אנשי המיתוס- משחק תפקידים קבוצה ציבורית
התחלנו!!! #ההרשמה נסגרה#
מיתולוגיות... פעם אנשים האמינו בהן, סגדו לאליהן, הקריבו קורבנות לישויות שאכלסו אותן. פעם הזקנים, האבות, היו מחנכים את בני משפחתם לאורן. פעם האמינו שהיצורים, האלים, השדים והישויות בלתי מנוצחות כמעט.
פעם...
היום, זה רק מיתוס, סיפורים לילדים. או מערכת מנהגים פגאנים וברברים שיש לחקור באונבירסטאות, ע"י פרופסורים חסרי- חשיבות...
האמנם?
המיתוסים והאגדות, כל מה שמאכלס אותם קיימים, נושמים וחיים, אם כי בסתר, מחופשים לבני אנוש רגילים, או חבויים היטב ביערותיו של העולם הממשי, אבל לא לזמן רב... כי משהו גורם להם להיחשף אט- אט, אף- על- פי שבני האדם עקשנים, ומסרבים לראות זאת.
אתם, בני אנוש ויצורים מיתיים, בעלי קשר כלשהו למיתולוגיות. חלקכם גדלתם בהכחשה מוחלטת לכך שאתם חולקים קשר כלשהו לעולם הזה, חלקכם הוסתרתם היטב בתוך יערות ומערות חשוכות. עתה הגיע זמנכם- לעלות מעלה לדרגת אבותיכם, או להתרסק מטה, בשברי התהילה מימים עברו.

*טופס הרשמה*
שם:
מין:
גיל:
גזע:
מראה:
תרבות:
תפקיד:
רמת חיים:
אופי:
סיפור רקע:
כלי- נשק וציוד:

#הדמויות!!!#
~stingray~
שם: נור
מין: נקבה
גיל: 19
גזע: בת אנוש
מראה: שיער שחור במעט מן הלילה, חלק אך עמום. כמו בולע את האור מסביבו. יש לה תווי פנים נאים וחזקים, אבל יש בהם משהו פשוט. עצמות לחיים גבוהות, גבות מקושתות ועיניים חומות בהירות ערמומיות. בעלת עור ים תיכוני שחום וגוף נשי ורזה, אם כי היא לא בכושר כלל. היא קטנת קומה, אבל זריזה.
תרבות: החיג'אז
תפקיד: טרובדורית
רמת חיים: אמידה פלוס. היא גרה בתנאים טובים, והיא בהחלט הייתה יכולה לממן לעצמה תנאים קצת טובים יותר, אבל היא מעדיפה לשמור את הכסף לדברים גדולים יותר.
אופי: ערמומית למדי, מאוד ובהחלט. הערמומיות שלה אינה גובלת באכזריות או באדישות, אך היא כן גובלת באנוכיות. אין לה בעיה להקריב אחרים לטובת עצמה, אם כי היא לא עושה זאת בשמחה. היא אינה משכילה יתר על המידה, אך היא נבונה אם כי לא תמיד מבינה את המצב לעומקו. היא נוטה לכנות ולחוסר טקט משווע, אבל בזכות ערמומיות וזריזות רגליים היא הצליחה להתחמק מהשלכות כנותה
סיפור רקע: היא גדלה בכפר שכוח אל במדבר עם משפחתה הגדולה. משפחתה האמינה בסתר בתרבות החיג'אז בניגוד לשאר הכפר. לילה אחד, אדם רעול פנים הבעיר את בית משפחתה וברח. מאחר שאף משפחה אחרת לא הסכימה להשכינם, הם החלו לנדוד. כשהייתה בת עשר בערך, כאשר ניגנה בחליל, שמע אותה מורה למוסיקה בעת שטייל באזור. היא נפרדה ממשפחתה והחלה ללמוד עם המורה הזקן וגרה עם משפחתו. היא התגלתה ככשרונית והחלה להופיע ולהרוויח כסף מהופעותיה. בגיל שמונה עשרה עזבה את המורה על מנת לחפש את משפחתה. שמה המקורי הוא וידאד, רעות, אולם כששאל אותה המורה לשמה היא אמרה לו ששמה הוא נור, אור. היא נותרה עם השם הזה, בגלל שלדעתה האש שהבריחה את משפחתה היא נקודת האור בחייה שהובילה להצלחתה, ואם וכאשר תמצא אותה, לכלכלת משפחתה.
כלי- נשק וציוד: החליל שבו היא מנגנת בהופעות לא נמצא עליה כל הזמן, אבל היא מתאמנת ומופיעה איתו רוב הזמן. כך שרוב הזמן - הוא אכן עלייה. בזמן שהוא אינו אצלה, יש לה חליל קטן קטן בכיס. היא תמיד מסתובבת עם תיק שבו ארנק, מפתחות לאופנוע שלה, ועם סכין קטנה בתא כפול.
עדיף להיות בטוחים תמיד, לא?

~זאבה~
שם: מריתרה אוסייריו
מין: נקבה
גיל: 21
מראה: שער שחור גלי, עיניים ירוקות כמו אבני ירקן, עור נחושתי ומבט מעט משועשה על פניה.
הגובה שלה ממוצע וגופה דק ושרירי.
היא לובשת לרוב ג'ינס וחולצת טריקו קצרה.
תרבות:מצרים.
גזע: אנובית
תפקיד: לוחמת- חרב מעוקלת.
רמת חיים: עשירה אך גרה בדירה ממוצעת.
אופי: למרות שהיא גדלה במשפחה עשירה היא אינה מפונקת. היא תוצאה של חינוך נוקשה ורצון עז לחופש אז היא מרדנית, נאמנה למי שרוכש את אמונה ובעלת יכולת אין סופית לנטור טינה.
היא יותר חכמה מהממוצע אך היא לא תראה את זה, היא חושבת מהר במצבי לחץ וסמכותית כשצריך.
סיפור רקע: כמו שכבר אמרתי תמיד היה בה הרצון לחופש. עד לפני שנה היא הייתה בבית וניהלה מלחמה עם ההורים שלה אך לפני כחצי שנה הם מתו בפתאומיות והורישו לה מחצית מהונם(בדרך כלל נהוג להוריש הכל לבכור\ה אך הם חילקו את ההון עם אחותה הקטנה) אך היא סירבה להישען על ההון ועבדה בספרייה מכיוון שתמיד מצאה מפלט בספרים.
אך הספרייה שבה עבדה נכלאה לקשיים כלכליים והיא נאלצה לתרום לה כסף בשם אנונימי כל חודש כדי שלא תסגר.
כלי-נשק וציוד: חרב מעוקלת, פגיון ארוך ושוט שבקצהו יש אביזר מתכת בצורת ראש חתול.
חיית מחמד: חתול מצרי(אלו בלי הפרווה.)

~ortash~
שם: אנאדי פּראקאסה
מין: זכר
גיל: 19
גזע: חצי אל (האל וישנו)
מראה: עור בגון הקינמון. קומתו גבוהה, והוא רזה, אך חסון. שערו שחור, חלק אך פרוע. עיניו שקדיות, גדולות מאוד ושחורות. שפתיו דקות, צבען נטמע לגמרי בצבע עורו, ומנוגד לשיניו הבהירות. הוא לבוש לרב וסט פתוח ומכנס קצר בצבעים בהירים, ותמיד נעול אותו זוג סנדלי שורש כחולים. מזכיר מעט את אלאדין, באיזה שהוא אופן.
תרבות: הודו
תפקיד: לוחם קָלָארִיפָּייאטוּ (בסגנון הדרומי "עַאדִי מוּרַאי")
רמת חיים: נולד למשפחת בּרָהַאמִינִים מכובדת, אך ענייה מאוד. אמנם, אביו הכהן ואמו, עקרת הבית, צריכים לכלכל שמונה פיות, אך הם מעולם לא ידעו רעב, ולמעשה מצבם הכלכלי סביר ביותר ביחס לסביבתם.
אופי: חייכן, לרב. משתדל להסתכל על הצד החיובי, ובעל שמחת חיים. הוא אדם חברתי, וממהר להתחבר עם אנשים אחרים. אלא שלעתים הוא תלותי מעט, או שהוא מפגין חרדת נטישה, ולעתים קרובות אינו מודע לכוחו.
סיפור רקע: אנאדי נולד כברהאמין להורים מכובדים, אך דלי אמצעים בעליל, בדרום מוֹמבַּאי. אביו הוא כהן וִישְנוּאִי (וִישְנוּאִיזְם הוא זרם בהינדואיזם המתייחס לוִישְנוּ כאל מונותאיסטי), והמשפחה אדוקה באמונתה. על אף שמגיל צעיר חונך על פי תורת וישנו, וחייו סבבו סביב הדת, חש חוסר נוחות שלא ידע להסביר בעת התפילות והפולחנים. הוא חש חיבור משונה לוישנו, אך לא חש בנוח עם התחושה הזו; בעת התפילות הרגיש עליונות משונה, כאילו התפילות מכוונות אליו. כשלא יכל לשאת זאת עוד, התרחק ממשפחתו ואימץ אורח חיים חילוני יותר. אימוני הקָלָארִיפָּייאטוּ מהווים מסורת במשפחתו (מרבית שושלות הברהאמינים מאמצות אמנות לחימה אופיינית), והוא מתמיד בהם מאז היותו רך בימים. לקלאריפייאטו שלושה סגנונות עיקריים, מתוכם אנאדי בחר להתמחות בשיטה הדרומית, המכונה "עָאדִי מוּרַאי", ומבוססת על מכות אלימות, זיהוי נקודות לחץ ופיתוח זריזות. כיוון שהקלאריפייאטו מזוהה אף עם לוחמה בנשק קר, לאנאדי יכולות בסיסיות בשימוש בקטארי (פגיון הודי בעל להב דק המתעבה בקצהו, ושתי ידיות), אך הוא תמיד יעדיף לוחמה קהה, בעיקר כי מראה דם מצמרר אותו.
כלי- נשק וציוד: מלבושיו מינימליים: וסט, מכנס קצר, וסנדלים. בנוסף, הוא נושא תיק גב רעוע מבד ובו מעט כסף, כמה חליפות בגדים (שכן את רוב זמנו הוא מבלה מחוץ לביתו), צ'ילום (מקטרת עץ הודית קטנה) וצנצנת טבק חצי מלאה. הקטארי חגור על מותנו, בנדן שנראה יקר מדי ביחס להופעתו. יש לו גם טבעת נחושת הדוקה על קמיצתו. הוא יכול להגדיל אותה ולהעלות אותה באש מאופן על טבעי, אך לעולם אינו עושה זאת, כיוון שזה מעורר בו את תחושת העליונות ההיא וגורם לו לחשוב על וישנו, מסיבה שאינה ברורה לו. על כן, הוא משאיר אותה כטבעת.
בנוסף, הוא מלווה בקוף קטן בשם צָ'אפַּאטִי, הלבוש תמיד וסט הגדול ממידותיו בצבע ירוק בהיר. ככל הנראה, בעליו הקודמים היה גנב, שכן הוא מגלה נטיות קלפטומניות (אנאדי מצא אותו כששלף לחמניית צ'אפאטי ממש מתוך ידו, ומכאן שמו). הצד החיובי הוא שהוא יודע את מלאכתו, ועל כן לא מכניס את בעליו לצרות, בדרך כלל. לעתים אנאדי אפילו משתמש בדברים שהוא גונב, בתנאי שהם לא שווים יותר מדי (הצ'ילום, למשל, ונדנו של הקטארי).
~גולגולת הרעם~
שם:סתי
מין:זכר
גיל:19
גזע:בן אדם
מראה:עור שחום בהיר,בצבע שוקולד.פנים דקות,עם רמזים לאכזריות קלה,ומלכותיות.עיניים קצת מלוכסנות,וירוקות בהירות,קצת מרתיעות.גבוה,ודק,מראה קצת חלש.ידיים ארוכות וצרות,אצבעות צרות וארוכות,ומיהרות למראה.רגליים חסונות.שיער חם פרוע,קצת ארוך.פה צר.
תרבות:מצרים
תפקיד:מג
רמת חיים:עשירה
אופי:מתנשא,מאמין בטוהר דם,וערכו של אדם נמדד על פי דמו,והשושלת שלו.מאוד גאה בשושלת שלו,ויכול להתעצבן בקלות אם מישהו אומר משהו שלא מוצא חן בעיניו.מפונק,וחושב שהכל מגיע לו.הוא אוהב להרגיש שהוא ממלא תפקיד חשוב בהיסטוריה,ונהנה כשצריכים את עזרתו.הוא במידה מוסיימת עצלן,ומעדיף לחשוב שכל עוד יש לו כישרון טבעי,זה מספיק.לפעמים נהנה מסבל של אחרים,אבל רק במידה אם הם לא חפים מפשע,למרות שלפי דעתו,כל פשע צריך לבוא על עונשו,לא משנה מה הם הנסיבות,או המטרה של הפשע[אלא אם כן הפשע הוא שלו].חושב שיש לו זכות עליונה,אבל גם ש"בני התמותה" האחרים תחת אחריותו.חשוב לו מאוד לייצג את המשפחה שלו בכבוד,ולרצות אותם.לא יכול לסבול כשחולקים על דעתו.
[במילה אחת-ג'ופרי]
סיפור רקע:בא משושלת פרעונים עתיקה,שהמפורסם בה ביותר הוא איי,הפרעה שהיה היועץ לתות-אנאח-אמון,ונחשד כרוצחו.
כלי- נשק וציוד:ספר לחשים מצריים,וחרב מעוקלת.

~POLLO~
שם: אדורי
מין: נקבה
גיל: 18
גזע: בת אדם
מראה: גבוהה ורזה, עור שחום. שיער שחור ארוך, עיניים נחושות, ממש מעט מלוכסנות, בצבע חום-זהוב. זקופה, אך עם זאת דרוכה. עצמות לחיים חדות, שפתיים בהירות ועדינות, ורגליים ארוכות. הולכת עם בגדים חומים, צמודים ופשוטים. מרבה להשתמש בנוצות אדומות לקישוט.
תרבות: מרכז אמריקה
תפקיד: מלומדת
רמת חיים: עוני
אופי: אמיצה, נחושה, אדישה כלפי חוץ, ויכולה להיות תמימה. פראית, תמיד תשאף לדעת עוד. חכמה ואסטרטגית, אבל לא שמה לב לזה. חזקה נפשית, בעלת יכולת סיבולת גבוהה. מתרגלת בקלות לסביבה, שומרת על קור רוח (לא תיכנס ללחץ בקלות).
סיפור רקע: נולדה בשבט אינדיאני (בשטח של קוסטה ריקה כיום). כבר מגיל קטן ציפו ממנה להתנהג כמו כול אישה טיפוסית בשבט- לעזור בהכנת חפצים, בגדים. בגיל מסוים החליטה שנמאס לה, והכריזה שהיא רוצה להיות ציידת, כמו שאר האחים שלה. לא קיבלו זאת בעין יפה, אז היא צדה בסתר.
ביום היא לומדת על המנהגים והאלים בתרבות האינדיאנית אצל מנהיג בשבט.
כלי- נשק וציוד: אבקת פלפל (מעוור לזמן קצר), חרב קצרה, וקשת.
חיית מחמד- ציפור קוליברי (ציפור יער אקזוטית)

~חצויה~
שם: ריינה בת בלונה (מפרסי גקסון)
מין :נקבה
גיל: בין15 ל 16
גזע: בת אדם
מראה: עיינים כהות ושיער שחור
תרבות: רומאית
תפקיד: מנהיגה
רמת חיים: בינונית ויודעת לשרוד
אופי: יודעת לקרוא אנשים ואף פעם לא מסגירה מה היא חושבת
סיפור רקע: חיה עם אחותה על האי של קירקה עד שהוא נשדד ואז נפרדה מאחותה ועברה לחיות במחנה יופיטר ושם הפכה לפראיטור ,בגדו בה הרבה בחייה .
כלי- נשק וציוד: פגיון זהב ושתי כלבי מתכת שיודעים מתי אנשים משקרים ומתי לא (אורום וארגנטום - זהב וכסף )

-Angelica-
שם: לונה ווסט
מין: נקבה
גיל: 15
גזע: חצי אלה
מראה: שיער שחור ארוך, תווי פנים יפות, רזה, לובשת בעיקר בגדים בצבעים שחור וסגול.
תרבות: יוונית
תפקיד: מנהיגה
רמת חיים: מעמד ביניים, לא עשירה ולא ענייה
אופי: חכמה, לא מתרגזת בקלות, מרדנית מדי פעם, לא אוהבת שאומרים לה מה לעשות, אמיצה.
סיפור רקע: כשהייתה תינוקת הוריה נטשו אותה בפונדק ששהו בו. וכשהמנקה באה לסדר את החדר היא מצאה אותה עטופה בשמיכה זהובה, רגעים לאחר מכן היא לקחה אותה לבעל הבית והוא ואשתו החליטו לאמץ אותה. כעת יש לה אח ואחות חורגים שגדולים ממנה בשנתיים.
כלי- נשק וציוד: חרב מארד שמיימי, מגן, חבל, פיגיון לגיבוי.

~ג'קסונית 3 ~
שם: קייט מילטון
מין: נקבה
גיל: 15
גזע: חצי אלה
מראה: שיער בצבע דבש, עיניים חומות בהירות, גבוהה, לא מלאה אבל לא ממש רזה.
תרבות: רומא
תפקיד: לוחמת, חרב יד אחת
רמת חיים: בין מעמד הביניים ללהיות עשירה
אופי: אוהבת להנהיג, שונאת לא לדעת דברים, מהירה, זריזה, לפעמים שתלטנית, לוקח לה זמן להיפתח ולסמוך על אחרים, יחסית חכמה.
סיפור רקע: נולדה למשפחה במעמד הביניים. כשהייתה בת 9 אבא שלה פיתח אתר (עובד בהייטק) שיחסית הצליח. מעולם לא ראתה את אמה, אביה טען שהיא תחזור. תמיד נמשכה לסיפורים עתיקים. פעם, בעליית הגג מצאה חרב, שלפי טענת אביה לא אמורה להיות שם. הוא בכלל לא ידע שהיא שם. חודש אחריי שמצאה את החרב, אחותה של קייט נמצאת הרוגה בעליית הגג כשלצידה החרב, מלאת דם. קייט יודעת שאין סיכוי שאחותה תתאבד. קייט חושדת שאביה מסתיר משהו. חודשיים אחרי המקרה עם אחותה היא עוברת לגור אצל חברה שלה. לפני שהיא עוזבת היא לוקחת את החרב שמצאה. מדי פעם היא מתאמנת בחרב ללא ידיעת ההורים של החברה. בזמן שהיא מתאמנת, לרוב בה עיט ושוהה בקרבתה. היא לומדת להכיר אותו ומגדלת אותו בסתר.
כלי נשק: החרב שמצאה

~Kiler~
שם: דואורדאן
מין: זכר
גיל: 2226
גזע: אלף (אפל)
מראה: שיער לבן אוזניים חדות עיני שקד בצבע כחול בהיר בהיר עור בצבע אפור כהה גבוה יפה תואר, שתי חישוקי אוזן קטנים באוזן ימין, חזק פיזית, קעקוע לבן של זאב מסתער על השריר הדו ראשי השמאלי, לבוש שריון עור שחור עם ברדס חרבות מוצלבות על הגב.
תרבות: קזחסטן
תפקיד: מג
רמת חיים: טובה
אופי: אכזרי חכם תחמן.
סיפור רקע: בא ממשפחת אצילית, יצא למלחמה חזר וגילה שמשפחתו נכבשה ונהרגה ויצא לנקמה.
כלי- נשק וציוד: שלושה פגיונות שנים בשרוולים ואחד במגף שני חרבות קשת ואשפת חצים.

~מישהי עם כנפיים-מע"ך~
שם: קַייטן
מין: נקבה
גיל: 17
גזע: אנובית
מראה: גוף נאה וראש של תן זהוב. שרשרת כסף דקה, חולצה שחורה צמודה עם שרוולים קצרים. טרנינג שחור. נעלי ספורט בלויות. מעיל עור [סינטטי] מעל.
תרבות: מצרית
תפקיד: מנהיגה
רמת חיים: פשוטים מינוס..
אופי: תחמנית וגאוותנית. קשה לה לוותר על הכבוד העצמי שלה. יכולה להיות מאוד אכזרית. לרוב סגורה אבל לא קשה לגרום לה להיפתח.
סיפור רקע: הוסתרה ביער בהיותה בת 3. היא והמשפחה שלה עברו ליער. את המשפחה שלה צדו ציידים כשחשבו שאלה תנים רגילים. מאמינים שביער שבו היא שוכנת יש רוחות בעלות ראש תן [אם תבוא לשם הם יטרפו אותך בלילההה...], אבל בעצם אלה היא והמשפחה שלה. חיה במערה.
כלים, נשק וציוד: קשת קצרה, מגל וסכיני הטלה. מצוידת בתיק גב קטן מבחוץ אך בפנים מלא בדברים [שימושיים ולא שימושיים כאחד].

~ישוע~
שם: ארגרים
מין: זכר
גיל: 18
גזע: חצי אל
מראה: שיער ארוך, חום כהה. זקן קצר, עיניים אפורות, גוף שמכוסה בקעקועי רונות.
תרבות: נורדית.
תפקיד: לוחם.
רמת חיים: ירודה - הוא חי ביערות, מסתובב עם זאבים ואוכל את הבשר שלו נא.
אופי: סלחני ושליו.
סיפור רקע: אמו נטשה אותו כשהוא היה תינוק. הוא גודל על ידי זאבה עד שמטיילים מצאו אותו ביער והוא הועבר לאימוץ. זוג צעיר מ אימץ אותו וגדל אותו טוב עד שבגיל 16 אודין התגלה אליו ואמר לו שעליו להגיע אל הצפון, נתן לו במתנה עורב וזאב שישגיחו עליו, וגם את החרב באלמונג, ולילה אחד הוא ברח מהבית. כשהוא נלחם עם באלמונג הוא מקבל כוח ומהירות שמאפשרים לו לנצח כמעט בכל קרב, ויש לו קשר לזאבים - הוא יכול לקרוא להם. ח
כלי נשק וציוד: מכנס ומגפיים עשויים מעור דוב, החרב באלמונג.

~ירח לבן~
שם: טרסה
מין: נקבה
גיל: 23 בפעם האחרונה שבדקתי
גזע: חצי אל חצי שדה
מראה:
http://img3.wikia.nocookie.net/__cb20100803184213/claymore/images/f/f4/Teresa.jpg
היא די גבוהה, יש לה עור בהיר, שיער בלונדיני ועיניים כחולות בדרך כלל-בתמונה זה כשהיא משתמשת בכוח שלה-.
היא לובשת שריון קל וחוגרת את החרב שלה על הגב.
תרבות: יפן
תפקיד: לוחמת אדירה
רמת חיים: נזירית
אופי: קרה מאוד, כשהיא נלחמת היא מחייכת מעט מה שנתן לה את הכינוי "טרסה בעלת פני הבובה". היא מקרינה כלפי חוץ שהיא שנאת כל דבר חי אך היא לא תהרוג חפים מפשע אלא אם כן לא תהיה לה ברירה(או שהיא נמצאת במוטציה שדית מעל 40%).
סיפור רקע: לא משהו יותר מידי מעניין, רק רצח המוני של כל העירה שבה היא חיה-שבוצע ע"י אחיה- ואחרי כן היא הרגה אותו. מאז היא נודדת בדרכים.
כלי נשק וציוד: חרב אדירה ושריון קל.
יכולות: היא זריזה ומהירה באופן יוצא דופן, חזקה מאוד, מחלימה בקצב מהיר(היא לא יכולה להצמיח איברים חדש אלא רק לחבר איברים קיימים) ומוטציה שדית-בקושי משתמשת בה אך זה מעלה את היכולות הטבעיות פי כמה.-
חולשות: כל פעם שהיא משתמשת במוטציה השדית היא מאבדת מעט שליטה על עצמה, בשימוש מוגזם השליטה השדית יכולה לגרום לאיבוד מוחלט ליכולת לחזור לצורה הרגילה.
הריפוי גוזל זמן והרבה אנרגיה והיא *מאוד* רגישה לקסמים.

תרבויות:
- יפן
- נורדים
- קלטים (נגזרות: גרמאנים, גאלים, איריים סקסונים, סקוטים)
- חיג'אז
- פרס
- אשור
- בבל
- כנענים
- סלאבים
- סרבים
- הודו
- פינים
- מרכז אמריקה
- סין
- מצרים
- יוון
- רומא

תפקיד:
- דרואיד
- שאמאן
- כוהן
- מלומד
- איש- שטח
- מנהיג
- מגן/ לוחם
- דיפלומט
- שוטה
- טרובדור
- מג
- נזיר

גזע:
- בן אדם
- אלף (נורדים, קלטים)
- זמאי (סרבים)
- סאטירים (יוון)
- קנטאורים (יוון)
- זדוהאץ' (סרבים)
- גמדים (נורדים)
- אנובים (מצרים)
- חצאי- אלים


סוגים שונים של לוחמים ע"פ תרבויות:
- עלמת מגן (נורדים)
- פרש (קלטים)
- קשת (פרסים)
- חניתאי (בבל, אשור, כנען, מ"א)
- חרב מעוקלת (חיג'אז, מצרים)
- גרזן כבדה (נורדים)
- גרזן הטלה (מ"א)
- חרב סקוטית (קלטים: סק')
- חרב יד- אחת (יוון)
- פרש- קשת (פרס)
- פרש גמלים (חיג'אז)
- לוחם סמוראי (יפן)
- נינג'טסו (יפן)
שימו לב! ישנם עוד זנים של לוחמים, והם לוחמים פשוטים ופחות אופיניים לאזורים הנ"ל
כמו כן זכרו: לוחמים הם רק סוג אחד של תפקיד, ישנם עוד תפקידים שאתם יכולים לקחת לעצמכם.

חיות מחמד אופציונליות לפי תרבויות:
- עורב (נורדים)
- חתול (מצרים)
- כלב ציד, "קוך" (קלטים)
- סוס (כל מי שהוא פרש יכול להחזיק ברשותו.)
- גמל (כל מי שמגיע מאזור הגידול או שדמותו מסוגלת לרכב יכול להחזיק ברשותו.)
- קוף (הודו)
- עיט (מ"א, רומאים, פרסים)
חיו מחמד שאינן מהרשימה צריכות לעבור אישור שלי לפני שאתם שמים אותן. כמו כן, זכרו שחיות מחמד הן בגדר רשות או המלצה בלבד.

עבור טרובדורים, כלי נגינה לפי תרבויות:
- חמת חלילים (קלטים)
- לירה (יוונים)
- קאתרוס (יוון)
- עוד (חיג'ז)
- חליל פאן (יוון)
- סיטאר (הודו)
- כינור (קלטים, נורדים)
- תוף שמאני (פינים, מ"א)
- קנטלה (פינים)
- תוף מלחמה (כולם)
- תוף מרים (כולם)
- נבל (מצרים, יוון, קלטים, מזרח תיכון)
- קונגוהא (סין)
- קוטו (יפן)
- קאנון (מזרח תיכון)
- חליל (מצרים, יוון, מ"ת)
- חליל צד (קלטים)
כל כלי נגינה אחר יצטרך לקבל אישור שלי.

הוראות למשחק:
במשחק אתם תתחלקו לקבוצות, את מספר הקבוצות ומספר החברים בה אני אקבע אחרי שיסתיים הרישום.
לכל קבוצה ישנה שליחות אותה היא צריכה למלא. השליחות שלכם היא גלגל שמניעה את העלילה הכללית
שחקן שלא יגיב במשך שבועיים יעלם מהמשחק
התגובות שכתובות בפונט מודגש אלה התגובות שלי והן יהיו נקודות מבט של דמויות איתם תיפגשו או נגדן תילחמו.
אי אפשר להרוג תוך תגובה אחת
כאשר אתם חוקרים דמות, אני אגיד את התשובות שלה או אגיב במקומה, אתם לא יכולים להכניס לדמויות שהן לא אתם או שאין לכם הסכמה לעשות כן מילים לפה!
היו הגיוניים, לא הרואים. זו לא בושה להיפצע בקרב!
תארו מה סביבכם, אל תתקמצנו במילים אך אל תלאו את שאר השחקנים
זמאים יכולים להחליף צורה רק ארבע פעמים ביום (של המשחק)
זדוהאצ'ים יכולים להפוך לצורתם הלא- גשמית רק בזמן שינה או בעזרתו של שאמאן/ דרואיד
לא להצטייד ביותר מידי נשקים, זכרו שהם כן מכבידים עליכם גם אם אתם לא אנושיים!
אין להרוג שחקנים אחרים במשחק גם לא בטעות.
אחרי קרבות, אתם תהיו עייפים יותר, לכן משימות פיזיות ייקחו לכם יותר זמן מבדרך- כלל, שימו לב
לזה!
אנא, התאימו בין התפקיד למקצוע שלכם, שלא יהיה מצב של לוחם שהגיע מתרבות מסוימת אך הוא נלחם בסגנון שלא תואם את המקום ממנו הוא מגיע.
כל מקרה חריג באשר הוא, נא לפנות אליי!
לקבלת אינפורמציה, אנא פנו אליי. וכמו כן אני אשמח אם למישהו יש מידע, שיעדכן אותי כדי שאני אוכל להתאים את המשחק למה שאתם יודעים וגם להראות לכם דברים חדשים, כמו כן אני אשמח מאוד אם נוכל לאגן איזשהו מאגר מידע עם קישורים ותמונות וכל מה שצריך.
תודה!

כמו כן, ולנחותכם, אספתי רשימות של שמות, עתיקים ומודרנים של תרבויות שונות. הרשימה תתדעדכן עוד.
איזור המזרח התיכון:
שמות עתיקים:
מצרים: בנים- כיאופס, סתי, חורם, איי, אמחנותפ, אנטריר, זקט
בנות- חשפסות, סנסב, נפרטרי, נפרטיטי, מריתרה
פרס, בבל אשור וכדו': בנים- אויובזוס, סארדאנאפאלוס, חשיארש, ארטאבנוס, ארפכשד, כנבוזי, אסרכסס
בנות- ענת, אשרה, ושתי, אשתהר
הלנסטיים (יוון ורומא):
בנים- אלכסנדר, תלס, אטיס, קרויסוס, איסכילוס, מלנאוס, סופוקלס, אניאס, אלכסנדרוס, גאיוס
בנות- הלנה, לאודיקי, ברניקי, מדיאה, לידיה, ארטמיס, סלנה, קורנליה, פומפיה, קלפורניה
קלטים:
בנים- קנאת', דונלד, ליר, ארתור, קונאן, פין
בנות- איפה, אירו, מאכה, אימר, אנה, אנו, בוין, מוריגן, מייב
נורדים:
בנים- סיגמונד, רגנאר, גרימניר, הורברד, ריגסולה, יומיר, גיירד, רגיוס, יולפי.
בנות- נרסוס, סול, סיגון, ירדיס, לופן, לורה, הרוור, אלוויט, אלרון, ולדגוד, סוואנסיט.
סלאבים/ סרבים:
יבוא בהמשך...
שמות מודרנים:
אזור המזה"ת: בנים- ג'בריל, ווליד, ראשיד, עלי, ג'ובראן, ח'ליל, עות'מאן, חסן, נור א- דין, שריף, ג'לאל.
בנות- ווידאד, עיישה, חאדיג'ה, לילה, נור, ויויאן, ראניה, רוואן, עליה
יוון: בנים- ניקו, אלכסנדר, דוריאן, אנדרו, אנטולי, תומס.
בנות- ניקי, אליזבט, אגנס, אודל, איריס, הלן, הלי, ורוניקה, ילינה, מליסה
איטליה: בנים- לאונרדו, אלפרדו, בניטו, פרנקו, רוברטו, פביו
בנות- בלה, נינט, רוזטה, ולריה, לונה, לוצ'יאנה, דונה
אירופה הקלטית: בנים-ארויונג, אלן, ניל, קווין, ג'ורג', ג'ון, ג'פרי, גילברט
בנות- בריג'יט, שאנון, שיילה, ג'ניפר, אבילין, גרטה
סקנדינביה: בנים- גוסטב, רונלד, אולג, ולי, ליב
בנות- אולגה, קארינה, ברנדה, אינגריד
סלאבים/ סרבים: בנים- איוון, בוריס, בוגדן, ודים, ולדימידר, ולדיסלב, ירוסלב
בנות- לודמילה, פניה, קטרינה, יאנה, אלינה, מילה, רודריקה, מריה
הידעת: בשביל להזמין חברים לקבוצה - שלח להם קישור: .
חברי קבוצת אנשי המיתוס- משחק תפקידים
הצג הכל מציג 10 מתוך 22 חברים
בן 26
ה̛ͮ̏̇͊ͫ͊̍ͥ͛̈́̆͐ͩ̿ͬͦ͝҉̠̺̹̖͎͔͉̜͙͕͓̱͇מ̴̨̯͈̮̣͔͇͍̹͍̫͂̏͂̅ͦ̃ͬ͆ͬ͒ͥ̀̚̚͢ח̧̡̱̗̭̙̳̦͖̘̪͖͇̙̮͍̭͇̠͗͗̿̐̈́͌̿͒́͝͞ͅב͋̆ͥ̾ͥ͂ͫ̍ͮ̇ͥͥ̄̐ͥ҉͓͎͎͚̳͍̜̰̰̲̱͙͈͙̟̘͙̗͓͟ר̴̨̝̫̺̱̦͉̱̣̬̮͔̗̹̮̗͒̈͑̊̀͗̌ͦ͑͐͡ת̮͕̣̜̝̤͔͍̗̥̟͙͙̮͚̹̟̖̗ͫ̐ͣͬ̏͛̀̀̕͞
בת 26
חלום אבוד
בן 25
חלום של פסיכופת
בת 26
╮☆╰heaven ➊☣
בן 25
ארץ החתולים
בן 24
somewhere, out there
בת 23
סודי
בת 23
נחשו לבד
בת 24
מעמקי האוקיינוס
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 5 מתוך 33 דיונים שעל הקיר
רעות לפני 10 שנים ו-10 חודשים
-פרק 2-

"אתם תוהים לאן ללכת? מה אתם צריכים לעשות? מה בשם כל אלי המזרח אני עושה כאן?" הוא אומר. "לא הרגשתם את זה? בכלל? את הדבר הזה?" הוא מגרד מתחת לכובעו.
"לרגע הייתי, בטוח שאנן,
רגע אחר אחזתני צינה.
לרגע הייתי עליז ורענן,
רגע אחר ירדה עליי עננה.
ריקנות האדם מתפשטת
בואכה שערי השאול
את עור האנושות פושטת
עד יכמוש העולם וינבול."
"אני אהיה מופתע מאוד אם אף- אחד מכם לא הרגיש את זה. ריקנות. ממש ככה. נבואת הייד עומדת בפתח." וכמו כדי להדגיש את דבריו, לפתע, מבלי אזהרה, רעמו רעמים. "בסדר, בסדר אני מגיע לנקודה!" הוא צעד כלפי השמיים ומלמל משהו בשפה מוזרה "ובכן, מרי היקרה מחכה לנו ליד הכביש. אתם מתכוונים להזיז את הרגלים שלכם?" הוא מצביע לכיוון מסוים ואכן גדרות שמרמזים על כביש בקרבת מקום נראו באופק. השמש החלה לזרוח...


מקווה שזה עונה על הציפיות... איכשהו....
מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 10 שנים ו-10 חודשים
מיליון שאלות. מיליארד שאלות.
אבל לא אמרתי אחת. פשוט התחלתי ללכת לעבר הכביש, בתקווה שאני לא צועדת אל מותי. בגלל שאני הולכת מהר, הגעתי איכשהו לתחילת הקבוצה. ניסיתי להאט את הקצב, אבל זה לא עזר. הקבוצה התקדמה במהירות את הכביש. הגענו אליו.
כביש סדוק. שומם. בהיר. מהכבישים האלו, שתוהים למה הם קיימים.
לא היה שם כלום.
הסתובבתי עם הפנים לכיוון של הזקן, עם מבט שואל. הוא רק נראה... אדיש. הסתכלתי עליו קצת יותר בעניין בשביל לגלות עוד דברים.
לא עבד לי.
הקבוצה עצרה, והתחילו מלמולים. התקדמתי ונעמדתי באמצע הכביש. הסתכלתי לשני הכיוונים. שום דבר. צעדתי בחזרה לקבוצה בשוליים כשפתאום קול אמר מאחורי "מחפשת משהו?".

[אכן עונה :P
איכשהו..]
רעות לפני 10 שנים ו-10 חודשים
על הכביש, במרחק מה מכם חונה הסעת תלמידים ישנה, הצבע מתקלף והחלונות עכורים לא פלא שאי- אפשר להבחין בו ממבט ראשון, קרוב יותר אליכם שעונה על הגדר ישנה אישה. היא חיוורת, בעלת שיער שחור ארוך ופרוע משהו, כמו בכוונה ועיניה ירוקות בוהקות, את אפה מקשט נזם ועל כל אחת מאוזניה יש יותר מעגיל אחד, קטן כסוף. היא דקה וגמישה בעלת מבנה גוף אתלטי. היא לובשת ז'קט עור שחור רכוס עד הצוואר ומכנסי ג'ינס תחובות לתוך מגפיים חומות. יש בה משהו רציני מאוד, אפילו מרתיע. היא מביטה עוד רגע בקייטן
"מרי!!!" הזקן קורא בשמחה למראה והחיש את צעדיו באופן שקצת מקשה עליכם לעמוד בקצב. אי-אפשר לומר שהיא שמחה באותה מידה לראות אותו. "כמה פעמים אמרתי לך לא לקרוא לי מרי?" היא אמרה בקור. ואז סוקרת בקצרה כל- אחד מכם. "בואו, חייבים לזוז."
Stingray לפני 10 שנים ו-10 חודשים
(הייתי באיטליה -אכלו תחת, לב או איברים אחרים כאוות נפשכם, או משהו כזה- אז לא ראיתי. לדעתי זה סבבה.)

פזלתי קצת לאנאדי, אני מודה.
אם אני אאבד מהצלחתי בשל כך - שיהיה לפרוטוקול שהוא מעורב.
הוא היה המום, מן הסתם, אבל יותר ממני. אני חשבתי שהאיש מטורף לגמרי ופשוט התכוונתי להנהן רק כדי שישתוק ותהיה לי אפשרות ללכת. אנאדי נראה כאילו הדבר מסביר משהו, אבל לא כמו שחשב. הוא עמד וחשב. לעמוד ולחשוב זה לא משהו שמאפיין אנשים נדרפים - היה לו משהו בעיניים שהעידו על היותו מעט לא רצוי באופן מסוים - אז אמרתי את שמו.
"אנאדי? "
זה היה שקט מדי, נראה לי, כי הוא לא שם לב אליי. היססתי קצת לפני שזקרתי אצבע ונגעתי בכתפו.
אוקיי, זה באמת נראה כאילו אני נוגעת משהו נגד רצוני, ואולי קצת נעצתי בכתף שלו את האצבע, אבל זה רק בגלל שאני מכירה אותו כמה דקות בערך.
"אאוץ'" הוא סינן ושפשף את כתפו הפגועה. "זה לא היה כל כך אלים, ולולא זה היית ממשיך לעמוד כמו עמוד מזיל ריר," קינטרתי אותו בחביבות. "זה הזמן שלנו ללכת," אמרתי. "אני יכולה לסדר לך כרטיס טיסה להודו, או מקום לגור בו פה," הצעתי בשקט.
רעות לפני 11 שנים
-המשך פרק 1 -
אחרי שאתם שמדברים קצת אחד עם השני, מבינים איפה אתם ומנסים להבין איך הגעתם לכאן, אתם שומעים לפתע קול. זה מתחיל בצחקוק קטן. נר נדלק בקרבת מקום וקול של איש זקן קול דק קצת אבל נעים מזמזם לו בהנאה:
"במקום שומם אתם תקועים
ובלי לראות ולדעת- נעים
קולות באפלה אתם שומעים
ואת החושך וודאי יראים!"
הוא מצחקק מעט שוב, ואם תביטו עוד ותתקרבו תראו זקן, עם שיער לבן וזקן לבן שיש בהם שאריות של צבע חום, הוא לבוש במעיל אפור וגדול, נשען על מקל הליכה סמלי בלבד ועל כתפו כנראה משהו שנראה כמו תיק לכלי נגינה בלתי מזוהה.
מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 11 שנים
הו, זקן מטורלל. שמדבר בחידות. עד כמה שזה היה חסר לי עכשיו.
אבל... אולי יש לו תשובות. "איך הגענו לכאן?!" שאלתי את הזקן. הוא הגיב רק בצחקוק.
זאבה~ לפני 11 שנים
"למה לפחד מהחושך?" שאלתי והוא ציחקקופיזם לו מנגינה לא ידועה. "מי אתה?" שאלתי שוב וניצוץ נדלק בעיניו.
-תמשיכי אנבת'. כן, זה יהיה שמך כי אין לי כוח לקרוא לך אלברט'. בסדר? יופי! אני שמחה שכולנו מרוצים! אבל במחשבה שנייה אמשיך לקרוא לך אלברט'. זה יותר מגניב, לא? כן! אז פשוט תמשיכי^^-
רעות לפני 11 שנים
(בסדר, בסדר ממשיכה.)
"מי אני?" הוא ממלמל לעצמו. "מי אני?" הוא אומר בקול רם יותר. ואז הוא מרים את ראשו ומסתכל על קייטן (מע"ך) ומריתריה (זאבה) בעיניים כחולות וחודרות שאפשר לראות בבירור אפילו בחושך. "מי אני?" הוא שואג בצחוק.
"אני זקן, שנים רבות לי
וסיפורי עוד לא סופר
ציפורים כתרים קושרות לי,
תוצר של אגדות עבר.
מה ידובר, מה יסופר!
אמוני עודנו נשמר!
הזמן מנהגו עוד לא שבר,
תוצר של אגדות עבר!"
ישוע לפני 11 שנים
בשבריר שנייה נעמדתי בחרב שלופה ועמדתי להסתער על האנשים שדיברו, כנראה החוטפים שלי, בקריאת קרב שתהדהד בכל סטונהאג'. אך ברגע שראיתי את פניהם עמדתי על טעותי וניסיתי בכל כוחי לעצור את הזעם המתפרץ שאפף אותי, ולא להסתער על שני הנערים שראיתי. נראה היה לי שהם לא הבחינו בי, אז כרעתי בין גבעולי העשב והבטתי בהם. אחד היה נער הודי, לפי המראה והלבוש, והוא לא נראה מבוגר ממני. לידו עמדה בחורה, בערך באותו הגיל, אך גבוהה יותר, ואם מראה אירופאי... כנראה אנגליה. בכל מקרה, שניהם נראו צעירים ונאיביים מדי בשביל לארגן חטיפה. אולי גם הם נחטפו. אבל אם הם לא היו החוטפים, אז מי כן? ואז שמעתי קול נוסף קורא מהחשכה, מהערפל. אותו קול דיבר בנימה מלאת חשיבות עצמית ושחצנות, וברגע ששמעתי את המילה ''נתינים'', שבתי ונמלאתי בזעם. אך הפעם הוא לא נבע מבאלמונג. החלטתי שגם אם הוא החוטף (באמת שמעתי מבטא ערבי קל בעת שדיבר) וגם אם לא, אני הולך לשבור לו את האף. נראה כי גם שני הנערים שמעו אותו, ושאצל הבחורה לפחות, התעוררו רגשות דומים. לשלי. אך במושיח שלנו התכוונתי לטפל אחר כך. לפני זה התכוונתי להתחבר עם שני הנערים, שכמה שידעתי היו היחידים שחלקו איתי את סטונהאג', מלבד הנואם השחצן, שאיתו לא הייתה לי כוונה ליצור קשר אחר מלבד קרב. קראתי בשקט אל השמים, ובחלוף כמה רגעים ירד אליי מוגין ונעמד על כתפי.

''Gefðu mér flautu'' (תביא לי את החליל) אמרתי לו.

הזקן אמר שהוא מדבר איסלנדית, וכנראה זה היה נכון, שכן ברגע שסיימתי לדבר הוא דאה לכיוון הנער, מוכן לחטוף את החליל מידו.
ישוע לפני 11 שנים
הגבתי על הדיון הלא נכון... זה היה לפרק 1

מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 11 שנים
אני לא רוצה להודות בזה, אבל אפילו אני התכווצתי במקום כשהעיניים של הזקן חדרו בי. זו היית הרגשה כל כך... קרירה ועוצמתית.

"ואתה שוב מדבר בחרוזים,
וזה כבר נמאס כמו פסים."

אני מחברת חרוז צולע כמו גמל שלמה בלי רגל.
Ortash לפני 11 שנים
"נור. ואתה?"
והיא חייכה.
חיוך קטן, צנוע, ועם זאת...
לפתע התנערתי וקלטתי שבהיתי בה, לא הייתי בטוח לכמה זמן.
אם לא היה כל כך חשוך, ודאי היתה רואה את הסומק שעלה בלחיי באותו הרגע.
"אנאדי", אני חושב שהצלחתי לדבר יציב.
השבתי לה חיוך.
לפתע, עלה מהערפל המהום קליל, שהתפתח במהירות לצחוק קטן, שגדל לצחוק חזק יותר, פסיכוטי. נר נדלק, ולאורו נגלו פניו המקומטות ועטורות השיבה של זקן לא נעים למראה, שהחל לזמזם בעליצות ניגון עליז שלא ממש הבנתי את מילותיו.
החלפתי מבטים עם נור.
רעות לפני 11 שנים
הוא מסתכל על קייטן בשעשוע, וחמייך חיוך שבע רצון.
"יפה מאוד, יפה מאוד,
אך יש לך הרבה עוד ללמוד.
שאלות רבות ודאי יש לכם
אל פחד, אני אפיג מבוכתכם."
הוא אומר "אבל זה מרגיז אותך שאני מדבר בחרוזים, לא?" הוא פונה אלייך שוב.
רעות לפני 11 שנים
(אתם מוזמנים לשאול אותו כל שאלה שעולה על דעתכם ונראית לכם רלוונטית)
faithgirl לפני 11 שנים
"מה את עושה?" סיננתי לעבר קייטן. היא נעצה מבט בזקן והתעלמה ממני. הוא נראה כמו הזקנים האלו בסרטים, שכאילו יודעים מה קורה אבל כולם חושבים שהם משוגעים ובסוף מגלים שהם צודקים בכל מה שאמרו. אני, אישית, העדפתי להשאיר אותם בסרטים. "למה חטפת אותנו?" שאלתי בקול רועד. הזקן צחק שוב. כשצחק, עינו התכווצה בעווית נוראית.
"לחטוף אינה הדרך,
צריך למצוא את יקר הערך,
בחזרה אל העבר נשוב,
כדי למצוא את הדבר החשוב.
דרכי הישנה תתגלה,
ואת מה שנראה לא נגלה.
פתרון עתיק קיים,
אחרת אין עולם."
נלחצתי. את המשפט האחרון אמר במין עגמומיות. רעד חלף בגופי. הזקן הזה לא היה זקן טיפוסי. היה בו משהו... עתיק. הוא הזכיר לי את אבי. אותו שעשוע ריצד בעיניו. שעשוע של עושה נזק ואולי דווקא שעשוע של תמים. בחרתי באופציה א כי הוא לא נראה תמים. "על מה אתה מדבר?" שאל נער אחד. גם אני רציתי לדעת.
רעות לפני 11 שנים
"למה הכל תמיד באשמתי?
נדמה כי האלים רוצים ברעתי."
הוא אומר בקול מתלונן ומביט מעלה במבט מאשים. "אני מדבר על כל מיני דברים." הוא אומר. "אך לא תמיד בחכמה הדברים אמורים."
מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 11 שנים
"הממ, זה באמת מעצבן שאתה מדבר בחרוזים. יש אפשרות לדיבור מפורט יותר שאינו בחרוזים?" אני שואלת את הזקן שנועץ בי מבט.

הוא מזמר לו עוד כמה שורות. אך לא בחוכמה הדברים אמורים.... רגע. זה אומר שיכול להיות שהוא אמר דברים מוסתרים. רמזים, אני צריכה עוד רמזים.
Stingray לפני 11 שנים
(סליחה, פשוט הייתי בצפון)
סביר להניח שהייתי ממשיכה לפטפט עם אנאדי כאילו השיחה שלנו לא מוזרה בכלל, אבל החרוזים של הזקן נשמעו לי חשובים.
כלומר, למה לדבר בחרוזים אם לא כדי להגיד משהו חשוב או לעצבן אנשים?
יכול להיות שהוא מתכוון לשניהם. אני מרימה גבה אל הזקן. "אני מבינה שאתה מאוד נהנה להפגין את חוכמתך בחרוזים, אבל זה ממש לא עוזר לנו. תסביר. " הזקן הזה קצת מעצבן. מה הוא חשב לעצמו? 'אני אעיף אנשים לסטונהנג' רק בשביל להשוויץ בכישורי החריזה שלי'?
אני חוזרת לאנאדי, קצת יותר רגועה. שם נחמד, אנאדי. "יש לך מושג מה הוא רוצה מאיתנו? " אני מנסה, למרות שדי ברור לי שהוא מבין בערך כמוני. כלום.
Stingray לפני 11 שנים
[אהמ... אנשים?]
מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 11 שנים
[אלבי, אפשר עוד רמזים?]
זאבה~ לפני 11 שנים
*הנהון*
רעות לפני 11 שנים
(טוב, בסדר, למרות שאני קצת תקועה...)
"הממ... אני מניח שאפשר לספר לכם כמה דברים. ואולי גם להפסיק עם החרוזים." הוא אומר. "בכל מקרה, השם שלי ארוך ולפעמים אין לי כוח לשמוע אנשים מתבלבלים בו, תקראו לי ביל, כרגע. ביל זה שם נחמד, וקצר." הוא אומר ומתיישב על הסלע. הוא מביט סביבו. "אבל למה לדבר בחושך, בואו נדליק אש ונדבר כמו שצריך." הוא מביט סביבו כאילו הוא מחפש דבר- מה ואז פורש את כף ידו ולוחש כמה מילים בשפה לא ברורה ואחריה מזמרר בלחש
"בואי אש אל נווד חושש, אלחשש...
בואי אש, באפלה בל נדשדש!"
להבה גדולה נדלקת בכף ידו, אך נראה שהיא לא עושה לה כלום (זה לא אומר שלכם היא לא תעשה משהו!) "אה, ככה יותר טוב, עכשיו אני יכול לראות את כולם. בואו נראה מה האלים הביאו לכאן..." הוא סוקר אתכם אחד אחד, ובכל פעם שעיניו התכולות, העזות, נופלות על מישהו מכם הוא ממלמל משהו בשפתו המוזרה. הדברים שהוא אומר, למרות היותם בשפה זרה, נחרטים איפשהו בזיכרונכם. "נאא." הוא פולט לאחר כמה דקות מתוחות.
"אלים רבים יש בכל העולם
ויותר מהם- בני תמותה,
לאט לאט הם בראו את כולם,
ותמיד בשנית הייתה חרטה."
Stingray לפני 10 שנים ו-11 חודשים
[זאבי מתעלמת ממני]
מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 10 שנים ו-11 חודשים
אני מתנוענעת במתח במקום שלי. לא אהבתי את השורה האחרונה. אבל אני מניחה שזה נכון.
"אז... למה אנחנו בעצם כאן? כי זה כבר לא משנה איך. אנחנו כאן, לשם-מה?" אני שואלת את הזקן.
Stingray לפני 10 שנים ו-11 חודשים
[אלברט'? איפה כולם?]
Stingray לפני 10 שנים ו-11 חודשים
כולכם חיים עדיין?
מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 10 שנים ו-11 חודשים
[אני כן-
Stingray לפני 10 שנים ו-11 חודשים
אז תמשיכו.
מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 10 שנים ו-11 חודשים
[וול, אני המשכתי בפעם האחרונה. תמשיכי גם את!]
Stingray לפני 10 שנים ו-11 חודשים
(אני מדברת עם אורטש שלא נכנס לפה. נו, שיהיה)
אנאדי לא עונה יותר מדי, בגלל שאין לו מה. מה יש לומר על זקנים מוזרים וחורזים, מלבד 'זקנים מוזרים וחורזים'?
וכל ה...דברים האלה שהוא אומר. נבואות? הוראת דרך? מה זה אמור להיות?
אני מנסה למצוא היגיון, אבל אין. פשוט אין. אנאדי קפץ לו כמה מאות או אלפי קילומטרים לפה, אני התעוררתי באמצע מקום בלי מושג איך הגעתי אליו, יש פה אנשים שלא נראים אנושיים בכלל.
עיניי נפערות.
או שאני מטורפת, או שזה נכון.
ידעתי שלא הייתי צריכה להתאמן עד שעה מאוחרת כל כך.
מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 10 שנים ו-11 חודשים
[וול. אופסי?]
בת אנוש בקרבת מקום פערה בפתאומיות עיניים. נפניתי אליה במבט שואל, והתנועה שלי משכה תשומת לב. אלו ששמו לב ניסו להבין לאן אני מסתכלת, וכך קרה שהרוב הסתכלו לכיוון בת האנוש.
[תהני מהמצב המביך.]
זאבה~ לפני 10 שנים ו-11 חודשים
"שלום," אמרתי לאנובית שעמדה לידי ולא ממש שמה לב עליי.
"שלום," היא ענתה בחיוך.(היי כנפיים!)
"אני מירה, ואת?" שאלתי
"קייטן," היא השיבה
"שם מיוחד," הערתי. "הלווי ששהו כבר יתקדם. אם הם ימשיכו לשאול שאלות כלום לא יקרה.."
"מה הכוונה?" שאלה
"אני משועממת, הוא לא יביא אותנו לכאן בלי שום סיבה ונראה שהוא לא יענה על השאלות פה בזמן הקרוב, אז מה הולך לקרות כאן?" השבתי וחיוך קטן עלה על פניי.
מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 10 שנים ו-10 חודשים
"את לגמרי צודקת," אני אמרתי, אך בהיסוס קל. אם כלום לא יתקדם והדיבור עם הזקן ימשיך... אני יוצאת מקבוצת היצורים/אנשים/אגדות ופונה להסתכל בסביבה. אין כלום. חושך, נר, קבוצה של... אורגניזמים ואבנים עתיקות ומשעממות. אני נאנחת ומתקרבת לאבן כלשהי בשביל להישען עליה. [בת', תמשיכי איכשהו ><]
רעות לפני 10 שנים ו-10 חודשים
מצטערת חברים, אני פשוט לא מצליחה להמשיך...
רעות לפני 11 שנים
מאחר והתשובה מבוששת לבוא ואני לא רוצה למתוח אתכם יותר מידי, אני אפרסם את הפרק הראשון ואתפלל שהכל יהיה בסדר...

פרק 1
כמו כל ערב אתם הולכים לישון, כרגיל, איפה שאתם תמיד הולכים לישון. זה לילה רגיל לגמרי, מבחינתכם. אתם נרדמים מהר יותר מבדרך כלל, ואתם ישנים שינה עמוקה מאוד. כשאתם מתעוררים, אתם שמים לב שאתם לא נמצאים איפה שנרדמתם. זה עדיין לילה, קר בחוץ, יש קצת ערפל, מתחתיכם יש דשא רטוב ואתם נמצאים למעשה בתוך מעגל אבנים מפורסם- סטונהג'. אתם יכולים לראות רק במעומעם בגלל שעדיין חשוך, אחרים מהקבוצה, אתם לא מכירים אותם, אין לכם מושג איך הגעתם לכאן. מקור האור היחיד שהוא לא הירח והכוכבים שמעליכם זה נר שדולק על אחת מהאבנים הנמוכות שעל הקרקע שכנראה נפלו מתישהו מאחד שערי האבנים.


תסתובבו' תבינו איפה אתם, תתחילו ליצור קשרים אחד עם השני, ובאמצע הפרק אני אתחיל קצת להוסיף דברים...

נ.ב.
מי שלא יודע מה זה סטונהג', (אני מניחה שכלכם יודעים, לפחות במראה)
http://www.smart-traveller.co.uk/wp-content/uploads/2014/01/stonehenge-from-air.jpg
מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 11 שנים
אני מתעוררת, רטובה מטל. המחשבה הראשונה שלי היא "אני לא ביער". אני קמה בחדות ובבהלה. יש פה עוד... אגדות. אנובית.
אלף.
הרבה חצויים.
ובני אדם.
בני אדם? למה בני אדם? הם... הם לא אגדות.
אבל עדי לא להסיק מסקנות ממבט ראשון. אני קמה ומתמתחת קצת. אני אסייר במקום.
רגע. איפה אני בכלל?
אני מסתכלת על הסביבה ורואה עמודים. המון עמודים. אבנים. סטונהג'! אנחנו בסטונהג'!
אני נאנחת. אנחנו קבוצה של יצורים מיתיים ובני אדם. אנחנו בטוח נפיל את העמודים. כמו בכל המעשיות והסיפורים. אני שומעת רעש מאחורי ורואה שמישהו קם. אנחנו מתקדמים אחד לשני.
Stingray לפני 11 שנים
אני לא יודעת איך זה הולך אצל שאר האנשים בעולם, אבל אני די בטוחה שהם מתעוררים במקום שהם הלכו לישון בו.
אלא אם כן הם סהרוריים, כמובן. אבל לא נראה לי שהלכתי את כל הדרך לסטונהנג'.
כשפקחתי את עיניי, ראיתי את הכוכבים. אני לא אדם שכדאי להעיר, בעיקר כי לוקחת לי חצי שעה להתעורר. אז פשוט שכבתי על משהו רך והסתכלתי על הכוכבים היפהפים. התגעגעתי אליכם. כשהייתי קטנה, הייתי רואה את הכוכבים כל לילה, והייתי בטוחה שהם שומרים עליי. בצריף שלנו גם היה חור בדיוק מעל לראש שלי כשישנתי, כך שיכולתי לראות אותם כל הזמן וללחוש להם 'בוקר טוב', כי ברור שהלילה הוא הבוקר של הכוכבים. ככה לפחות חשבתי.
אבל הבנתי שלעשות חור בגג רק למען הכוכבים זה מטומטם, בעיקר בגלל שהבית שלי יקר והוא במקום גשום מאוד. יש לי חצר, אבל אני לא נוהגת לישון שם לעיתים קרובות. אני אף פעם לא רואה את הכוכבים.
אני מזדקפת. אני מבינה למה פתאום יש פה כוכבים. אני לא בבית, אלא אם כן הבית שלי היה עגול ופרקו אותו לגמרי מלבד היסודות. בפעם האחרונה שבדקתי, הבית שלי הוא לא עגול והוא מוקף בבתים אחרים. איך הגעתי לפה?
אני שוקלת לשאול את האנשים האחרים, אבל משהו עוצר בי. הם... לא אנשים. אני מזנקת על רגליי, אבל נשארת. אם הם יחליטו לרדוף אחריי, אני אנגן להם תו מחריש אוזניים ואברח. כן, אני חושבת שזה ישפיע. בעיקר על ההוא עם האוזניים הענקיות.
faithgirl לפני 11 שנים
אני פקחתי את עיני באיטיות. מתחתי לא הייתה עוד המיטה שלי. אלא קרקע מוצקה. מיששתי את הקרקע. דשא כיסה אותה. נראה שהדשא מלטף את ידי. לא עניין אותי איפה אני נמצאת. פשוט התחברתי לטבע. הוא תמיד עשה אותי מאושרת.
מרחוק שמעתי קולות. נעמדתי. בערפל הצלחתי לראות עמודי אבן. המקום היה לי כל כך מוכר. הייתי בטוחה שהזכירו אותו בשיעור גאוגרפיה. הבעיה: אני אף פעם לא מקשיבה בשיעור גאוגרפיה, ובכל זאת הצלחתי לזהות את המקום. אני נמצאת בסטונהג'.
התקדמתי אל עבר הקולות. אלו היו שתי דמויות חשוכות שדיברו. נעמדתי מאחוריי אחת מהם ונגעתי קלות בכתפה. היא הסתובבה בהפתעה. "שלום," אמרתי "אני קייט מילטון."
Ortash לפני 11 שנים
טכנית, אני לא אמור להיות בשוק.
הרוכל הזקן עם הזקנקן האפור והרטייה איים שימלוק לי את הריסים ויגדע לי את האצבעות אם יתפוס אותי מסתובב שם עוד פעם אחת.
קוף מחמד עלול להוות בעיה, לפעמים.
וזה שהוא גנב לא ממש מועיל לעניין.
אבל משהו בריחות ובצבעים תמיד מושך אותי לחזור. החמימות והרוגע שבו הופכים אותו לבית שני. בעצם, לבית ראשון, כי ביתי המקורי כבר אינו ממש בית.
כך או כך, מצאתי את עצמי מתהלך שוב בין הדוכנים, שוקל לכאורה לקנות פירות אקזוטיים או טבק מיובא, ולמעשה סתם נהנה מהאנשים המעניינים והסחורה הרב גונית.
לפתע, בדיוק באמצע שיחה ערה אודות קטורת אדומה עם סוחר בדים מניו דלהי, צ'פאטי הופיע משום מקום וטיפס בזריזות על כתפי. הסוחר תקע בי מבט משונה.
"זה הקוף שלך, בחור?"
"כן", עניתי וליטפתי את ראשו מבלי להסתכל עליו.
"אני חושב שכדאי שתרוץ", אמר לי. באותו הרגע צ'פאטי שינה את תנוחתו ואני הרגשתי מתכת קרה על לחיי.
הסטתי במהירות את מבטי לכיוונו, ושם, על צווארו, התנודד בגאווה תליון ענק ומוזהב, נוצץ בשמש הקופחת.
ממרחק שמעתי את זעקותיהם הזועמות של קורבנות הגניבה.
רציתי להחזיר את השרשרת, או לכל הפחות להותיר אותה מאחור, אבל ידעתי שאין לי זמן.
אז התחלתי לרוץ.
רצתי כל כך מהר, ששקי התבלינים הבוהקים, הבדים המבריקים ושאר הסחורה הצבעונית נהיו לכתמי צבע מטושטשים סביבי.
המשכתי לרוץ עד שהגעתי לדוכן פירות לא מאוייש בקצה השוק. התחבאתי מאחורי שק בננות וריסנתי את הצורך להתנשף.
"אתה חתיכת..." סיננתי לעבר הקוף הקטן, שחרץ לעברי לשון ושלה כינה מפרוותו.
הסרתי לאט את התליון מצווארו של הקוף ותליתי אותו על דוכן הפירות.
"אני לא גנב", חשבתי, וליטפתי את הנדן המשובץ אבני אודם שחגור על מותני.
הסתובבתי והלכתי משם. הלכתי עד לסמטה קטנה ושקטה, בין המאפייה של מר רוטי, שנוהג לתת לי פת חמה מדי בוקר בתמורה לעבודת סבלות קלה מדי פעם, לבין בניין דירות נטוש בו חיה לבדה הזקנה הקטנה והמשוגעת שמעולם לא יוצאת מדירתה.
מצאתי את מערום הבדים הקטן שמונח על הקיר החיצוני של תנור הלבנים של מר רוטי. התמקמתי, ונרדמתי מיד.

***

כשהתעוררתי, הדבר הראשון שקלטתי היה צריבה כואבת של כפור, שבאה בניגוד מחריד לחמימות הנעימה של אוויר הלילה של מומבאי וקיר הלבנים של מר רוטי.
הזדקפתי במהירות לישיבה וכפתרתי את הוסט הפתוח. ברגעים כאלו אני מצטער שאני לא לובש יותר חולצות.
קמתי וניערתי את הדשא הרטוב מבגדיי.
מצמצתי כמה פעמים כדי לראות מבעד לערפל, והבחנתי בתיק הבד הקטן בסמוך למקום בו שכבתי עד לפני רגע, אבל צ'פאטי לא נראה בשום מקום.
מצמצתי שוב, וניסיתי לקלוט מידע מסביבתי. הבחנתי בעוד כמה דמויות נעות בערפל. אבני ענק מסודרות סביבנו בצורה הנדסית כלשהי.
איפה אני, לכל הרוחות?!
הייתי ממשיך להפוך בנושא, אלא שבאותו הרגע, צ'פאטי שב וטיפס על כתפי באותה הזריזות בה עשה זאת ביום הקודם.
בידו אחז חליל עץ קטן.
זאבה~ לפני 11 שנים
למה הראש שלי כל כך כואב?
התהפכתי ושמעתי את הגרגור הנעים של אסור.
הוא ילל ונשכב על בתני. קמתי באיטיות והוא חיכך את ראשו באפי וניסה לגרום לו ללטף אותו. מאוד הגיוני אסור, מאוד הגיוני..
לפתע שמתי לב שאני לא בבית, הייתי בסטונהג'. תמיד רציתי להיות פה אבל זה לא מסביר איך לעזאזל הגעתי עד לכאן!
קמתי ותיפסתי על אחד האבנים שהיה אפשר לתפס עליה די בקלות והיה די גבוהה.
התיישבתי שם וצפיתי בכולם בשלווה מוזרה. הרגשתי כאילו זה חלום..
אסור התיישב על ברכי והתמרח על רגלי בגרגור רעשני. נענעתי את ראשי בחיבה וגירדתי מאחורי אוזנו.
Stingray לפני 11 שנים
זה דווקא די נחמד, לטוס לאנגליה בחינם. מצד שני, בהתחשב בזה שעכשיו אני אצטרך לקנות כרטיס חזרה בלי שבכלל רציתי להגיע לאנגליה - אולי אין לזה יותר מדי כדאיות כלכלית.
מצד שני, אני יכולה גם סתם להישאר פה.
אולי באמת. אין לי הופעות למשך חודשיים. סם אמר שהרווחתי את זה ביושר.
אגב כדאיות כלכלית, פתאום משהו שעיר זינק עליי, חטף ממני את החליל ונמלט על נפשו. אפשר לקבל על החליל הזה מחיר טוב אם אומרים שהוא שלי, אבל לא נראה לי שקוף מזהה פרצופים של חלילניות מצליחות. "תחזור הנה, ישבן בבון!" אני צועקת על הקוף.
אם עד עכשיו הקוף חשב שאני נגנית מכובדת ואריסטוקרטית, עכשיו הוא בטוח משוכנע בזה לגמרי.
אני צריכה לרוץ חצי מהסטונהנג' בשביל להשיג את הקוף. אני טובה בריצה, אבל אני מעדיפה לשכב על הגב ולבהות בשמיים אם זה מתאפשר לי. הקוף הזה פשוט מתעקש שיעשו ממנו תיק.
לבסוף אני משיגה אותו כשהוא מטפס על נער מרופט בערך בגילי. התלבטתי האם אני צריכה למצוא לו מעיל, לצעוק על חוסר האחריות שלו, או לצחוק על זה שהוא נראה כמו אלאדין. הבנתי שאין לי מעיל ושאני לא בטוחה אם הוא מכיר בכלל את אלאדין. אז בחרתי באפשרות השנייה, רק שהוא התנצל בשפה שלא הבנתי. הוא הצביע על הקוף ואמר משהו עם צ'פאטי. זה אוכל הודי, לא?
"אתה מדבר אנגלית?" שאלתי (באנגלית, מן הסתם).
מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 11 שנים
"שלום, קייט מילטון." אני אומרת אחרי שאני מתאוששת מההפתעה מהר. "לילה יפה, האין זה כך?" אני שואלת ולא מחכה לתשובה. אני מסתכלת על הכוכבים. שמעתי על קבוצת כוכבים בשם דובים או משהו, אבל אף פעם לא באמת ידעתי איך היא נראית. "אני קייטן." אני אומרת כעבור כמה זמן. אני חוזרת להסתכל עליה בשביל להבין מה היא. או בן-אדם, או חצי-אלה.
Ortash לפני 11 שנים
למורה שלי בבית הספר היסודי קראו מיס וייט. היא חיה ברובע הבריטי, היתה לבנה כולה ודיברה במבטא מצחיק נורא.
בשיעורי אנגלית היא התעקשה שנדבר אך ורק באנגלית. היינו צוחקים עליה ומחקים את אופן ההגייה המשונה שלה, אבל היא היתה ממשיכה להתעקש.
בדיעבד, אני מודה לה על כך. שפה נוספת היא תמיד יתרון.
את המבטא הבריטי המקורי מעולם לא עלה בידי לקלוט, אבל את עיקרי השפה דווקא הצלחתי להפנים.

"מדבר", עניתי לנערה, מודע למבטא המשונה שבפי.
היא היתה נמוכה ושזופה, וחזותה עדינה למדי. מהמבט שתקעה בצ'פאטי הבנתי שהחליל שייך כנראה לה. שלפתי בזריזות את כלי הנגינה מבין ידיו של הקוף רגע לפני שרוקן את ריאותיו אל פיסת העץ המגולפת. לרגע התכוונתי להושיט לה אותו, אבל החלטתי שזו יכולה להיות הזדמנות נהדרת להפסיק להרגיש לבד כל כך. אז במקום זה, התחלתי לשחק בו באצבעותיי, כמתגרה בה.
"את יודעת איפה אנחנו?" שאלתי אותה באנגלית עילגת למדיי.
Stingray לפני 11 שנים
עמדתי להרים גבה, אבל לבוש האלאדין שלו עצר בעדי. את מצפה מבחור שנראה כמו גיבור סרט 'אלאדין - גרסת בוליווד" להרצות לך על ההיסטוריה של הסטונהנג'?
הרשיתי לעצמי לחייך קצת. "זה מקום באנגליה שקוראים לו הסטונהנג', אנשים מהעת העתיקה בנו אותו," עניתי, אבל אז הרמתי את גבותיי. "למרות שיש כאלה שאומרים שחייזרים בנו אותו," אני מוסיפה בנימה דרמטית ומסתורית. אני לא בטוחה מה הטריד אותו יותר, העובדה שהוא התעורר באנגליה או אני, אבל הוא בהחלט נראה מוטרד. "אני מבינה שאתה לא גר אבן ליד," אני מעירה ומכל הדברים מחווה על הקוף. זה פשוט נראה לי הדבר הכי פחות לא מנומס להתייחס אליו.
Ortash לפני 11 שנים
הפסקתי להפוך את החליל באצבעותיי והידקתי את אחיזתי בו.
בחנתי את הבחורה. היה דיי חשוד בעיני האופן בו דיברה על מיקומינו בכזו שאת נפש.
למען האמת, "סטונהנג'" אכן צלצל מוכר. ככל הנראה אחד משיעורי האנתרופולוגיה שהעדפתי לנצל כדי לבהות בנאדיה או לצייר עיניים באחורי המחברת שלי.
הבטתי סביב ושום דבר במקום הזה לא הזכיר לי את המקום בו נרדמתי.
חייזרים או לא חייזרים, הרגע שבו נפל לי האסימון שככל הנראה חציתי בהליכה מתוך שינה את האוקיינוס ההודי היה דיי מטלטל מבחינתי.
היא ניסתה להמשיך בשיחת חולין. שאלה אותי מאיפה אני. אבל אני לא ממש הייתי פנוי, אמוציונלית, לדון במזג האוויר.
עיניי נפערו ומיליון השאלות המתבקשות הציפו את דעתי;
איך הגענו לפה ?!
מה זה "פה" ?!
מי האנשים האלה ?!
מבטי התרוצץ מאנה לאנה, בין הדמויות האקראיות והאבנים המאיימות, כשלפתע עיניי נפלו על הנערה.
ומי את, לכל הרוחות ?!
פציתי את פי כדי להמטיר עליה את מאות שאלות הקידבק.
אבל תפסתי את עצמי ברגע האחרון.
"לא, לא ממש", גיחכתי. "מומבאי, הודו".
"ואת?"
רעות לפני 11 שנים
(שימו לב!
קילר לא יוכל להגיב בימים הבאים בגלל שהוא שבר את היד שלו. הוא יצטרף מאוחר יותר)
Stingray לפני 11 שנים
(איך?
טוב, ש...יבריא מהר. אין לי ממש מושג מה אומרים לבן אדם ששבר משהו ><')
היה לו מבט מבוהל לרגע לפני שענה לי. בדרך כלל, לוקחות לי כשלושים דקות למצוא את חדות המחשבה שלי, אבל המבט הזה מעורר את זה מיד. לעזאזל.
גירדתי את עורפי. "כרגע אני גרה בלונדון," אמרתי לבסוף. "בגלל זה זה לא היה לי כל כך מוזר להגיע לוילטשייר. כבר הייתה היסטוריה של סהרורים שנהגו במכוניות," הסברתי אבל שלחתי בו מבט. "טוב, אבל הודו זה קצת יותר רחוק משעתיים וחצי של נסיעה. מה כולנו עושים פה?"
Ortash לפני 11 שנים
הערפל החל להתפוגג, ועוד ועוד דמויות וצללים כמו קמו לתחייה תחת מעטה האפלה.
הדבר הראשון שחשבתי עליו, כשנדמה היה לי שראיתי מפלץ בגובה שני מטרים מתרומם מהעשב, היה ניאנדרתלים.
אחר כך שקלתי מונגולואידים, אבל גמרתי אומר שזהו כנראה לא העניין.
"אין לי שום מושג", אמרתי לה, מבטי עדיין תלוי בפרטים הלא הגיוניים, שהייתי בטוח שאינם אלא פאטה מורגאנה.
השבתי את מבטי אל הנערה. למעשה, בחנתי אותה, ביסודיות.
את העובדה שזה יכול להיתפס כמשהו בוטה קלטתי רק בדיעבד.
השוויתי את תווי פניה החזקים, עורה השחום וחזותה הכללית, ללבקנים שהייתי רואה ברובע הבריטי במומבאי כילד. הגעתי למסקנה שהיא ללא ספק נאה עד מאוד, אבל...
"את לא נראית אנגלייה". קיוויתי שאין בכך משום גסות רוח.
שבתי לסובב את החליל הקטן בין אצבעותיי בהתרסה.
זאבה~ לפני 11 שנים
נראה שנרדמתי.. טוב, זו הייתה הכוונה שלי, לא?
"שלום," אמרתי לשניים שדיברו. "מה אנחנו עושים כאן?"
faithgirl לפני 11 שנים
"שלום קייטן," אמרתי בקול רך והושטתי יד ללחיצה. הדמות שדיברה איתה לפני שבאתי שתקה. לא הצלחתי לראות אותה. קייטן לחצה אתי ידי. המגע עם ידה היה קר. צמרמורת עברה בגופי. התחושה הייתה מוכרת אבל לא ידעתי למה. הרפנו אחת מהשניה. "מה אחנו עושים כאן?" שאלתי בתקווה לשמוע תשובה. אבל היא הנדה בראשה. מבטה סקר אותי. הרגשתי חשופה. כאילו היא יודעת את כל עברי. מי אבא שלי, איפה אני גרה, הכול. זו לא הייתה תחושה נעימה במיוחד. "מה את?" שאלה אותי. "מה זאת אומרת מה אני?" שאלתי ושמתי לב שדיברנו באנגלית. קייטן פתחה את פיה, כאילו היא בעלת תשובה אבל קול בקע מקרבת מקום. החלפנו מבטים מבולבלים. "מה זה?" שאלתי. אבל לא נראה שלקייטן יש תשובה.
Stingray לפני 11 שנים
התגובה האוטומטית שלי בדרך כלל היא להחמיץ פנים, אבל כל הסיטואציה הזו הזויה כל כך שאין לי כוח להתחכם. בדרך כלל הייתי עשויה לומר משהו כמו 'הו, עלית עליי. אני שבדית. מה? הבלונד שלי הסגיר אותי?' או משהו בסגנון, אבל אני פשוט עונה: "כי אני לא. אבל אתה כן נראה הודי, אם זה עוזר לך במשהו."
<FONT COLOR= RED>Killer לפני 11 שנים
מי רוצה להיפגש איתי אין כלום על הראש אז אולי אם מי שהו מכם יפגוש אותי זה יעזור.
מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 11 שנים
הסתובבתי בפליאה וניסיתי למצוא את מקור הקול. הסתכלתי על איפה שקמנו. נשארו שם כמה אנשים. יצורים. אגדות. אוף, זה כל כך מבלבל!

[זאבה, למי התכוונת?]
זאבה~ לפני 11 שנים
לא אכפת לי. מי שרוצה לדבר איתי לא אכפת לי^^
גולגולת הרעם לפני 11 שנים
התעוררתי בבהלה,כשהבנתי שאני כבר לא שוכב במיטת הפשתן שלי.
בהתחלה עוד הייתי עם עיניים עצומות,וליטפתי את הדשא הרטוב שהיה מתחתי,עד שהבנתי שזה לא חלום.
בטשטוש וקצת פחד,שלפתי את החרב שלי,וזינקתי מהדשא על רגליי.
הכיתי כמה מכות עיוורות לכל מקם,עד שנתקלתי בגוף קשה,ונפלתי אחורה.
האף שלי דימם,וטיפות אדומות כהות צבעו את הדשא הירוק.
התחלתי להרגע,והבטתי סביבי:אבנים ענקיות וכבדות שחלקם נחו אחד על השני,הקיפו אותי במין מעגל מוזר.אז זה קרה הלילה?כשאני יחזור למצרים,אני יתלוש לכוהן שקר הזה את הלשון!הוא אמר לי שזה יקרה בעוד שבוע!שבעוד שבוע אני יתחיל את התהליך של הפיכה למושיע האנושות.אי אפשר למצוא כוהן אמיתי?!
טוב,לפחות עכשיו הכל ברור-אני נמצא במין מזבח לאל רע,ומעגל האבנים מסמל את גלגל החמה.
פתאום התחלתי לראות צלליות כהות מעבר לערפל.התגובה הראשונית שלי הייתה פחד,אבל נזכרתי שלמנהיג חייבים להיות משרתים ומלווים במסעו.ואני אפילו במרכז המעגל!זה סימן שאני הוא מרכז ההרפתקה הזאת(טוב,טכנית לא הייתי בדיוק במרכז,אלא יותר דחוק בין שתי אבנים בצד הצפוני של המעגל,אבל זה קרוב מספיק)!.קמתי על רגלי בפעם השניה,וקיוויתי שאף אחד לא ראה שנחבטתי בסלע.עוד לא הצלחתי לראות את הפרצופים שלהם לגמרי,אבל ראיתי אותם עומדים שם,ומשוחחים.עליתי על אבן קטנה ,כדי שאני יהיה קצת מעליהם,ואז צעקתי לאוויר בקול הכי כריזמטי שלי:
"נתינים יקרים,אל פחד!אני מאמין כי נשלחתם לפה גם אתם,כדי לשרת אותי,במסעי לשקם את העולם,ולשלוט עליו ביד הוגנת!הצטרפו אלי,והחלו להניח את המתנות מולי,כמו שכתוב במסורות הישנות,ואז,תוחלו להתחיל לציית לדבריי!בואו,התקרבו בני תמותה למנהיגכם סתי!"
<FONT COLOR= RED>Killer לפני 11 שנים
(חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אני רץ אליך)
<FONT COLOR= RED>Killer לפני 11 שנים
(אלף הוא לא בן תמותה)
Stingray לפני 11 שנים
אם חשבתי שהמצב הזוי ביותר, האיש ה'צנוע' העמיד אותי על טעותי.
נו באמת. שיחה בין תרבויות או איזה משהו כזה נקטעת ככה סתם בידי בחור נרקיסיסטי ומגלומן? נראה שכן, והשאר, ששמתי לב אליהם קצת יותר בפרטים רק עכשיו, מסתכלים עליו. חלקם בוחנים אותו ונראים מוכנים לקרב, וחלקם סתם חושבים שהוא פסיכי. רוב אלו שנראו... שפויים יותר נמנו עם הקבוצה השנייה, ואני ביניהם.
<FONT COLOR= RED>Killer לפני 11 שנים
(אני יגיב ברגע ש-elbereth תאשר את התגובה שלי)
מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 11 שנים
[*אגיב, קילר.]

בחור חסר בושה כלשהו התחיל להכריז שטויות. התעצבנתי ברגע ששמעתי את המילה 'נתינים'. אני לא נתינה של אף אחד.
אני סקרתי אותו במבט מזלזל. ראיתי שיש לו דימום מהאף. הבגדים שלו הוכתמו. גיחכתי קלות. והגיחוך שלי נשמע כמו צבוע מטופש. אני מחליטה לא לתת לזה להפריע לי ומתקרבת אל הבחור. "ואתה.... מי אתה, בדיוק?" אני שואלת אותו בנימה מזלזלת.
<FONT COLOR= RED>Killer לפני 11 שנים
אני זוכר שהלכתי לישון במיטה שלי, כמו כל לילה ולילה. הדבר הבא שזכרתי הוא שהתעוררתי- אבל לא במיטה שלי. התעוררתי במקום אחר. הרגשתי את הרוח הקרה על פני. ידי מששו את הדשא הרטוב שעליו ישבתי. ערפל כבד היה בכל המקום כולו. הסתכלתי לשמיים, וראיתי שעדיין לילה בחוץ.
ניסיתי להסתכל מבעד הערפל הכבד. לא ראיתי כל כך ברור, אבל הצלחתי לשים לב שמסביבי יש סלעים ענקיים.
איפה אני נמצא לעזאזל, חשבתי. סרקתי את השטח בעיני וראיתי שאני לא לבד- שיש פה עוד ילדים אחרים.
מה אני אמור לעשות? שאלתי את עצמי. תחשוב, דואורדאן, תחשוב.
יש לי. אני אלך לברר איפה אני נמצא עם אחד מהילדים שנמצאים פה. לא היה לי כוח להתחיל ללכת ולהסתובב פה כמו משוגע, אז אני פשוט אחכה ואראה עם מי שהוא מהילדים האלו יבוא וידבר איתי. הערפל הכבד התחיל להתפוגג. בזמן שחשבתי, הכל התחיל להתבהר לי. שמתי לב שאני נמצא במעגל האבנים שבני האנוש קוראים לו סטונהג'. מזל שהמקום עגול, ככה שלא משנה איפה אני, תהיה לי נקודת תצפית טובה על כל האזור. נשענתי על אחד מהאבנים והסתכלתי על כל האזור. באמת מזל שהמקום עגול, חשבתי. עכשיו כל מה שנותר לי לעשות זה לחכות ולנוח, עד שאחד הילדים יבוא אלי.

(ומע"ך זה משנה עם יש א' או אין א'?)
רעות לפני 11 שנים
(שימו לב! שחקנים חדשה תצטרף עוד מעט:
ירח לבן!
אחרי שהיא תגיב, אני אתחיל להוסיף קצת עניין למשחק...)
ישוע לפני 11 שנים
התעוררתי כששמעתי קולות מדברים. פקחתי בזהירות את העיניים ומבלי להניע את הראש הבטתי שמאלה. היה חשוך לגמרי, אך בכל זאת יכולתי לראות לאור הירח את קווי המתאר של שורת עמודי אבן משונים, שנראו מוכרים באופן מוזר... ואז זיהיתי אותם. והבנתי איפה אני נמצא - סטונהג'. אחרי כל מה שעבר עליי בחצי השנה האחרונה זה לא כל כך הפתיע אותי. שמעתי צווחה צרודה בשמים מעליי. ראיתי את מוגין דואה במעגלים מעליי. לפחות אני לא לבד. שמתי לב שסקול איננו כשמשב רוח קל הקפיא אותי, והתאמצתי שלא לרעוד בקול, שהקולות אליהם שכבתי בגבי לא ישמעו אותי. נזכרתי בכל הלילות בהם הוא שכב לצידי וחימם אותי, גם כשהיינו גורים. חשתי אליו געגועים יותר משחשתי לכל בן אדם או חיה אחרים. הוא היה אח שלי, ומעולם לא נפרדנו לפני זה. גם כשהזוג ההוא אימץ אותי, הוא היה מתגנב לחצר שלנו כל לילה, והייתי יורד אליו ורץ אתו ביערות. ועכשיו הייתי לבד. הייתי צריך להתמודד לבד מול הקולות שמאחורי. לפחות באלמונג הייתה אצלי. הושטתי את ידי והנחתי אותה על הניצב. מיד הרגשתי זעם וכוח שעומדים להתפרץ מתוכי. אחיזתי בניצב התהדקה והתחלתי לספור לאחור.

3...

2...

1......
Ortash לפני 11 שנים
"אז מאיפה..." קטעתי את עצמי באמצע המשפט. אם היא לא אמרה לי מאיפה היא עד עכשיו, היא כנראה לא רוצה לדבר על זה.
חוץ מזה, היה לה טון סרקסטי למדי, ונראה שהרגזתי אותה. אבל העובדה שעדיין לא התייחסה לכך שעוד לא השבתי לה את החליל רמזה על כך שהיא מתעניינת בשיחה, אז אולי לא הכל אבוד.
פתחתי את פי כדי לומר דבר מה נוסף, אבל חוט מחשבתי נקטע בשל קול חזק שבקע מהערפל, שנהיה סמיך ודליל, לסירוגין. הוא היה די מרוחק, אבל הדהד היטב בין הסלעים. צ'פאטי צווח בתגובה.
"שתוק", ציוויתי עליו. והוא השתתק.
למרבה ההפתעה.
הקול נשא נאום חוצב להבות וקרא לנו להצטרף אליו ולהיות המלווים שלו, או משהו בסגנון.
לא באמת הקשבתי, אבל למען האמת - נרדמתי במומבאי, התעוררתי בוילטשייר, פגשתי חלילנית שלא מוכנה לדבר על הבית שלה והדבר הכי מוזר - הוא שהקוף שלי מקשיב לי! אז בשלב הזה הייתי מוכן להתחנן לתשובות מכל אחד שגילה טיפת כריזמה.
חיפשתי בעיניי את הנואם. כשנכשלתי בניסיון לאתרו, השבתי את מבטי אל הנערה. נראה שגם היא חיפשה את מקור הקול, אבל על פניה היתה נסוכה הבעה סרקסטית ועצבנית. הבנתי שאנחנו לא מחפשים אותו מאותן הסיבות.
אור הירח זרח ממעל וגרם לעיניה להבליח בחושך על רקע שערה כהה, וכשאני מרותק למחזה הזה, חשבתי על משהו.
"היי", אמרתי לה, מקיץ אותה משרעפיה. "אני אפילו לא יודע מה שמך".
Stingray לפני 11 שנים
איזה כיף. אנשים עם חרבות, מגלומנים, משוגעים וסתם מבולבלים.
בדיוק מה שרציתי לראות.
"היי," הנער העיר אותי ממחשבותיי. "אני אפילו לא יודע מה שמך," הוא אמר. חייכתי קצת. "נור. ואתה?"

[התגובות שלי פשוט הולכות ומתקצרות. כישרון.]
רעות לפני 11 שנים
(מצטערת, אני רק מחכה לתגובה של ירח לבן...)
ירח לבן לפני 11 שנים
התעוררתי על סלע גבוהה כשאני ישובה בישיבה מזרחית.
מה.. מה קורה פה?
הבטתי בהם, הם התחלקו לשתי קבוצות. לא מעניין במיוחד.
קפצתי מהסלע ונחתתי בקלילות על הדשא הלח. ראיתי את המקום הזה פעם, אני פשוט לא זוכרת איפה. כמה מה.. יצורים האלה. יש פה מכל סוג לפי דעתי. למה שמישהו יחטוף וישים אותם פה? תהיה להם משימה. רגע, אז ךמה אני כאן? גם אני צריכה להצטרף למשימה הזו?
או שפשוט ירצחו את כולנו. כן, זו בהחלט האפשרות המועפת עליי. בהחלט.
נשענתי על האבן ושלפתי את החרב שלי. אותי לא יתפסו לא מוכנה.
ישוע לפני 11 שנים
בשבריר שנייה נעמדתי בחרב שלופה ועמדתי להסתער על האנשים שדיברו, כנראה החוטפים שלי, בקריאת קרב שתהדהד בכל סטונהאג'. אך ברגע שראיתי את פניהם עמדתי על טעותי וניסיתי בכל כוחי לעצור את הזעם המתפרץ שאפף אותי, ולא להסתער על שני הנערים שראיתי. נראה היה לי שהם לא הבחינו בי, אז כרעתי בין גבעולי העשב והבטתי בהם. אחד היה נער הודי, לפי המראה והלבוש, והוא לא נראה מבוגר ממני. לידו עמדה בחורה, בערך באותו הגיל, אך גבוהה יותר, ואם מראה אירופאי... כנראה אנגליה. בכל מקרה, שניהם נראו צעירים ונאיביים מדי בשביל לארגן חטיפה. אולי גם הם נחטפו. אבל אם הם לא היו החוטפים, אז מי כן? ואז שמעתי קול נוסף קורא מהחשכה, מהערפל. אותו קול דיבר בנימה מלאת חשיבות עצמית ושחצנות, וברגע ששמעתי את המילה ''נתינים'', שבתי ונמלאתי בזעם. אך הפעם הוא לא נבע מבאלמונג. החלטתי שגם אם הוא החוטף (באמת שמעתי מבטא ערבי קל בעת שדיבר) וגם אם לא, אני הולך לשבור לו את האף. נראה כי גם שני הנערים שמעו אותו, ושאצל הבחורה לפחות, התעוררו רגשות דומים. לשלי. אך במושיח שלנו התכוונתי לטפל אחר כך. לפני זה התכוונתי להתחבר עם שני הנערים, שכמה שידעתי היו היחידים שחלקו איתי את סטונהאג', מלבד הנואם השחצן, שאיתו לא הייתה לי כוונה ליצור קשר אחר מלבד קרב. קראתי בשקט אל השמים, ובחלוף כמה רגעים ירד אליי מוגין ונעמד על כתפי.

''Gefðu mér flautu'' (תביא לי את החליל) אמרתי לו.

הזקן אמר שהוא מדבר איסלנדית, וכנראה זה היה נכון, שכן ברגע שסיימתי לדבר הוא דאה לכיוון הנער, מוכן לחטוף את החליל מידו.
ישוע לפני 11 שנים
אה המשכנו?
רעות לפני 11 שנים
לא שלחו לי דמויות, ביום ראשון אנחנו מתחילים עם הדמויות שיש. (אלא אם כן האנשים שרוצים להמציא דמות חדשה/ לשפר את הדמות שלהם יתעוררו וישלחו לי את הדמויות האלה.)
עד עכשיו אני יודעת על שבעה שחקנים שישחקו. אם יש עוד מישהו בלי דמות שרוצה לשחק או יש לו דמות אבל לא אמר שהוא ישחק והוא רוצה, נא לכתוב את זה כאן.
ראו הוזהרתם: אני לוקחת מאוד ברצינות את התשובות שלכם.
faithgirl לפני 11 שנים
אני משתתפת.
Stingray לפני 11 שנים
אממ... יום ראשון עבר. מתי מתחילים?
רעות לפני 11 שנים
היום. היו לי כמה תקלות של הרגע האחרון.
מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 11 שנים
*ציפייה*
רעות לפני 11 שנים
אני מקווה להתחיל בערך עוד... עשר דקות נגיד. עד אז אני מקווה לגמור את הכל.
זאבה~ לפני 11 שנים
גם אני!
רעות לפני 11 שנים
עוד מעט... סבלנות... אני מחכה לאישור מגורמים בערך חיצוניים.
רעות לפני 11 שנים
אני יודעת שהיינו אמורים להתחיל אתמול או היום, אבל אני שבוע הבא לא אהיה כאן ולכן אני לא אוכל להפעיל את המשחק. אני מקווה להיות מחוברת בחמישי בערב כך שזה יהיה או אז או ביום שישי.
עמכם הסליחה...
קישורים רלוונטים
 |  הוסף קישור הצג הכל מציג 0 קישורים רלוונטים
סרטוני הקבוצה
 |  הוסף סרטון הצג הכל מציג 0 סרטונים

אירועים
 |  הוסף אירוע הצג הכל מציג 0 אירועים של חברי הקבוצה
ביקורות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 3 מתוך 386 ביקורות ספרים
כשקניתי את "הגולם והג'יני", חשבתי לי בתמימותי כי הספר יעסוק בשניהם. טעיתי. הספר הנ"ל מתעקש לעסוק במגוון רחב של דמויות אשר מצד אחד הוא מרתק, ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
Stingray לפני 6 שנים ו-11 חודשים


איש הגיר הוא ספר לא מספק. בניסיון לגלוש על הגל האחרון של "מותחנים פסיכולוגים" התרסקו ספרים רבים ושקעו למצולות. בספר ביכורים קשה מאוד לאזן ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
Stingray לפני 7 שנים


אחרי שסיימתי לקרוא את "ירח שבור", הייתי חייבת לראות קצת "סיפורה של שפחה" כדי להירגע. כן כן. קראתם נכון. ראיתי סדרה העוסקת בחברה תיאוקרטית, קי... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
Stingray לפני 7 שנים ו-2 חודשים



ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
הצג הכל מציג 8 מתוך 500 ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
עודכן לפני 5 שנים ו-9 חודשים


רשימות ספרים של חברי הקבוצה

ספרים משומשים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 2 ספרים משומשים
עודכן לפני 11 שנים ו-7 חודשים




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ