סופר אפריקאי )אסקריטורה", או שמא יש לקרוא לו "אפריקנו"?( יוצא למסע בעקבות שורשיו לסלוואדור דה באהיה, העיר הראשונה של ברזיל. המהלך יוצא - הדופן מטיל מבוכה ובילבול בקרב תושבי פלוריניו, המרכז העתיק של העיר, שם התנהל בעבר שוק העבדים, והיום מתפרנסים שם ממעשי שוד ומירמה, תחת חסותם של אלים אפריקאיים עתיקים. כולם נדחקים ומצטופפים בשימחה על הקבסש נגרש, אותן לבנים שחורות מעוגלות, שכונו כך )"ראשים שחורים"( בפי בעלי העבדים. נוכחותה של אפריקה מורגשת היטב בעיר הבלולה והססגונית. שתי דמויות מנחות אותנו במבוך הרבעים התחתיים, בין ניחוחות הפירות הלא - מוכרים, שמהם אנו טועמים בהנאה, עם התבשילים ששמותיהם כה קשים לביטוי: פוחח חסר מצפון לכאורה, אך בעל לב, ואשה עיוורת שרואה הכל אבל לא יכולה לעשות כלום. בחוט הכפול של סיפורם נטווים קשרי מוצא סבוכים לבלי - התר, שהם בגדר דימוי ליחסים רבי - הפנים שמאחדים ומפרידים את אפריקה של המקור, המולדת, ויבשת אמריקה של התפוצה, של הגלות. בהמולת הרחובות והבארים, השווקים והפולס, מתרחשת בלי הפוגה הטרגדיה של המולדת: החיפוש הנבוך - חיפוש השווא ? - אחר הזהות. טיארנו מוננמבו נולד ב1947 - בגיניאה, וחי בחוף - השנהב, בסנגאל, באלג'יר, במרוקו, בצרפת, בברזיל, בניגריה... פלוריניו הוא הרומאן החמישי שלו.