הספר "כפיות" נרכש במסגרת מבצע ברשתות השיווק לקראת חג הפסח. היחצנות סביבו גרמה גם לי להתפתות, ובשביל כמה שקלים במסגרת מועדון חבר, אז למה לא?
המונח "ספר טיסה" לא מתאים לו, וגם לא "רומן רומנטי" על זוג שאוהב להתחיל את הלילה בתנוחת הכפיות. ממש לא...
אני באמת ובתמים לא בטוחה שהספר סווג בז'אנר הנכון. זה לא פרוזה, זה לא רומן רומנטי, זה לא היסטוריה, זה גם לא עיון... אז מה זה? לעניות דעתי אני נוטה לסווג את "כפיות" למדע בדיוני, או לפנטזיה.
התמצית הכתובה על גבי הכריכה האחורית של הספר, אולי תתפוס את עינו של הקורא הנוהג כך... ומה כתוב שם? "...לחצות גבולות בלתי צפויים", עם החלק הזה של המשפט אני מסכימה לגמרי, ובהמשך "בלתי צפויים"... גם עם זה אני נוטה להסכים. אך המשפט: "בגיל ארבעים היא האמינה שהיא כבר יודעת הכול על עצמה..." האומנם? מה קרה? ו...פתאום "משום מקום" מגיע מיכאל קורא המחשבות ומסיט את הפרגוד בפניה... נו באמת? ורק בגיל ארבעים שכבר שלישון מהחיים התבזבז?
אז, רבי עקיבא הלך ללמוד בגיל ארבעים, ושירה לייטנר הלכה ללמוד צי'אטלוגיה...
העלילה מגוללת בגוף ראשון, בפרקים קצרים. בכל יום שירה לייטנר, אם חד הורית לאור בן השמונה, פוגשת את מיכאל ומתכתבת איתו באמצעות תיבת הדואר האלקטרוני. ומה קורה שם?
שירה ומיכאל יוצאים במסע מחול, קצת מפותל ומבולבל, צועדים יד ביד לתוך מערות כמוסים של החיים ב"אי שם".
מה מיכאל כותב לשירה: עמוד 76: שירה, תקשיבי לי, תתרכזי, דיברת במהירות והתאמצת לעשות פרצוף מאוד רציני. יש לך כוחות שאת לא מודעת אליהם. את חיה חיים של מישהו אחר שהיית רוצה להיות, לא של מי שאת באמת. במקום להשתמש בכוח שלך את חיה לידו, את והוא נוסעים בשני קווים מקבילים שאף פעם לא נפגשים. את צריכה למצוא אותו וללמוד להשתמש בו. את מבינה למה אני מתכוון? לא כל כך, גמגמתי..." ואני עונה: מיכאל יקירי, גם אני לא!
ומה קורה שם בחדר הזה?
עמוד 101:
20:51: תקשיבי. יש לך כוחות. הם אמיתיים לגמרי. אבל את חייבת להאמין בהם כדי למקסם אותם. למה את מתעקשת לא להאמין בעצמך?
20:51: אני לא מתעקשת! אני רוצה להאמין בדרך שמתאימה לי. דרך ההיגיון ודרך המעשים.
20:52: אמונה לא קשורה להיגיון! תראי את כל האנשים שהצליחו לעשות את הדברים הכי גדולים בהיסטוריה. היה בהם היגיון? בחלום של הרצל שהוא יקים מדינה יהודית באמצע המזרח התיכון היה היגיון? הוא לא היה צריך היגיון, כי הוא האמין. ובגלל שהוא האמין זה באמת קרה.
עם הקטע הזה אני מסכימה, אם כי אין בו חידוש ובוודאי שלא בגיל ארבעים!
על האימהות של שירה לייטנר, יש לי לא מעט ביקורת. לדעתי, בתחרות השנה היא היתה זוכה במקום ראשון כאם השנה לאספקת מקדונלד וצ'יפס...
מגעה של הסופרת עם תעשיית התקשורת מקבלת ביטוי גם ב"כפיות". לילן סיגן בספרה "רומן למתחילים" כותבת על קלאודיה שהתפטרה ממשרתה ממערכת העיתון. ופה, העיסוק הוא סביב הפקת תוכנית טלווזיה. בשני הספרים הללו מצאתי דימיון לפחד אינסופי ולבחירות התמוהות של הדמויות ,כולל חלומות מדופדפים ומגוללים לחיים האמיתיים.
הקריאה ב"כפיות" נוטעת תחושה, שהסופרת מנסה לשלב את הקוראים למסע תיקון של חייה שלה. אני לא אוהבת את המציצנות הזו, היא לרוב נוטה לדלל את תאי המוח שלי... ואני לא אוהבת לבזבז אותם בגילי הנוכחי.
החיבור בין מיכאל לשירה אינו הגיוני ומצאתי אותו קלישאתי, דל, מוזר והזוי לחלוטין....
שיקום אותו מישהו, ויסביר לי, הכיצד סוכרייה בטעם חמאה יכולה לרפא כאב ראש... ב"כפיות" זה קורה... מעניין? בהזדמנות אמליץ לפרופ' קרסו על הסוכריה הזו במקום אופטלגין... ובכלל ליטול סוכריה לפני הצלילה לעולם החלומות, זה רק יכול לפרנס את רשת מרפאות השיניים בישראל! לא מומלץ... במיוחד שביקור אצל רופא שיניים מרושש את חשבון הבנק!
לא אהבתי את השכפ"ץ ששירה לייטנר הניחה על עצמה. גם הסרתו על ידי מיכאל, וחשיפת השכבה שמתחתיו לטעמי מאולצת ורוויה בקלישאות, ותובנות שבגיל ארבעים אני כבר שכחתי אותם.
לצערי, הספר נמרח כמו גבינה צהובה על גבי כ-400 עמודים, ופורס בפני הקורא מנעד של רגשות חמאתיים, ועולם פנימי של אישה שהמציאות שבה היא חיה עולה על כל דימיון... ממש, אבל ממש, כמו צלחת ספגטי דביק ובנוסף ללא רוטב אלפרדו... זה לא כל כך טעים...ואם כבר אוכלים ממנו "כי לא נעים"... צריך לשתות לא כוס אחת של מים כמה...
בקיצור, הספר מתחיל טוב אפילו מעניין... בהמשך יש "ניסיון" לכופף כפית אבל...
תנסו אתם לכופף כפית...
אני לא הצלחתי.
במשפט אחד: "מֵאִיגָרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא"
כוכבים: כוכב אחד מתוך חמישה כוכבים רק בגלל הכריכה.
אולי זה רק אני... ואולי זה רק אלרגיה אביבית שתקפה אותי.
הקריאה לשיקולכם ואל תגידו שלא הזהרתי אתכם.
לי יניני
פרוזה מקור, ידיעות אחרונות, 392 עמודים, 2017
===================
זה לא קורה לי הרבה, לתשומת ליבכם הספר ננטש בעמוד 200 בערך, משום שתחילתו היא גם סופו. לאור העובדה הזו מצאתי שכל דקה שאקדיש מחיי לקריאת הספר הזה תהיה בזבוז זמן משווע שבד"כ לא קיים במלאי שלי.
חג אביב שמח לכל קוראי הסימנייה.

















