משחק תפקידים- בני האלמוות קבוצה ציבורית
רוב בני האדם לא מודעים לכך שחיים בקרבם ערפדים ואנשי זאב.
לערפדים יש צמא עז לדם,
ולזאבים יש התקפים שבהם הם מרגישים שהם חייבים להרוג.
הערפדים לא הכי מחבבים את אנשי הזאב,
ובין המינים יש סכסוך עתיק.

רוב בני האלמוות מנסים להשתלב בסביבה ואפילו עובדים בשירותי העיר השונים.
חלק מהם מסתתרים ביערות הנטושים ובשבטים הסודיים.

אבל המלחמה האמיתית היא בין בני האדם לבני האלמוות.
ישנם בני אדם, שמודעים לכך שהם חיים עם אנשי זאב וערפדים. הם נקראים "המשמידים".
הם משוייכים לקבוצת לוחמים שמאמנת את חבריה לחיסול בני האלמוות.
יש להם נשקים מיוחדים, שיכולים לפגוע ביצורים האפלים,
והם יעשו הכל כדי להגן על האנושות (מה שמבחינתם יכול לבוא על חשבון הרס וטבח המוני.)
אבל ישנם גם בני אדם המשלימים עם הדו-קיום בין הזנים,
ומתנגדים לקבוצה זו.

מי אתם רוצים להיות?
באיזה צד אתם בחרתם במלחמה?
ברוכים הבאים לעולם האפל של בני האלמוות...


טופס לבן אלמוות:
שם:
זן (איש זאב\ערפד):
מראה:
גיל:
מקצוע (אם יש):
אופי:
מיומנויות (מושפע מהמקצוע):
רקע קצר:


טופס לבן אנוש:
שם:
בן אנוש משמיד\רגיל:
גיל:
מראה:
מקצוע (אם יש):
אופי:
נשק על טבעי (רק למשמידים):
רקע קצר:

לשלוח לדיימון או ללוחמת בפיגיון (קרדיט ללוחמת על עריכת התמונה!)...
בהצלחה D:

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

*הלוחמת בפיגיון*

שם: ווינטר ספארקס
זן (איש זאב\ערפד): זאבה
מראה: גבוהה, חיוורת מעט ובעלת גוף אטלתי, שיער בלונדיני-לבן ארוך עם בקבוקים עדינים בקצוות, היא אף פעם לא אוספת אותו. פנים עדינות עם צלקת קטנה שחוצה את עין ימין. עיניים ירוקות עזות.
בתור זאבה: זאבה בעלת פרווה בצבע שמנ-זהובה, גדולה מהרגיל עם עיניים ירוקות זוהרות.
גיל: היא החליטה להישאר לזמן מסויים בגיל 19.
מקצוע (אם יש): שומרת על היער שבו נולדה וגדלה.
אופי: סקרנית, אמיצה, חסרת טאקט ואינטיליגנטית.
מיומנויות (מושפע מהמקצוע): טובה בלדבר, כריזמטית, טובה מאוד בטיפוס על עצים וברפואה.
רקע קצר: היא נולדה בבית קטן בכפר נידח, הוריה גרושים. היא עברה לגור בעיר הגדולה עם אביה בגיל 10, בבית ליד יער גדול ומסתורי. היא אהבה לצאת לטייל בו. כשהייתה בת 14 היא פגשה אדם זאב מסתורי ביער, כשהיה בצורת הזאב. הוא היה פצוע ברגלו והיא ניסתה לעזור לו. היא לא ידעה על יכולת הריפוי המהירה של אנשי הזאב, וכשהתקרבה יותר מידי, אדם הזאב נשך אותי ונעלם.
בהתחלה היא לא הצליחה להשתנות חזרה לבת אדם, וכהיא ניסתה לחזור לביתה, אביה ניסה לירות בה ובטעות פוצץ את הבית ואת עצמו. היא כמובן לא נפגעה, ונשארה ביער לנצח.

*lion*
שם:רמון דה לווגה
זן (איש זאב\ערפד):ערפד
מראה:גבוה חיוור שער שחור וארוך אסוף בקוקו עיינים כחולות ובוהקות פנים זאביות
גיל:301
מקצוע (אם יש):צייד
אופי: סבלני,רגוע
מיומנויות (מושפע מהמקצוע): שייט,לחימה בכלי נשק חמים וקרים,גילוי עקבות
רקע קצר:רמון היה אחד הלוחמים הראשונים שבאו לאמריקה הוא הגיע ולאמריקה ושם פגש באינידיאנית יפיפיה השניים התאבו ויום אחחד האנידינית נשכה אותו רמון עצבני ומתוסכל רצח אותה.

*מישהי*
שם: ג'סיקה
גיל: 16
בן אנוש משמיד\רגיל: רגיל
מראה: שער בלונדיני חלק, עיניים כחולות ועור בהיר.
מקצוע (אם יש): ציירת
רקע קצר: גדלה במשפחה רגילה, עם 2 אחים.
יש לה כלב והיא אוהבת לצאת לטייל איתו.

*פולו*
שם: שון גרין
בן אנוש משמיד\רגיל: משמיד
מראה: שיער בלונדיני, עיניים כחולות בהירות, עור חיוור, מעט שרירי,
גבוה, חייכן.
גיל: 19
מקצוע (אם יש): משמיד
אופי: תחמן, רגיש, אסטרטג, חכם
נשק על טבעי (רק למשמידים): כדור כחול וקטן, שמזהה איפה נמצא הצוואר של הקורבן,
וקופץ עליו. הוא נפתח לרצועת ברזל שנצמדת אל האויב וחונקת אותו.
רקע קצר: אחות תאומה.. (מי שרוצה מוזמנת), אבא משמיד ואימא שברחה מהבית אחרי שילדה את
התאומים. חינכו אותם שערפדים ואנשי זאב הם יצורים רעים, שצריך להיזהר מהם.

*צבעוני*
שם: רובי גרין
בן אנוש משמיד\רגיל: רגילה
מראה: שיער בלונדיני, עיניים כחולות בהירות, עור ממש לבן, לא מאוד גבוהה, קצת קטנה כזאת.
גיל: 19
מקצוע (אם יש): מלצרית כרגע, רוצה להיות זמרת כי היא אוהבת לשיר.
אופי: סקרנית, חייכנית, חכמה, נחמדה, תמימה וקופצנית.
רקע קצר: היא האחות התאומה של שון (פולו), היא לא בטוחה במה אבא שלה ושון עובדים, וגם לא שואלת, כי הם לא עונים, אבל היא עדיין תוהה לפעמים...
חינכו אותה להאמין שערפדים ואנשי זאב זה דבר רע, אבל היא תמיד הייתה ספקנית בקשר לקיומם ובקשר לזה שאם הם קיימים- הם רעים כולם.
אמא שלה עזבה אחרי שהיא ושון נולדו.

*קוותה*
שם: אלכס
זן (איש זאב\ערפד): ערפד
מראה: גבוה ושרירי, שיער שחור קצר, עיניים עצובות בצבע ענבר-דבש.
גיל: שנה אחת בתור ערפד.
מקצוע (אם יש): צייר
אופי: שקט וביישן, חברותי, כובש את כולם.
מיומנויות (מושפע מהמקצוע): מעולה בהסוואה.
רקע קצר: בגיל 14 הוא נזרק מביתו על ידי אביו השיכור, ולמד לשרוד מחוץ לבית. ערפדה צעירה התאהבה בו וריחמה עליו, היא הפכה אותו לערפד לפני שמשמיד חיסל אותה.

*רוח התבונה*
שם:ניק
בן אנוש משמיד\רגיל:משמיד
גיל:17
מראה: בעל שיער חום וארוך, עיניים ירוקות חודרות, מעט גבוה ונע בחן חתולי.
מקצוע (אם יש):חקלאי, צייד
אופי: עצוב, מנומס, מרוכז ורציני.
נשק על טבעי (רק למשמידים):כדור מתכת בגודל אגרוף שכאשר ניק זורק אותו לאוויר הכדור עף במהירות אל המטרה וחובט בה עד שניק אומר לו להפסיק
רקע קצר: הוא גר עם אביו המשמיד לשעבר שלימד אותו את דרכי הציד והחקלאות, הם היו נלחמים בערפדים, אבל לא באנשי הזאב, הייתה להם סוג של ברית איתם, וכאות הוקרה אנשי הזאב נתנו להם קמעות ידידות. אביו נהרג בהתקפת ערפדים אכזרית וניק יצא לנקום.

*גאיה*
שם: קיילה
בן אנוש משמיד\רגיל: משמידה
גיל: 19
מראה:
http://srv2.jpg.co.il/9/505db1f1e888c.png
גבוהה, גוף גמיש ומחוטב. קעקוע על הצוואר (תמונה קטנה בצד שמאל)
מקצוע (אם יש): מורה מחליפה.
אופי: מצחיקה, אלימה בצורה קיצונית. שומרת טינה.
נשק על טבעי (רק למשמידים): קשת (מודרנית) עם חיצים שמזריקים ורבנה (שמן של צמח שקטלני לערפדים) קעקוע על הצוואר שמונע את ההשפעה של קסם הכפייה.
רקע קצר: היא נכנסה לחנות קעקועים של משמידים לאל ידיעתה, ועשתה קעקוע שמונע את השפעת כוח הכפיה של הערפדים. כשחזרה הביתה, היא לקחה את הקשת שלה וכמו תמיד יצאה להתאמן ביער, שם היא פגשה ערפד שניסה להפעיל עליה שליטה מוחית. הקעקוע הגן עליה, והיא הצליחה לברוח אבל הוא השאיר לה שריטה על הלחי. מאז היא צדה ערפדים.

*בולי*
שם:ג'יין מלודי(Jane Melodie
זן (איש זאב\ערפד): השתנתה לערפדית במהלך המשחק.
מראה:שיער חום כהה, עיניים ירוקות אפורות. עור לבנבן חיוור. רזה. בגובה בינוני
גיל:19 לנצח
מקצוע (אם יש):ספרנית
אופי: אמינה, נחמדה, פיקחית, אופטימית(בדרך כלל). סומכת על אנשים בקלות, אבל יותר על תחושת הבטן שלה.
מיומנויות (מושפע מהמקצוע): גששית מעולה.
רקע קצר:נולדה בכורה למשפחת מלודי. יש לה שני אחים קטנים. אח אחד בן שש עשרה, ואחות אחת בת שלוש עשרה. אבא שלה גר מחוץ למדינה, בשל סכסוכים בין ההורים(גירושים). במשפחה שלה היו עוד ערפדים לפנייה.

*SKY*
שם: אמבר גראנד
זן (איש זאב\ערפד): ערפד
מראה: שיער בצבע חום-ערמוני, שפתיים עדינות, עיניים בצבע אפור-כחול, עור חיוור,
גבוה. גוף עדין.
גיל: 16
מקצוע (אם יש): בסוף השבוע עובדת במסעדה יוקרתית.
אופי: חכמה, רגישה, יצירתית, החושה, אמיצה, סקרנית..
מיומנויות (מושפע מהמקצוע): יציבות (שיווי משקל), דיוק.
רקע קצר: אמבר גדלה במשפחה קטנה, זוג הורים משמידים ואח קטן אחד.
ההורים דאגו מאוד לאמבר, והשגיחו עלייה טוב מאוד. הם חינכו אותה להיזהר מאנשי זאב
וערפדים. החוקים והדאגות גרמו לאמבר להרגיש דחף עז לחופשיות והתפרעות.
(מה שממש לא מאפיין אותה). לילה אחד היא החליטה להקים מחנה ביער הקרוב, וננשכה.
(כשערפדים נושכים אותך אתה הופך לערפד?)
מרוב פחד מתגובות הוריי, היא החליטה לעזוב את הבית, אך לא יכלה לוותר על אחיה הקטן.
היא לקחה אותו ועברה לגור אצל חברה ותיקה.

*אריה*
שם:לארנה
זן (איש זאב\ערפד):זאבה
מראה:שער ערמוני ארוך ונחושת בקצוות, עיניים זהובות קצת מלוכסנות, תווי פנים עדינים, גובה בינוני, מבנה גוף אתלטי.
מראה בתור זאבה: פרווה אפורה - כסופה שנראית נוצצת באור, חלש ככל שיהיה, העיניים שלה נשארות זהובות.
גיל:17
מקצוע (אם יש):מתנקשת
אופי: אמינה, שקרנית מעולה, גנבת, רמאית, הורגת יותר בשביל הכסף והאתגר, מכירה כל מקום וכל אחד חשוב, וכולם מכירים אותה.
מיומנויות (מושפע מהמקצוע):מתמחה כמעט בכל כלי נשק שקיים, מתמזגת בכל מקום בקלות,יכולה להעלם תוך שניה בכל מקום, מכירה את הטבע, יכולה לזהות כל צמח על ידי מבט חטוף.
רקע קצר: ננשכה כמה שעות אחרי שהיא נולדה, היא בחיים לא גילתה איך, אבל היא הפכה לזאבה קטנה וברחה ליער. שם היא גדלה עם משפחת זאבים והיא השתנתה כל פעם בשביל המטרות שלה, בגיל חמש היא התחילה ללמוד להילחם, כזאבה וכבת אדם, ובגיל עשר היא כבר הייתה לוחמת מעולה, שלוש שנים אחר כך היא עברה לעיר ואנשים התחילו לשכור את השירותים שלה כמתנקשת, מעולם לא קרה לה שהקורבן שלה ברח ממנה. מדי פעם היא הופכת לזאבה וחוזרת ללהקה שלה, אבל לעיתים רחוקות יותר ויותר.

*קרוליין*
שם: אנדי בלאק.
זן (איש זאב\ערפד): איש זאב.
מראה:
http://fc09.deviantart.net/fs51/f/2009/329/f/1/about_a_boy_ii_by_indiae.jpg
בתור זאב: פרווה בגוון חום צהבהב, עיניים תכולות מוקפות בהילה בהירה, אוזן אחת קרועה בפינה. רחב ומאסיבי.
גיל: 21.
מקצוע (אם יש): שחקן.
אופי: שנון, פעלתן. יודע לחסום את רגשותיו עד כך שהוא נראה אטום לגמרי.
מיומנויות (מושפע מהמקצוע): מסוגל לשקר בלי שיגלו עליו, ולהביע כל רגש שירצה בצורה אמינה ומשכנעת. גורם לאנשים ולבעלי חיים בפרט לסמוך עליו ולתת בו אמון.
רקע קצר: נולד למשפחה אמידה שגרה במרכז העיר. ההיכרות הראשונה שלו עם הטבע היה כשננשך ע"י אדם זאב בזמן סיור ביער.
בפעם הראשונה בה השתנה לזאב הוריו ניסו להרגו, ובזמן שהגן על עצמו פצע את אמו אנושות.
הוא ברח באתו הלילה מביתו ומעולם לא שב לשם.
מתגורר בשכונת קרוונים עלובה בפאתי העיר.
את קריירת המשחק שלו הוא התחיל כשניסה להשיג כסף ע"י הופעות רחוב. אמרגן אחד שהיה בקהל האקראי הבחין בו ולקח אותו כבן חסותו.
מעט אחרי שברח מביתו הוא הציל בז פצוע, ומאז הבז נמצא איתו תמיד.

*ליילק*
שם: ג'ניפר ג'ונס
זן (איש זאב\ערפד): איש זאב
מראה: גבוהה, רזה, אדמונית. עיני שקד-זהובות-גדולות. פנים חמודות, תמימות. בתור זאבה, פרווה אדמונית שופעת. עיני השקד המייחדות אותה. זאבה קטנה יחסית.
גיל: 17. (לא הכי הבנתי אם היא תקועה ב17 או לא)
מקצוע (אם יש): מדריכה בחדר כושר XD
אופי: ספורטיבית, תחרותית, אוכל בריא, אורח חיים בריא, כל השטויות האלה, ולצד זה - בודדה, בונה סביב עצמה חומות של שתיקה והגנה. סגורה. שונאת את עצמה. עדינה. פגיעה. אמיצה. נאמנה לחברים שלה, אם יהיו לה חברים אמיתיים. אף אחד לא יודע את האמת עליה, והיא מקובלת בסביבתה - סביב התדמית השקרית שהיא בנתה לעצמה. אוהבת את הטבע וההרגשה שהיא רצה בלי יכולת לעצור, ביערות ובמקומות פראיים כשהיא זאבה.
מיומנויות (מושפע מהמקצוע): טיפוס, ריצה לאורך זמן, כל מה שקשור בספורט וכושר - יותר מהרגיל. מושכת, מפתה.
רקע קצר: מישהו נשך אותה, נשך ונעלם, והיא אפילו לא זכרה איך. היא עזבה את הבית כשהבינה שהיא מסוכנת, ולמדה לשלוט בעצמה באיטיות. לא מודעת לעניין המשמידים, אנשי הזאב ובני האלמוות. היא מניחה שיש עוד כמוה, ושתדע כשתפגוש אחד כזה, אבל בינתיים... פשוט... מנסה לחיות את חייה עד כמה שאפשר.

*אנג'ל*
שם: אדמונד, מעדיף שיקראו לו אדם.
זן (איש זאב\ערפד): איש זאב
מראה: שיער שחור שופע, עיניים ירוקות-אפורות, פנים יפות, אתלטי.
כשהוא זאב: פרווה שחורה מבריקה, גוף חסון. אותן עיניים ירוקות-אפורות.
גיל: 19
מקצוע (אם יש): חוקר במשטרה.
אופי: שקט, לרוב משדר נוכחות, קר, אדיש, נרגע רק בקבוצות קטנות ובסביבת אנשים מוכרים ואז הוא מצחיק, מעצבן וציני.
מיומנויות (מושפע מהמקצוע): מסוגל להוציא מאנשים מידע, לגרום להם לומר דברים שהם לא רוצים לומר, להשפיע עליהם.
רקע קצר: ההורים שלו נרצחו כשהיה בן שבע, הדלת הפרוצה בבקתה לצד היער נתנה הזמנה לאיש הזאב החולף לנשוך אותו ולהפוך אותו לאחד כזה.
הוא שקוע באובססיה לגלות מי הרוצח של ההורים שלו ולנקום נקמת דם. וכל החליט להיות חוקר במשטרה ומחפש אחרי רוצחים סדרתיים מבוגרים.

טוליפ
שם:אנה
זן (איש זאב\ערפד):ערפדית
מראה:שער חום עיניים חום דבש ניראת בת 15
גיל:102
מקצוע (אם יש):מלצרית (בזמן הפנוי)
אופי:תחמני ומצחיק
מיומנויות (מושפע מהמקצוע):טניס ואומנויות לחימה
רקע קצר:דוד שלי גם ערפד ומגדל אותי
הידעת: בשביל להזמין חברים לקבוצה - שלח להם קישור: .
חברי קבוצת משחק תפקידים- בני האלמוות
הצג הכל מציג 10 מתוך 25 חברים
בן 17
ארץ החתולים
בן 18
ה̛ͮ̏̇͊ͫ͊̍ͥ͛̈́̆͐ͩ̿ͬͦ͝҉̠̺̹̖͎͔͉̜͙͕͓̱͇מ̴̨̯͈̮̣͔͇͍̹͍̫͂̏͂̅ͦ̃ͬ͆ͬ͒ͥ̀̚̚͢ח̧̡̱̗̭̙̳̦͖̘̪͖͇̙̮͍̭͇̠͗͗̿̐̈́͌̿͒́͝͞ͅב͋̆ͥ̾ͥ͂ͫ̍ͮ̇ͥͥ̄̐ͥ҉͓͎͎͚̳͍̜̰̰̲̱͙͈͙̟̘͙̗͓͟ר̴̨̝̫̺̱̦͉̱̣̬̮͔̗̹̮̗͒̈͑̊̀͗̌ͦ͑͐͡ת̮͕̣̜̝̤͔͍̗̥̟͙͙̮͚̹̟̖̗ͫ̐ͣͬ̏͛̀̀̕͞
בן 19
הדרכים הנידחות ביותר
בת 18
לינד
בת 18
קצה הצוק
בת 18
ארץ הצעצועים המנודים
בת 19
תהום הנשייה
בת 18
בת 19
אוחר מדי עכשיו
בת 18
המלונה
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 5 מתוך 8 דיונים שעל הקיר
הצבעוני האדום לפני 5 שנים ו-3 חודשים
ליאנילה, אולי עכשיו שיש לך הרבה זמן פנוי, תשקלי להחזיר לחיים את המשחק?
הצבעוני האדום לפני 5 שנים ו-3 חודשים
פלייייייייייייז?
הלוחמת לפני 5 שנים ו-3 חודשים
*הרהור*
אני מפחדת לעשות עבודה גרועה. אם המשחק הזה היה מתוכנן שרק אני אנהל אותו, הייתימתכננת את הפרקים טוב יותר.
מישהו רוצה לנהל איתי?
POLLO לפני 5 שנים ו-3 חודשים
הממ... התלבטות קלה.
הצבעוני האדום לפני 5 שנים ו-3 חודשים
הנה, פולו התנדב!
ואני מוכנה להיות מנהלת לא פעילה!
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 5 שנים
אתם משעממים אותי.
הלוחמת לפני 5 שנים
אז לך להרוג משהו. לי זה תמיד משפר את ההרגשה.
נ.ב- אני לא אהיה פנויה היום, אבל מחר אני אעשה סדר עדיפויות של המשחקים שלי, ואני מקווה שעד יום חמישי אני אוכל להכריז על הרשמה מחודשת ופתיחה שלהם. אני מאוד אשמח אם אנשים שאכפת להם ישכנעו אחרים להיות פעילים בקבוצת המיקוד, כך שכל פעם שמשחק חדש ייפתח הציפיות יהיו מתואמות.
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 5 שנים
בוצע.
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 4 שנים ו-11 חודשים
אל איזה יום חמישי דיברת?
הלוחמת לפני 4 שנים ו-11 חודשים
על יום חמישי לפני חודש, אבל אחרי ששאלתי אנשים בפרטי גיליתי שכמעט אף אחד לא ירצה להגיב במשחק, וזה ממש מיותר.
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 4 שנים ו-11 חודשים
*על
את מי שאלת?
הלוחמת לפני 4 שנים ו-11 חודשים
כתבתי על...
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 4 שנים ו-11 חודשים
?
הצבעוני האדום לפני 5 שנים ו-4 חודשים
המשחק של בני האלמוות מת.
האירוניה.
הצבעוני האדום לפני 5 שנים ו-4 חודשים
.
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 5 שנים ו-4 חודשים
גם בני אלמוות יכולים למות.
הצבעוני האדום לפני 5 שנים ו-4 חודשים
אז מה יקרה למשחק?
הלוחמת לפני 5 שנים ו-4 חודשים
הוא יאכל חטיף בוטנים מועשר בסיבים תזונתיים.

או שהוא יחכה שאני אפשיר

או שמישהו מסויים יאמץ אותו

או שדיימן המעצבן יחזור

או התאבדות כללית. זה יהיה כיף.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-4 חודשים
הוא יאכל חטיף בוטנים מועשר בסיבים תזונתיים.

או שהוא יחכה שאני אפשיר

או שמישהו מסויים יאמץ אותו

או שדיימן המעצבן יחזור

או התאבדות כללית. זה יהיה כיף.
הצבעוני האדום לפני 5 שנים ו-4 חודשים
הוא אלרגי לבוטנים!

אולי תפשירי? אני אנדב לך את הרדיאטור שלי.

מישהו הביע עניין באימוץ?

אני נגד התאבדות:(
הלוחמת לפני 5 שנים ו-5 חודשים
אחרי שכולכם פחות או יותר סחוטים מהקרב, והידע על "הפנימייה" בראשכם, אתם מתחילים להתארגן במקום. כעבור זמן לא ארוך טס מעליכם מסוק נוסף, שאתם מזהים כאוטומטי (ללא נהג, כך שאף אחד לא יודע שמי שנמצא במקום הוא אתם ולא המשמידים)
גיליונות עיתון נופלים עליכם מהשמיים. בעיתון מתפרסמת כתבה על קריאה לכל בני המשמידים בעולם לפנימיה צבאית מיוחדת שנמצאת ברייסטלי, עיר גדולה נוספת בקרבת מקום, לחינוך מיוחד הנבנה על ידי מר נ.ל (אין לכם מושג מי זה).
בעמוד השער כתובה כותרת גדולה, "המהפכה התתחילה,
" נארול למברוז, ראש מפקדת המשמידים שהייתה סודית עד עכשיו ונחשפה בשם "הרס", מתכנן להשיב מלחמה לטבח ההמוני של בני האלמוות בעיר_____ בעליה חדה לשלטון."
בעמוד הכתבה כתוב על כך שהעיר___(העיר שלכם) הושמדה על ידי המוני בני אלמוות שטבחו באנשיה כמחאה על ההגנות החדשות בעיר, ובעזרת קסמיהם האפלים חירבו אותה לגמרי עד אפר. יש שם ראיון עם נארול למברוז (אתם מבינים שהוא רץ לנשיאות או משהו כזה) שאומר שהוא ינקוט בצעדים קיצוניים למיגור בני האלמוות, אם רק יוכל להשיג די כוח.
יש שם צו זימון לכל בני המשמידם עד גיל 25 , ושם המקום נמצא שם.

אני מצטערת שהפרקים לא ממש מלאי תוכן, אני די מבולבלת עם כל משחקי התפקידים שצצים מסביב. אולי אני אעשה שדרוג משחק כמו שניסיתי לעשות לאווטאר.
lion לפני 5 שנים ו-5 חודשים
אחרי שאתם מטפלים בי אני צועד לתוך העיר ואומר:"מי שרוצה להלחם בשקר בשנאה ובמשמידים האחרים שיבוא איתי."
אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-5 חודשים
נאנחתי
"היי, חמום מוח, רוצה אולי גם לתת להם את המיקום של שאר בני האלמוות בעולם? הסיכוי שתצליח להרוג עשרה מהם שווה בערך לסיכוי שתצליח להגיע לשם תוך כדי לחימה בלי שיהרגו אותך. זה יהיה מטומטם"
lion לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"אם נעמוד ביחד נצליח.ואני לא הולך להלחם בלי נשק.אני חי 300 אני יותר ממוכן למלחמה.יש לי כמה הפתעות."
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"וואו, אתה מאוד זקן, אם יותר לי לומר, אתה נראה די טוב ביחס לגילך המתקדם." אמרתי בסרקזם.
"אבל אם נתקוף אותם ישירות בלי לחשוב זה לא יועיל בכלל. עדיף לסגת ולתכנן, לצבור כוחות, ואתה לא היחיד שיש לו מאגרי נשק סודיים, אבא שלי היה די פרנואיד, לפעמים חשבתי שהוא מתכוון לחמש צבא שלם עם כל כלי הנשק שבבית, והם עדיפים מאוד על כל כלי הנשק שהיית משתמש בהם בזמנו. הם היו המתקדמים ביותר, כלי נשק שרק למשמידים ולשאר הארגונים המבצאיים הסודיים היו."
lion לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"ילדים אתם יודעים מי התחיל את המלחמה הקרה?אני.אני קניתי נשקים של משמידים ושיפצתי אותם.אני מציע את הבסיס שלי כמקום שלנו יש שם הכול."
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"איפה הוא?" שאלתי את הערפד.
lion לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"הבית הישן באמצע העיר.יש שם מרתף אני אראה לכם."
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"טוב, אז הגיע הזמן להתכונן, אני אגיע עוד שלוש שעות עם הנשקים שלי." ובמשפט זה פניתי לעבר שרידי היער החרוך.
lion לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"טוב בואו איתי!"
הצבעוני האדום לפני 5 שנים ו-4 חודשים
אספתי את עצמי בראשי, הוא מת. אבל אנחנו לא יכולים להתעסק בזה כרגע.
ניגבתי את עיניי המאימות לדמוע, ופניתי לאחור, להודות לאלכס. אחרי הכל, הוא הביא אותי לכאן בשלום יחסי, ולמרות מה שעשה לפני כן, אני מאמינה שתמיד צריך להגיד תודה.
אבל שון... שון לא רואה את זה. הוא מחק את זיכרונותיו גם כנראה, זה בטוח, אבל מה אם לא? מה אם אני מדימיינת?
כך או כך, כשהסתובבתי הוא נעלם, ועכשיו נותרו רק שון אני. וגופתו של אבא אי שם ביער.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-5 חודשים
סליחה על העיקוב, היה לי קרוסאובר על הראש.
קרדיט לצבעוני האדום על עזרה ברעיונות לפרק.
~~~

הפצצות הופעלו, וריח של וורבנה ומתכת באוויר. לא משנה כמה רחוק הגעתם, הריח חזק ורסיסי כסף עפים למרחק של קילומטרים.
זה ברור- הפצצות נועדו לקטול לגמרי את כל בני האלמוות.
אבל השאלה שמטרידה את כולם, היא למה היה צריך ליצור נזק בהיקף גדול כל כך? למיטב ידיעתכם, היערות, המפעלים, בתי הספר, העיר עצמה- הכל נעלם בשנייה אחת.
חמש רחפות של משמידים הצליחו להגיע למקום מבטחים, אבל לא הרבה ניצלו מהפיצוץ עצמו. אתם מחליטים לחזור למה שנשאר מהעיר ולנסות למצוא ניצולים או רמז למה שתקף אתכם. כשאתם מגיעים, אתם מוצאים ערימות של אבקה כסופה וריח שם דם. אבל הדבר שממנו אתם לא יכולים להתעלם זה עשרות רחפות ארגמניות של משמידים, מסתובבת מסביב לשמי העיר ולא נוחתות. לאחר שאתם שוהים בעיר כשעה, אתם רואים את הרחפות מסתדרות בשורה בשמיים ומתחילות לרסס מטה כדורי כסף וורבנה. יש עשר רחפות, ואתם יכולים להתמודד איתן. כשאתם מצליחים לנטרל רחפת, היא מתפוצצת ומשאירה אחריה רק מיכל אדום שנראה חסין לכל. אם אתם פותחים אותו, מתגלה דף נייר עם סמל המשמידים ועליו כתובה ההודעה הבאה:
מפקד מספר __,
'משמידה' דגם 7 מחכה לך והיא כולה שלך. השתמש בה לפי ההוראות הבאות;
1. בתאריך ה2.4 טוס מעל העיר השורצת מזיקים אל-מתים והפעל את חבילה מספר 3-וורבנה מרוכזת, חבילה מספר 6- חיצי כסף, וחבילה מספר 14- השמדה.
2. כשהעיר מושמדת, בצע את סיור ג' 7 וחסל את הניצולים, משמידים ואל-מתים כאחד. הדרך הנכונה היא דרך ההשתלטות, כך נטפס לפסגת השלטון ואף משמיד חובבן לא יעמוד בפנינו.
3. החל בתוכנית הפנימיה- שלח הודעה לכל מוקדי ההפצה וקרא לשליחת ילדים עד גיל 25 לפנימיה הצבאית לשם טיפול מיידי.

הפרקים יהיו קצרים מאוד, כי בכל פרק אני צריכה למסור המון מידע שהתארך עוד יותר כי דיימון לא כתב איתי את ההקדמה. תעלו השארות, תחסלו כמה רחפות, תתמקמו. אני רוצה לתת לכם יותר חופש פעולה. אז תעשו עם המידע הזה מה שתרצו, ונתקדם הלאה. הפרק הבא יהיה עם המון אקשן.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"נצטרך להמשיך ברגל. אני לא יכולה להשתנות לזאבה כשהפצע הזה עדיין מזוהם בכסף." אמרתי באכזבה.
הבטתי לכיוון העיר. "אני חייבת לחזור לשם. אני לא מאמינה שהבית שלי הושמד."
lion לפני 5 שנים ו-5 חודשים
רמון נופל הרצפה מיואש הוא מתחיל לזכור תא כל החיים שלו פהורק דבר אחד נשאר בו. נקמה! רמון מתחיל לפרק את אחת הרחפות ומחפש מגפון הוא לוקח את המגפון מהספינה וצועק משמידים ובני אלמוות המשמידים הרסו את ביתנו אני רמון דה לה וגה הערפד הקדום ביותר בעמק מזמן את כולכם למועצת מלחמה כל משמיד ערפד או אדם זאב שירצה להצטרף אלי אני אעזור לו הפצועים יקבלו טיפול והזועמים יקבלו נשק.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(איך אתה כבר בעיר? אתה אמור לכתוב את זה! ותפסיק לכתוב בגוף שלישי... :)
POLLO לפני 5 שנים ו-5 חודשים
הבטתי במסוק, לפחות במה שנשאר ממנו, כול הגופות נשרפו.
לא! זה לא יכול להיות! אני רואה תזוזה.
"הצילו!" זעקה נערה והשתעלה.
רצתי אליה והוצאתי אותה במהירות מתחת להריסות.
הרמתי אותה ולקחתי ואתה אחור מהמטוס, היא נשמה בסדר,
ונראה שהיא עומדת לפקוח את עיניה.
היא פקחה זוג עיניים עדינות, בצבע ירוק-אפור בוהק.
"תודה" לחשה.
"אני ג'יין" אמרה וחייכה חיוך עצוב.
היא נעמדה באיטיות והסירה את האבק מבגדיה.
היא נראית יפיפיה, גם כשמבטה מבוהל.



הלוחמת לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(אתה תמיד מתחיל עם הבנות היפות לפני שהן מספיקות להגיד מילה? ;)
אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-5 חודשים
נחרתי בבוז "פשוט תעלי לי על הגב? נגיע הרבה יותר מהר" בלי לחכות השתניתי ורצתי לכיוונה, בזינוק קליל היא נחתה על הגב שלי, אפילו אני התרשמתי, התאמנתי מאז שאני ילדה ועדיין לא הצלחתי להגיע לרמת דיוק כזו.
תוך חמש דקות העיר נראתה מולנו, הבטתי בעיר בעניין, טוב, יש לי קצת חופש מהעבודה, לפחות עד שאני אחליט שאני רוצה שכל המעסיקים האחרים ידעו שבמקרה יצאתי מהעיר לפני שהפצצות נחתו.
"אז מה אנחנו עושות כאן?" שאלתי כשהיא ירדה מהגב שלי והשתניתי בחזרה לבת אדם
הלוחמת לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(סקיי, ברגע שתחזרי להגיב ניקח אותך בחשבון שוב. פשוט חבל שתיגררי איתנו.)
"מחפשים את מי שעשה את זה. תישארי זאבה, תחפשי עקבות ריח שהיו על המסוקים קודם." אמרתי בקור רוח וירדתי ממנה בקפיצה. טפחתי את גבה הפרוותי והבטתי סביב.
"משמידים ובני אלמוות המשמידים הרסו את ביתנו אני רמון דה לה וגה הערפד הקדום ביותר בעמק מזמן את כולכם למועצת מלחמה כל משמיד ערפד או אדם זאב שירצה להצטרף אלי אני אעזור לו הפצועים יקבלו טיפול והזועמים יקבלו נשק." נשמע קול מתנשא ורם.
הרמתי גבה, לארנה החלה לפסוע בכיוון הקול ואני אחריה.
הבטנו בערפד בהשתאות. לארנה נהמה בעצבנות. "אתה גרת כאן?" שאלתי בספק.
lion לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"אני הראשון שהיה בעמק. אני אחד מהערפדים הראשונים אני אציע לכן נשק להלחם במי שעשה את זה.פתאום רמון קורס ומחזיק את רגלו בכאב ששם מבצבץ מוט כסף ארוך משוח בוורבנה
☂inbal☂ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
יכולתי לחוש בזרועות חמימות וחזקות אוחזות בי. היה לי קר בכל גופי.
פקחתי את עיני באיטיות, והדבר הראשון שראיתי מעליי היה עיניים כחולות גדולות. ריח של דם קרוש ובשר חרוך נישא באוויר. הצטמררתי. לאחר מכן הבחנתי בכך שהיה לו גם שיער בלונדיני, ושרירי. הוא היה חתיך.
ניערתי אבק מבגדיי בקושי.
הוא הוריד אותי בעדינות לקרקע.
הבחנתי בכך שכל מקום היה מכוסה באפר, וגרגירי אבק התעופפו בכל מקום.
"איפה אנחנו?" שאלתי בקושי, משתעלת מהאפר.
הראש הסתובב לי.
"בפרווי," אמר בעצב.
"למה אתה מתכוון?" שאלתי.
"העיר נהרסה. לגמריי." אמר.
התכופפתי, והעפתי את האפר באצבעותי. אימא. היא הייתה בעיר. והיא איננה יותר. והיא גם לא תהיה. אימא מתה.
דמעה אחת, שקופה, נזלה על לחיי, ונפלה על הקרקע האפורה ברעש. אימא הייתה בבית. השעה הייתה מוקדמת.
אם אימא הייתה מתה פתאום, מסיבה לא ברורה, היא הייתה רוצה שאטפל בסטפני וריק.
תוכנית הקולג' שלי הרוסה. הכסף נשרף. הכל הרוס. אני חסרת פרוטה מלבד הארנק שעליי, ואני מניחה שגם חצי מהכסף שבתוכו קרוע. אני לא רוצה לנסוע לאבא.
אבל הדבר הכי נורא, הוא... הוא שאין לי יותר אימא.
עוד דמעה שקופה מנצנצת נחתה על הקרקע האפורה הרועשת.
היה עדיף לי להישאר כבר בעיר, ולהישרף עם כולם.
אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-5 חודשים
בשאגה זינקתי לכיוון ממנו הופיע היתד.
זה היה בסך הכל משמיד אחד, וקרעתי אותו לשני חלקים לפני שהוא הספיק אפילו ללהחזיק משהו מכסף.
היה לו טעם מגעיל, ורבנה, אידיוט.
השתניתי בחזרה וניקיתי את הדם מהפנים והידיים "מה הטעם? אנחנו לא אמורים להיות בעולם הזה" רטנתי "למה זה לא ברור? המספר של המשמידים הוא בערך מאה לכל אחד מאיתנו, וכמה שערפדים ואנשי זאב יכולים להיות חזקים, בסוף גם הם יושמדו."
בדקתי שהסכין שלי עדיין במקום, יופי.
"אני לא יודעת מה איתכם, אבל זו תהיה מלחמה חסרת תכלית, בני האדם צודקים לחלוטין בזה שהם לא רוצים אותנו בסביבה, אנחנו מפלצות, ולא יותר מזה" הושטתי ידיים קדימה "בני אדם ומשמידים יגיעו לכאן מכל האזור, אם מישהו מאלה שניצלו רוצה לחיות, כדאי לו ללכת לערים אחרות, להשתלב" חייכתי במרירות והשתניתי שוב לזאבה.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-5 חודשים
התקרבתי אל הערפד. השריר התכווץ מיד סביב החנית, בדיוק מה שהוורבנה אמרוה לעשות.
ברור שלשלוף להב שניות אחדות אחרי שהוא נכנס זה כמו להרוג אותו, אבל הוא היה ערפד, ערפדים לא יכולים לאבד דם, אבל כל שניה שהוורבנה מרעילה אותו הוא מתקרב למוות.
אחזתי בקצה החנית ומשכתי אותה בקלות מוגזמת.
"גם אני זאבה," הסברתי בדאגה. "אתה בסדר?"
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"אני חושב שיש לנו בעיה" קטעתי אותם והצבעתי לעבר הרחפות שהתחילו לנוע, להסתדר בשורה ולהשמיע אנקות מכאניות משונות. "רגע, זו מלכודת!" צעקתי אליהם בדיוק ברגע שבו הרחפות הפילו מטר של כרורי כסף וורבנה
מטה.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-5 חודשים
תפסתי את הערפד בזרועו והנפתי אותי על גבי. הוא נראה מחוסר הכרה. (וורבנה פשוט קטלנית לערפדים. סורי.)
החור ביד שלי החל להירפא, וכעת נראה כשריטה גדולה ומכוערת. רצנו להסתתר מתחת לשאריות טיל, כשמשהו שנראה כמו חנית כבדה חדר את המתכת.
הנחתי שם את הערפד. הוא פקח את עיניו לכדי חריץ. "זה לא בטוח מספיק," מלמל. הנהנתי. הוא צודק, אין ברירה אלה להשמיד את הרחפות.
"צריך להשמיד את הרחפות." אמרתי לקהל. הבטתי במשמיד המוזר בעיניים מכווצות. "יש לך נשק?" שאלתי.
הוא טפח על הכיס שלו בהבעה מסתורית.
משכתי בכתפיי, לא הרגשתי מספיק מוכנה להפוך לזאבה, אבל ניצוץ של כעס גרם לאש השנאה להתלקח בתוכי. חשקתי שיניים בכאב כשההשתנות הכפויה השתלטה עלי. הבטתי בלארנה ושתינו ידענו מה לעשות- הגיע הזמן להפיל את האף שלהם לאדמה.
יצאתי בשאגה מהמחבוא והתחמקתי מחנית בוהקת שנורתה עלי. חיפשתי מקפצה טובה, ומצאתי אותה בדמות טיל שהיה נעוץ באדמה באלכסון. הגברתי את קצב הריצה, מהר יותר ויותר.
לבסוף הנפתי את רגליי הקדמיות וזינקתי על הטיל. בעטתי ויריתי את עצמי על מסוק קרוב.
הרמתי את טפריי האימתניים וחשפתי שיניים, נוחתת ברעש על המסוק וקורעת את הלהבים בפי.
המסוק צנח ארצה ואני אחריו, מועכת אותו לפיטת מתכת.
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
הנפתי את הכדור בידי וזרקתי אותו לעבר רחפת, הוא עף במהירות הבזק, התנגש במתכת ויצר בה גומה עמוקה, אך לפני שהספיק לעשות נזק נוסף הוא נשאב לתוך המנוע והמון נקישות חדות נשמעו והרחפת התרסקה בסיבובים. תפסתי מחסה במהירות והוצאתי רובים מהתיק. "מישהו צריך נשק?" צעקתי לכולם.
POLLO לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"יש לך משפחה בעיר?" שאלתי בחשש.
היא הנהנה וכמה דמעות זלגו על לחייה.
"אנחנו הולכים למצוא אותם" אמרתי בנחישות.
"לא יכול להיות שהם שרדו" היא לחשה.
"תמיד יכול להיות סיכוי" אמרתי.
הבטתי בגופה של אבא, קרה ומרוחקת, כמו האופי שלו.
התחלנו ללכת במהירות, ביער החשוך, קולות המסוקים עדיין נשמעו מרחוק.
כעבור שעה הגענו לפתח העיר.
מה שנשאר ממנה זה הרבה אפר, חלונות מנופצים, ושלטים ועמודים עקומים.
הכבישים והאדמה היו מלאים באבקה כסופה ומנצנצת, וריח חריף של דם הציף את האזור.
"מי עשה את זה?" שאלה הנערה.
"אני לא יודע..." מלמלתי וחיפשתי רמזים.

הלוחמת לפני 5 שנים ו-5 חודשים
ניערתי מעליי חוטי חשמל מזמזמים, והבטתי ביריאה בגוש המתכת שהיה פעם אחד המסוקים. מתוכו יצא כדור בריחוף ונורה אל ידו של המשמיד. הרמתי גבה זאבית, והתקרבתי אליו.
"מה אתה עושה בצד הזה?" שאלתי. (אתם שומעים את הקול שלי בלי שאני מזיזה את הפה.)
SKY לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(סליחה שנעלמתי)
אני לא יודעת מה עבר עליי. ברגע ששמעתי שהעיר עומדת להתפוצץ, די התנתקתי מהמציאות.
כי ידעתי שאני לא יכולה להספיק להגיע אל אימא ואבא, שחושבים נהרגתי מזמן.
אני לא יכולה להגיע לפנימייה של מייק.
מזל שווינטר הייתה שם. היא אמרה לרוץ, היא אמרה שצריך לברוח.
אז לא שאלתי שאלות. ריכזתי את כול הזעם שבי ופתחתי בריצה.
ועכשיו ניצלתי, ואני לא יודעת אם אני מדמיינת, אבל ריח חזק של ורבנה שורר באוויר.
"בנות, אני לא יודעת אם בטוח לחזור לעיר" מלמלתי.
אבל בכול זאת, ווינטר הצילה אותי, אולי כדאי להמשיך להקשיב לה.
הגענו לעיר.
ריח הדם הטריף אותי.

הלוחמת לפני 5 שנים ו-5 חודשים
כשנחתתי ראיתי את אמבר עומדת קפואה כשמבט מוזר על פניה.
"אמבר!" שאגתי, הצלחתי להדוף אותה למרחק של כעשרה מטרים לפני שחנית שיפדה לה את הצוואר.
"את צריכה להתרכז," אמרתי בפחד אמיתי. אני לא יכולה לאבד אותה עכשיו.
היא הנהנה. "הדם..." מלמלה בצער. הנהנתי. "באמת לא שתית מאתמול. נמצא לך משהו. אבל את חייבת לעזור לנו," אמרתי בבהלה. אמבר חייכה סוף סוף, קמה והתרחקה ממני תוך שניות. לאחר כמה רגעים ראיתי הבזק מטושטש באויר, ואז את אמבר נועצת את שיניה בצווארו של הטייס המת.
מרשים.
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
זרקתי את כדור המתכת שוב לעבר השמיים, והתחלתי לירות לעבר כלי הטיס, מקווה לפגוע במשהו חיוני, ופגעתי במשהו חיוני, טיל שהיה מחובר לצד של מסוק, הטיל התפוצץ והסיט את המסוק ממסלולו, אבל לא השמיד אותו, והמסוק פנה אליי והתחיל לירות משני רובים שבשני צדדיו.
lion לפני 5 שנים ו-5 חודשים
ברגעי הערות האחורנים שלי לחשתי משהו לזאבה:"הבית הישן מרתף שרד נשק."
הלוחמת לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(אני רוצה לפתוח את הפרק הבא, אז עד היום ב17:00 כולם מתבקשים להיות בעיר.)
☂inbal☂ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
הבטתי בשרידים של העיר. עמד שם בניין אחד. ידעתי שאני עומדת כרגע על האפר של... כל אלו שהכרתי... במשך, כל חיי. הרגשתי רעה עם עצמי. על כך שנטשתי אותם. איך יכולתי?
אימא מתה. אני תוהה מה עם האחים שלי.
אזרתי אומץ, ושאלתי אותו.
"גם לך הייתה משפחה בעיר?"
POLLO לפני 5 שנים ו-5 חודשים
שתקתי לרגע.
"כן, אבל הם לא היו בעיר בזמן ההפצצה" אמרתי.
"אז הם ניצלו?" שאלה ג'יין.
"אבא שלי עלה איתי על המסוק, הוא נהרג בהתרסקות. אחותי.. אתמול, או שלשום, היא
נחטפה, ערפד חטף אותה" אמרתי.
"היא חייה עכשיו, אני מרגיש את זה, אבל היא לא נמצאת במקום קרוב" אמרתי.
היא הביטה בי במבט מוזר.
"אנחנו תאומים" אמרתי וגיחכתי.
הצבעוני האדום לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(אתה מרגיש גם את הכעס הגובר אלייך?)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(אוקי, שינוי בתוכנית, עדיין לא פתחתם את המיכלים במסוקים. אני אפתח אחד וכל מי ששומע צריך להפנים את המידע.)
זינקתי מתוך שברים של מסוק נוסף כשניצוץ אדמדם לכד את עיני. התקרבתי אל המסוק, חילצתי מתוך השברים מיכל אדום מבריק ורצתי חזרה אל הערפד הפצוע. פתחתי את המיכל במעיכה על ידי שיניי וקראתי בקול רם.
"מפקד מספר __,
'משמידה' דגם 7 מחכה לך והיא כולה שלך. השתמש בה לפי ההוראות הבאות;
1. בתאריך ה2.4 טוס מעל העיר השורצת מזיקים אל-מתים והפעל את חבילה מספר 3-וורבנה מרוכזת, חבילה מספר 6- חיצי כסף, וחבילה מספר 14- השמדה.
2. כשהעיר מושמדת, בצע את סיור ג' 7 וחסל את הניצולים, משמידים ואל-מתים כאחד. הדרך הנכונה היא דרך ההשתלטות, כך נטפס לפסגת השלטון ואף משמיד חובבן לא יעמוד בפנינו.
3. החל בתוכנית הפנימיה- שלח הודעה לכל מוקדי ההפצה וקרא לשליחת ילדים עד גיל 25 לפנימיה הצבאית לשם טיפול מיידי. "

הערפד גנח משהו: "הבית הישן, מרתף שרד...נשק" ועצם את עיניו. נשק, אפשר להשיג נשק במרתף של אחד הבתים. טוב מאוד.
"זאבים!" קראתי בראשי, משתמשת בתכונת התקשורת הטלפתית.
זאבים נוספים הגיעו בנוסף ללארנה. הקראתי בקול את הפתק. "אני מבינה שנצטרך להילחם בקרב קשה כדי לנצח, אבל לנו יש יתרונות משלנו. מה אתם חושבים שזה אומר, מה שכתוב שם?"
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
קפצתי מייד מאחורי קיר אפור עבה, היריות העלו אבק מהבטון והעיפו רסיסים חדים. לפתע היריות נפסקו. הצצתי אל המסוק, הבנתי מה קרה רק כשהיה מאוחר מדי, הטיל השני יצא בדיוק ברגע שהכדור ניפץ את הזגוגית והרג את הטייס, אבל זה היה מאוחר מדי. רצתי שלושה צעדי ענק ואז קפצתי והשתטחתי על הארץ, הפיצוץ העיף אותי ונחתתי על ערימת עפר, נפגעתי בכל גופי מרסיסים והפגיעה באדמה העבירה לי גל של כאב והלם, שכבתי פרקדן על האדמה בלי לזוז, רק הכאב הזכיר לי שאני חי.
☂inbal☂ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"כשהייתי קטנה, ואימא שלי..." התחלתי, ומלמלתי והשפלתי את ראשי כשאמרתי את המילה אימא. הרגשתי בוגדת על כך שאני לא מתה איתה. "הייתה בהריון, רציתי אחות קטנה. ובמקום זה קיבלתי את האח המוזר שלי. הוא מאמין באמונות תפלות משונות כאלו," אמרתי, וגלגלתי את עיני, אך בכל זאת רציתי שישרוד מאת ההתרסקות עם סטפני הקטנה. אבל משהו בתוכי אמר לי שהוא חי, ונושם, והוא בסדר.
"אילו אמונות תפלות?" התעניין, ומבט משונה ניצת בעיניו. הוא מדמה לסקרנות, אבל לא היה מדויק.
"אתה תצחק." אמרתי.
"מבטיח שלא." אמר.
"ערפדים. ועוד כמה יצורים.
הוא רק נעץ בי מבט משונה.
☂inbal☂ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(סקיי, את לא כותבת. אני אכתוב.)
התרחקתי מעט מהבחור הבלונדיני.
ישבתי לבדי, רחוקה. בנקודה שבה, לפיע החישובים שלי, היה הבית. התיישבתי על האפר, וידעתי שכעת אני יושבת על עצמותיה, ודמה של אימא. העפתי את האפר בעדינות, שוקעת בגעגועי.
לפתע שמעתי צעד מאחורי. הסתובבתי, אבל איש לא עמד שם. שמעתי עוד צעד, והפעם לפני. הסתובבתי שוב. אבל עדיין היה ריק מולי. הרגשתי חלל ריק בלבי. ומיד לאחר מכן, כאב חד בצווארי. אבל לא יכולתי לצרוח. הרגשתי כאילו... מישהו כפה עלי לא לצעוק.
אני זוכרת שנחתתי לקרקע בחבטה, שותת דם, והמראה האחרון שראיתי היה את פניה. של אנה. אנה מלודי.
ניביה היו מלאים דם, ושערה הבלונדיני גלש מאחוריה בחינניות.
"שלום, משפחה." אמרה ברוע.
עצמתי את עיני באפיסת כוחות. אש בערה על צווארי.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"אמבר!" שאגתי בכל כוחי, אבל זה כבר היה מאוחר מידי. ראיתי את הצימאון המטורף על הפנים שלה כבר קודם, אבל חשבתי שהיא תצליח להתאפק.
רק קצת, ולא כשאנחנו צמאים לניצולים.
הגעתי עליה בזמן כדי להדוף אותה מבת האדמה שנפלה על האדמה לאחר כמה שניות. אין סיכוי לשנות את מה שקרה, אבל לפחות שלא תהרוג אותה. "אמבר, למה?" יבבתי בזאביות.
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
אט אט הזזתי את רגלי וידי, כל תנועה מלווה בכאב, שום דבר לא נשבר. קמתי באיטיות ובייסורים, בכדור ריחף ממול הפנים שלי, תפסתי אותו וכנסתי אותו לכיס. פסעתי על האפר והשברים לכיוון קבוצה כלשהיא, כמעט מועד על כל צעד ושעל ואז הגעתי והבנתי את מלוא חומרת המצב. בת אדם שכבה על הקרקע בעוויתות, ידיה לופתות את צווארה שותת הדם וגופה מחוויר, בני אלמוות התכנסו מסביבה. התרחקתי בכמה צעדים ממנה, לא רציתי להיות בקרבתה כשהתהליך יסתיים.
☂inbal☂ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
התפתלתי על הקרקע בכאב. לפתע פקחתי את עיני בבת אחת. ריח מתקתק נישא באוויר, והראש שלי הסתחרר.
עדיין כאב לי. מאוד. (כדי להשלים את השינוי אני צריכה דם?)
בנוסף לריח המתקת שנישא באוויר, היה גם... ריח... מחניק. משהו שלא זיהיתי. לפתע הרגשתי משהו שצרב את צווארי. תלשתי את השרשרת בכוח מצווארי, והופתעתי לגלות שלאחר שנייה השרשרת הייתה בידי, קרועה. גרוני צרב, מבפנים. כאב לי.
כשהבטתי מעלי, לשמש, לא יכולתי שלא לצווח בכאב. השמש הכאיבה לי. אנשים סבבו אותי, וריחות משונים ומתוקים היו בחדר. הראש שלי הסתובב.
נעמדתי בקושי, ורצתי. הסתתרתי מהשמש. היא צרבה את עורי.
נעמדתי בצלו של עץ, וקרסתי לקרקע בבת אחת. הרגשתי דחף נוראי להקיא, ומיד לאחר מכן, מצאתי את עצמי שוכבת ליד עץ, בטני מקופלת, ושלולית של דם שהקאתי לידי. הריח המתקתק עדיין היה סביבי. נשכבתי על הרצפה בחוסר אונים. נזכרתי לפתע, בדמות ההיא. היא הכריחה אותי לא לצרוח, ומיד לאחר מכן נעצה את שינייה בצווארי.
ניסיתי להירדם על הקרקע, אבל איכשהו חושי עדיין היו דרוכים, ושמעתי כל צעד של מישהו וכל קול במרחק של רדיוס ממני. ראיתי דמות בלונדינית, יפהפיה, עונדת לאצבעי טבעת אזמרגת כסופה. שיערה הבלונדיני השתפל בגלים. זה כל מה שהצלחתי לראות. היא הניחה לידי שקיק אדום. לשקיק היה ריח מדהים. הבנתי לפתע שהדבר שאחזה בידיה היה הריח המתקתק.
☂inbal☂ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(רוח, אתה לא מזהה את הסספרנית? :0)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(נורי, הערפדים לא פגיעים בשמש...)
☂inbal☂ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(אוקי, וטוב שכך... החלק עם הטבעת מבוטל. אבל כן קיבלתי דם :-))
נעצתי את עיני בשקית המתוקה. הריח סחרר אותי. הרגשתי צורך... למשהו. גרוני צרב. רציתי מים. אבל לא היו כאן. הנוזל הזה וודאי נהדר... בזה אני בטוחה.
פתחתי את השקית בחייתיות שלעולם לא הייתה בי קודם לכן, ושתיתי את כל השקית בלגימה אחת.
הנוזל הזה היה מדהים.
הוא אמנם לא היה חם, אבל הטעם שלו היה מתקתק עד שהייתי חייבת ללקק את האצבעות. היה לו ריח מדהים, אבל הטעם שלו היה מדהים עוד יותר. רציתי עוד ממנו.
"תירגעי, לאט לאט, ג'ייני," שמעתי לפתע קול קר מאחורי. אבל כשהבחנתי בכמות השקיות שאחזה בידה הבלונדינית, רציתי להתנפל עליהן, אבל היא עצרה בעדי.
נהמתי לעברה בחייתיות, אבל מיד לאחר מכן היא נהמה גם היא. ניביה היו ארוכים, ופנייה התעוותו לפני שד. משום מה זה לא הפחיד אותי במיוחד. רציתי כל כך את הנוזל האדום ההוא.
"את אפילו לא יודעת מה את," היא אמרה, ובחנה אותי בלגלגנות.
"שבי." אמרה, וזרקה על הקרקע שקית מלאה.
התנפלתי על השקית במהירות, ותוך שנייה היא כבר הייתה ריקה.
"מה זה?" שאלתי, בעודי מנקזת עוד שקית מהנוזל.
"דם. לקחתי אותו אתמול מבית החולים. דרך אגב, שמי אנה. אנחנו בנות משפחה..." אמרה וחיוך צונן התפשט על פנייה.
ירקתי את הנוזל שנשאר בפי. זה דם. אני שותה דם, וזה טעים לי. לרגע הצטערתי שירקתי את הדבר הטעים הזה.
עיוותי את פניי. "למה זה טעים לי?" שאלתי בבהלה, מנסה להקיא את הדם שכבר שתיתי.
"כי את ערפד, גאונה," אמרה וגלגלה את פנייה.
"אל תעבדי עליי. אני לא קונה את זה," אמרתי בבהלה. זה אחד הברים שאימא אמרה לי עליהם שהם קיימים, אבל זה לא נכון.
"את ערפדית. תשלימי עם העובדה. את נשארת יפה וצעירה לנצח," אמרה וגלגלה בעינייה.
"זה אומר שעץ הורג אותנו?" שאלתי.
"שלא תחשבי על זה אפילו!" שאגה בנימה מסוכנת, והטיחה אותי באחד העצים. בתגובה, חתכתי פיסת ענף מהעץ, ונעצתי אותה בבטנה. לא חשבתי שהמיתוס הזה אמיתי, אבל תמיד כדאי לנסות.
היא יללה בכאב, וקרסה על ברכיה, אבל מיד לאחר מכן שלפה את הענף, והשליכה אותו עליי. תפסתי את הענף, והטחתי אותו על הרצפה.
"את רואה שאת ערפדית?" אמרה וחייכה בארסיות. הרגע הוכחתי לך את זה. את ניזונה מדם. את חזקה. את מהירה. וודאי שיש לך כישרון כלשהו, אני יכולה לחוש בכך." אמרה, וחייכה. "את דומה לי בזה. אני יודעת שאת מסוגלת לחוש בעורקיהם של האנשים שעומדים שם. את רוצה אותם..." לחשה בארסיות, ונעמדה.
הטחתי אותה באחד העצים בכוח. אני לא רוצה להיות כזאת. היא צודקת. בבקשה שמישהו יעיר אותי ויאמר לי שזה רק חלום...
היא המשיכה לדבר. "את לא חולמת. זאת האמת. תגידי לי, את לא מריחה את הריח הזה באוויר? ריח... של משהו מחניק..." אמררה וחייכה חיוך מרושע.
הרחתי אותו. הוא היה משולב עם הדם. קרעתי את אחד הענפים, והתכוננתי לנעוץ אותה בליבה המצוצמק של אנה. אנה מלודי. בת המשפחה המפונקת.
"את באמת הולכת להרוג בת משפחה?" שאלה, ורוע נשקף מעיניה.
לפתע לפף כאב את כף ידי, והעץ נשמט לקרקע. נאנקתי בכאב, וקרסתי לקרקע, שבורה.
"אני מסוגלת להזיז כל עצם בגופך. אז כדא שתתרחקי," אמרה, ומבט מסוכן נשקף על פנייה. נשארתי, צמודה לקרקע. ראיתי אותה רצה במהירות, גוררת אחריה את שקיות הדם. רק לאחר רבע שעה יכולתי לעמוד שוב על הרגליים. לא רציתי להיות רעה. ניגבתי את הדם ששתיתי משפתי. אני לא רוצה להיות ערפד. זה לא טוב לרצוח. ואני צריכה להתגבר על הצמא. אבל... אני לא מסוגלת. עם כל צעד שאני עושה בחזרה לעיר ההרוסה, אני מרגישה צורך לרוץ, ולנעוץאת ניבי בצוואריהם.
תתאפקי. הכרחתי את עצמי, וצעדתי לעבר החבורה.
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(תאמיני לי, אם טיל היה פוגע בך היה קשה לך לזהות אפילו את אימא שלך.)
הלוחמת לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(ערפדים לא רגישים לעץ, אלא רק לוורבנה..)
☂inbal☂ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(מצטערת שלא ידעתי את כל זה, פשוט לא ידעתי. נגיד שזה... היה... בכל זאת עץ, אבל זה פשוט כאב לה. את יודעת, זה בכל זאת שיסף לה את הבטן)
הצבעוני האדום לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(הכל כתוב בפרק הראשון, יכלת לקרוא...)
אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"עוד ערפד" רטנתי כשהבת האדם לשעבר קמה והתקרבה אלינו
הצבעוני האדום לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"אתה יודע מה?" שיניתי את שעתי "לא אכפת לי." קמתי וניקיתי את האפר מהמכנסיים שגם ככה היו קצרות שלי. הבטתי למטה, והתכלתי לרדת באיטיות.
אלכס נשאר במקומו, מביט בי. עוד פעם. מה יש לו? הסתובבתי אליו, "בוא. אתה הולך לקחת אותי לאח שלי." אמרתי ונעצתי בו עיניים נחושות.
"למה?" הוא שאל בקול אדיש ונשען על קיר המערה. האטימות בקול שלו זעזעה אותיח קצת. למה זה? הוא ערפד. למה ציפיתי? טעיתי, בטוח שטעיתי. הרי ראיתי מה שהוא עשה לשון- לא? הוא חטף אותי! והוא אדיש ומגעיל. למה אני קיבלתי שוק? למה ציפיתי שהוא יהיה נחמד? שהוא יהיה מבין? שון צדק לכל הדרך. הם רעים. ערפדים, אנשי זאב. הם קיימים והם רעים.
"אין לך ממש ברירה" אמרתי ונפנפתי בבקבוקון עם חיוך.
חיוך? גם אני נעשיתי רעה? מה קורה לי?
זה לא חשוב, זה לא חשוב, אל תחשבי על זה עכשיו. את צריכה להגיע לשון, עכשיו. את צריכה לחזור לעיר, את צריכה לחזור הביתה. או לפחות למקום שבו הוא פעם היה.
"אני הולכת למצוא את אח שלי כך או כך." אמרתי והצלתי על עיניי מהשמש, "אתה בא?"
קוותה חסר הדם לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"אני בא," נאנחתי. לא יקרה לה שום דבר רע, אני מניח.
תפסתי את הזרוע שלה והנפתי אותה על גבי, כדי שלא תרגיש מאויימת (התוכנית היתה לקחת אותך בחיבוק צבעוני, אז לא לכעוס עלי)
"אז הולכים לפגוש את המשמיד שלך. איזה כיף."
מקווה שתקיאי, מותק. זינקתי מהצוק, לוקח איתי את התרמיל. היא צרחה בנפילה, אבל ניסתה לא לפתוח את הפה יותר מידי.
תוך שש דקות היינו בעיר, איתרתי את הסירחון של אח שלה בשניות.
היא כמעט התעלפה כשהורדתי אותה, היא התנדנדה ואז הצביעה לכיוון דרום. "הנה הוא!" מלמלה.
הצבעוני האדום לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(ווואו, מישהו במצב רוח טוב היום... או, ואני א ש מ ח להקיא עליך!)
אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"עוד ערפד" רטנתי כשהבת האדם לשעבר קמה והתקרבה אלינו
☂inbal☂ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"אני לא רוצה לפגוע בכם." אמרתי. "אתם חושבים שרציתי להשתנות? אם זה היה תלוי בי, הייתי נשארת ג'יין הישנה. אני רוצה שתלמדו אותי- אם זה אפשרי- ללמוד לשלוט בדחף לדם," אמרתי.
התאפקתי בקושי שלא לקרוע את נשמתם, ולשתות את דמם. אבל העובדה שהחזקתי את עצמי כרגע הראתה לי נחישות אף פעם לא הבחנתי בה בתוכי. "ובבקשה, אל תתקרבו. הדם שלכם גם ככה מפריע לי, ואם תעשו עודצע דאחד ארגיש צורך לתלוש לכם את הגרון. אני מקווה שאתם מבינים עכשיו למה אני רוצה לשלוט בזה." הוספתי, כשהיססו.
SKY לפני 5 שנים ו-5 חודשים
כמעט ובכיתי למראה הנערה שהפכתי לערפדית. יצאתי משליטה. לא יכול
להיות שמי שגרמו לכול העניין הזה הם משמידים רגילים. אבא שלי היה משמיד.
היא הביטה בנו במבט חייתי, התפלאתי מהעובדה שהיא לא התנפלה על אחת מאיתנו
עד עכשיו. כנראה שיש לה הרבה כוח רצון.
"אני ממש מצטערת" אמרתי ודמעות זלגו מעיניי.
נשמתי נשימה עמוקה ופתחתי את התיק. ווינטר ולארנה הסתכלו פנימה בסקרנות.
הוצאתי מתוכו שקית דם.
"זה שלך" אמרתי והגשתי לה את השקית, עיניה נצצו. היא עמדה להתנפל עליו.
רצתי אליה במהירות ועצרתי אותה.
"תשתי את זה לאט. תתענגי מכול טיפה. תאמיני לי, זה ירגיש לך כאילו שתית פי שתיים" אמרתי במקצועיות.
POLLO לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"רובי" קראתי בשמחה. חיבקתי אותה חיבוק מוחץ.
מאחוריה עמד ערפד, ידיו בכיסיו, הוא מביט בי בזלזול.
"אני מכיר אותך מאיפשהוא?" שאלתי בבלבול.
"סיפור ארוך" לחשה רובי באושר.
"איפה אבא?" שאלה בהתרגשות והביטה סביב.
שתקתי.
החיוך שלה הפך באיטיות למבט מבוהל ומלא חרדה.
"אבא נהרג, הוא נמצא מתחת להריסות המסוק שהתרסק" אמרתי.
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(זו לא הדמות שלך שנשכה אותה, זו הייתה אנה מלודי.)
☂inbal☂ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(זאת הייתה אמורה להיות היא. לא משנה, נגיד שהיא נשכה אותי)
☂inbal☂ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
בחורה אחת מהחבורה ניגשה אליי, שקית דם מנצנצת בידייה. קימצתי את כפות ידי לאגרופים, ונעמדתי מאחורי העץ, למקרה שלא אצליח לשלוט בעצמי, ואתלוש את השקית מידיה ואנקז את גופם של כל האנשים שכאן. לפתתי בעץ בחוזקה, ועצמתי את עיני בחוזקה. בבקשה, שלא תביא לי את זה. זה רק יעורר בי רצון לעוד, ואני לא אוכל לעצור בעצמי...
היא נעצרה לידי, שקית הדם בידיה. לא יכולתי כעת לעצום את עיני יותר. כל מה שיכולתי לעשות היה לנעוץ את עיני בשקית האדומה, ולנעוץ את ציפורני בעץ. הסתכלתי על השקית ברעבתנות.
"זה שלך." אמרה.
הלכתי צעד אחורה. "בבקשה, אל תביאי לי את זה. זה לא טוב לי-" התמרדתי.
"תשתי את זה לאט. תתענגי מכול טיפה. תאמיני לי, זה ירגיש לך כאילו שתית פי שתיים," אמרה במקצועיות. רגע אחד בהיתי בשקית בתחושת אשמה, ולאחר מכן, חטפתי אותה מידה והסתתרתי מאחורי העץ. אני לא רוצה שהם יחשבו שאני מפלצת. אני לא רוצה להיות מפלצת.
ניסיתי לשתות את השקית כמה שיותר לאט. האטתי, אבל בקושי. הנחתי את השקית על הרצפה בחוסר אונים.
נזכרתי לפתע במשהו שקרה.
חזרתי בערב ממסיבת יום ההולדת של קייטלין. היא הייתה בת חמש עשרה. הרחבו הראשי היה סגור. נתתי לעצמי לתהות במחשבות, ומיד לאחר מכן, הבטתי באיש החתיך שעמד, שעון על הקיר. עור היה חיוור, אך עיניו היו כחולות בהירות. שערו היה בהיר וזהוב, והוא היה גבוה.(פולו, זה לא אתה) הוא בחן את מבטי.
המשכתי ללכת, ולפתע נתקעתי במשהו קשיח, ונפלתי על הרצפה.
ניסיתי לקום. הוא הפנט אותי לא לקום. הייתי כבולה לרצפה בשלשלאות בלתי נראות.
לאחר מכן, יכולתי לחוש בשיניו, נעוצות בצווארי.... אבל משהו חסם את פי. משהו בלתי נראה.
לאחר מכן, הוא ניגב את הדם שנזל מצווארי במגבת לבנה, שהוכתמה באדום.
"מצטער," אמר בצער. "את תשכחי את כל מה שקרה עכשיו. את תחזרי לבית שלך, ותשכחי שבכלל הכרת אותי," אמר.
הנהנתי בראשי, ומיהרתי לחזור.
בתנועה מהירה, הושטתי את ידי אל צווארי. זכרתי שהלכתי שם. זכרתי את היום. זה היה הארבעה עשר בדצמבר. אבל לא זכרתי שהוא היה שם. כי הוא פקד עליי לשכוח... כעסתי עכשיו, ורציתי לשסף את גרונו בכוחי החדש.
"הכל בסדר?" שאלה לפתע הבחורה.מהרתי לקום. "כן." אמרתי. הייתי פחות צמאה עכשיו, אבל בכל זאת רציתי להירגשי מסופקת. "אני רוצה עוד דם," לחשתי בשק, והשפלתי את ראשי במבוכה. דם חלקלק, ואדום נזל משפתיי, ושלוש טיפות טפטפו על הרצפה.
☂inbal☂ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
בחורה אחת מהחבורה ניגשה אליי, שקית דם מנצנצת בידייה. קימצתי את כפות ידי לאגרופים, ונעמדתי מאחורי העץ, למקרה שלא אצליח לשלוט בעצמי, ואתלוש את השקית מידיה ואנקז את גופם של כל האנשים שכאן. לפתתי בעץ בחוזקה, ועצמתי את עיני בחוזקה. בבקשה, שלא תביא לי את זה. זה רק יעורר בי רצון לעוד, ואני לא אוכל לעצור בעצמי...
היא נעצרה לידי, שקית הדם בידיה. לא יכולתי כעת לעצום את עיני יותר. כל מה שיכולתי לעשות היה לנעוץ את עיני בשקית האדומה, ולנעוץ את ציפורני בעץ. הסתכלתי על השקית ברעבתנות.
"זה שלך." אמרה.
הלכתי צעד אחורה. "בבקשה, אל תביאי לי את זה. זה לא טוב לי-" התמרדתי.
"תשתי את זה לאט. תתענגי מכול טיפה. תאמיני לי, זה ירגיש לך כאילו שתית פי שתיים," אמרה במקצועיות. רגע אחד בהיתי בשקית בתחושת אשמה, ולאחר מכן, חטפתי אותה מידה והסתתרתי מאחורי העץ. אני לא רוצה שהם יחשבו שאני מפלצת. אני לא רוצה להיות מפלצת.
ניסיתי לשתות את השקית כמה שיותר לאט. האטתי, אבל בקושי. הנחתי את השקית על הרצפה בחוסר אונים.
נזכרתי לפתע במשהו שקרה.
חזרתי בערב ממסיבת יום ההולדת של קייטלין. היא הייתה בת חמש עשרה. הרחבו הראשי היה סגור. נתתי לעצמי לתהות במחשבות, ומיד לאחר מכן, הבטתי באיש החתיך שעמד, שעון על הקיר. עור היה חיוור, אך עיניו היו כחולות בהירות. שערו היה בהיר וזהוב, והוא היה גבוה.(פולו, זה לא אתה) הוא בחן את מבטי.
המשכתי ללכת, ולפתע נתקעתי במשהו קשיח, ונפלתי על הרצפה.
ניסיתי לקום. הוא הפנט אותי לא לקום. הייתי כבולה לרצפה בשלשלאות בלתי נראות.
לאחר מכן, יכולתי לחוש בשיניו, נעוצות בצווארי.... אבל משהו חסם את פי. משהו בלתי נראה.
לאחר מכן, הוא ניגב את הדם שנזל מצווארי במגבת לבנה, שהוכתמה באדום.
"מצטער," אמר בצער. "את תשכחי את כל מה שקרה עכשיו. את תחזרי לבית שלך, ותשכחי שבכלל הכרת אותי," אמר.
הנהנתי בראשי, ומיהרתי לחזור.
בתנועה מהירה, הושטתי את ידי אל צווארי. זכרתי שהלכתי שם. זכרתי את היום. זה היה הארבעה עשר בדצמבר. אבל לא זכרתי שהוא היה שם. כי הוא פקד עליי לשכוח... כעסתי עכשיו, ורציתי לשסף את גרונו בכוחי החדש.
"הכל בסדר?" שאלה לפתע הבחורה.מהרתי לקום. "כן." אמרתי. הייתי פחות צמאה עכשיו, אבל בכל זאת רציתי להירגשי מסופקת. "אני רוצה עוד דם," לחשתי בשק, והשפלתי את ראשי במבוכה. דם חלקלק, ואדום נזל משפתיי, ושלוש טיפות טפטפו על הרצפה.
הלוחמת לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"כאילו שאת יכולה," אמרתי בכעס לערפדית החדשה. לתלוש לי את הראש? בואי נראה אותך. חזרתי לצורת זאבה וחשפתי שיניים.
"איך קוראים לך?" שאלתי אותה.
אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"היי, ווינטר" טפחתי על גבה "להרגע, טוב? את אמורה להיות האחת המתונה יותר כלפי ערפדים, אני זו שרוצה לקרוע את כולם לגזרים עד האחרון שבהם" הבטתי בערפדית החדשה בשעמום "לא משהו, היא רק עכשיו השתנתה, אז היא יותר חלשה, תרגישי חופשי לקרוע לה את הראש, כמובן, במקום להתידד איתה"
lion לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"די לריב לכו לבית הישן מימי השתלטויות זה הבית שלי יש מרתף יהיה נשק וכל דבר שנצטרך.ערפדית חדשה אני אלמד אותך אני היחיד שלא צמנסה להלחם פה כולם אנחנו כולנו צריכים לחסל את המטורפים שהרסו את בתינו משפחתינו ועברינו."
אֵרִיַה לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"היי, דבר בשם עצמך" רטנתי "לי אין שום קשר למה שקרה לכם, אתם יכולים הלחם נגד המשמידים, ואין לכם זכות ללעשות את זה, או פשוט להתרחק מהמקום הזה"
lion לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"צריך לנקום מה קרה לך מי השחיט אותך אנחנו אמורים לנקום על כל המוות והכאב."
הצבעוני האדום לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(ולבני אדם לא כואב להפוך לערפדים? לא כואב להם למות?)
lion לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(האם אני גזרתי על מישהוא מוות?לא.חוץ מערפדים.האם הפכתי מישהו לערפד.כן אבל היא פרשה אז זה לא נחשב.)
הצבעוני האדום לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(בטח שגזרת! ובטח שהפכת! כל מי שאתה נושך הופך לערפד!!! והורג עוד אנשים! ב א ש מ ת ך !)
lion לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(הוא צימחוני.....)
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(דם זה טעים.
מניסיון אישי...)
☂inbal☂ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
אחת מהבנות שהיו שם השתנתה לזאבה. נסוגתי אחורה בפחד. אך נאבקתי בדחף לברוח, כמו שהייתי עושה בחיים הקודמים שלי. היא חשפה את שינייה. נשמתי עמוק. "שמי ג'יין. ושמך?" שאלתי בחשש. כשהיא זאבה הדם שלה הרבה פחות מפתה.
lion לפני 5 שנים ו-5 חודשים
"ילדה קחי מהדם שלי אני לא אוכל להחזיר אותו את צריכה אותו."אני אומר לערפדית החדשה.
☂inbal☂ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(לא הבנתי למה התכוונת... שאני אקח מהדם שלך? ואם כן, למה?)
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
קרסתי על הרצפה בכבדות, היום היה מתיש מאוד והייתי פצוע הרבה יותר חמור משציפיתי, דם מהול באבק זרם בנחלים דקיקים על גופי, הפצעים יזדהמו אם לא אטפל בהם בקרוב, חשבתי, אבל הייתי עייף, כל כך עייף... נפלתי לתוך החשכה.
אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ לפני 5 שנים ו-5 חודשים
(וליאון, ננעצה בך חנית מלאה בוורבנה והתעלפת, אתה לא יכול לנהל שיחות להוטות עם כולם בזמן שאתה מעולף, אלא אם כן אתה מדבר מתוך שינה, סליחה, עילפון.)
קישורים רלוונטים
 |  הוסף קישור הצג הכל מציג 0 קישורים רלוונטים
סרטוני הקבוצה
 |  הוסף סרטון הצג הכל מציג 1 סרטונים
ערפדים! (POLLO)

אירועים
 |  הוסף אירוע הצג הכל מציג 0 אירועים של חברי הקבוצה
ביקורות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 3 מתוך 368 ביקורות ספרים
קיץ 2014. קצת יותר משנה. חמאס משגר טילים על חלק נרחב של הארץ. גם על מדינת תל אביב. ו.. לא. לא ממש פחדתי. ידעתי שיש מקלט, וכיפת ברזל, ושיש לנו הרב... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
POLLO לפני שנתיים ו-9 חודשים


אני אוהב את אח שלי. אני אוהב אותו יותר מההורים שלי, אני די בטוח בזה. לא הבנתי את זה כל כך במשך רוב החיים, לקחתי את הקשר שלנו כמובן מאליו. וזה... המשך לקרוא
52 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
POLLO לפני 3 שנים ו-1 חודשים


קארמה- "מושג פילוסופי שמקורו בדתות הודיות, שמתאר מחזור מלא של יחסי סיבה-תוצאה. זהו סך כל מעשיו של האדם - בעבר, בהווה ובעתיד. השפעתם המצטברת... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
POLLO לפני 3 שנים ו-3 חודשים



ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
הצג הכל מציג 8 מתוך 433 ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
עודכן לפני 3 שנים ו-2 חודשים


רשימות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 1 רשימות ספרים
מפוצל בן 22 מתל אביב

ספרים משומשים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 8 מתוך 16 ספרים משומשים
עודכן לפני 4 שנים ו-7 חודשים




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ