ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 4 ביוני, 2017
ע"י זוהר
ע"י זוהר
הספר "שיקולי קיימות בעיצוב גנים בערים בישראל" הוא אסופת מאמרים בנושא הגן בישראל. המאמרים נכתבו על-ידי חוקרים, אנשי מקצוע ומתכננים ומקיפים את הנושא מזויות שונות. שמונה-עשר המאמרים חולקו לנושאים: חי וצומח, השפעות סביבתיות, חברה וקהילה, מגמות תכנוניות והיבטים תרבותיים. חלק מהמאמרים עוסקים בנושאים די מצומצמים (" דגשים לעידוד ושמירה על מגוון זוחלים בגן הישראלי") וחלקם עוסקים בנושאים כלליים ("תפקידם החברתי של גנים עירוניים"), אך כולם יחד מספקים תמונה עדכנית וביקורתית על אדריכלות הנוף בישראל.
שני מאמרים בספר משכו את תשומת לבי באופן מיוחד, שניהם חשובים ביותר וקוראים תגר על מוסדות התכנון מחד ועל עבודת המתכננים מנגד.
ראשון הוא המאמר של ד"ר יודן רופא "עירוניות, קיימות וגנים עירוניים: לקראת תפיסה חדשה של המרחב הציבורי בעיר". רופא מסביר את ההליכים הבירוקרטיים שהביאו למגמה של עודף שטחים פתוחים בשכונות חדשות בישראל, בעוד שבערים הקיימות והצפופות קיים מיעוט בשטחים פתוחים. עודף השטחים הפתוחים אמנם נשמע כיתרון, אך בין השלכותיו ניתן למנות העלאת יוקר המחיה (כתוצאה מעלויות פיתוח, הקמה ותחזוקה) ופגיעה בעירוניות (כתוצאה מדילול המסה הבנויה, העלאת טווחי הליכה ותכנון שכונות כבועות שאין ביניהן קשר מרקמי).
שני הוא מאמרו של אמנון שביט "מפיקטורסק לפוסטרסק – מגמות באדריכלות נוף בישראל". שביט פותח בתאור סגנון ציור הקרוי פיקטורסק, שהתפתח למערכת אסתטית בעלת השלכות על תחומים רבים, בין היתר על תכנון גנים מהמאה מה-18 ועד ימינו אנו. גנים שתוכננו בהשראת הפיקטורסק שאפו ליצור נופים מדמי-טבע בעלי גבולות מטושטשים ומורכבות פנימית רבה. שביט מסביר את הקשר שבין הפיקטורסק לגן האנגלי ולגנים בישראל שתכנונם שואב מהגן האנגלי. מכאן הוא עובר לדוגמאות של גנים שתוכננו בארץ בשנים האחרונות, בהם אבד התכנון המרובד בתלת-מימד, אלמנטי ההפתעה בגן והמחשבה על האדם המשוטט ומגלה את הגן לאיטו. שביט טוען כי רוב הגנים החדשים נתפסים במבט אחד, כפוסטר שטוח, לא מאפשרים מקומות מסתור ומרכיב של גילוי, ונדמה שמיועדים לתמונות אינסטגרם ולצפיה מרכב חולף. המאמר הזה משתלח במגמה העכשווית של כאן ועכשיו, של גנים שנמצאים בשיא כוחם בעת גזירת הסרט, מצריכים תחזוקה רבה ולא מקבלים את השתנות מרכיביהם באהבה. תופעת הלוואי של ה"פוסטרסק" (מלשון "פוסטר", מונח שהגה מחבר המאמר) היא גנים חסרי ייחוד שדומים כולם אחד לשני.
בספר מאמרים מעניינים נוספים, והחיבור של כולם יחד יוצר תצריף חשוב ומעורר מחשבה על אדריכלות הנוף בישראל.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זוהר
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
אני חושבת שהעלית עניין חשוב, כי אכן לא תמיד מתייחסים לאופן בו השכונה והעיר נתפסים ע"י המשתמשים (שאינם מתכננים). לא כל פרבר הוא רע, לא כל עיר היא טובה, ומומלץ שיהיו מגוון צורות לבחור מתוכן ("בקיבוץ, בכפר, בקרת").
לגבי עלות אחזקת הגנים, כמה מאמרים בספר מתייחסים לאופן שבו הגנים העכשוויים מורכבים ממדשאות גדולות מאוד וצמחים שדורשים השקיה מרובה. גם שימוש בצמחים עונתיים (בעיקר באיי תנועה ועיצוב רחובות) שמצריכים החלפה כל כמה חודשים והשקיה רבה - מעמיסים הוצאות על העיריה והתושב. אפשר להשיג אפקטים מרשימים (כולל פריחות) ולהשתמש במדשאות מזנים שצורכים פחות מים, מבלי לוותר לחלוטין על רעיון הגן. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
צר לי לא להסכים איתך, אבל
"יוקר מחייה" כתוצאה מפיתוח ואחזקה של גנים הוא מס שחוזר ישירות לתושבים. זה בניגוד למסים עירוניים אחרים, שלא ברור לאן הם הולכים. "מרקם עירוני" שאנשי מקצוע מדברים עליו הוא חביב ביותר על תיירים. זה נחמד, אבל באותם אתרי תיור חיים תושבים, שמן הסתם היו שמחים אם היה בסביבתם גם גן ציבורי, לא רק אתרי תיור. לא בטוח שאנשים שגרים במרחק, נניח, שלושה קילומטר מסנטראל פארק, אחרי יום עבודה מפרך ישקיעו את הזמן להגיע עד אליו. אני לא הייתי עושה זאת. לכן אני מודה למי שתכנן את השכונה בה אני חיה ולא חסך בגנים ושטחים פתוחים, בהם אפשר ללכת וגם לטייל עם כלבים. |
|
|
זוהר
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
שמחתי לעורר דיון!
יעל, תודה שהסבת את תשומת לבי. העלאת יוקר המחיה כתוצאה מעלויות פיתוח ואחזקה של גנים מתגלגלת אל התושבים, ומתבטאת במשכנתא לוחצת יותר ובתשלומים חודשיים גבוהים לעיריה, ואלה מיתרגמים לשעות עבודה מרובות יותר של התושבים, קושי לסגור את החודש וחוסר יכולת להשקיע זמן ומשאבים בדברים אחרים. בניה מבוזרת ופרברית עם תחבורה ציבורית מינימלית יוצרת הכרח לרכוש שני רכבים לכל משפחה, ואלה שוב מיתרגמים לעלויות חודשיות המקשות על התושבים (עלות הרכב, ביטוח, מוסך וכמובן דלק). כך שרווחת התושב חשובה ביותר. בשכונות הפרבריות כיום, בעיקר אלה המבוססות על בניה צמודת קרקע, יש המון שטחים פתוחים, פרטיים וציבוריים. כבר כמה עשרות שנים שלא נבנות בישראל רקמות עירוניות צפופות. מספיק לקחת כל עיר שתיירים אוהבים - ניו-יורק, פריז, לונדון, ברצלונה - ולבדוק את צפיפותה כדי לגלות שצפיפות יוצרת ערים חיות ומתפקדות. השטחים הירוקים בהן אמנם לא רבים, אך בזכות העיר הסובבת הם שוקקי חיים. גם בתוך המרקם הצפוף ניתן למצוא פארקים רחבי ידיים מוצלחים מאוד (סנטרל פארק) וגנים קטנים חבויים כפנינים (Greenacre Park). |
|
|
שונרא החתול
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
ירוק בעיניים זה משהו שמאוד חסר בישראל, אז "עיצוב גנים" נשמע כמו דבר מותרות.
פעם הייתה לפחות גינה משותפת בבניינים. היום, אפילו את הגינה המשותפת ניכסו עבור דירות גן. מצטרפת גם למה שכתבה יעל הר. |
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
נכון דני. קיים מתח. אבל בדרך כלל הרשויות המקומיות "דורשות" מכל יזם נדל"ן שטח ירוק.
אחרת לא יוכל לקבל היזם היתר בנייה.
לגבי מקסימום בנייה-נכון! זה אינטרס של כל יזם נדל"ן. |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
הסקירה שלך חושפת נושאים מרתקים ומעוררי מחשבה שיש להם השפעה גדולה מאוד על איכות חיינו.
נדמה לי שקיים היום מתח גדול בין יזם הנדל"ן שרוצה מקסימום אחוזי בנייה, ורווח בהתאם, לבין הציבור שרוצה ירוק בעיניים, ולרוב היזם מנצח ואנחנו משלמים את המחיר. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
כהדיוט מוחלט בתחום
אבל כתושבת, כמי שחיה בשכונה בעיר, מצחיק אותי מי שכותב "עודף השטחים הפתוחים אמנם נשמע כיתרון, אך בין השלכותיו ניתן למנות העלאת יוקר המחיה (כתוצאה מעלויות פיתוח, הקמה ותחזוקה) ופגיעה בעירוניות (כתוצאה מדילול המסה הבנויה, העלאת טווחי הליכה ותכנון שכונות כבועות שאין ביניהן קשר מרקמי)" אין פה שום דבר על רווחת התושבים, על ההנאה מלחיות בפסיפס עירוני וגם ירוק, על המקום החשוב שתופסים הגנים הציבוריים בחיים היומיומיים של התושבים. כמו שרופאים מסויימים מתרכזים במחלה, לא בחולה, אדריכלים מסויימים מתרכזים בבנוי, לא במי שישתמש בו. ודוגמאות כאלה אני מכירה מקרוב, לאו דווקא בתחום אדריכלות הנוף (-: |
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
כתבת מעניין. אני חושבת שהספר הזה באמת מעורר מחשבה על אדריכלות הנוף בישראל.
מאידך כיום בהקמת שכונות (שלא כמו בעבר) קבלנים מקצים שטח ירוק בכל שכונה. לא לחינם המונח "פארק" משתרבב לו כמעט לכל שכונה חדשה שמוקמת.
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
