דירוגים › עיון › פילוסופיה - אירופה

כשאתה פותח ספר ניטשיאני - אתה צריך לדעת שהחיים שהיו לך עד עכשיו: לא יחזרו. הספר אמנם קשה לקריאה, האותיות מעט שבורות, הכריכה דקה והספר בכללותו קטן מידות. אבל.. המסרים שחולפים בין השורות, אפילו ציטטתי אותו לשורת פתיחה ברקע של המחשב שלי... אין על ניטשה.

רוסו היה גאון מחשבתי וכסיל חברתי. מי שלא מכיר את הפילוסוף רוסו או לפחות את חלקו ברוח, מדעי החברה, מוסיקה, מדע כנראה ימצא בוידויים אופרת סבון מתקופת הנאורות שבה משובצים רוזנים, תככים ואגו נפוח מחשיבות עצמית. לא רק את רוסו חשוב להבין על מנת להפיק מהס

הביקורת הזו היא רק על הנובלה "התם". על "קאנדיד" כבר כתבתי כאן בעבר הלא רחוק. ובכן, הסיפור הזה די מזכיר את קנדיד בכך שהוא מציג בפנינו גיבור, ובכן, תם, שנתקל בביש מזל בחברה הצרפתית המבוקרת ללא רחמים ע"י ולטייר. ההבדל, אני מניח, הוא שאין כאן רעיון מרכז

ספר מהמושלמים שקראתי. עמוק ומעורר מחשבה אבל גם כיפי, קליל וזורם. מומלץ לכל אחד ואחת ללא יוצא מן הכלל.

האודיסאה, ספר שהקדים זמנו בהמון מובנים. ראשית, מדובר בסיפור פנטסטי שאפשר היה בקלות לשייך אותו לטולקין. שנית, זה כנראה הסיפור השלם והמקיף ביותר מהתקופה העתיקה, סיפור של תככים, מסע, טוב ורע, אלגוריות ומה לא. אני אישית חווה את הסיפור קצת אחרת

בתור מי שקורא את ספריו של ניטשה וחוזר וקורא אותם שוב, אני רוצה לומר שממש כמו האיש עצמו, גם אותי הכתבים שלו מכניסים אותי לסחרור וקונפליקט פנימי נפלא. אני לא מסכים עם מרבית דעותיו של ניטשה, אותן הוא פורש בספריו בכתיבה העמוקה והגאונית כל כך, עד כדי שאני

למרות המסקנה שאין משמעות לחיים, הספר מדבר אליך מאוד. בדיוק לנקודות הכואבות בחיים.