“# היא בת 42. היא חושבת שהיא מכירה את העולם – למרות שכל חייה גרה בנאפולי או בפרבריה והתרחקה מהם רק כדי לבקר את דודתה בטורינו. היא מורה בבית ספר ערב למבוגרים – מין יצור כילאיים המאפשר למבוגרים שנשרו מוקדם מבית הספר להשיג תעודה של בוגר 8 שנות לימוד - בשביל להתקדם בעבודה. היא מורה לספרות (איטלקית), חיה לבד, ויום אחד יולדת בחודש השישי פגה. זה סיפור מטלטל לא בגלל מה שיש בו – סיפורים כאלה שמענו ועברנ”

“זוהי הנובלה הראשונה לסופרת וכספר ביכורים הוא מוצלח מאוד, לא נופל לתוך קלישאות, חזק מאוד. היכולת לכתוב נובלה מרגשת בתור ספר ראשון דורשת אומץ רב, כיוון שהחדות והבהירות צריכים להיות במינונים מדודים מאוד. סופרת צעירה ומוכשרת. הספר מתאר בחורה שיולדת לידה מוקדמת תינוקת פגה שהסיכויים לרעתה, מתאר את התהליכים שעוברים על האמא שעדיין לא חוותה אמהות וכבר מתמודדת עם הרבה שאלות קשות ונוקבות לגבי מושג האמהות.”

“ספר כובש ומעורר הזדהות. מאריה, שילדה את בתה בלידה מוקדמת מאוד, היא בחורה עצמאית, מפוכחת, בעלת מודעות חברתית שאינה מוכנה ליפול לשום קלישאה או להיכנע לרומנטיקה מכל סוג. דווקא משום כך ההתמודדות שלה עם ההמתנה מורטת העצבים בפגיה עוררה אצלי אמון והזדהות. היא עומדת על זכותה להרגיש בדיוק מה שהיא מרגישה ולומר בדיוק מה שהיא חושבת. ההשקעה שלה בעבודה (הוראת ספרות למבוגרים שרוצים לקבל תעודה על 8 שנות לימוד)”

“רומן ראשון (או יותר נכון סוג של מחרבת כתיבה) של ולריה פארלה הנפוליטנית בת ה-36 בלבד!! , הספר עוסק באחת הדילמות של החיים לידה לפני הזמן , מריה מורה לספרות של נהגי משאיות , יולדת את בתה אירנה 3 חודשים לפני הזמן המיועד. בין מרחבים של תקווה ליאוש, בין חיים ומוות של פגים שנולדו טרם זמנם במחלקת הפגים, אנו מתוודעים לאיטליה שבה הרופאים לא מדברים עם ההורים בשל מדיניות המדינה. מסיפור חייה של מריה אנו”

“# היא בת 42. היא חושבת שהיא מכירה את העולם – למרות שכל חייה גרה בנאפולי או בפרבריה והתרחקה מהם רק כדי לבקר את דודתה בטורינו. היא מורה בבית ספר ערב למבוגרים – מין יצור כילאיים המאפשר למבוגרים שנשרו מוקדם מבית הספר להשיג תעודה של בוגר 8 שנות לימוד - בשביל להתקדם בעבודה. היא מורה לספרות (איטלקית), חיה לבד, ויום אחד יולדת בחודש השישי פגה. זה סיפור מטלטל לא בגלל מה שיש בו – סיפורים כאלה שמענו ועברנ”

“זוהי הנובלה הראשונה לסופרת וכספר ביכורים הוא מוצלח מאוד, לא נופל לתוך קלישאות, חזק מאוד. היכולת לכתוב נובלה מרגשת בתור ספר ראשון דורשת אומץ רב, כיוון שהחדות והבהירות צריכים להיות במינונים מדודים מאוד. סופרת צעירה ומוכשרת. הספר מתאר בחורה שיולדת לידה מוקדמת תינוקת פגה שהסיכויים לרעתה, מתאר את התהליכים שעוברים על האמא שעדיין לא חוותה אמהות וכבר מתמודדת עם הרבה שאלות קשות ונוקבות לגבי מושג האמהות.”

“ספר כובש ומעורר הזדהות. מאריה, שילדה את בתה בלידה מוקדמת מאוד, היא בחורה עצמאית, מפוכחת, בעלת מודעות חברתית שאינה מוכנה ליפול לשום קלישאה או להיכנע לרומנטיקה מכל סוג. דווקא משום כך ההתמודדות שלה עם ההמתנה מורטת העצבים בפגיה עוררה אצלי אמון והזדהות. היא עומדת על זכותה להרגיש בדיוק מה שהיא מרגישה ולומר בדיוק מה שהיא חושבת. ההשקעה שלה בעבודה (הוראת ספרות למבוגרים שרוצים לקבל תעודה על 8 שנות לימוד)”

“רומן ראשון (או יותר נכון סוג של מחרבת כתיבה) של ולריה פארלה הנפוליטנית בת ה-36 בלבד!! , הספר עוסק באחת הדילמות של החיים לידה לפני הזמן , מריה מורה לספרות של נהגי משאיות , יולדת את בתה אירנה 3 חודשים לפני הזמן המיועד. בין מרחבים של תקווה ליאוש, בין חיים ומוות של פגים שנולדו טרם זמנם במחלקת הפגים, אנו מתוודעים לאיטליה שבה הרופאים לא מדברים עם ההורים בשל מדיניות המדינה. מסיפור חייה של מריה אנו”