ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 21 במרץ, 2017
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
אני לא ממש פעיל פוליטית, אם להתנסח בעדינות. אף פעם לא הלכתי להפגנה, ממש עם שלט והכול. לא לכאן ולא לכאן. לא אני. אם הייתי צריך להניח אצבע על המקום המדוייק שבו אני נמצא בגרף הדעות הפוליטיות, כש-0 זה מצביע "הרשימה המשותפת" ו-10 זה ברוך מרזל, הייתי אומר שאני נמצא פחות או יותר על 6. מרכז, עם נטיה מסויימת ימינה (פוליטית, והרבה יותר מזה, גם כלכלית). לפעמים, אני מרגיש 4, או אפילו 3 או 2. ולפעמים, לפעמים אני גם 7 או 8. תלוי מתי. תלוי למה. תלוי על מה מדובר. אני לא אוהב להיות מקובע, ומבחינתי זה בסדר גמור לשבת על הגדר ושהדעות שלי יהיו נזילות וגמישות. הצבעתי מרצ, הצבעתי עלה ירוק, הצבעתי צומת, הצבעתי מערך, הצבעתי יש עתיד. עכשיו אני פקוד לליכוד, אבל סיכויים קלושים שאצביע להם. 80 אחוז, אולי יותר, מחברי הפייסבוק שלי ומהקולגות שלי בעבודה הם שמאלנים וצפונה. שמונים אחוז מהמשפחה שלי הם ימנים ודרומה. יש לי אח מתנחל בבת עין, אחות חרדית בבית שמש, ואחות נוספת באפרת, שבעלה הוא אחד ממצביעי השמאל הבודדים ביישוב. בגלי צה"ל אני אוהב להקשיב לאראל סג"ל (ולרועי עידן שהוא חבר) ועמית סגל, ושונא להקשיב לרינו צרור או יעל דן. את רזי ברקאי אני דווקא די מחבב, ועוד יותר מזה את החיקוי שלו של ערן זרחוביץ'.
ליד ערבים אני מרגיש בעיקר מבוכה, ואי נוחות. אני לא רוצה להרגיש פחד, אבל אם באוטובוס לעבודה יושב מאחורי ערבי, אני מעדיף לקרוא ספר באנגלית, כדי שיחשוב שאני בסדר. הייתי רוצה שנהיה חברים, ושיהיה טוב. שתהיה להם עבודה, וגם לי. שיירווח להם, שהם לא ירצו לגרש אותי, או להרוג אותי ושאני לא ארצה שהם פשוט ייעלמו. כשפעם שלחו לי מנקה ערבייה עם פרצוף של רוצחת סדרתית, החבאתי את סכיני המטבח עמוק במזווה. אין לי חברים ערבים, אבל יש לי שלושה או ארבעה עלי תאנה בפייסבוק. בסוכות האחרון נפשתי עם המשפחה בדאלית אל כרמל, וזה גרם לי להרגיש קצת כמו שמאלני מתחסד. אני לא מבין ערבית ממש, אבל הייתי רוצה לדעת. גם סינית, או ספרדית או איטלקית או צרפתית, אבל זה לא אותו הדבר.
אין לי פיתרון טוב. הסכסוך עמוק, ואני לא משוכנע שיש פיתרון כזה בכלל. אז מה עושים? מקווים לטוב. עושים טוב. כמה שיותר. מאמינים.
אני לא חושב שהשטחים כבושים. לא. אלה שטחים במחלוקת, והם לא נכבשו מאף אחד. אני כן חושב שהעם הפלסטיני הוא עם, ושהוא מרגיש כבוש, וזה מספיק. יש כיבוש, ורצוי לסיים אותו, אולי. אין לי מושג איך. להאשים בכל דבר שקורה את הכיבוש, זו מחשבה אווילית וחסרת טעם. כמו גם הרצון האובססיבי משהו לגמור עם זה ו"לתת" להם מדינה. עם קצת מחשבה על איזו מדינה זו תהיה, והידיעה המוחלטת, ההרמטית, שזו לא תהיה מדינה פלורליסטית עם מגוון דעות, כבוד למיעוטים, לנשים, למוגבלים, לגייז או ליהודים. זו תהיה, ברמת וודאות גבוהה למדי, תיאוקרטיה איסלמית מרושעת וצמאת דם כמו רוב שכנותינו האחרות, כמו עזה או גרוע מכך, וששכנות טובה לא תהיה לנו איתם, וגם לא שלום מתוח, למרות הרצון הקוסמי וחדי קרן ודובוני איכפת לי. מה הפיתרון? לא יודע. אולי קרוליין גליק יודעת.
ואת ביבי? את ביבי אני לא אוהב. ובטח לא את שרה. אני לא בוטח בהם. הייתי רוצה שיהיה מבוגר אחראי שיהיה אפשר לסמוך עליו, לסמוך עליו ממש. ולא ראיתי כזה, לא פה ולא שם. ולא, גם שמעון פרס לא היה כזה. האחרון שהזכיר מבוגר אחראי היה יצחק רבין, ואני לא בטוח שאין כאן רומנטיזציית יתר מצדי לדמות שלו.
****
סמיר הוא צעיר מהעיירה בית אומר שליד חברון שמצטרף לפת"ח בסוף שנות השמונים, ימי האינתיפאדה הראשונה, בעקבות מותו של ווליד, שכנו הנערץ, בעודו עצור בכלא "קציעות".
עופר הוא צעיר ירושלמי שמתגייס לשב"כ והופך לרכז מודיעין בנפת חברון. הוא סולד מאלכס, רכז נוסף בנפת חברון, ומהיציאות השוביניסטיות והגזעניות שלו.
סמיר לא אידיאליסט גדול. הוא גם לא איזה "ביג שוט" בתנועה. הוא עושה מה שצריך, ביום הוא עובד במוסך ובלילה בעיקר מחלק כרוזים, או מעביר הודעות. הוא מתעב יהודים, ובעיקר חיילים, בעקבות אירוע מילדותו שחרץ בו חריץ של שנאה. אמו ואחותו רוצים שיתחתן, והוא... לא ממהר. הוא אוהב לאכול ומגדל ארנבונים על הגג בבית הוריו.
עופר מקדיש את עצמו לעבודה. מגייס סייענים, מפעיל מודיעים, אבל בעיקר סובל מנדודי שינה בעקבות עזיבתה של חברתו. הוא מתגעגע לחבר'ה שלו, ולגיטרה שכמעט אינו מנגן בה יותר. לאט לאט הוא מגביר את הסיכונים שהוא מתמודד עימם, ונכנס אל תוך הכפרים בנפה בשעות הלילה ללא אבטחה, כדי לנסות ולעמעם את רחש השדים שרודפים אותו.
סיפוריהם של שני הצעירים משני צדי המתרס נכרכים זה בזה.
****
גיגלתי את השם "רועי פוליטי". כיום הוא עורך דין פלילי בירושלים, ובעבר שירת בחברון בתפקידי מודיעין וחקירות במשטרה. ניכר בבירור מהקריאה בספר, כמו גם מספרים אחרים בז'אנר, שכתב אותו מישהו שיודע על מה הוא מדבר. פוליטי מכיר את חברון על סמטאותיה, יודע ערבית, מבין גם את הצד הבטחוני היהודי וגם את הצד הערבי פח"עי על בוריים. הספר נקרא בקלות ובמהירות, השפה שלו נפלאה ולא מתפלצנת, מדוברת כשצריך - גם ב"ערבית" וגם ב"יהודית", וספרותית כשצריך, מתובלת ביותר מקורטוב של הומור, ומשלבת בחכמה מינונים מדוייקים של פוליטיקה, חיים "רגילים" ומתח, ובלי ליפול כהוא זה לכיסים של פאתוס או דרמה מיותרת. ככה צריך לכתוב ספרים.
הביקורת העיקרית שלי על הספר היא שלא בדיוק ברור מה הוא רצה להגיד, מעבר לתובנה המתבקשת, שמשני הצדדים נמצאים בני אדם שלפעמים שניהם "צודקים" במידה כזו או אחרת. בנוסף, הרגשתי שהוא קצת מתפזר במהלך הסיפור, וכי בשלושים העמודים האחרונים הוא כורך את הקצוות וקושר אותם מהר מהר, כי קצת נמאס לו. לתחושתי הספר היה מרוויח מעוד כמה עשרות עמודים שהיו ממשיכים את הקצב המזרח-תיכוני העקלקל שאפיין את חלקו הראשון, ומסיימים אותו באופן ראוי וקטוע פחות.
****
44 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
יש בזה משהו
|
|
|
י. ווליס
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
הייתי בטוח שזה שם עט... יש מקרים שטובים יותר מכל המצאה ספרותית
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
זה באמת לאכל כך מובן מאליו.
אבל מצד שני, הייתי רוצה להגיע לתובנה כזאת בצורה אחרת, עקיפה יותר. למשל, בעקבות הקריאה ב״מגילת זכויות הירח״ של רון לשם חשבתי על תובנה דומה, בלי שמישהו דחק אותה במורד הגרון שלי, בלי שזה יהיה מתבקש כל כך. מדובר בניאנס, לא בפגם ממשי בספר, ובכל זאת. נראה שפוליטי בחר להיות באיזשהו מקום א-פוליטי, ולהימנע מלהגיד משהו נחרץ יותר. אבל גם זה שולי למדי.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
אלון
אהבתי את הביקורת: גם את החלק האישי, הכן והמרשים וגם את התבונות שלך לגבי הספר. מעניינת הערתך בסיפא של הביקורת אודות התובנה הגדרת כמתבקשת. אני מסכים עם הגדרה זאת, אך למרבה הצער, בעולם רוויי סכסוכים ושטוף שנאה, בשעה שהאיזור בו אנו חיים מהווה דוגמא מאלפת לו, נראה כי התובנה המתבקשת אינה בהכרח כה מובנת מאליה.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
אני מכיר באופן אישי כמה אנשי מודיעין שלא הפכו פתאום שמאלנים, או כפי שאתה קורא להם, שומרי סף
|
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
אי אפשר שלא לעלות שאלה - מדוע אנשי המודיעין הפכו לשומרי הסף, האם מי שנמצא שם רואה את הדברים שאנו מסרבים לראות ?
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
ברור :-) אני יודע שדרוזים הם משהו אחר, וברובם (להוציא את אלה שבגולן, למשל) הם אוהבי ישראל מושבעים.
דיברתי מתוך איזו חווייה ספציפית שעברנו שם. אבל תחליף את דאלית בנצרת, נניח. מה גם שאי הנוחות היא לאו דווקא ממקור רציונלי, להלן הספר באנגלית :-) |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
תודה.
לדעתי קצת הגזמת עם העיתון באנגלית.אני עובד בכל יום עם ערבים ויחסם למדינה וליהודים לא חד משמעי כלל וגם משתנה בין אדם לאדם.אגב, דליית אל כרמל לא נחשבת, הם דרוזים ויכולים להיות יותר ימניים מיהודים רבים לעיתים.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
מה עשית, הלל?! עכשיו ייתרת את הביקורת! למצער!
לקחתי בחשבון את העניין הזה כשחשבתי מה לכתוב בסקירה ואיך לנסח אותה. יש נושאים שהם טעונים מלכתחילה, ויוצרים לא מעט תנודות ותגובות. במקרה הזה, אני לא לוקח את זה קשה. שכל אחד יביע את דעתו, גם אם היא לא בדיוק מה שאני מאמין בו. כמו בפייסבוק, מימין ומשמאל כותבים דברים שהם לפעמים איוולת מוחלטת על גבול ההטרלה, אבל ככה זה. שיהיה. מחר אחזור לכתוב על הרהורים נוגים וא-פוליטיים בלילה. |
|
|
הלל הזקן
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אהבתי את הביקורת.
וכפי שכתבת וגם כמה פה רמזו - ויכוח פוליטי ברשת, בטח במסגרת שזו אינה מטרתה בשום תנאי ואופן, הוא מיותר ברמת מגוחך. יותר מזה לטעמי: גורם לשיח ('שיח' כביכול, כן?!) שמתרחק מהסקירה וכמעט מייתר אותה. למצער.
תורם את חלקי בכל זאת: אפרתי, אין מקשה אחת בשמאל, כפי שאין מקשה אחת בימין, בחרדים, במתנחלים וכו'. לכתוב שכל השמאל מתעב דת ודתיים זה משהו שאת בוודאות יודעת שאינו נכון. מאמירות כאלה יוצאות אח"כ עלילות דם בנוסח "לא נאמן למדינה" וכיוצא באלה. בתי העלמין הצבאיים (אני נשוי לאחות שכולה) אינם מבחינים בין שמאל וימין וזוהי כנראה השורה התחתונה. |
|
|
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
|
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אתה עושה את עצמך שאתה לא מבין. לא דיברתי על תאונות אלא על פיגועים.
|
|
|
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
|
|
|
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
|
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
שאולי, במדינת ישראל נהרגים יהודים בין אם שרתו בצבא ובין אם לא.
ובזאת תם הוויכוח שלי איתך.
|
|
|
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
|
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
כמו שאמרת, התיעוב הגלוי שחש השמאל כלפי הדת, הדתיים והחרדים, לעומת האמפתיה שמפגין
הימין, אפילו כאלה שאינם שומרים מסורת בכלל, הרחיקה את הדתיים מהשמאל ומדעותיו הליברליות.
השמאל כבר מזמן פרש מטרית ליברליזם מעל כל מיני מיעוטים, ודחה את הדתיים באמירות שאינן פוליטיקלי קורקט כלל וכלל. לשנוא דתיים בקול רם, זו ממש מצווה בתורת השמאל. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אני לא יודע אם מה שהרב ש״ך או עובדיה יוסף אמרו לפני שלושים או ארבעים שנה הוא משהו שנכון גם להיום.
הסיכון בהחזרת שטחים, מעבר לערך שלמות הארץ, הוא עצום, ויש שיגידו שהסיכון באי החזרתם הוא גדול לא פחות. אבל השמרנות, גם בעניין זה, היא מקומית וספציפית. הימין הכלכלי שנפוץ במדינות אחרות איננו דומה במיוחד לימין המדיני ששולט כאן, ויש לי הרגשה שדווקא ערכים סוציאליסטיים והומניסטים היו עדויים לקרוץ לחרדים יותר מאשר ערכים שמרניים נטו.
|
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
מחשבות, אתה מעליב את העשבים.
|
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
נכון. ואכן הציבור החרדי לא מזוהה עם הימין.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אפרתי, קודם נשלוף מהכנסת כמה עשבים שוטים כמו חזן ורגב.
|
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
פפר, בנוגע לחרדים המצב אחר במקצת. גדולי הדור של החרדים דגלו בשלום יותר מאשר בשלמות
הארץ.
הרב שך התנגד לחוק ירושלים ולחוק סיפוח הגולן אשר החילו את החוק הישראלי באזורים אלו. לאחר חקיקת חוק ירושלים, אמר: "מי זקוק לחוק זה? וכי בלי חוק ירושלים וארץ ישראל אינן שלנו?... עבורנו אין החוק אומר כלום אלא התורה היא מעידה שירושלים שלנו. ואילו אלו שאוכלים ושותים בתשעה באב תובעים את ירושלים בחקיקת חוק, זוהי התגרות באומות מיותרת לחלוטין"[53]. על חוק הגולן אמר: אלפיים שנה חיינו בלא חוק הגולן ובלא הגולן כלל, ואף הלאה נוכל לחיות בלא חוק זה עוד אלפיים שנה[54]. הרב שך דגל בכך שחובת העם היהודי לקדם כל פשרה המקרבת את השלום, כדי למעט שפיכות דמים. מסיבה זאת הורה לחברי הכנסת הסרים למרותו לתמוך בהסכם השלום עם מצרים הרב שך התנגד להתנחלות בשטחי יש"ע בנימוק שהיא סותרת לדעתו את איסור ההתגרות באומות. גם מבחינה פרקטית, אמר הרב שך שאסור לישראל לעורר את חמתה של ארצות הברית, שהיא משענתה של המדינה ובלעדי תמיכתה תתמוטט המדינה בתוך זמן קצר. "מי שרואה ערך מקודש במדינת ישראל, ורואה בימינו מצווה חיובית ביישוב כל ארץ ישראל מסיע אותנו במדרון של התגרות באומות העולם". הרב עובדיה יוסף: אם ראשי ומפקדי הצבא יחד עם חברי הממשלה, יקבעו שיש פקוח נפש בדבר, שאם לא יוחזרו שטחים מארץ ישראל קיימת סכנת מלחמה מיידית מצד השכנים הערביים, ואם יוחזרו להם השטחים תורחק מעלינו סכנת המלחמה ויש סיכויים לשלום בר קיימא, נראה שלכל הדעות מותר להחזיר שטחים מארץ ישראל למען השגת מטרה זו, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש... אין לסמוך על הנס ולהיכנס במלחמה עם אויבים אכזריים, לכן עלינו להחזיר את השטחים, לסלקם מעלינו." ~ בדרשתו ב"כנס שנתי לתורה שבעל פה" של מוסד הרב קוק בשנת 1979 ואלה רק דוגמאות של מרן מכאן ומרן מכאן. ויש עוד רבים כאלה. כל הזכויות שמורות לוויקיפדיה. |
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ואני לתומי חשבתי שהדתיים מזוהים עם הימין כי הם שמרנים מטבעם. וזה מבלי להזכיר את עניין שלמות הארץ.
|
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
מחשבות, מכיוון שאת הממשלה אי אפשר להחליף ובטח שלא את ביבישרה, אז נחליף את העם.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
בארץ, שמאל וימין זה משהו אחר
|
|
|
אור קרן
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אלון- היתה בעבר מפלגת "מימד" של הרב יהודה עמיטל, מפלגה דתית עם אוריינטציה שמאלנית, אבל לא כל כך הלך לה.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אפרתי, לא לעם הזה פיללנו, אה?
|
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
צודק לגמרי. וכך קורה שאני נקרעת בין דעותי הדתיות לאלה הפוליטיות. וכשמתפרסמות תוצאות
הבחירות אני מרגישה שמתחשק לי להקיא.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
חוץ מהאוריינטציה המסורתית של מפלגות דתיות להיות מזוהות עם הימין, אני לא מבין למה זה חייב להיות ככה.
אם כבר, הייתי מצפה ממפלגות דתיות להעריך יותר מפלגות שנוטות שמאלה על בסיס הומניסטי. חבל שמפלגות שמאל מאמצות בארץ קו אנטי דתי, ומפסידות על הדרך קהל מצביעים מצויין.
|
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
מסכימה עם דינה
|
|
|
dina
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ספר נפלא לטעמי. אני לא חושבת שפוליטי פרש פה איזה משנה פוליטית, אבל מה שהוא הצליח לחדד בסיפור היפה הזה זו את הזוית האנושית.
|
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
קראתי. יש לי אפילו בבית, אם מישהו רוצה.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ולכן, אפרתי, כדאי לקרוא את תריס של אמילי עמרוסי.
|
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אמיתי ונהדר. ממש כמוני (אולי אני יותר 5, לפעמים אפילו 4, אבל מבחינת אהדת הימין אני יותר 6.
או שבע, כי מבחינות אחרות, מסורת ודת, הימין יותר קרוב ללבי).
אני פוגשת ערבים די בתכיפות, ולכן אני חשה פחות מבוכה ויותר אמפתיה. בכלל, יש לי הרבה אמפתיה לערבים, מה שמעיד לפעמים על גזענות הפוכה. אני לא אוהבת את הדעות הנחרצות משני הצדדים ואת האנשים שמשמיעים אותם בהתלהבות בלתי מרוסנת. אני לא יודעת איך אפשר להיות חד משמעי במצב הנזיל הזה, ולכן חד משמעיים מפחידים אותי בחוסר היכולת שלהם לשמוע ולהבין מישהו אחר. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
כתבת יפה וכנה. הדיעות הפוליטיות שלך מזכירות לי קצת את נטיותיי המיניות, אז אני כן איכשהו יכול להבין אותך XD
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
האירועים בספר הם מלפני 30 שנה. אני חושש שלא תהיי מעודכנת.
את מכרמי צור? אחותי גרה שם פעם |
|
|
פֶּפֶּר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
בית אומר היא השכנה הכי קרובה שלנו. רשמתי לי.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
דני, אתה עושה בחכמה. וויכוחים פוליטיים, בעיקר בפלטפורמה דיגיטלית, הם עקרים לחלוטין. כל אחד מחפש אישורים למה שהוא מאמין בו מלכתחילה ומתנגד לשאר
מה שרציתי לכתוב כאן הוא כמה אני לא חד משמעי. חני - תודה. הספר הוא לא ממש פוליטי. אבל כן, יש בו כמה "קצת"ים |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
דני, שנחשוב שאתה מתנשא? שאתה פשוט לא מתמצא? שאתה
מתגונן? מה פתאום.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אכן, אלון, עדיף שמאל מלהג מטרור בשכונה ליד תחת ''שלום'' הזוי לכאורה. זכויות אדם ניתנות
לבני אדם. שכנינו הם הרי בסה''כ צווחני אללהו אכבר. לא מאוד אינטליגנטי.
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אלון
מחשבות- מכיוון שאני אף פעם לא נכנס לוויכוחים פוליטיים, לא אחרוג ממנהגי גם הפעם. |
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
זה נשמע ספר של "קצתים" קצת מכל דבר ומקום.
העניין בספר של "קצתים" שהוא לא מוביל דיעה
או מוליך מגמתיות.אהבתי את מה שכתבת אני חושבת שהרבה ישראלים באותן נעליים. ואם ההנהגה הפלסטינאים על כל חלקייה היו מנסים לשפר קצת את הנוף הסביבתי ולתת לרווחת התושבים במקום להתחמש כולנו היינו נשכרים יותר כי אולי כמה חלומות קטנים היו מתגשמים. וחוץ מהכל אתה תמיד כותב נפלא |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
לקרוא "משנה פוליטית" למה שכתוב פה זה וואחד אוברסטייטמנט :-)
ייתכן שהעם שלך הלך ימינה, וייתכן שהמציאות שינתה את מה שאנשים חושבים. לשמאלנים קשה עם עובדות ועם זה שהעולם לא מתיישר לפי הwishful thinking שלהם. לימנים קשה עם אידיאות נעלות. אנחנו חיים בשכונה מסוכנת, חסרת רחמים. המשיחיות, כפי שאני רואה אותה, באה בעיקר מהצד השמאלי של המפה, ברצון המופרך לסיים עם הכיבוש ולעזאזל התוצאות. דעותיו של רבין דאז, אגב, נמצאות איפשהו כיום בין בנט לביבי. אז לאן זזנו? הייתי בחברון, כמה פעמים. התובנות שלי לא השתנו. והספר, מבחינתי, הרבה יותר טוב מסתם בינוני. |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
דני, יכולת לקצר ולומר: עיוור אני, שמאלן אני, מלהג הנני.
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
מחשבות
אלון- אני לא שותף למשנתכם הפוליטית, ואני קרוב יותר למשנתו של יצחק רבין, ובעיקר פרגמטיסט- כמוהו! לצערי- תמיד הייתי במרכז, באותו מקום, וזה רק העם שלי שהלך ימינה מידי..חלקו הפך למשיחי, חלקו לאומני, ומכאן הדרך להגיד שאלה לא שטחים כבושים, המרחק קצר. הכרתי את המדינה לפני שהפכה לכזו, לפני המלחמה "המפוארת" שהפכה לבכי לדורות, מלחמת ששת הימים, שלא רק שלא הביאה ביטחון, היא השיגה בדיוק את ההפך מזה..ובה אני רואה את שורש הבעיה שלנו היום. אני ממליץ לכל ישראלי לערוך ביקור בישוב היהודי בחברון, שם, ברחוב השוהדא שבו היה השוק המרכזי של חברון..אני מבטיח לו שיחזור עם תובנות אחרות. אהה..ויש גם ספר לסקר...קראתי אותו, בינוני למדי. |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אהבתי מאוד מה שכתבת, למרות שאני לא שוכח לך את שנטראם... על המצב יש הרבה מה לומר.
הבעיה הגדולה של הליכוד היא הליכודניקים. מצד שני, אנחנו כובשים די עלובים. לו היינו כובשים אמתיים, היינו מיד מנחילים שפה ותוכניות לימוד מתקדמות ושאר ירקות על הערבים. הם היו צריכים לדעת מי הבוס לתמיד. לו היו מבינים זאת, לא היתה בעיה. אנחנו בשכונה מכוערת וצריך להישאר בשטחים. דמותה של המדינה משנית. בלי השטחים הטרור ישתולל. הטרור ישתולל? אין מדינה.
|
|
|
נעמי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אוהבת לקרוא אותך
|
44 הקוראים שאהבו את הביקורת
