ביקורת ספרותית על Wintergirls מאת Laurie Halse Anderson
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 27 במאי, 2017
ע"י Drunk Reader


בואו נודע באמת, לא נראה לי שקיים אדם שמאושר מהמראה שלו, ומוצא חסרות, ואם קיים מישהו ששמח במראה שלו, מצדיעים לו, ואני אחת מהן.
אבל אחת הבעיות הגדולות בחוסר ביטחון במראה הגוף - שומן.
כן, יש לחץ על גברים להיות שרירנים, אתלטים מצוינים, אבל בחברה סולחים לבחור אם הוא רזה ולא שמן, אז זו בעיה שנפוצה בשני המינים.
אבל הספר עוסק בחוס ביטחון בגוף של בחורה, דבר הנחשב לנפוץ יותר.
ליה היא צעירה אשר חולה באנורקסיה, ומנסה להתמודד עם הרוח של חברתה הכי טובה שרודפת אותה.
בעצם בקריאה עצמה אפשר לרוב להיחשף למה שרוב הבנות חושבות, ואנורקסיות, משהו שלא כזה ברור מאליו לכולם.

הספר היה לי קצת קשה לקריאה, אגיד את האמת. ההתחלה הייתה קצת קשה בגלל הספירה והמחשבות, ומאוחר יותר ההשפעה השלילית שהמחשבות של הדמות שהועברו אלי.
אני מתחברת ממש טוב לדמויות שאני קוראת עליהן, ולקרוא את הספר הזה כשהרגשתי נורא מבחינה בריאותית-פיזית, גרמה לי להיכנס לנפילה שסידרתי עם כדור הרגעה קטן והקשבה לסיפורים מוקלטים כדי להשתיק את המחשבות שלי.
ובדיוק כמו שמתואר בספר על ליה, המחשבות שלי לא סותמות. אף פעם. אם זה דברים רעים עלי, על האנשים סביבי, דברים גזעניים, הומופוביים, ופשוט דברים מגעילים שאני פשוט נגעלת מעצמי שזה צץ לי לראש.
אבל באותו הזמן מגיעות המחשבות שמתרכזות ברע שבי. על זה שאני בן אדם זוועתי לכולם, שבגלל זה אני לא מסוגלת למצוא חברים, שאין לי כישרון ואני סתם מנסה להתאמץ כדי שיהיה שווה מימני משהו, שאני פשוט טרחה לאנשים ושהדבר היחיד שאני רוצה לעשות זה פשוט להפסיק כל פעילות שתגרום לבן אדם להשקיע בי, כי הדבר היחידי שיושב לי בראש זה הרתיעה של הבן אדם מימני, החוסר רצון להיות לידי, ואז בגלל 'ציטוטים' מהספר זה עבר להגעלות עצמית.

השנאה העצמית שלי די נוצרה כשהייתי בת 11, ואימא שלי גערה בי שאני שמנה מידי ואני צריכה להרזות, והיא גרמה לי לעשות דיאטה קלילה, אני מניחה לפחות מהזיכרון, והתעמלות כל בוקר כדי שארזה, וזכרתי שהייתה אימא אחת של ידידה שתמיד אמרה לי 'ואו, כמה הרזת!', כמעט כל פעם כשהייתי רואה אותה.
אבל לא הרגשתי שינוי, אני פשוט לא חשבתי על זה. ואני מוצאת את עצמי בכיתה, יושבת, לא מקשיבה למורה, ולא כי אני בוחרת לא להקשיב לה כי 'שיעורים-זה-משעמם-נראה-לה-שזה-מעניין-אותי?', אלא כי היא מסבירה חומר שכבר הבנתי, או רבה עם איזה חלאת אדם בכיתה שלי(לא חסר), ואין לי מה לקרוא או לצייר, או חשק לזה. ואין לי על מה לחשוב.

אז במיוחד בזמן שקראתי לספר שמתי לב יותר עד כמה אני מתחבאת, יודעת שאני בטח נראת ממוצעת, אבל ברגע שאני לא מסתכלת על עצמי במראה אני מרגישה שאני נראת זוועה, ומנסה להחביא את עצמי כמה שיותר כדי שאף אחד לא יראה.
ועוד יותר, מנסה לעשות משהו כדי לא לחשוב. אני שונאת לחשוב. ואני תמיד שנאתי ואשנא. זה נוראי כשאני יכולה גם לקרוא ספר, גם להקשיב למוסיקה, וגם לחשוב על משהו רע. אני מתרכזת בשלושת הדברים, אבל אני מרגישה נורא כל כך מבפנים, והדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה לשם מוסיקה חזקה יותר, ולפגוע לעצמי בשמיעה, מה שכבר בדרכו, או לקרוא ספר מעניין יותר, או לעשות משהו אחר שימנע מימני לחשוב.

אז אני מבינה את המצב של ליה, ואולי אפילו את המצב של קאסי למרות שלא תיארו אותו.
אבל אחת הסיבות למה אני לא נופלת לתהום הזה תמיד כי אני מצליחה להסיח את דעתי לפני שאני נופלת לשם, ואז אני חושבת על דברים אחרים, דברים טובים, אולי.

הספר השפיע עלי במובן מסויים בתקופה שקראתי אותו, אבל אני לא יודעת אם לטובה או לרעה.
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ta (לפני 8 חודשים)
בכולנו יש פגמים. אף אחד לא מושלם. כל אדם מתמודד עם בעיות שונות במהלך החיים כי הן חלק בלתי נפרד מהם, ובכולנו קיים מנגנון ההלקאה העצמית- בעוצמות שונות ובאופן שונה.באופן כללי לחשוב זה דבר נפלא. זאת היכולת שמייחדת אותנו ונותנת לנו את האפשרות לצאת מהתבניתיות שטבועה בנו ולגבור על דחפים כאלה ואחרים. בכל מקרה החשיבה היא חלק ממך אם תרצי ואם לא, והחוכמה היא לנתב אותה לדברים חיוביים, לדברים שעושים לך טוב או מעניינים אותך. כי את יכולה לשלוט בה,למרות שזה לוקח זמן ועבודה קשה( כמו שyaelhar אמרה).
את צעירה ונמצאת בשלב של התפתחות, וגם אם קיבלת רושם מסויים על העולם או על אנשים מהניסיון שלך,בבקשה אל תתני לו להשפיע עלייך. כי יש לך עוד הרבה דברים לגלות ואנשים וחברים להכיר, וזה לא יהיה פייר כלפייך וכלפיהם אם תחרצי את גורלכם מראש. אל תמנעי מעצמך חברים או חוויות רק בגלל שאת חושבת שאת לא ראויה להם ואל תמנעי מהם את היופי והטוב שבך,את הדברים הנפלאים שאת יכולה לקבל ולהעניק.
החיים הקצרים, ובגלל זה אסור לך לוותר אף פעם ולהרים ידיים.(במיוחד לא בגלל חלאות אדם). תאבקי, גם אם זה הכי קשה שיש. בסוף זה ישתלם. ותזכרי תמיד שאת אף פעם לא לבד. יש עוד אנשים שחוו וחווים דברים דומים ויש אנשים שיכולים להבין אותך ולעזור לך. אז תרימי ראש. בהצלחה!
yaelhar (לפני 8 חודשים)
חשפת פה דברים כבדי משקל.
אני יודעת שזה עלול להישמע סוג של הטפה, או חזרה על מה שאומרים לך כולם - אבל היאזרי בסבלנות.

לשלוט במחשבות - במיוחד אלה שחוזרות על הביקורות שאת בטוחה שמושמעות כלפייך - לוקח זמן. לזוז מהמקום הזה של אומללות מרוכזת בעצמה ולראות את הדברים בפרספקטיבה קצת רחבה יותר לוקח זמן.

תמיד תהיי האדם הכי חשוב בחייך. אבל בתהליך הגדילה יש התעצמות, יש הבנה את האחרים והתייחסות לנושאים נוספים - מה שמוהל את האומללות ומאפשר להתמודד איתה.

ספרים תמיד היו מראה המשקפת את חיינו וגם טריגר לרגשות. זה חלקם הטוב וזה חלקם הרע. מתנצלת על הפלישה לתחומך ללא הזמנה.

כתבת יפה את הביקורת הזו.



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ