הוצאה לאור›מסדה

במהלך קרבות מלחמת השחרור הפכה נקודה ספציפית לא רחוק מקיבוץ רוחמה ללשון מאזניים קריטית בהיבט ניתוקו של הנגב משאר חלקי המדינה שבדרך. מדובר בחרבת מאחז. במשך תקופה בת מספר שבועות בספטמבר ואוקטובר 1948 ובפועל בצורה ממוקדת במהלך שמונה ימים, נערכו קרבות על אתר אסטרטגי זה בין הצבא המצרי לבין כוחות של הפלמ"ח, למעשה כוחות צה"ל, כאשר השליטה במקום עוברת מצד לצד, פעם אחר פעם. החרבה הנדונה שלטה על שדה תעופה בח

כתיבת ביקורת על יצירה קלאסית היא תמיד משימה סבוכה, אפילו קצת לא נעימה - וזאת בעיקר בשל הפער הבלתי ניתן לגישור בין "הקילומטראז'" שהספיקו היצירה ומחברה לבצע במשך עשרות רבות של שנות "נדודים" ברחבי הגלובוס (של ניתוחים על גבי ניתוחים, דיונים אקדמיים, פרסומים מקצועיים, אדפטציות לתחומי אמנות אחרים וכו') ובין המבקר/סוקר ההדיוט, שאין לו תמיד את ההשכלה הנדרשת בכדי להבין את כל המשמעויות החבויות ברבדיה השונים

כבר דובר רבות על השפעת הסמים על כתיבתו של פיליפ ק דיק.
לי נראה (למרות שמעולם לא ניסיתי וגם לא ממליץ לצרוך חלילה), שבספר זה, הסמים כאילו כתבו את העלילה מאליה. הדמיון בספר זה הוא על אנושי ומפתיע בכל פיסקה מחדש. הספר כולו בלגן שלם, טירוף (ממש ) ויצירתיות שאיכשהו מוצאים את החיבור וההגיון (האי גיון ) לבסוף.
הספר נכתב בשנות ה 60 על אמצע המאה ה 21 (כמה עשרות שנים מהיום) כשנשיא ארצות הברית הוא בעצם צלם

אסופת סיפורים נהדרת מאת אייזק אסימוב, העוסקת, רובה ככולה, ברובוטים הפוזיטרוניים שלו.
קראתי גם את התרגום הישן וגם את התרגום החדש של הספר. קראתי אותו פעמים רבות, כנער, כמבוגר. אני חושב שזה אחד הספרים שהכי נהניתי מהם בנעוריי.

אסימוב לא כותב 'יפה'. הוא כותב יבש, מניח רעיונות על דף והופך אותם לכלים עלילתיים. אבל הוא נהדר. הסיפורים מאוד שונים אחד מהשנים, כולם מכילים 'טוויסט' כלשהו שקשור בחוקי הרובו

אני חילוני. אבל אני גם יהודי. לקחתי את הספר הזה מהספרייה בגלל שאלות שהתעוררו בי לקראת החגים ולא ידעתי את התשובה להן. למה חוגגים את ראש השנה במשך יומיים? האם נכון לומר "גמר חתימה טובה" או רק "חתימה טובה" ומתי? מה מקור ה"התשליך"? כן, כמובן, אפשר להיכנס לויקי ולקבל תשובה תוך שנייה. אבל אני רציתי סמכות מהימנה יותר, אז ניגשתי לספרייה. הספרנית הבטיחה שאמצא את כל התשובות בספר, והיא צדקה. היא המליצה עליו

לא מזמן נכחתי בהרצאה של ד"ר מריוס כהן מאוניברסיטת בן-גוריון בדבר פילוסופיית הזמן – האם באמת ניתן לתמרן את הזמן? ובכן, נכון להיום ידועות שלוש דרכים בהן ניתן לנוע בזמן. אחת מהן תהרוג את החפץ במסע בזמן (חור שחור), השניה (חור-תולעת) כ"כ לא סבירה, שגם אם אכן קיימת היא, החור יהיה כ"כ זעיר ואפילו אלקטרון לא יוכל לעבור בעדו. אך זו האחרונה, הנגזרת מן תורת היחסות המיוחדת של אחד בשם איינשטיין, מראה כי אכן, מ

יוביק הוא אחד הספרים הכי מסקרנים ומאתגרים של פיליפ ק. דיק. זהו סיפור מדע בדיוני שמערבב מציאות וחזיונות, טכנולוגיה ומטפיזיקה, וגורם לקורא כל הזמן לתהות מה באמת קורה ומה רק נדמה. דיק מצליח לייצר אווירה מסתורית, מותחת ומלאת רעיונות, תוך כדי שהוא מעלה שאלות גדולות על זמן, תודעה והחיים עצמם.

זו קריאה שלא דומה לשום דבר אחר: לפעמים מבלבלת, לפעמים מהפנטת, ותמיד משאירה אותך עם מחשבות ארוכות אחרי שסגרת א

עצוב רק אצלו המבט

ניגון אחד שמור בזיכרוני מילדות, לעיתים הוא עולה ופורץ מתוכי כמנגינה, ולעתים כשיר, המזכיר את תמצית העצבות.

שמש עולה יורד גם הליל
אך הליצן עוד ממשיך וצוהל.
עיניו מעולם לא ידעו מה זה בכי
עצוב רק אצלו המבט.
דמעה מעולם לא ירדה לו על הלחי,
כי הוא להצחיק רק נועד.

השיר הצליח להתקבע בנפשי ובזיכרוני בזכות פגישה שלי עם בני ברמן הטרובדור, מי ששר בקולו הצרוד את שיר הליצן

בדרך כלל כשאני "נכנס לנושא" אני מעדיף לקרוא מספר ספרים העוסקים בו, קראתי את ה"ברית החדשה" מספר פעמים בעבר.
פרשניות ו"ביוגרפיות" של ישו לא קראתי עד לאחרונה.
פרופסור יוסף קלאוזנר כבר בפתיח מציין שהוא מותקף מכל צד משום שמנסה לכתוב על סמך מחקריו ספר אובייקטיבי.
בילתי אפשרי להשאר אדישים ריגשית לנושא "טעון" כל כך.
קריאת הספר קשה ביותר הקורא חייב "לצלוח" אוסף של מראי מקומות ואישים מזמנו של ישו וע