ביקורת ספרותית על ישראל: פילגש במזרח התיכון (מהדורת 2009) מאת עזרה זהר
ספר טוב

---

תארו לעצמכם מדינה נולדת, ומיומה הראשון ועד היום נמצאת כל השנים במלחמת השרדות, מפני שהיא גרה בשכונה קשה, וכל השכנים רוצים בחיסולה, תגידו זה לא המצב היום, אבל אני חושב שזה המצב, השכונה לא הישתנתה רק הרצון של השכנים משתנה , פעם הוא עולה, ופעם הוא יורד, הכל בהתאם לכוחות שמושכים בחוטים.
ולאותה מדינה, קטנה יש בסך הכל מדי פעם איזה מעצמה זו או אחרת שקצת עוזרת לה פה ושם, זו בונה לה צבא, וגם איזה כור אטומי קטן, כדי לבנות כמה פצצות קטנות, ואחרת, באה לעזרתה ברגעים קשים כמו נמשל בהצבעה על קיומה באו״ם, וגם מוכרת לה נשק ( בעקיפין), בזמן שכל יתר העולם מטיל עליה אמברגו ( חרם), ורק רוצה לראות איך היא. מחוסלת ( אף אל פי שזכתה בצורה חוקית ובהכרה בין לאומית בהצבעה באו״ם), ופעם אחרת זו המעצמה מספר אחד בעולם, וכל אחת בתורה מנצלת את המדינה הקטנה והמסכנה הזאת, אז טוב, בא פרופסור שהוא בצד גם רופא מפורסם, ומגלה לנו את אמריקה : ארצות הברית מנצלת את מעמדה כדי להקטין, למנוע את צמיחתה וכו׳ של ישראל, טוב, אז מה פה חדש?
כולנו יודעים שמשרד החוץ האמריקני ,כמו גם הקיי דורסה הצרפתי, והפוריים אופיס הבריטי, לא אהבו , וזה בלשון המעטה את ישראל, וכל אחד בתורו ניסה לשים מקלות בעגלה הישראלית שמקרטעת ומנסה לעלות ברוורס בעליה, שכל הזמן מושכים אותה למטה כל מיני כוחות, אמריקנים,
צרפתים, בריטיים, רוסיים, פעם בבוטות ישירה ( ארה״ב והלחץ המגעיל שלה על ישראל בנוגע
לערבויות של 10 מליארד דולר לקליטת העליה מרוסיה, ובעקבותיה החלפת הממשלה ובעקיפין
ההכרה באש״ף), או פעם זו רוסיה והאיום שלה על ישראל ,בנשק גרעיני אם ישראל לא תיסוג לקווי
השישה באוקטובר 1973. ופעם זו אנגליה שמאיימת בהתערבות לטובת ירדן , אם ישראל לא תפסיק
את פעולות התגמול, שנעשות כהגנה עצמית, או דה גול שמאיים באימברגו באם ישראל תתקוף
ראשונה
את מצרים, למרות שהמצרים סיפקו לישראל ולעולם כמה קסוס בליס וישראל התאפקה, והמשיכה להתאפק, עד שלא יכלה להבליג עוד.
וכך הפרופסור הנכבד ממשיך ומתאר לנו את מסע הלחצים, האיומים, הערכות מחדש, והסחיטות של ארצות הברית, ואת ישראל האומללה שצריכה לעמוד בכל אלה, ומנסה לשכנע את
המשוכנעים,שישראל מטופלת ע״י אמריקה כאילו הייתה איזה פילגש משומשת ובלתי רצויה, ואשר
מאהבה זורק לה עצם מדי פעם, פעם זה שלוש מליארד פה, פעם זה מערכות נשק במתנה ( כאילו היו אלה תכשיטי המלכה אליזבת), ופעם זה מתנה זו או אחרת, ולמה היחס הזה מגיע לנו?
למה אמריקה לא מגלה לנו את אהבתה בגלוי, בפומבי, על כל גלי האתר ועל כל רשתות הטלביזיה?
בואו ונבחן את המצב לאשורו, ולא נתחמק מלציין את הטוב והרע.
בין השנים 1948- 1963, ארה״ב התיחסה לישראל כאילו זו לא הייתה קיימת בשבילה, כאשר
הנשיאים טרומן, אייזנהאוור שלא כל כך אהבו אותנו, ולא כל כך היינו בראש שימחתם.
המצב התחיל להשתנות עם עלייתו של קנדי, והשתפר מאוד בזמן כהונתו של וילסון,
ניכסון היה קצת אנטישמי, ושר החוץ שלו שיחק קצת עם העצבים שלנו ונתן לנו לשפוך קצת דם במלחמת יום כיפור, עד ששלח לנו את הרכבת.
קרטר, גם כן לא כל כך אהב אותנו, והפעיל לחץ מתון על בגין וגם קצת סחט אותו ואיום זה או אחר עד שהביא אותו לחתום על ההסכם הטוב ביותר שנחתם על ידי ישראל בכל ימיה.
אחריו באו נשיאים רפובליקנים, שהיהודים לא כל כך היו בליבם, ומצד שני גילו אהדה ונדיבות ללא גבול כמעט.ואחר כך באו הדמוקרטים, נפנפו את הרפובליקנים, והביאו לנו את קלינטון, שהביא לנו את אוסלו ואת האינתיפדה השניה, ואז בא בוש הבן שמאוד אהב את שרון וראה בו את האב החמים
והטוב שלא היה לו בחייו, והוא עשה ככל שביקש ממנו שרון, וכמעט נתן לנו אישור לחסל את ערפאת
, חבל שבסוף לא, ואז בא אובמה וכבר אנחנו יודעים איפה אנחנו נמצאים.
המסקנות- ישראל לא פילגש, לא אהובה נסתרת ולא רעיה חוקית, ישראל היא עוד מדינה בעלת חשיבות בינונית, שמייצגת יציבות באזור של חוסר יציבות, ובעלת לובי יעיל בוושינגטון שיש לו כוח והשפעה ואשר קשה להתעלם ממנו.
בקיצור , אנחנו חשובים לארצות הברית, אבל עד גבול מסויים, ואמריקה לא
תכנס למלחמה בשביל להציל את ישראל, מכסימום תציע לה עזרה כספית , כלכלית, או אסטרטגית
אבל לא תשלח כוחות להלחם בשבילה.
ספר ככה ככה.תמיד צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה!

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על ישראל: פילגש במזרח התיכון (מהדורת 2009)