קראתי ספר שכל כך עצבן אותי, שהייתי צריכה ספר שיעזור לשטוף את הטעם המר, ובחרתי ברמפול. ג'ון מורטימר, פרקליט בעצמו, כתב ספרים במקביל לעבודתו, ועיקר פירסומו בא לו בזכות סידרת "רמפול" שעובדה גם לסידרת טלויזיה מצליחה.

רמפול הוא פרקליט פלילי בעיקר, המגן בעיקר על אנשי העולם התחתון וחלכאים אחרים ב"אולד ביילי". קשה לנו להבין את שיטת המשפט האנגלית (אפילו לאלה מאיתנו שקראו מאמרים ושמעו הרצאות על "המשפט המקובל".) אנחנו שהתחנכנו על סדרות משפטים אמריקאיות וקראנו ספרי מתח (אמריקאים) בנושא, מתקשים להבין את ההבדלים בין עורכי הדין שאינם מופיעים בבית המשפט לאלה שכן, את הפאה ההכרחית, ואת החוקים שחלקם כתוב וחלקם לא.

רמפול הוא פרקליט במיטב שנותיו, הוא נשוי ל"זו שיש לציית לה" אב לבן שהוא גאה בו למרות שלאכזבתו לא המשיך את המסורת. הוא חכם וציני, אוהב לצטט שירה אנגלית, מנוסה ומכור למקצועו. הוא יודע להבחין בחורים בראיות וגם כשאינו מצליח לזכות את לקוחותיו, מרתק לעקוב אחרי תהליכי מחשבתו. הספר כתוב במידה גדושה של הומור בריטי מעולה - זה המתוחכם המצחיק בהדרגה. וכמו רבים מהגיבורים בספרות הבריטית רמפול אינו חושש לצחוק גם על עצמו ועל פגמיו. הספר פורס לפנינו את התרבות האנגלית (הוא יצא לאור ב 1978 ) הרווחת, חיי המשפחה, גידול הילדים, הפאב שאחרי העבודה, ומרק הבשר ועוגת התפוחים עם רוטב וניל (טוב אף אחד לא מושלם...)

והנה דוגמית לגישתו של רמפול: "עורכי דין וזונות אלה שני המקצועות העתיקים ביותר בעולם. אנחנו תמיד משתדלים למצוא חן..."
נהניתי ממנו מאד, צחקתי שכחתי למספר שעות כמה חם ולח. ובעיקר - שכחתי לגמרי את הספר ההוא. רווח נקי.

הספר מגולל את חייו של רמפול, פרקליט פלילי שנאלץ לדשדש בביצה הטובענית והעבשה של בתי המשפט הפליליים הנחותים בלונדון (האולד ביילי), כשכל פרק הוא למעשה תיק, בדומה לסדרות טלויזיה משפטיות. עד כאן, התיאור שלי קצר, משמים, וקר כמו דג מלוח שמוגש בבר-מצווה לצד וודקה זולה. זה בגלל שאני לא מוריטמר. וזו בדיוק הגדולה של הספר הזה - סיטואציות משפטיות נכתבות בשנינות שיש רק לבריטים, היחסים מול אשתו (המכונה "זו שיש לציית לה"), מלווים את העלילות הפרקיות, והכל נעשה באיזה חן שקשה להעביר בסיכום או בביקורת של קורא.
חשוב לי במיוחד לציין את איכותו הנהדרת של התרגום (מיכל אלפון). הספר כתוב בעברית קולחת ונעימה, ועם זאת אפשר איכשהו להרגיש שזה הכל באנגלית. כך למשל, שופט זקן לא מבין על מה משוחח נאשם שמדווח כי לא היה באירוע - "מה פתאום, זה היה ביום שהרולינג סטונס הופיעו, אין מצב שהייתי מפוצץ כספת", עונה הנאשם, אך השופט הישיש לא יודע מה זה "רולינג סטונס". עונה לו הפרקליט: "מדובר בלהקת גז' כלשהי, שקנתה לעצמה פרסום מסוים ושרה שירי קצב". כל כך בריטי, כל כך מצחיק ושנון.
הספר הזה לדעתי הוא חובה לכל מי שאוהב את מונטי פייתון, הומור בריטי, תיקים משפטיים, ומחפש ספר קליל, ציני אך מתובל באהבת אדם (למשל היחסים של רמפול עם אשתו ובנו). ספר נהדר, חמישה כוכבים. לא סתם מדובר ברב-מכר בינלאומי, שתורגם לעשרות שפות. כמה טוב שאפשר לקבל אותו גם בעברית.

עו"ד בריטי מזדקן החליט לכתוב ספר על הרפתקאותיו בבית המשפט.אנחנו מתוודעים להוראס רמפול, אדם המהאסכולה הישנה
הוא נשוי ל"זאת שיש לציית לה" הוא אוהב לצטט שירה (בריטית, כמובן) והוא לא מוכן לשנות את דעותיו.
הוא בוחר מספר אפיזדות שהוא חווה בבית המשפט אחת מהן משפיעה על היחסים עם כלתו. בנו הגיע לאנגליה עם ארוסתו האמריקאית לבקר ורמפול מציע לה לבוא לבית המשפט לראות אותו (בתיק אונס). אחרי ההופעה של רמפול בבית המשפט היחסים ביניהם התדרדרו לחלוטין.
הספר סביר למרות שההומר הבריטי נשפך מתוכו,למשל: בפרק האחרון רמפול נמצא בבעיה האם הוא צריך לעזוב את עבודתו בגלל כובע?

מי שאוהב הומור בריטי שנון וציני ייהנה מן הספר הזה כפי שאני נהניתי !

רמפול הוא פרקליט פלילי בלונדון. נשוי ל"זאת שיש לציית לה" ואב לבן יחיד. עם בנו היה לו קשר טוב עד שזה קם, נשא אישה ועזב לבוסטון.

רמפול מבלה את עתותיו במשרדו, "אולד ביילי" (בית המשפט הלונדוני) ובפאב הסמוך אליו. בהגיעו למשרד הוא רגוע ונינוח ואילו בהגיעו הביתה, בתום יום עבודתו, הוא מתוח ועצבני במקצת.

מבין מאות התיקים שבהם טיפל כסנגור במהלך הקריירה הארוכה שלו, בחר להביא בספר את סיפורם של ששה תיקים. לא בכולם הצליח להביא לזיכויו של הנאשם אך יש לכולם מכנה משותף : כישרונו של רמפול למצוא את הנקודה שהטיפול בה הופך את התיק על פיו ושומט את הקרקע מתחת לטיעוני התביעה.

מבין דפי הספר עולה השקפת העולם האומרת שמערכת המשפט והפושעים תלויים אלה באלה והאחד מבטיח את קיומו של השני. לולא היו בעולמנו רוצחים, גנבים, שודדים, אנסים, זייפנים ושאר פושעים לא היה קיום לשופטים המכובדים, לתובעים, לסנגורים, לפקידים, לקלדניות ולשאר עובדי מערכת המשפט!

רמפול גורס שכל אחד ממלא את התפקיד שייעד לו הגורל ומשתבץ במשבצת שעלתה בחלקו. הוא מלגלג על צדקנותם של חבריו המשפטנים המנופחים מגאווה עצמית.

לרמפול יש חולשה לשירתם של שייקספיר וורדסוורת והוא מרבה לצטט ממנה, דבר שלרב אינו מובן לשומעיו ואינו מוצא חן בעיניהם.

רמפול הוא שועל קרבות ותיק שאינו נרתע מלהילחם על הצדק ואינו חושש מעבריינים מסוכנים. בקרבם שמו הולך לפניו.

ספר זה הוא הראשון בסדרת ספרים באותו שם אשר זכתה גם לעיבוד טלוויזיוני מצליח מאוד ששודר גם בישראל.