אתגר לנערים ולנערות מגיל 14 עד גיל 82 לקרוא טיוטת ספר של – 344 עמודים, שיש בו הסברים מדוע העולם כל כך אלים, מבולבל וחסר יציבות וכיצד יכולים הנער והנערה לעצב לעצמם חיים משמעותיים. הקורא והקוראת המחוננים והאמיצים שיכתבו חוות דעת לא פחות מ – 150 מילים, יקבלו במתנה את הספר כשיצא לאור בשנה הקרובה. פרטים אישיים – שם מלא, מקום מגורים ומייל אפשר לשלוח ל – raztuv@gmail.com

פנייה של הרבנות הראשית בחיפה, אל הנהלת הסוכנות מיום כ"ו לחודש אב תש"ז (12.8.1947) הובא לפרסום: ד"ר צדוק קרויז

פנייה של הרבנות הראשית בחיפה, אל הנהלת הסוכנות מיום כ"ו לחודש אב תש"ז (12.8.1947) שתפעל לשכנע את מעפילי אניית המעפילים "יציאת אירופה" (אקסודוס שגורשה מהארץ) להסכים לרדת על אדמת צרפת. למכתב מצורפים פניה בעניין זה מהרב ברוך מרכוס והרב נסים בנימין אוחנה, אל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, ובה הם מבקשים ממנו לתמוך בהם להצטרף לבקשתם.
הרב נסים בנימין אוחנה בשנת 1911 כהן כרב לקהילת יוצאי חאלב בברוקלין ניו-יורק. בשנת 1915 עזב את ניו-יורק והתמנה לרב האי מלטה. בשנת 1920 הוזמן הרב ע"י הרב חיים אלישר להיות הרב הראשי של פורט סעיד. בשנת 1947 מונה לראש בית דין ורב ראשי לעדה הספרדית לעיר חיפה והמחוז. בשנת 1962 בכ"כ באדר ב' תשכ"ב נפטר הרב נסים בנימין אוחנה בגיל 80 והובא למנוחות בבית העלמין בחיפה.
הרב ברוך מרכוס התמנה בשנת תרס"ז (1906) לרב הראשי האשכנזי של חיפה, כיהן בתפקידו כ-55 שנה. הרב מרכוס כיהן כיושב ראש הראשון של בית הדין הרבני בחיפה. היה בין מייסדי ועד הישיבות בארץ ישראל. היה חבר מועצת הרבנות הראשית לארץ ישראל. נבחר לנשיאות הכבוד של תנועת המזרחי בחיפה. הרב מרכוס כתב את הספר "אמרי ברוך" (חיפה, תר"ץ). נפטר בשנת התשכ"א ונקבר בחיפה בבית הקברות כפר סמיר. בתו ציפורה נישאה לישראל עמיקם, יושב ראש גדוד מגיני השפה העברית, והאראי להכנסת השפה העברית למברקה הארץ-ישראלית בזמן המנדט הברטי. נכדו בועז עמיקם נפל חלל במלחמת העצמאות כחובש במבצע יפתח בעת שהגיש עזרה לפצועים שנשארות מאחור.

הייתי רוצה לפתוח דיון על סין.

הדבר יחסית מוכר בהיסטוריה. תחילה באזור מסוים בעולם מתחילה אט-אט להתפתח מדינה חזקה, זאת בעקבות המידות הטובות של האזרחים במדינה. הקושי, גידול האדמה, המשמעת הפכו אנשים אלה את המדינה למעצמה עולה. כמו שנכתב בספר "דיונים" של ניקולו מיקאוולי - "פירות העוני טובים מפירות העושר", במילים אחרות דווקא הקושי הוא שהפך את המדינה למדינה טובה בעלת מידות טובות. אותה מעצמה חדשה כובשת מדינות ומתעשרת הלאה הלאה, וכאן מגיע הטבע האנושי למפלה של אותה מעצמה. כי העושר גורם לבני האדם להפסיק לרצות לעבוד וליצור. כך, אותם אנשים בעלי מידות טובות שבשלב מסויים עוברים מהעולם, משאירים אחריהם עושר רב לבניהם, ואלה לאט-לאט במשך הדורות יורדים מהמשמעת ומוסר העבודה של אבותיהם.

בשלב מסוים, באזור כלשהו בעולם מתפתחת מדינה חדשה (או ישנה). מידותם הטובות של האנשים - מוסר העבודה, הרצון להגן על המדינה, והיופי והטוב של בני האדם כתוצאה מהעוני והקושי דווקא, יוצרים מדינה חזקה וטובה. אט-אט- מצליחה אותה מדינה חדשה להתפתח ולעלות, עד שהיא מתחילה לכבוש את אותה מדינה שהעושר גרם להורדת המידות שלה. לבסוף, אותה מעצמה ישנה (שכתבתי בהתחלה) נופלת ובמקומה עולה מעצמה חדשה, היא אותה מעצמה בעלת מידות טובות. אלא שאותה מעצמה מקבלת את העושר של המעצמה הישנה, ולאחר כמה דורות, הופכת את המדינה ואת האזרחים לפחות ופחות לבעלי מידות טובות. האנשים שהקימו את המדינה כבר עזבו את העולם וכך נוצרת מעצמה שיורדת מכוחה אט-אט עד שחדשה עולה במקומה. וכן הלאה והלאה.

אני לא יודע להגיד האם זו הסיבה למפלת מדינות כל פעם, אבל אין ספק שיש בכך אמת מסוימת.
נכון להיום אפשר לראות שזה מה שקורה למעצמה ארצות הברית, שמחליפה אותה לאט לאט סין.

הייתי רוצה לפתוח דיון גם על הנושא שכתבתי למעלה, אבל גם על משמעות הפיכתה של סין למעצמה, ולהשלכות שלה על העולם. זאת אומרת, מה ההשלכה של מעצמה חזקה שאינה מדינה מערבית? ואיך עשוי המצב החדש להתפתח.

מה דעתכם?

רבי יעקב צהלון (1630 – 1693) היה רב, דרשן ורופא איטלקי, שהיה עד למגפת הדבר שפקדה את רומא במאה ה-17 ופגעה קשות בגטו היהודי. הגטו חולק לשלושה אזורים, והוא מונה לפקח רפואי של אחד מהם. הוא תיעד את המגפה בספרו הרפואי 'אוצר החיים' ומעניין להשוות את מה שהוא כותב למה שקורה היום. גם אז היה כמובן סגר. לא היה אפשר גם לצאת לסופרמרקט - היו מועדים מיוחדים בהם היו מחלקים מזון. צהלון מספר שהוא היה נותן דרשות בשבת מחלון-הבית או ברחוב - מראות שמוכרים גם בימינו לכל מי שחי בקהילה דתית או בסמוך לה. המגפה הזו פגעה גם בילדים ובתינוקות ובסופו של דבר מתו בגטו מהמגפה כ-800 איש - כחמישית מיושביו. בניגוד אלינו, להם לא הייתה סבלנות לאנשים המפרים את ההנחיות, ועל מנת לאכוף את הסגר נקטו שיטה פשוט ויעילה - במילותיו של צהלון: "נטעו עץ אחד בתוך רחוב סמוך לשער הגדול לתלות בו בחבל למי שיחטא נגד מצוותיו (של המלך)"

דמוקרטיה באזיקים שולמית אלוני.
שולמית אלוני אחת הדמויות המרכזיות במאבקה להכיל דמוקרטיה מהותית במדינת ישראל, היא קובלת על כך שמיום הכרזת העצמאות ועד שנת – 2008 יום פרסום הספר, 61 שנים כל ממשלות ישראל לא עמדו בהבטחה שניתנה לציבור ביום הכרזת העצמאות - ש"מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות... ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". (עקרונות מגילת האומות המאוחדות הינו מסמך הקובע את הדרישות המדיניות ואת זכויות האזרח לקיומה של דמוקרטיה מהותית. ט. ר). הספר קשה לקריאה וקשה לעיכול מפני שלצד ההיבט הכרונולוגי העובר על פני ממשלות ישראל החל בממשלה הראשונה בראשות דוד בן גוריון – 1947 ועד לממשלה ה – 31, משנת 2006, ממשלת אולמרט ומלחמת לבנון. לכל אורכן של 60 השנים הללו מתארת שולמית אלוני את היחס של הממשלות השונות להיבטים הקשורים בדמוקרטיה מהותית. במקביל מביאה ש. א דוגמאות מוסריות שונות מהתנ"ך, מההיסטוריה הדמוקרטית של מדינות שונות ומתפלפלת בעניינים משפטיים שונים. מכיוון שהכותבת הקדישה את חייה למען הדמוקרטיה הישראלית, מצויים בספר הערות רבות שחריפותן אינן פחותות מחריפותו האלמותי של אמיל זולא במכתבו "אני מאשים", כנגד נשיא צרפת והממשלה הצרפתית בפרשת דריפוס. אין לטעות בכעסה הגדול של הכותבת על הזלזול, הבורות וחוסר המודעות של שרים וראשי ממשלה לחשיבות הדמוקרטיה המהותית בישראל, שכן היא הערובה להמשך ההתפתחות המדעית, הכלכלית והצבאית של המדינה. למען קידום ההבנה של תלמידי ישראל באזרחות היא כתבה 10 שנים לאחר קום המדינה את הספר הממצא והברור "אזרח ומדינתו יסודות תורת האזרחות / שולמית אלוני – 1958" אולם ראשי ממשלה ומשרדי החינוך בממשלות השונות לא ראו בכך צורך קיומי ורק בבתי ספר מעטים במדינה נלמד הספר הזה בכיתות הגבוהות של בתי הספר. יש בספר טענות כלפי יחס הממשלות השונות למפלגות הדתיות, שעיקר ההתנגדות לדמוקרטיה בא מצידן, אך לדעתי בקטעים הללו כותבת ש. א את הדברים, אך לא מסבירה אותם די צורכם. לאור המצב החמור והסכנה לדמוקרטיה הישראלית היום ברצוני להשלים את הדבר שש. א מתייחסת אליהם כמובנים מאליהם, אך אינה מסבירה את ההיגיון הפנימי המוביל אליהם, לכן ברצוני להשלים חוסר זה. תקופת דור ההשכלה הוא זה שהביא את המהפכות הגדולות שהתרחשו באירופה. זה החל בהתנגדות לקשר הגורדי שהיה קיים בין השלטון והכנסייה. דור ההשכלה פתח במאבק עיקש לפרום את הקשר הזה מפני שהחוקים הדתיים לא נתנו תשובה לבעיות החברתיות והאזרחיות שהיו קיימות באותה עת. כאשר הצליחו להשתחרר מהכפייה הדתית נפתחו אופקים חדשים של ידע ומדע ועמן גם יסודות ראשונים לאמנות חברתיות שאינן נסמכות על כתבי הקודש, אלא משקפות יותר את היסודות הראשונים שעליהם נשענת הדמוקרטיה היום. בעקבות כך תחומי המדע השונים החלו לפרוח וביחד עם הפיתוח המדעי, השתכללו הכלים הצבאיים. אירופה עברה שתי מלחמות עולם מחרידות, שרק אחריהן החלה להתבטא הקידמה הגדולה והפריחה הכלכלית שבאו בעקבות שיטת הממשל הדמוקרטית, כאשר במובנים רבים הקומוניזם ומדינות האסלאם התיאוקרטיות נשארו בפיגור רב אחרי מדינות המערב שהמשותף להן היה שיטת הממשל הדמוקרטית. ההיגיון הפנימי שיצר את ההבדלים הללו, בין המערב החופשי ובין הדיקטטורה הקומוניסטית והדיקטטורה הדתית באסלאם, נעוץ בחופש המדעי המוחלט ששרר באותה תקופה במדינות המערב, וזאת אל מול מצב שבו הפוליטביורו ואנשי דת קבעו מה מותר ומה אסור ללמוד, מה מותר ומה אסור להגיד, איך מותר ואיך אסור להתנהג. בהכללה רבה אם ההתפתחות המדעית, הצבאית והכלכלית משקפות את חופש המדע, חופש המחשבה וחופש המצפון, אז הנחשלות המדעית, הנחשלות הצבאית והכלכלית משקפות את המדינות המוסלמיות שהחוקה המדינית שלהם היא חוקי השריעה הנשענים על ספרם המקודש הקוראן. הנחשלות המשתקפת במדינות אלה היא פועל יוצא משיטת ממשל תיאוקרטית, שבה חכמי דת שאין להם שמץ מושג בשיטות מדעיות, יקבעו עבור תלמידי בית הספר ועבור האוניברסיטאות מה מותר ומה אסור ללמוד וללמד. ומדובר בכל אורתודוקסיה דתית באשר היא – אסלאמית, קתולית, או יהודית, השואפות לאחוז בשלטון המדינה, אין הבדל ביניהן מפני שיסודות האמונה בשלושת כתבי הקודש השונים ובפרשנויות שיצאו מהן, שולל את הרעיון הדמוקרטי מיסודו. מי שמאמין שכתבי הקודש מכוונים את חייו והוא מצפה לגאולה בידי אלוה ממעל, הרי בעל כורכו הוא אנטי דמוקרטי, מפני שמנקודת מבטו שלטון הדת הוא השלטון המקודש מפי האלוהים בכבודו ובעצמו ולכן חכמי הדת הם אלה שצריכים לנהל את המדינה.