הספר "כפיות" נרכש במסגרת מבצע ברשתות השיווק לקראת חג הפסח. היחצנות סביבו גרמה גם לי להתפתות, ובשביל כמה שקלים במסגרת מועדון חבר, אז למה לא?

המונח "ספר טיסה" לא מתאים לו, וגם לא "רומן רומנטי" על זוג שאוהב להתחיל את הלילה בתנוחת הכפיות. ממש לא...

אני באמת ובתמים לא בטוחה שהספר סווג בז'אנר הנכון. זה לא פרוזה, זה לא רומן רומנטי, זה לא היסטוריה, זה גם לא עיון... אז מה זה? לעניות דעתי אני נוטה לסווג את "כפיות" למדע בדיוני, או לפנטזיה.

התמצית הכתובה על גבי הכריכה האחורית של הספר, אולי תתפוס את עינו של הקורא הנוהג כך... ומה כתוב שם? "...לחצות גבולות בלתי צפויים", עם החלק הזה של המשפט אני מסכימה לגמרי, ובהמשך "בלתי צפויים"... גם עם זה אני נוטה להסכים. אך המשפט: "בגיל ארבעים היא האמינה שהיא כבר יודעת הכול על עצמה..." האומנם? מה קרה? ו...פתאום "משום מקום" מגיע מיכאל קורא המחשבות ומסיט את הפרגוד בפניה... נו באמת? ורק בגיל ארבעים שכבר שלישון מהחיים התבזבז?

אז, רבי עקיבא הלך ללמוד בגיל ארבעים, ושירה לייטנר הלכה ללמוד צי'אטלוגיה...

העלילה מגוללת בגוף ראשון, בפרקים קצרים. בכל יום שירה לייטנר, אם חד הורית לאור בן השמונה, פוגשת את מיכאל ומתכתבת איתו באמצעות תיבת הדואר האלקטרוני. ומה קורה שם?

שירה ומיכאל יוצאים במסע מחול, קצת מפותל ומבולבל, צועדים יד ביד לתוך מערות כמוסים של החיים ב"אי שם".

מה מיכאל כותב לשירה: עמוד 76: שירה, תקשיבי לי, תתרכזי, דיברת במהירות והתאמצת לעשות פרצוף מאוד רציני. יש לך כוחות שאת לא מודעת אליהם. את חיה חיים של מישהו אחר שהיית רוצה להיות, לא של מי שאת באמת. במקום להשתמש בכוח שלך את חיה לידו, את והוא נוסעים בשני קווים מקבילים שאף פעם לא נפגשים. את צריכה למצוא אותו וללמוד להשתמש בו. את מבינה למה אני מתכוון? לא כל כך, גמגמתי..." ואני עונה: מיכאל יקירי, גם אני לא!

ומה קורה שם בחדר הזה?

עמוד 101:

20:51: תקשיבי. יש לך כוחות. הם אמיתיים לגמרי. אבל את חייבת להאמין בהם כדי למקסם אותם. למה את מתעקשת לא להאמין בעצמך?
20:51: אני לא מתעקשת! אני רוצה להאמין בדרך שמתאימה לי. דרך ההיגיון ודרך המעשים.
20:52: אמונה לא קשורה להיגיון! תראי את כל האנשים שהצליחו לעשות את הדברים הכי גדולים בהיסטוריה. היה בהם היגיון? בחלום של הרצל שהוא יקים מדינה יהודית באמצע המזרח התיכון היה היגיון? הוא לא היה צריך היגיון, כי הוא האמין. ובגלל שהוא האמין זה באמת קרה.

עם הקטע הזה אני מסכימה, אם כי אין בו חידוש ובוודאי שלא בגיל ארבעים!

על האימהות של שירה לייטנר, יש לי לא מעט ביקורת. לדעתי, בתחרות השנה היא היתה זוכה במקום ראשון כאם השנה לאספקת מקדונלד וצ'יפס...

מגעה של הסופרת עם תעשיית התקשורת מקבלת ביטוי גם ב"כפיות". לילן סיגן בספרה "רומן למתחילים" כותבת על קלאודיה שהתפטרה ממשרתה ממערכת העיתון. ופה, העיסוק הוא סביב הפקת תוכנית טלווזיה. בשני הספרים הללו מצאתי דימיון לפחד אינסופי ולבחירות התמוהות של הדמויות ,כולל חלומות מדופדפים ומגוללים לחיים האמיתיים.

הקריאה ב"כפיות" נוטעת תחושה, שהסופרת מנסה לשלב את הקוראים למסע תיקון של חייה שלה. אני לא אוהבת את המציצנות הזו, היא לרוב נוטה לדלל את תאי המוח שלי... ואני לא אוהבת לבזבז אותם בגילי הנוכחי.

החיבור בין מיכאל לשירה אינו הגיוני ומצאתי אותו קלישאתי, דל, מוזר והזוי לחלוטין....

שיקום אותו מישהו, ויסביר לי, הכיצד סוכרייה בטעם חמאה יכולה לרפא כאב ראש... ב"כפיות" זה קורה... מעניין? בהזדמנות אמליץ לפרופ' קרסו על הסוכריה הזו במקום אופטלגין... ובכלל ליטול סוכריה לפני הצלילה לעולם החלומות, זה רק יכול לפרנס את רשת מרפאות השיניים בישראל! לא מומלץ... במיוחד שביקור אצל רופא שיניים מרושש את חשבון הבנק!

לא אהבתי את השכפ"ץ ששירה לייטנר הניחה על עצמה. גם הסרתו על ידי מיכאל, וחשיפת השכבה שמתחתיו לטעמי מאולצת ורוויה בקלישאות, ותובנות שבגיל ארבעים אני כבר שכחתי אותם.

לצערי, הספר נמרח כמו גבינה צהובה על גבי כ-400 עמודים, ופורס בפני הקורא מנעד של רגשות חמאתיים, ועולם פנימי של אישה שהמציאות שבה היא חיה עולה על כל דימיון... ממש, אבל ממש, כמו צלחת ספגטי דביק ובנוסף ללא רוטב אלפרדו... זה לא כל כך טעים...ואם כבר אוכלים ממנו "כי לא נעים"... צריך לשתות לא כוס אחת של מים כמה...

בקיצור, הספר מתחיל טוב אפילו מעניין... בהמשך יש "ניסיון" לכופף כפית אבל...
תנסו אתם לכופף כפית...
אני לא הצלחתי.

במשפט אחד: "מֵאִיגָרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא"

כוכבים: כוכב אחד מתוך חמישה כוכבים רק בגלל הכריכה.

אולי זה רק אני... ואולי זה רק אלרגיה אביבית שתקפה אותי.

הקריאה לשיקולכם ואל תגידו שלא הזהרתי אתכם.

לי יניני

פרוזה מקור, ידיעות אחרונות, 392 עמודים, 2017


===================

זה לא קורה לי הרבה, לתשומת ליבכם הספר ננטש בעמוד 200 בערך, משום שתחילתו היא גם סופו. לאור העובדה הזו מצאתי שכל דקה שאקדיש מחיי לקריאת הספר הזה תהיה בזבוז זמן משווע שבד"כ לא קיים במלאי שלי.
חג אביב שמח לכל קוראי הסימנייה.

ספר מיוחד שדורש השקעה וסבלנות. אני מודה שלא היה לי קל לקרוא אותו ברצף, עשיתי כמה הפסקות במהלך הקריאה. מצד אחד הסיפור הזוי ויש בו דברים לא הגיוניים, אבל מצד שני הוא מאד מסקרן. באיזשהו שלב התכתבתי עם הסופרת שעזרה לי להבין את הדברים לעומקם וחזרתי לקריאה בגישה שונה ואני שמחה שהתעקשתי לקרוא, זה ספר שמעורר המון מחשבות.
הספר שונה מספרים אחרים בכך שאין פה ספור עלילה אלא תיעוד תהליך ארוך שעוברת הגיבורה עם עצמה ויכול בהחלט להשליך על כל אחד מאיתנו. כל אחד צריך ללמוד להכיר את עצמו, לחפש את הכח שלו, את החוזקות שלו, את היכולות שלו בכדי לבחור את מסלול חייו, את הכיוון הנכון שמתאים לו בחיים. כולנו צריכים לדעת לעבוד על הפחדים שלנו, לא להיכנע להם ולעשות מה שאנו אוהבים באמת בכדי להיות מאושרים.
כולנו יכולים לכופף כפיות אם רק נרצה!
הגיבורה היא שירה, אם חד הורית בת ארבעים שמגדלת ילד בן שמונה. שירה היא קרייריסטית בתחום התקשורת (טלוויזיה). לכאורה יש לה כל מה שרצתה מלבד אהבה וחיי זוגיות, שמשום מה אותם היא לא מצליחה להשיג.
חייה של שירה משתנים ביום בו היא פוגשת את מיכאל ומתאהבת. מיכאל מספר לה שהוא קורא מחשבות של אנשים, כולל את מחשבותיה. הוא טוען שהוא יכול להכשיל אנשים ולהשיג דברים בעזרת קריאת המחשבות. הוא אומר לה שגם לה יש כוח אך היא לא מודעת אליו. הוא טוען שהיא מסוגלת, למשל, לרפא את כאבי הראש הנוראיים שמהם הוא סובל. הוא מציע לה לעבור בעזרתו תהליך שבאמצעותו היא תלמד מהו הכח שלה ואיך להשתמש בו.
שירה נענית להצעתו. הם פותחים תיבת דואר אלקטרוני שגלויה לשניהם בלבד ובה הם מנהלים שיחות ביניהם ושירה נדרשת לכתוב את כל קורות חייה מילדותה ועד היום, כולל ההיכרות עם מיכאל.
תהליך הכתיבה עוזר לשירה ללמוד להכיר את עצמה, לנתח את הבחירות שעשתה בחייה בכל התחומים כולל קריירה וזוגיות. שירה לומדת שיש לה כוחות ושהיא יכולה להשתמש בהם בכדי לממש את שאיפותיה האמיתיות.
הכוחות שמיוחסים למיכאל ולשירה הם דמיוניים, הסופרת מייחסת להם תכונות אנושיות מוקצנות בכדי לעזור לנו הקוראים לחדור לנפש הגיבורים ולהבין לעומק את התהליך שהן עוברות.
שירה לומדת מיהי ומה היא באמת רוצה. היא מבינה שהרצון שלה להיות שייכת גרם לה להתכחש למי שהיא באמת. היא מבינה שנסחפה אחרי העדר, התחזתה למישהי, שיחקה אותה ובעצם היתה מזוייפת. היא חיה כדי להיכשל וכדי לא להיפגע ובעצם פגעה רק בעצמה. היא לומדת לא להיכנע לפחדים שלה, לא לפחד לאהוב, לממש את הכוחות האדירים שיש לה בכדי להיות מאושרת בכל התחומים.
שירה מתאהבת במיכאל אבל האהבה ביניהם לא ממומשת. היא לא מבינה למה מיכאל מאוהב בה אבל רחוק ממנה פיזית. אפילו הסקס ביניהם הוא בדמיון. בשלב מסויים הנתק ביניהם גורם לה לתכנן מעשה קיצוני אבל בסופו של דבר היא מבינה שהכל נעשה לטובתה. היא צריכה לעבוד תהליך ארוך שבסופו תצא מחוזקת ומלאת תובנות ותוכל להתחיל בחיים חדשים משופרים, הכוללים גם אהבה בתוכם, אהבה שאליה היא השתוקקה כל חייה.
בסיפור משולבים קטעים מרתקים מסיפור חייה של שירה כגון רגע הלידה של בנה, היחסים שלה עם בנה, מיקרים שונים שקרו לה במקום העבודה עם עמיתיה למקצוע ואירועים מרגשים שקרו לה בעברה.
לסיכום, זהו ספר שצריך לקרוא לאט, בראש פתוח, להצטייד בהרבה סבלנות, להפנים את התובנות שבו ולנסות להשליך אותן עלינו וליישמן בכדי לממש את עצמינו בצורה הטובה ביותר.

לי מזל שיש עוד 4 ביקורות חיוביות על הספר חוץ מ ה ביקורת היסודית שלך ששללת את הספר בסוף, אז אני ממש ממליצה עליו, בהחלט, יכול אף להיות ספר עבודה על מודעות תודעה שינוי חיזוק אופי אישיות יצירת מציאות הוויה חוויה ואפשר מאוד להחכים ממו להשכיל להפיק איכות חיים טובה ממש, חוצ מזה שזה רומן היפה שנרקם כאן יחסים וגם בין הורים לילדים ו חד הוריות ו הנישואים והזוגיות ובכלל ובעבודה, בקיצקצ כולם קראו אותו לפני שנתיים כשיצא, אני הצלחתי סופסופ להשתלט עליו כעת ולגמוע אותו בבת אחת ולהנות מאוד, יאללה מי שלא קרא רוצו לקרוא, נשים נשיות כותבות ספרים, איזה כייףףף תענוג אני בסימן הזה כעת עכשיו בזמן האחרון ממש בהחלט לחלוטין, תודה לילה שני טוב בהחלט, המשך שבוע קסמרפא מבורך.

WOW - איזה ספר
הסיפור הוא על קשר בין אישה לגבר- נושא שלעצמו יש רבים כמוהו
לילך סגין מצליחה לשזור בסיפור כל כך הרבה תובנות על החיים של כל אחד ואחד ומצליחה לתאר במילים מצבים בצורה יוצאת דופן.
קראתי את הספר השקיקה ולקחתי אותו איתי לכל מקום כדי שאם יהיה לי פנאי אוכל להמשיך ולקרא בו
נסו ותהנו

הרבה יותר מסיפור אהבה. לא פשוט לקריאה אבל סוחף, נקרא בנשימה אחת מכריכה לכריכה