“כולנו מכירים את סדרת האנימציה ששבתה את לב ילדי שנות השמונים בשם הלב. במרכזה הילד מרקו רוסי, אשר עבר תלאות רבות בחיפושיו אחרי אימו. אימו היגרה לארגנטינה מגנואה שבאיטליה, כשמטרתה העיקרית לחזור עם כסף עבור המשפחה. הקשר עימה נותק וכאמור מרקו יוצא למסע חיפושים ארוך. הסידרה היא סדרת אנימציה יפנית, שצלחה במדינות רבות בעולם. עם זאת, במקור, סיפורו של מרקו הנו רק סיפור אחד מני רבים אשר כולל הספר הלב.
במקור הספר הוא תיעוד של שנת לימודים אחת של נער איטלקי בשם אנריקו, תלמיד כיתה ז. התלמיד ניהל יומן ובין היתר תיעד בו את הסיפורים היפים שסיפר להם המורה האהוב מדי חודש. ייתכן כי הילד שהספר כולל את יומנו הוא בעצם בנו של הסופר, אשר נחשף ליומן והחליט לתעד אותו תוך היצמדות למסרים המקוריים שבנו ניסה להעביר.
מרבית הסיפורים שחולק המורה עם כיתתו, הם סיפורים שבמרכזם ילד, המתמודד באומץ לב עם מאורע עצוב כזה או אחר. לרוב, מעשי הגבורה של הילד מוכיחים אהבה לזולת ובתמונה רחבה יותר, למולדת. יש לציין כי הספר נכתב על רקע מאורעות פוליטיים גורליים אשר פקדו את איטליה באותן שנים. הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1888 ולדעתי למרות הזמן הרב שעבר, עדיין לא נס לחו וילדים יכולים ללמוד ממנו גם כיום (וגם מבוגרים). הספר שאני קוראת הוא מהדורה מחודשת משנת 2010.
הערה לסיום: כמורה אני חושבת שחשוב שמורים נוספים יחזרו לקרוא את הספר ויישמו את הגישה החינוכית המרגשת, המשתקפת ממנו: "לי אין משפחה - אתם המשפחה שלי.... אתם תהיו הילדים שלי. אני אוהב אתכם ואתם - השתדלו לאהוב אותי. .... הראו לי שאתם ילדים רגישים שיש לכם לב".
בקיצור: חינוך המבוסס על אהבה ובמרכזו כשם הספר - הלב.”

“Cuore - Edmondo De Amicis

יש לי הרבה חורים ספרותיים. רבים מהם בספרות ילדים בוגרים ונוער. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שחדוות הקריאה לא תמיד הייתה חלק ממני. זה התחיל בתיכון והתעצם עם הזמן. כך ששנים לא מעטות, לכל אורך תקופתי ביסודי ובחטיבה, העניין שלי בספרים שאף לאפס. החסר הזה יצר חלל מאוד גדול שנאסף לאט לאט היום כשגילי עוד רגע נושק לנקודה בה אני אמור לחוות משבר הנשען על התרפקות וגעגועים לעבר.
את הילדות המוקדמת שלי העברתי בשנות השמונים של המאה שעברה. זמנים בהם היה רק ערוץ אחד בטלוויזיה. בחופשות הקיץ, אני ואחי, נהגנו לצפות בסדרות שחזרו על עצמן מספר שנים ברציפות. פינוקיו, נילס הולגרסון והלב עם מרקו, הילד האיטלקי שמחפש את אמו בארגנטינה.
כשהשאלתי את הספר מהספריה הייתי בטוח שאני מכיר ביסודו את הסיפור, אך הסתבר לי שטעיתי לחלוטין. הספר הוא למעשה יומן של נער בן 10 בשם אנריקו המתאר את שנת לימודיו באיטליה של 1882 . הסיפור של מרקו הוא רק אחד מבין רבים הניתנים ע"י המורה אחת לחודש. מלבד יומנו של אנריקו ישנם מכתבים מאביו ואמו הנוגעים בדיוק מופלא בשמה של היצירה - הלב.
גישתו של הספר מושטטת על טהרת החינוך ונועד להקנות רגשות פטריוטים ואהבת מולדת. סולידריות חברתית, כבוד כלפי המדינה, כבוד כלפי אנשי החינוך וכלפי האדם העמל, מבלי ליחס חשיבות לסוג העבודה בה הוא עוסק. זה ספר מדהים. לדעתי הוא צריך להמצא ברשימת ספרי חובה לנערים/ות בחטיבת הביניים.
עם זאת, עלתה בי השאלה לאחר שסיימתי את הקריאה. הספר היה להצלחה אדירה בתקופתו ותהודתו המשיכה עד עצם היום הזה. ומכיוון שהגבול בין לאומיות ללאומנות הוא לפעמים דק ולעיתים השנים הם אלו שיוצרים ווריאציות קיצוניות יותר לרעיונות נשגבים, מה חלקו במורשת האיטלקית שהעלתה לבסוף את מוסוליני לשלטון?
אין לי באמת דרך מוצקה לבסס את הרעיון הזה, ובכל זאת, לא יכולתי שלא לתהות לגביו...”