ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 29 במאי, 2017
ע"י בוב
ע"י בוב
Cuore - Edmondo De Amicis
יש לי הרבה חורים ספרותיים. רבים מהם בספרות ילדים בוגרים ונוער. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שחדוות הקריאה לא תמיד הייתה חלק ממני. זה התחיל בתיכון והתעצם עם הזמן. כך ששנים לא מעטות, לכל אורך תקופתי ביסודי ובחטיבה, העניין שלי בספרים שאף לאפס. החסר הזה יצר חלל מאוד גדול שנאסף לאט לאט היום כשגילי עוד רגע נושק לנקודה בה אני אמור לחוות משבר הנשען על התרפקות וגעגועים לעבר.
את הילדות המוקדמת שלי העברתי בשנות השמונים של המאה שעברה. זמנים בהם היה רק ערוץ אחד בטלוויזיה. בחופשות הקיץ, אני ואחי, נהגנו לצפות בסדרות שחזרו על עצמן מספר שנים ברציפות. פינוקיו, נילס הולגרסון והלב עם מרקו, הילד האיטלקי שמחפש את אמו בארגנטינה.
כשהשאלתי את הספר מהספריה הייתי בטוח שאני מכיר ביסודו את הסיפור, אך הסתבר לי שטעיתי לחלוטין. הספר הוא למעשה יומן של נער בן 10 בשם אנריקו המתאר את שנת לימודיו באיטליה של 1882 . הסיפור של מרקו הוא רק אחד מבין רבים הניתנים ע"י המורה אחת לחודש. מלבד יומנו של אנריקו ישנם מכתבים מאביו ואמו הנוגעים בדיוק מופלא בשמה של היצירה - הלב.
גישתו של הספר מושטטת על טהרת החינוך ונועד להקנות רגשות פטריוטים ואהבת מולדת. סולידריות חברתית, כבוד כלפי המדינה, כבוד כלפי אנשי החינוך וכלפי האדם העמל, מבלי ליחס חשיבות לסוג העבודה בה הוא עוסק. זה ספר מדהים. לדעתי הוא צריך להמצא ברשימת ספרי חובה לנערים/ות בחטיבת הביניים.
עם זאת, עלתה בי השאלה לאחר שסיימתי את הקריאה. הספר היה להצלחה אדירה בתקופתו ותהודתו המשיכה עד עצם היום הזה. ומכיוון שהגבול בין לאומיות ללאומנות הוא לפעמים דק ולעיתים השנים הם אלו שיוצרים ווריאציות קיצוניות יותר לרעיונות נשגבים, מה חלקו במורשת האיטלקית שהעלתה לבסוף את מוסוליני לשלטון?
אין לי באמת דרך מוצקה לבסס את הרעיון הזה, ובכל זאת, לא יכולתי שלא לתהות לגביו...
25 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
בוב - האמת שמעט הומור לא מזיק אף פעם, בספרות ילדים יש רובד פוליטי אידיאולוגי כשמדובר בחברה שיש לה אידיולוגיה, כך היה בקיבוצים וכך היה במדינה.
אני לא מכיר את הספר הזה על רבדיו האידיאולוגים, ולכן קשה להתייחס להבדל בין לאומיות ללאומנות, באותו אופן אפשר להתייחס לספריו התמימים של קיפלינג, שלכאורה מצדיק את שליטת הבריטיים על המושבות.
|
|
|
בוב
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
חובב ספרות, תודה על המחמאה.
ותודה על ההמלצה.
|
|
|
בוב
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
רץ, תודה על התגובה מלאת הרציניות.
|
|
|
חובב ספרות
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מקסימה.
ולגבי חלקה האחרון יצא עכשו בתרגום חדש ספרו המצוין של אלברטו מורביה "הקונפורמיסט" שעוסק גם בשאלה שהעלת על הגבול בין לאומיות ללאומנות בתקופת שלטונו של מוסוליני. מומלץ בחום.
|
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
זה כמו לשאול מה הקשר בין הספר איה פולטו, לאיבוד ההגמוניה הקיבוצית כאליטה ?
פְּלוּטוֹ כְּלַבְלַב מִקִבּוּץ מְגִדּוֹ,יֵשׁ לוֹ הַכֹּל: מָרָק וָעֶצֶם.זֶה טוֹב וְיָפֶה. אֲבָל, בְּעֶצֶם,נִמְאַס לוֹ לָשֶׁבֶת כָּךְ לְבַדּוֹ.
|
|
|
סקאוט
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
תודה רבה, דני! חג שמח גם לך ולכל חברי סימניה (:
|
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
yaelher, תודה. השתמשתי בדאעש רק כדוגמה, כי זה מה שיש לי כרגע בראש אחרי שראיתי אתמול
סרט שהקרינו בערוץ הראשון על ילדים שהיו שבויים אצל הרוצחים האלה, נפדו, וחזרו למחנה הפליטים של השבט שלהם.
הסיפורים של הילדים האלה מזעזעים. ותודה לאנריקה צימרמן על כתבה מצויינת. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
בת-יה - אני חושבת שאת צודקת.
אפשר לשאוב חיזוק לאידיאולוגיה שלך מכל מקור. אבל במקרה של דעאש לא מדובר בלאומנות. זה יותר מתאים למלחמת דת, וזו אופרה לגמרי אחרת. |
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
בוב, הבנתי אותך -
ורק לידיעה, אני אפילו לא חושבת שהקוראן הוביל את דאעש לרציחות המזוויעות. כשמישהו רוצה לעשות משהו, ואין לו ממש סיבה, הוא יכול למצוא תירוצים בכל דבר. |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
סקאוט- תתחדשי על השינוי המרענן של הפרופיל. חג שמח:)
|
|
|
בוב
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
yaelhar, את צודקת .
האמת שיש עד היום את מפלגת הליגה הצפונית שרוצה להבדל מדרום איטליה ולקבל עצמאות משלהם. הם קוראים לעצמם מדינת פדניה.
|
|
|
סקאוט
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
אתה צודק בוב ופתחתי גם משתמש חדש חח
|
|
|
בוב
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
בת-יה, לא טענתי לאחריות כזו.
העלתי מחשבה בה אהבה פטריוטית למולדת מובילה בסופו של דבר, כמו בכל תהליך אבולוציוני, גם לענף הלאומנות. זו רק השערה שצצה בראשי וכמובן שאין מוחלטות ברעיון הזה. שלא תביני אותי לא נכון, אני חושב (וגם ציינתי זאת בביקורת) שהספר צריך להמצא ברשימת חובה לקריאה בבית הספר.
|
|
|
בוב
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
תודה סקאוט. לרגע לא זיהיתי אותך.
אני רואה שהחלפת תמונת פרופיל.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
בוב, קראתי את הספר, לכן חיזקתי את דעתך.
ו"לאומנות" בנוסף על מה שכתבת, הופכת את הלאום לעליון גם על תושביו. לכן יש דרישה מהנתינים אף להקריב את חייהם על ערכים לאומניים, ויש, כמובן, גם ניסיון להשתלט על עמים אחרים, בשם הלאום הקדוש. איטליה לא הצליחה להפוך ללאום. נדמה לי שגם במאה העשרים היא היתה עדיין בעלת שלטון לא יציב, מפוררת לקבוצות בעלות אינטרסים מנוגדים, בלי הרגשת האחווה שיש לעמים (המורכבים מעם אחד). באותה תקופה בה נכתב הספר היה להם גיבור שהעיר לאומיות של קבוצה מרכזית בה - גריבלדי - ושאיפות להפוך לעם. |
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
אכן ספר נפלא -
אני רק לא מבינה איך ספר שמדבר על אהבת האדם גורם לך לחשוב על אחריות למעשי "החולצות השחורות"? |
|
|
סקאוט
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
כתבת נהדר! אני חייבת לקרוא את הספר [הסדרה זכורה לי כמשהו שמאוד אהבתי]
|
|
|
בוב
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
דני בר, אפרתי ושרל'ה, תודה על התגובות.
|
|
|
בוב
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
yaelhar - הספר מעלה תכנים לאומיים מובהקים,
אך אפילו שההבחנה בין המושגים 'לאומיות' ל'לאומנות' דקים ביותר, וברבים מהמיקרים חופפים זה לזה, רבים מתבלבלים לחשוב שהם היינו הך.
לאומיות- היא אידאולוגיה, לפיה יש לעם זכות לקיים ממשל עצמי. גישה זו קשורה קשר הדוק למדינת הלאום ושאיפתה העליונה היא, בדרך-כלל, קיומה של מדינה כהגשמתו של עיקרון זה שהיא זכות להגדרה עצמית של לאום. לאומנות- היא לאומיות קיצונית בדרכי מימושה לפיה טובת הלאום קודמת לכל ערך אחר ומצדיקה ומרוממת כל פעולה המקדמת מטרה זו. האידאולוגיה בצורותיה היותר קיצוניות לעתים גם רואה את הלאום של הדוגל בה כנעלה על עמים אחרים ואת צרכיו כחשובים מצרכיהם של עמים אחרים, ולכן מצדיק את ניצולם. לעתים הרחבה של הגישה מצדיקה לטעמה תוקפנות קיצונית כלפי מדינות שכנות מתוך שאיפות התפשטות אימפריאליות. ההבחנה בין לאומיות ללאומנות אינה פשוטה או מובנת מאליה והיא תלויה בהשקפת עולמו וברקעו של המתבונן. הגישה הלאומית והפטריוטית של הספר נובעת מהתקופה בה הוא נכתב. איטליה הייתה מדינה צעירה שהשיגה את עצמאותה לאחר שלוש מלחמות בשלטון הזר ששלט בה שנים רבות. למעשה האיחוד המלא חל רק ב 1871. מוסוליני עלה לשלטון רק ב 1922. כנראה שטיפוח הרעיון הלאומי במשך 50 שנה עם מאורעות פוליטים אחרים באירופה הביא בסופו של דבר לקינון שלטון פשיסטי. |
|
|
שרהל'ה
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
כמה יפה כתבת. חג שמח. שיהיה הרבה אוכל טוב.
|
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
ספר נפלא שמחנך לאהבת האדם. אבל כמו יעל, כל מילה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
איזה יופי!
לשאלתך התשובה (שלי) היא כן. הוא מעלה תכנים לאומניים ומנסה - וגם מצליח - לחנך את הנוער אליהם. באיטליה של אותה תקופה, שהשאיפה שלה ללאומיות - היא אף פעם לא היתה אומה, נראה לי, נשענו על תכנים כאלה. זה לא גורע מיופיו של "הלב" אבל באמת גורם לתהות. |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-3 חודשים)
יופי של ביקורת, עם אבחנות דקות ושאלה נכונה.
חג שמח! |
25 הקוראים שאהבו את הביקורת
