“הספר "שיקולי קיימות בעיצוב גנים בערים בישראל" הוא אסופת מאמרים בנושא הגן בישראל. המאמרים נכתבו על-ידי חוקרים, אנשי מקצוע ומתכננים ומקיפים את הנושא מזויות שונות. שמונה-עשר המאמרים חולקו לנושאים: חי וצומח, השפעות סביבתיות, חברה וקהילה, מגמות תכנוניות והיבטים תרבותיים. חלק מהמאמרים עוסקים בנושאים די מצומצמים (" דגשים לעידוד ושמירה על מגוון זוחלים בגן הישראלי") וחלקם עוסקים בנושאים כלליים ("תפקידם החברתי של גנים עירוניים"), אך כולם יחד מספקים תמונה עדכנית וביקורתית על אדריכלות הנוף בישראל. שני מאמרים בספר משכו את תשומת לבי באופן מיוחד, שניהם חשובים ביותר וקוראים תגר על מוסדות התכנון מחד ועל עבודת המתכננים מנגד. ראשון הוא המאמר של ד"ר יודן רופא "עירוניות, קיימות וגנים עירוניים: לקראת תפיסה חדשה של המרחב הציבורי בעיר". רופא מסביר את ההליכים הבירוקרטיים שהביאו למגמה של עודף שטחים פתוחים בשכונות חדשות בישראל, בעוד שבערים הקיימות והצפופות קיים מיעוט בשטחים פתוחים. עודף השטחים הפתוחים אמנם נשמע כיתרון, אך בין השלכותיו ניתן למנות העלאת יוקר המחיה (כתוצאה מעלויות פיתוח, הקמה ותחזוקה) ופגיעה בעירוניות (כתוצאה מדילול המסה הבנויה, העלאת טווחי הליכה ותכנון שכונות כבועות שאין ביניהן קשר מרקמי). שני הוא מאמרו של אמנון שביט "מפיקטורסק לפוסטרסק – מגמות באדריכלות נוף בישראל". שביט פותח בתאור סגנון ציור הקרוי פיקטורסק, שהתפתח למערכת אסתטית בעלת השלכות על תחומים רבים, בין היתר על תכנון גנים מהמאה מה-18 ועד ימינו אנו. גנים שתוכננו בהשראת הפיקטורסק שאפו ליצור נופים מדמי-טבע בעלי גבולות מטושטשים ומורכבות פנימית רבה. שביט מסביר את הקשר שבין הפיקטורסק לגן האנגלי ולגנים בישראל שתכנונם שואב מהגן האנגלי. מכאן הוא עובר לדוגמאות של גנים שתוכננו בארץ בשנים האחרונות, בהם אבד התכנון המרובד בתלת-מימד, אלמנטי ההפתעה בגן והמחשבה על האדם המשוטט ומגלה את הגן לאיטו. שביט טוען כי רוב הגנים החדשים נתפסים במבט אחד, כפוסטר שטוח, לא מאפשרים מקומות מסתור ומרכיב של גילוי, ונדמה שמיועדים לתמונות אינסטגרם ולצפיה מרכב חולף. המאמר הזה משתלח במגמה העכשווית של כאן ועכשיו, של גנים שנמצאים בשיא כוחם בעת גזירת הסרט, מצריכים תחזוקה רבה ולא מקבלים את השתנות מרכיביהם באהבה. תופעת הלוואי של ה"פוסטרסק" (מלשון "פוסטר", מונח שהגה מחבר המאמר) היא גנים חסרי ייחוד שדומים כולם אחד לשני. בספר מאמרים מעניינים נוספים, והחיבור של כולם יחד יוצר תצריף חשוב ומעורר מחשבה על אדריכלות הנוף בישראל.”

“הספר "שיקולי קיימות בעיצוב גנים בערים בישראל" הוא אסופת מאמרים בנושא הגן בישראל. המאמרים נכתבו על-ידי חוקרים, אנשי מקצוע ומתכננים ומקיפים את הנושא מזויות שונות. שמונה-עשר המאמרים חולקו לנושאים: חי וצומח, השפעות סביבתיות, חברה וקהילה, מגמות תכנוניות והיבטים תרבותיים. חלק מהמאמרים עוסקים בנושאים די מצומצמים (" דגשים לעידוד ושמירה על מגוון זוחלים בגן הישראלי") וחלקם עוסקים בנושאים כלליים ("תפקידם החברתי של גנים עירוניים"), אך כולם יחד מספקים תמונה עדכנית וביקורתית על אדריכלות הנוף בישראל. שני מאמרים בספר משכו את תשומת לבי באופן מיוחד, שניהם חשובים ביותר וקוראים תגר על מוסדות התכנון מחד ועל עבודת המתכננים מנגד. ראשון הוא המאמר של ד"ר יודן רופא "עירוניות, קיימות וגנים עירוניים: לקראת תפיסה חדשה של המרחב הציבורי בעיר". רופא מסביר את ההליכים הבירוקרטיים שהביאו למגמה של עודף שטחים פתוחים בשכונות חדשות בישראל, בעוד שבערים הקיימות והצפופות קיים מיעוט בשטחים פתוחים. עודף השטחים הפתוחים אמנם נשמע כיתרון, אך בין השלכותיו ניתן למנות העלאת יוקר המחיה (כתוצאה מעלויות פיתוח, הקמה ותחזוקה) ופגיעה בעירוניות (כתוצאה מדילול המסה הבנויה, העלאת טווחי הליכה ותכנון שכונות כבועות שאין ביניהן קשר מרקמי). שני הוא מאמרו של אמנון שביט "מפיקטורסק לפוסטרסק – מגמות באדריכלות נוף בישראל". שביט פותח בתאור סגנון ציור הקרוי פיקטורסק, שהתפתח למערכת אסתטית בעלת השלכות על תחומים רבים, בין היתר על תכנון גנים מהמאה מה-18 ועד ימינו אנו. גנים שתוכננו בהשראת הפיקטורסק שאפו ליצור נופים מדמי-טבע בעלי גבולות מטושטשים ומורכבות פנימית רבה. שביט מסביר את הקשר שבין הפיקטורסק לגן האנגלי ולגנים בישראל שתכנונם שואב מהגן האנגלי. מכאן הוא עובר לדוגמאות של גנים שתוכננו בארץ בשנים האחרונות, בהם אבד התכנון המרובד בתלת-מימד, אלמנטי ההפתעה בגן והמחשבה על האדם המשוטט ומגלה את הגן לאיטו. שביט טוען כי רוב הגנים החדשים נתפסים במבט אחד, כפוסטר שטוח, לא מאפשרים מקומות מסתור ומרכיב של גילוי, ונדמה שמיועדים לתמונות אינסטגרם ולצפיה מרכב חולף. המאמר הזה משתלח במגמה העכשווית של כאן ועכשיו, של גנים שנמצאים בשיא כוחם בעת גזירת הסרט, מצריכים תחזוקה רבה ולא מקבלים את השתנות מרכיביהם באהבה. תופעת הלוואי של ה"פוסטרסק" (מלשון "פוסטר", מונח שהגה מחבר המאמר) היא גנים חסרי ייחוד שדומים כולם אחד לשני. בספר מאמרים מעניינים נוספים, והחיבור של כולם יחד יוצר תצריף חשוב ומעורר מחשבה על אדריכלות הנוף בישראל.”