?
אני כמעט מתחננת בפניה והיא מסכימה לי, תמיד סומכת עלי החברה הכי טובה שלי.
כמעט ביציאה לרחוב אלנבי אני נתקלת ״בפרפומריה צדוק״ בסטה ריחנית שמרכולתה כוללת סבונים נוזליים, סוגי שמפו שונים, קרם גוף מידנייט שריחו מאמיר למרחקים ומוצרים היגייניים לאישה. אני מחפשת בעיני את חפיסות האו.בה ומוצאת אותן מסודרות שורות שורות על מדף גבוה מעל ראשו של גברתן שחום ושעיר שנראה כי יהיה נותן השרות שלי היום.
ס-סליחה, אני פותחת, אפשר בבקשה חבילה מאלו? אני שואלת-מבקשת וממהרת להצביע על התוצרת הגרמנית, חסרת המוליך.
בעל הבית מביט בי בגופיית הסבא שלו, זרועותיו העבות נוטפות זיעה וחיוך מסתמן על שפתיו כמו זה של אלי וולך מהטוב, הרע והמכוער.
מאיזה סוג מותק? הוא נועץ בי מבט משועשע. יש כל מיני, את יודעת.
״Mini״ אני עונה במהירות שיא ומשתדלת שלא להסמיק יתר על המידה.
הוא מושיט יד מיומנת לשורה השלישית, משתהה מעט וזורק: כוס קטן, הא?
הדם אוזל מראשי במהירות ונדמה שהחלפתי צבעים אך משום גילי הצעיר וניסיוני המועט, אני מושיטה זרועי ולוקחת את החפיסה ומשתדלת להתעלם מהחיכוך הדוחה של ידו בידי.
את השאר אינני זוכרת, וודאי זרקתי לו מטבע של חמישה או עשרה שקלים, מי זוכר?
לא טרחתי לספור את המטבעות או לקחת עודף, פשוט התחפפתי משם ואנה דוהרת בעקבותי.

ומדוע, תרצו לדעת, אני משתפת אתכם במעשייה הדוחה הזאת? כי היא הזכירה לי את הספר הבא שעל אף הגועל, המשכתי בקריאתו ואף סיימתיו עם מסקנות דיי נחרצות.
״לוחמת האהבה״ הלא היא גלנון דויל מלטון, היא לא יותר מאותו סוחר בשוק שגרם לקיבתי להתכווץ בגועל.
סיפורה אמור לגעת ללב, אמור לרגש אך בסיומו הרגשתי מפח נפש ובזבוז זמן.
בחלקו הראשון המסתיים בעמ׳ 100 בערך היא מספרת אודות קורותיה כנערה צעירה: דימוי עצמי נמוך, בעיות משקל ובולימיה וסקס עם כל מה שזז.
הרבה סקס: במסיבות סמים, על יד מכונת הכביסה ועל רצפה מטונפת.
היא מתארת אשפוז בבית חולים לחולי נפש לאחר שכלו כל הקיצים והוריה לא ידעו עוד במה יוכלו לעזור. היא מאשימה את התרבות שאליה נולדה, את החוקים הבלתי כתובים שכפו עליה להתלבש בצורה זנותית, להיות יפה ושותקת על מנת שיעריכו אותה הגברים, לקבל קצת אהבה מהם, אולי אפילו הערכה.
כמו ברבי בשיער מחומצן וגזרה חטובה על מנת לשאת חן, עקבים גבוהים וחצאיות מיני קצרצרות להחריד כדי לחשוף את הסחורה.
היא נכנסה להריון, עשתה הפלה.
לא למדה לקח ושוב נפלה בפח, התחתנה שלא מאהבה עם גבר יפהפה כי היתה בהריון וחוותה חיי נישואים זוועתיים כי לא היה דבר משותף בינה לבין בעלה ובסופו של דבר הוא גם בגד בה.
בכל אשם הלחץ החברתי, סביבתה הבלתי תומכת, המלכודות אליהן נפלה.
איפה ההורים היו כשהיא שחתה בבוץ? נעלמו עקבותיהם, הם לא תמכו בה מספיק. האמנם?
מה עם קצת אחריות אישית, גברת? איפה את היית שכל זה קרה?
בולימית ואלכוהוליסטית, היא שכחה היכן שמה החלטותיה לגבי המשך החיים.
מעמ׳ מאה ועד סוף העלילה היא עסוקה בלהטיף לנו כיצד ניצלה מאבדון ומהי הדרך הבריאה והבטוחה כדי להגיע למצב האידאלי שבו ישנו חיבור בין הנפש לגוף וכיצד חיה בשלום עם בעלה וילדיה; אוהבת, רגועה ומתרגלת יוגה.
כל הספר נקרא כמו פרסומת למשחת שיניים והיא מג׳נגלת בין האבדון לאידאלי כאילו אין שומדבר באמצע.
לספר מקום של כבוד במועדון הקוראים של אופרה ווינפרי וקליפ קצר מראה את המנחה והיוצרת מחובקות.
חזה של ווינפרי כמעט מתפקע מגאווה כשהיא מלהגת אודותיו ומשכנעת את מעריציה לקנותו Now בכל החנויות!

מה שהכי הרגיז היה שהמחברת נראית בדיוק כמו ״שהכריחו״ אותה אז, בקולג׳, להראות: ברבי בלונדינית וחטובה עם חיוך מליון דולר חושף פנינים נוצצות.
מאז הפרסום, הספיקה לבעוט את בעלה לפינה ולהתאהב בכדורגלנית בשם איבי וואמבך.
גם כעת היא מנסה לשאת חן בעינינו והפעם בשביל כסף, הרבה כסף.
נתקלתי בעבר בספרים מסוג זה: שריל סטרייד שכתבה את Wild, מסע רגלי לגילוי עצמי ותרמיל מלא עד אפס מקום בקונדומים ומוצרים מהחנות השווה REI,
ג׳אנט וולס שעשתה קופה מטירת הזכוכית כי עלילה עם ״סבא ששולח ידיים לנכדתו המתבגרת״ אטרקטיבית בקרב כל הגילאים.
זאת נוסחה, גבירותי ורבותי ומסתבר שקהל הקוראים אוהב את זה ומצביע ברגליו.
על אחת כמה וכמה אם אופרה, מלכת הטלוויזיה, מאשרת.
חכו חודש, חודשיים. בקרוב תקבל הברבי הצעה לתסריט שיהפוך לבלוקבאסטר ושבשום פנים ואופן לא ישנה את פני הדברים אלא להיפך, רק יחמירם.

המסחרה בצרות מעולם לא היתה כה משגשגת!
אולי אציע לה באסטה בשוק, ליד צדוק, בתור הכנסה נוספת.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על לוחמת האהבה