“אוסף של כל הפרגמנטים והעדויות העתיקות על שני פילוסופים יוונים קדם סוקרטיים נודעים.
היראקליטוס נודע לשמצה בתור "האפל" ו"איש החידות", כינויים שנשמעים כמו נבל מקומיקס, בגלל האניגמטיות של הפרגמנטים שלו.
אפלטון מספר שהמחזאי אוריפידס הביא לסוקרטס את ספרו של היראקליטוס ושאל אותו מה דעתו, סוקרטס ענה שמה שהוא הבין היה מצוין, וגם מה שהוא לא הבין היה מצוין, אבל צריך צוללן כדי לרדת לעומקו של הספר הזה.

אני כן הצלחתי להבין אותו דווקא, או לפחות לנסח לעצמי פרשנות לרוב הפרגמנטים והעדויות עליו. הוא עסק הרבה באחדות של הקיום ובלוגוס יחיד בתור הבסיס להכל, כמעט פרוטו מונותאיזם.
הוא מדבר על אמת אבסולוטית אחת שהמון הנבערים לא קולטים כי הם מתעסקים בפרטים ובחושיהם במקום בתמונה הגדולה, ומדמה אותם למי שישנים כל אחד בעולמו הפרטי. אני מאמין שהוא היה מתעב כמוני את הפוסט מודרניזם והפרוגרס, שהם בדיוק מה שהוא תוקף כאן: "כל אחד והאמת שלו"..

הוא דן בהרמוניה המושגת רק מתוך מה שהוא מכנה "קרב". כלומר, החיכוכים המתמידים בין ניגודים הם מה שיוצר את המציאות. זו השקפה יפה.

"והכרח לדעת
כי הקרב הוא כללי,
והצדק הוא המריבה,
וכל הדברים מתהווים על פי המריבה והחיוב."

הקוסמולוגיה שלו כמובן מוזרה ולא מתאימה לידע המודרני, אבל אי אפשר להאשים אותו כמובן. היא מעניינת בדרכה.
כיום הוא הכי מוכר בזכות "אתה לא יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים", ויש כאן עוד פנינים מקסימות כגון זו. יש משהו מאוד חזק במשפטים הקצרים שלו, באימפקט הרגשי המזוקק בהם.

פארמנידיס כתב את הפילוסופיה שלו בצורת שירה אפית שנשמרו ממנה מעט מאוד שורות לעומת מה שנותר מהיראקליטוס.
אני חייב להגיד שהוא הרבה פחות עניין אותי. הוא התמקד בכל מיני משחקי לוגיקה על כך שמה שהווה קיים רק בהווה ולא יכול היה להיווצר, להסתיים או ליצור, ושמה שאיננו לא ניתן להבחנה או ידיעה. נו, בסדר, פחות אכפת לי.
חוץ מזה הוא מתעסק המון בקוסמולוגיה ובתאוריות מוזרות על איך הרבייה האנושית עובדת. הוא היה פילוסוף ממוקד במה שקראו לו "חקר טבע", וזה היה חקר טבע ללא השיטה המדעית אז.. כן.. לא התיישן טוב.
הפורמט של השירה הוא נחמד, זה כן. הפתיחה של השירה האפית שלו נשתמרה ברובה והיא יפה, עם תיאור מסע קצר שלו לדמות אלה שחושפת לו את האמיתות ואת תפיסתם המוטעית של בני האדם.

הספר הזה ממש לא מיועד למי שלא מכיר בצורה יחסית טובה את העולם ההלניסטי.
למשל, יש כאן אמרה של היראקליטוס שמסתמכת על סיפור נודע על חידה שחדו להומרוס, אבל המתרגם לא מסביר על הרקע הזה בהערות. אם לא הייתי קורא את האנקדוטה הזו קודם לכן ב"שירים הומריים" של שלמה שפאן, לא הייתי מבין את האמרה בכלל.
זה ספר למתקדמים בכל מובן.

לסיום, אני ממליץ על הספר הזה למי שמתעניין ובקיא בפילוסופיה עתיקה. זה לא ספר לקורא המעט סקרן, זה רק למי שהדבר באמת בלבו, ובעיניי יש פער איכותי גדול בין שני הפילוסופים המובאים כאן. מה חבל שאין עוד פילוסופים קדם סוקראטיים שזכו לתרגום כל הפרגמנטים שלהם לעברית. מתי פיתגורס מקבל את הטיפול הזה..?”