דירוגים › ספרית אופקים

סיפורו יוצא הדופן של הילד המחונן שלמה ברזיץ שהפך לפסיכולוג שעיקר עיסוקו הוא נושא הזיכרון. אל הפסיכולוג ברזיץ נחשפתי כשראיתי ראיון איתו והוקסמתי הן מסיפורו והן מאישיותו הכריזמטית. בספרו הקצר יוצא שלמה ברזיץ לעברו כילד צעיר שהוכנס על ידי הוריו למנזר ע

שם הספר "שדות הזיכרון" נשמע כמו עוד אחד מספרי העיון בנושא הזיכרון, עוד תחום בתורת הפסיכולוגיה. שלמה ברזניץ הוא אכן פרופסור לפסיכולוגיה שאחד מתחומי המחקר שלו הוא אודות הזיכרון. אך זיכרון מבחינתו וגם אצלנו ישר זורק אותנו לשואה, נכון? אז כן, הפרופסור

ב 1977, זמן קצר לפני גיוסי לצה״ל, צפיתי בסרט של הבמאי סם פקינפה, בשם Iron Cross. בסרט זה מסופר על מחלקת חי״ר גרמנית שנקלעת מאחורי הקווים הרוסיים, ועושה את דרכה כדי לחבור אל כוחותיהם. בדרך נתקלים החיילים הגרמנים במחלקת קשר רוסית, על טהרת המין הנשי

פרופ' שביד במיטבו. כתיבה עקבית, לוגית, ססתמטית וגדושה (לקח לי הרבה יותר מדי זמן לגמור ספר של 300 עמודים) שמכסה את הנושא על בוריו. שלא כמו שהכותרת אולי מציעה, הספר עוסק בניתוח ההיסטוריה של התפתחות התרבות היהודית המודרנית (ולא נגיד, בהצעה לתרבות), מ

ספר נפלא, חשוב מאין-כמוהו. לא סתם נחשב לתנ"ך של העוסקים בטיפול. ג'ודית לאויס הרמן מקיפה את הנושא מצדדים רבים מאד, ובצורה שיטתית וטובה. לענ"ד היא מעט אופטימיסטית מדי, ולא מספיק מעמיקה את ההבנה של החיים עם הטראומה (החיים שאחרי הטיפול). בכל מקרה - ה

ספר עיוני מקיף ומעניין העוסק בצבא האדום במלחמת העולם השנייה. בהויי החיילים וחיי היום-יום בצבא, בלחימה ובקשייה, במה שהניע את החיילם וכן גם המחיר הכבד שרבים שילמו בחייהם או בפציעות ונכות. הספר לא מתאר קרב או מערכה זה או אחר אלא מתמקד באנשים ובשגרה של

אכזבה. אהבתי לקרוא את ריצ'רד אוברי בספרי היסטוריה קודמים שכתב. כאן נראה שהוא פשוט שיחזר קטעים שלמים מספרים אחרים שלו (ושל אחרים מבלי לציין זאת) וסיפר הכל - חוץ מנושא הספר. ניתוח המנהיגים, אישיותם ופעולותיהם והמענה לשאלה שהציב הסופר לעצמו - מה מייחד