דירוגים › יהדות › מחשבת ישראל

כשפילוסופיה ויהדות נפגשים זה לכאורה מפגש פסגה. אז לא. הפילוסופיה מתגלה בעליבותה, והספר הזה הוא דוגמה מצוינת לאיך אפשר להעלות טיעונים מגוחכים אבל הגיוניים מאוד מבחינה לוגית. לוגיקה לא מובילה את המציאות, היא לפעמים פשוט מתנפצת אל סלעיה. הפילוסופיה בסופ

"סודותיו של מורה הנבוכים" הוא הישג אינטלקטואלי מרשים. מיכה גודמן מצליח להנגיש את הטקסט המורכב ביותר בהגות היהודית בשפה קולחת, בהירה ומעוררת מחשבה. הכתיבה מהודקת, הטיעונים בנויים לתלפיות, וקשה שלא להישאב לחוויית הקריאה ולתחושה שסוף סוף פיצחנו את החידה

ואו... פשוט חוויה. 'סדר רב לא תמצאו בכתיבתי' כתב מחבר הספר בהקדמה. פשוט לא שיערתי עד כמה. טלטול המוחין שחוויתי באותה שבת, אחרי הצהרים. היה רגע שבו זינקתי אל הסלון ופניתי אל הורי (בני חמישים) ושאלתי אותם בהתלהבות: 'במה הייתם בוחרים לו היה ניתנת לכם הב

אחים אנחנו-האומנם? ביולי 2023, כשהמהפכה המשטרית הייתה בעיצומה, ריחפו באוויר אדי בנזין רעילים ונפיצים, כאזהרה מוחשית מפני פיצוץ חברתי קרוב — כזה שלעתים נלחש בשמו העתיק: מלחמת אחים. מתח זה הוא שדרבן אותי להשתתף ב"ימי התנ"ך" של מכללת הרצוג באלון שבות.

"רְאוּ֩ הִפַּ֨לְתִּי לָכֶ֜ם אֶֽת־הַ֠גּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֛לֶּה בְּנַֽחֲלָ֖ה לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם מִן־הַיַּרְדֵּ֗ן וְכָל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִכְרַ֔תִּי וְהַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל מְב֥וֹא הַשָּֽׁמֶשׁ". From the river to the sea? עשינו את זה הרבה יותר טוב וה

מגילת רות היא אחד הסיפורים היותר יפים וניתנים להזדהות בתנ"ך. בפרוזה קטנה אבל מבריקה (וכאן תודתי למפרש יאיר זקוביץ, שעומד על כל הטכניקות הספרותיות שיש כאן והאיר אותן עבורי) היצירה הזו מספרת על גאולה אישית ולאומית, בנוף הפסטורלי של בית לחם עת הקציר. ב

וואו, זה היה פשוט נהדר. מהיצירות הטובות ביותר בשפה העברית. אני מופתע ששה"ש בכלל נכלל בתנ"ך, בהתחשב בכך שאני מקווה שיהיה ברור לכל בר דעת שקורא את היצירה הזו בלי מחויבות לדוגמות דתיות מוקדמות, שזו שירה חילונית לחלוטין שאין שום קשר בינה לבין דת ישראל. ל

כאשר מגיע אדם ראוי ונחשב, ומציע פתרון לאחת הבעיות הכי קריטיות שלנו כעם וכבני אדם, מומלץ וכדאי להקשיב לו. כשראיתי את הספר חשבתי שזה מעט יומרני לחשוב שניתן לתת את המתכון המדויק למנוע את הקרע בעם ולהציל אותנו ממלחמת אחים, אבל ממש סקרן אותי לדעת האם זה

על התלמוד כבר כתבתי כאן בעבר, בעיקר בעקבות ספרו של תא־שמע "הספרות הפרשנית לתלמוד", ובכל זאת, משיצא כעת ספר חדש על התלמוד בסדרת "ספרים משני עולם" של מאגנס – לא יכולתי שלא לחזור ולדון בו. הספר נפתח כך: "מאז יצירתו ועד היום עומד התלמוד במרכזו של ארון הס

השנים הראשונות של תנועת החסידות הן רגע נדיר בהיסטוריה הרוחנית של העם היהודי. בשנים אפלות וקודרות, כשהפרעות של ת"ח ות"ט עדיין חרותות בזיכרון, ועלילות הדם מעוררות אימה בכל קהילות יהודיות, ניצת לפתע אור חדש בתוך עולם של יראה קפואה ועייפות דתית. "קולמו

נראה שאחד החידושים בתורת החסידות הוא העמדת הסיפור כמדיום מרכזי להעברת מסר חינוכי או רוחני, לעיתים לא פחות מאשר לימוד תורה קלאסי. הרב ממדיות שיש בסיפורים גרמה להם להיות ערוץ מרכזי בהפצת הרעיונות של התנועה. מלבד זאת, ההצפנה, הערפול המכוון, הספק, החשיבה