“ספר מיוחד, רחב יריעה, על התנהלות כל הגופים במזרח התיכון ערב מלחמת העולם הראשונה ועד סופה בהסכמי ורסאי.
הסיפור( היסטורי), בנוי על דמויות מרכזיות, הטורקים הצעירים מיוצגים על ידי שניים: כמאל אתאתורכ המנהיג , גיבור קרבות גליפולי, ובעיקר ג'אמל פאשה, השליט האכזר של נפת דמשק שכללה את ישראל והמזרח התיכון עד למצרים.
מצד ה"טובים" , שולטים בסיפור : סייקס, מעצב הגבלות לאחר המלחמה, ..אהרן אהרונסון ומחתרת נילי, וכמובן הדמות העיקרית, לורנס איש ערב.
מאחור, כמו בערפל יש קצינים אחרים כמו קיצ'ינר, מפקד המשלוח למצרים, שמת בטביעת אוניה, וינגייט ועוד תימהונים בעלי עניין, כמו נציג חברת סוקוני , החברה לחיפושי נפט, שפעלה ללא לאות , בכל שלבי המלחמה לבסס ולרכוש לעצמה זיכיונות לחיפושי נפט, ועוד אוסף של ביורוקרטיים , לא צודקים, שתפקידם לסבך את החיים.
ספור המלחמה מתקדם תמיד במבט סינאופטי ( תמונת מצב כוללת), כשמדי פעם יש פירוט של אירוע כזה או אחר כשהמוקד הוא לורנס.
לורנס הוא אדם אקסצנטרי, לבוש במרושל, גם בהיותו קצין, עצמאי בדעותיו ונקודת מבטו.
עצמאותו המחשבתית והייחודית, התבטאה החל מרכיבה בדיווש על אופניים ברחבי צרפת, כסטודנט באוקספורד, החוקר את המבצרים הצלבניים בה, דרך ההתקרבות הבלתי אמצעית אל העובדים הערבים בחפירות כרכמיש, התארחות כנה במבט של עין בעיין בבתי ואוהלי החופרים ועוד ועוד.
הפתיחות הזאת יצרה אצלו תובנות אמתיות שנשאו פרות במהלך הארגון וההובלה של המרד הערבי הגדול.
הסירוב שלו לקבל עיטור מפקד אבירי מסדר האימפריה מהמלכה בסיום המלחמה, מהוה תמרור נוסף לאישיותו הסוערת.
למרות כל הכתוב לעיל, הרגשתי בקריאת הספר, דמות פלקטית, בלי שגיאות מהותיות, לעומת כל המטומטמים שסבבו אותו, ובסך הכל לא הצלחתי להבין ולחוש את לורנס איש ערב.
לעומת זאת, הסיפור של פלשתינה והיהודים,התבהר יותר.
ההשתדלות של אהרונסון, וויצמן, אצל הבריטים , העלתה את הנושא הציוני על הפרק, מה שהוביל בסוף להצהרת בלפור.
מעניין הוא סיפורה של מינה ויצמן, אחותו של חיים, נשיא המדינה הראשון, כ...מרגלת לטובת הגרמנים.
הספר עמוס בפרטים, טוב לאוהבי היסטוריה.
אין הוא ספר קריאה לכל דיכפין.
כבר מצאתי בעיתונים, כתבים שמצטטים מובאות ממנו, כלימוד לקחים היסטוריים.
לצערי, הדבר דומה למשל הפיל שממששים אותו בחושך וכל אחד מתאר תכונה אחרת כמייצגת אותו, כי לעיתונאים אין זמן להקדיש לספר כזה, ומה נותר אלא לחפש אנקדוטות.”
