"העובדה היא שהבת שלי אירֵנֶה עמדה למות, או להיוולד, לא הבנתי כל כך..."

 

מריה מלמדת ספרות איטלקית בבית ספר ערב בנפולי ומקריאה לנהגי משאית מחוספסים את דנטֶה ואת לֵאוֹפַּרדי. ערב אחד נקטע המסלול הטבעי של חייה, לאחר שהיא נתקפת צירים פתאומיים ויולדת את בתה, אירנה, מוקדם מהצפוי.

 

מבעד לחלון האינקובטור מריה מתבוננת בשעות החולפות כמו בסדרה של אפשרויות. עולם זר מקיף אותה, עולם המורכב מרופאים ואחיות, מנשים דקורות, מציפיות מורטות עצבים על ספות אולם ההמתנה. במשך הימים רודפים זה את זה הדיאלוג האילם שהיא מנהלת עם המכונות, הסיגריות שהיא מעשנת ליד חלון בשירותים בבית החולים, הארוחות במֶנזה, האימהות האחרות והעבודה שלה בבית הספר. אט־אט היא מתחילה להבין שהחיים והמוות, התקווה והפחד, הם היבטים שונים של אותה מציאות.

 

 

ולֶריה פָּארֵלָה, ילידת 1974, מתגוררת בנפולי. זהו רומן הביכורים שלה.