ביקורת ספרותית על הספר האדום מאת אסף ענברי
ספר טוב

---

ספר מרתק ומשעמם.
משעמם ומרתק.
נדמה היה לי לעתים, בעת קריאת הספר, כאילו אני קורא מסמכים בארכיון הציוני ושל תנועות השמאל האידאולוגי העמוק, ולא ספר קריאה. ונדמה שענברי ניסה ככל יכולתו לשזור את המסמכים והעדויות לתוך סיפור קולח שיארוג את דמויותיהם ומעלליהם של מנהיגי השמאל בשנים הרחוקות ההן- ויביא לנו סיפור אחוד.
לעתים הוא הצליח יותר ולעתים פחות. לעתים מובא מידע ממש ולעתים אני מנחש שהמחבר השלים חלקים אישיים בסיפור מדמיונו וכמיטב יכולתו.
וזו אכן משימה גדולה לשזור סיפורי חיים שונים, של אנשים שונים, שהתקיימו בתקופות חופפות וחלקו ונאבקו על אידאולוגיה ועל כוח פוליטי.
ונדמה לי שהמחבר הצליח בזאת: לספר את סיפורו של השמאל הישראלי בשנים המעצבות של עליות חלוציות וראשית ימי המדינה- דרך התמקדות בסיפורם של אותם שלושה- טבנקין, יערי וסנה.
תנועות נוער באירופה, עליה לארץ, חיי עמל, הקמת קיבוצים, הקמת גופי הביטחון, מעורבות עמוקה בחיי המדינה וביצירת דמות הישראלי- מתוך היהודי שבא מן הגלות.
אידאות, כוח, פוליטיקה. חיים קטנים וחיים גדולים.
הספר חידש והאיר לי חלקים משמעותיים בסיפור השמאל הישראלי- ולמרות שגדלתי בקיבוץ- זו היתה יצירה מחדשת, משמעותית ומאירת עיניים מהרבה בחינות עבורי.
ממליץ

» ביקורות נוספות של ליאור
» ביקורות נוספות על הספר האדום