ביקורת ספרותית על קיץ בבאדן באדן מאת ליאוניד ציפקין
ספר טוב

---

אחד התחביבים שלי הוא חיטוט במצבורים לא ממויינים. ספרים, בגדים, גינות פרא, לא משנה, אני אוהבת את זה. גם ביטול הזמן המונוטוני חביב עלי מאד וגם הסיכוי, לא חשוב כמה גדול או קטן, לדלות פתאם משהו שמוצא חן בעיני. זה משמח אותי כל כך, לפעמים בלי שום פרופורציה לדבר עצמו. וכנראה בגלל זה אני לא מתכננת טיולים, אין לי גנן, ואת הבגדים שלי אני עדיין קונה בערימות העודפים של שוק בצלאל או במחסני יד שנייה נטולי סטייל. ספרים, בעיקר מערימות.

אז יש לי גרדרובה אקלקטית, עשביה מפוארת ולא מעט ספרים שלא שווים קריאה, אבל גם כמה כאלה שבגללם אני ממשיכה ללקט ולקרוא.

את הספר הזה ליקטה אחת, סוזן זונטאג, סופרת, פילוסופית, פעילה פוליטית, בחנות ספרי יד שניה בלונדון, ספר נשכח של סופר לא מוכר שכתב מעבר למסך הברזל, ובהתלהבות החזירה אותו לתודעה.


הסגנון מתמזג בכלי התחבורה שמשמש את הסיפור, משפטים ארוכים ארוכים משתרעים בין התחנות הספורות בדרך מרוסיה לבאדן באדן, שקשוק מונוטוני מאפשר הצצה אל תמונות מזדמנות מחייו של ציפקין ומחייהם של שניים, פדיה (או פיודור, דוסטוייבסקי) ואישתו הצעירה, אנה גרגורייבנה.

וציפקין מנסה להתיר את סבך הדואליות של אותו סופר גדול שהיה גם מהמר כפייתי, זה שמבטא רגישות חברתית אבל גם אנטישמיות, אגואיסט, אבל כזה שלפעמים יכול להגיע לכדי התרפסות.

אני לא בטוחה שהספר מאפשר להבין את סוד המשיכה שיש באיש הזה אבל למרות שגם הוא, הספר עצמו, כאילו לא ממויין, כל כך הרבה הגיון יש באופן הכמו מפוזר שבו הוא פרוס ואיזו קוהרנטיות מייצרת הגשה כזו. זה כתוב נהדר.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על קיץ בבאדן באדן