מארה הוא ללא ספק סופר צעיר יצירתי ומוכשר שמחכה לו עתיד מזהיר, לדעתי. עם זאת, מה שעושה את הספר הזה טוב הוא בדיוק אותו הגורם למה שעושה אותו קשה לעיכול: הוא תולדה של תחקיר יסודי בטירוף בשלט רחוק על המלחמות בצ'צ'ניה: וכך, למרות כשרונו הספרותי, מארה מעמיס על הקורא פרטים ותיאורים והופך את הספר לקשה לעיכול - פיזית ונפשית.
ועם זאת יש בספר כאמור טביעות אצבע של סופר ייחודי - אהבתי מאוד את הפעמים בהן אפיזודות "נסגרות" עם תיאור קצר של מה יקרה לדמויות הללו בעתיד, אפילו אם היה להן תפקיד משנה בספר ולא נשמע מהן עוד (דוגמא מומצאת להמחשה: הדמות הזו תמות עוד 3 שנים מהפגזה על בית החולים). ההליכה שלו אחורה וקדימה בזמן - לא רק בין הפרקים אלא גם בתוך הפרקים עצמם- מייצרת בעיני מימד נוסף בסיפור, וזה יפה ועמוק מבחינה ספרותית.
אישית היה לי מעניין ומחדש לקרוא על מלחמה שלא סוקרה או שאני לא סיקרתי כצופה כמעט כלל בשנים האמורות- וזו הייתה זירה חדשה ועצובה ביותר לקריאה.
מומלץ אך לא קל לעיכול תמיד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
