ביקורת ספרותית על התרסקות - מלוּוה ב-על שֵינה ועל עֵרוּת מאת פרנסיס סקוט פיצג'רלד

---

לְנהר נולד דגיגון חדש, בדמותו של ספר זה, הנכתב על ידי אחד הסלמונים השמנים בעולם הספרות האמריקאית של המאה העשרים: פיצג'רלד.
אני אוהבת את הוצאת נהר. היא מאופיינת בטעם אנין בספרות, ובספרים קצרים, צנועים, המעשירים את ספרייתי בחן ובאיכות מובהקת. עשרה יהלומים כאלה שוכנים על מדפיי, מתוך 117 שיצאו בינתיים תחת ידיו החרוצות והמוכשרות של המו"ל, ראובן מירן.
ספר זה כולל שני סיפורים אוטוביוגרפיים של פ"ס פיצג'רלד (1897-1941), אשר ראו אור לראשונה באמצע שנות ה-30 של המאה שעברה.
עניינו של הקטע הראשון, "על שינה ועל ערות", הוא נדודי שינה. בטקסט אישי ומהנה להפליא, דן המחבר בתסכולו נוכח לילות לבנים מורטי-עצבים. הוא מתאר את התהליך המעיק של חיפוש אחר המזור לַתופעה, וכל זאת בסגנון בעל גוונים קומיים ומלנכוליים בו זמנית. כל מי שחווה אי פעם קשיים לישון או להירדם, יוכל למצוא את עצמו בין השורות, להתמרמר יחד עם מחברן, ולחייך בסיפוק כמעט מוחשי-פיזי כשהמחבר המובס חותם את יומנו הלילי בטון חיובי דווקא.
ב"התרסקות", שהנו מסה אינטימית מאוד הטומנת בחובה גם את אלמנט הערוּת הכפויה מהסיפור הקודם, מושיב את עצמו המחבר על ספת הפסיכולוג הפנימי שבו, ו"מכווץ" את עצמו לדעת ללא רחם. הימים הם ימי שפל כלכלי ומשבר, הן חברתי-פוליטי כוללני והן מקצועי ואישי עבור פיצג'רלד. המחבר "מכבס את הקישקעס" שלו בפומבי; הוא מחטט בפצעיו בלי בושה, מציף את דיכאונו על פני השטח, נוסטלגי ומתרפק על שנותיו האופטימיות, הזוהרות, האמיצות. מוטיב מרכזי במסה זו הוא אותו סדק, על שמו היא קרויה באנגלית (The Crack-Up), כמטאפורה שהוא מעניק למצב הנפשי השברירי אליו הוא שקע ואשר מתוכו הוא בוחן כעת את העולם, את חבריו, את הקולגות שלו, את כשרונו.
למשל, כשהוא נזכר בשגרה של פעם:
"...אצלי המוראל מעולם לא ירד אל מתחת לרף הסלידה העצמית אחרי איזו סצנה מכוערת מצדי. צרות אינן קשורות בהכרח לייאוש – לייאוש מחולל משלו והוא שונה מצרות כשם שדלקת פרקים שונה ממפרק נוקשה" (עמ' 47).
ואז, על אותו ייאוש, השורר בהווה:
"... אותה תחושה שאני ניצב במטווח נטוש בשעת דמדומים, בידי אקדח ריק והמטרות מוטלות ארצה. שום בעיה אינה מוגדרת – סתם דממה שבה אני שומע רק את נשימתי שלי. אבל היה בדממה הזאת חוסר אחריות אדיר כלפי כל מחויבות, התפרקות הערכים שלי כולם" (עמ' 48).
פיצג'רלד מבכה את הערכים הללו שקרסו לו, ומנסה למצוא דרך לעקוף את הקושי ולסגל לעצמו התנהלות חדשה, אשר תגאל אותו מצלם האדם החברתי שהיה, אותו אדם ששקע אל סדקים ותהומות של דיכאון, ותזקק אותו לכדי ישות המוגדרת אך ורק בידי המקצוע, הדבר היחיד שהוא יכול להיות: סופר.
כמה יופי מילולי, כמה רגישות סגנונית, כמה פיקחות אינטלקטואלית ניבטות מכתיבתו של פס"פ.. בניגוד למסה האוטוביוגרפית שקראתי לפניה (רוסו / הזיות של מטייל בודד), כאן המחבר לא מעמיס על קוראיו, לא מציף אותם מכל כיוון ובחינה, הוא מטפל בעצמו במידה האופטימלית הן כדי לשקף נאמנה את הרהוריו, והן לסקרן, לגייס את הקורא ולעורר הזדהות בכל שלב. זוהי גדולת הצמצום, ה"פחות" שהוא למעשה הרבה, הרבה יותר.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על התרסקות - מלוּוה ב-על שֵינה ועל עֵרוּת