הוצאה לאור›דיאלוג-הפצות

קישטה עכבר! קישטה!

מבוך העכברים מאת יוסי פורת בהוצאת דיאלוג- הפצות:

במילה אחת: לא!

בשתי מילים: ממש לא!

בשלוש מילים: בשום פנים ואופן!

ובנאום שלם: הנה רשימת דברים שמעניינים אותי יותר מהספר הזה: ההיסטוריה של זימבבואה, תהליכי ההזדווגות של האמבות, תיאור של יום בחייו של עץ אורן, כמה זבובים נולדים בדקה, איזה סוג של קרם ידיים שמה אחותי, איפה נמצאת נסיכות ליכשטנטט, גידול חסה בהימלאיה, רשימת

ספר מקסים המכיל את שירי אמא אווזה. השירים מקסימים, חלקם בנויים כחידות (לא קלות בכלל אני חייב לציין), חלקם משחקי אצבעות, משחקי אמבטיה ועוד. המקור האנגלי כתוב לצד התרגום העיברי וכיף לקרוא ולהשוות בניהם. עבודת התרגום של צבי אבן פז מצויינת במיוחד בשל העיבוד להקשרים בעלי נושאים עיבריים ומיקומים גיאוגרפים שהשתנו בהתאם לארצנו הקטנטונת. יש אפילו שירים שהחריזה והצגת השיר עולים באיכותם על המקור. נעמי גייגר

תארו לעצמכם מדינה נולדת, ומיומה הראשון ועד היום נמצאת כל השנים במלחמת השרדות, מפני שהיא גרה בשכונה קשה, וכל השכנים רוצים בחיסולה, תגידו זה לא המצב היום, אבל אני חושב שזה המצב, השכונה לא הישתנתה רק הרצון של השכנים משתנה , פעם הוא עולה, ופעם הוא יורד, הכל בהתאם לכוחות שמושכים בחוטים.
ולאותה מדינה, קטנה יש בסך הכל מדי פעם איזה מעצמה זו או אחרת שקצת עוזרת לה פה ושם, זו בונה לה צבא, וגם איזה כור אטומי

נושא הצליפה ובמיוחד הצליפה הקרבית , הוא נושא שמרתק אותי מזה כמה שנים לאחר שצפיתי בסרט תעודה של הBBC בטלביזיה.
לאחר מכן, בכל הזדמנות שניקרתה לפני צפיתי, קראתי, ואף השתתפתי בעצמי , בתחרויות ירי ( של חובבים).
אני צלף הוא הזדמנות יוצאת מן הכלל ללמוד ולהכיר את נושא הצליפה הקרבית.
תחילה המחבר, מסביר את ערכה הטקטי והאסטרטגי של הצליפה בשדה הקרב.
לאחר מכן הוא סוקר את כלי הנשק של הצלפים לאורך ההסטוריה ה

הספר כולו (מלבד הקדמה ואחרית דבר) עוסק בסיפורים של אנשים- בהורים לילדים הומוסקסואליים וכן בסיפורים של נשים וגברים הומוסקסואליים.
אני חושבת שהשילוב הזה מדהים. האנשים החשובים ביותר בחיים שלנו כבני אדם הם הורינו ומשפחתינו, הדבר הכי מפחיד הוא להידחות על ידי מי שמתוכנתים ביולוגית לאהוב אותנו ללא סייג.
במהלך הקריאה הרגשתי כמה אימה יש ביציאה מהארון, הפחד להידחות רגשית וכן כלכלית- להימצא ללא משענת.
א

ספר חביב.
לא אהבתי את שפת הכתיבה, גבוהה וכבדה. קשה לקרוא. ההתחלה קצת קשה, אבל מי שצולח את הפרטים הטכניים האלו, מגיע לסוגיות חברתיות שלמות במדינת ישראל, סביב יחסי חילונים-דתיים, ואדם ואלוהיו.
נוגע במקומות נכונים וטובים, ספר ישראלי לגמרי.
כאדם דתי היה לי טוב ונחמד להעמיק במחשבות על עולם ההלכה ומורכבותו.
עוד שני פרטים- הספר עמוס בפרטים מעולם של מדריכי טיולים. אני כזו אז היה לי כיף לקרוא, אבל אני

הספר הוא לא יותר מאשר אוטוביוגרפיה של רותי דייכס ומיני במאים ודרכם להוציא את 'המיץ' משחקנים. קראתי את הספר בניסיון למצוא כל מיני שיטות משחק חדשניות ולא העלתי כלום בידיי. אני יודע שהרבה שחקנים הצליחו למצוא בו ממש, והצליחו להגיר מתוכו שיטות ועצות לגבי סגנונות שונים של משחק אבל לא אני, הפכתי בו שוב ושוב ורק קיבלתי תפיחות עצמיות על השכם, ועצות בימואיות איך לבלבל שחקנים ולהוציא מהם יאוש.

נושא האנתולוגיה, "רגש ושכל", מאפשר ליוצרים לקחת את הקורא אל עולמות רבים ומגוונים, החל מחייהם של חבורת שודדים רוסית, דרך שגרת ימיה של רווקה תל-אביבית ועד בגדד הרחוקה.

כיאה לספר שנכתב על-ידי מספר מחברים, רמות הסיפורים שונות. קיימות יצירות שמביישות את המונח "יצירה", ומנגד, יצירות אחדות שראויות לכל הכבוד וההוקרה.

בין הסיפורים המומלצים: "אני יודעת לספור עד מאה", "עזיזה", "דלתא 9", "קאמה מנאס", "מ

אחד המדהימים ביותר שקראתי בזמן האחרון.
קיבלתי ליום הולדתי מחברה. בתחילה קראתי רק כי לא
היה לי ספר אחר. ולאחר שבועיים שישמתי רק חלק קטן מהמפתחות
פשוט לא האמנתי ועד עכשיו קשה לי להאמין עד כמה הם עובדים
וכמה פשוט להתקדם בחיים באמצעותם.
מעבר למפתחות ישנם סיפורים מדהימים על הרבה נשים שכל אחת בדרכה המיוחדת עשתה צעדים בדרך להגשמה עצמית.
מומלץ מומלץ מומלץ