קראתי ספר שכל כך עצבן אותי, שהייתי צריכה ספר שיעזור לשטוף את הטעם המר, ובחרתי ברמפול. ג'ון מורטימר, פרקליט בעצמו, כתב ספרים במקביל לעבודתו, ועיקר פירסומו בא לו בזכות סידרת "רמפול" שעובדה גם לסידרת טלויזיה מצליחה.
רמפול הוא פרקליט פלילי בעיקר, המגן בעיקר על אנשי העולם התחתון וחלכאים אחרים ב"אולד ביילי". קשה לנו להבין את שיטת המשפט האנגלית (אפילו לאלה מאיתנו שקראו מאמרים ושמעו הרצאות על "המשפט המקובל".) אנחנו שהתחנכנו על סדרות משפטים אמריקאיות וקראנו ספרי מתח (אמריקאים) בנושא, מתקשים להבין את ההבדלים בין עורכי הדין שאינם מופיעים בבית המשפט לאלה שכן, את הפאה ההכרחית, ואת החוקים שחלקם כתוב וחלקם לא.
רמפול הוא פרקליט במיטב שנותיו, הוא נשוי ל"זו שיש לציית לה" אב לבן שהוא גאה בו למרות שלאכזבתו לא המשיך את המסורת. הוא חכם וציני, אוהב לצטט שירה אנגלית, מנוסה ומכור למקצועו. הוא יודע להבחין בחורים בראיות וגם כשאינו מצליח לזכות את לקוחותיו, מרתק לעקוב אחרי תהליכי מחשבתו. הספר כתוב במידה גדושה של הומור בריטי מעולה - זה המתוחכם המצחיק בהדרגה. וכמו רבים מהגיבורים בספרות הבריטית רמפול אינו חושש לצחוק גם על עצמו ועל פגמיו. הספר פורס לפנינו את התרבות האנגלית (הוא יצא לאור ב 1978 ) הרווחת, חיי המשפחה, גידול הילדים, הפאב שאחרי העבודה, ומרק הבשר ועוגת התפוחים עם רוטב וניל (טוב אף אחד לא מושלם...)
והנה דוגמית לגישתו של רמפול: "עורכי דין וזונות אלה שני המקצועות העתיקים ביותר בעולם. אנחנו תמיד משתדלים למצוא חן..."
נהניתי ממנו מאד, צחקתי שכחתי למספר שעות כמה חם ולח. ובעיקר - שכחתי לגמרי את הספר ההוא. רווח נקי.

















