ביקורת ספרותית על הכריש מאת מישקה בן-דוד
ספר בסדר

---

האם זו "סערה אדומה עולה" או "המרדף אחר אוקטובר האדום? או אולי "כל הפחדים כולם"? בעצם ספר על מלחמת תש"ח, או על מלחמת יום כיפור...?
לא יודע, זה ערבוב של כולם מבחינה מסוימת.
צוללת ישראלית חשאית נושאת טילים גרעיניים, מוצאת את עצמה מנותקת קשר בעת מתקפה פראית על מדינת ישראל מכל חזית אפשרית.
הספר כתוב בצורה די בינונית רוב הזמן. סוג של ספרות מתח מהירה. אם תצפו למערכות יחסים בינאישיות מורכבות- תהיה זו אכזבה. זו ספרת מתח-מלחמה.
אבל הספר באמת מותח, ואם נכנסת אליו- קשה להניח אותו מהיד.
קרדיט גדול אני נותן לסופר על שהעז מבחינה ספרותית לכתוב תרחישים קיצוניים עם תוצאות קיצוניות- ולא הסתפק ב"מה היה אילו"- ספרותית כמובן, כן? :)
ניכר שהוא השתדל מאד להיצמד לריאליזם של המזרח התיכון, והתרחיש שכתב נשמע סביר מבחינת הדינמיקה.
לב הספר עוסק בסופו של דבר במפקד הצוללת וסגניו שחייבים לקבל החלטות קשות בעלי השלכות מרחיקות לכת בתנאי אי ודאות קיצונית.
וכיוון שבעולם ריאלי אנחנו חיים- עולות השאלות- מה אתה הקורא היית עושה במקומו של המפקד? האם היית מוכן ללכת כל כך רחוק? או שמא כל מה שיש לו הוא למלא את תפקידו ולנסות להציל את מדינת ישראל *בכל מחיר*?
מכאן עולות שורה של שאלות מוסריות, פרקטיות ואחרות שהסופר מבקש שניתן עליהן את הדעת- כשמפקד הצוללת נכנס בעל כורחו לנעליהם של מקבלי ההחלטות בקבינט.

כנראה, שאם הספר היה מתאר מצב דומה רק בצוללת אמריקאית- לא הייתי קורא- אך הריאליזם שבכתיבה על הארץ הפך אותו למותח עד סופו.

» ביקורות נוספות של ליאור
» ביקורות נוספות על הכריש