ביקורות ספרים על הספר כניעה - הספרייה של בבל #
|
מאיפה להתחיל לתקוף את הספר הזה? להתחיל בטרחנות? באכזבה מהטיפול בנושא? מהשעמום שהוא מעורר?
איסלאמופוביה מקבלת היום גינויים בחוגים מסוימים יותר מאשר אנטישמיות, אבל כמו שאני רואה את זה, יש ממה לפחד. כל תנועה דתית ששואפת להכפיף אותי אליה ולמנוע ממני את אורח חיי האתאיסטי, הליברלי, החופשי – היא איום. אני מפחד מאיסלאמיזציה של אירופה ומדינות המערב מאותה סיבה שאני מפחד מהדתה בישראל, רק שכרגע למצב בישראל כמובן יש נגיעה אישית ישירה אליי. אם פעם פחדו רק מפיגועים, היום לאירופאים יש סיבה לפחד מכניסה של פוליטיקאים איסלאמיסטיים למערכת והנעת תהליכים שראשיתם בדמ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
מישל וולבק הוא חתיכת טיפוס. הבן אדם כותב את כל מה שעל ליבו והמילה ״פוליקלי קורקט״ לא נמצאת כלל בלקסיקון שלו. הוא כותב בדרך כלל באופן מרתק ובספר הזה הוא נוגע בנושא המטריד של השתלטות האיסלאם על אירופה ובפרט על צרפת ובלגיה.
הבעיה בספר שוולבק, שמתגלה כאן ולא בפעם הראשונה, כמיזוגן, נרגן ומיזנטרופ, כותב כאמור באופן מרתק אבל כל זה אינו מחזיק מים באשר לנושא העיקרי של הספר. כל השליש האחרון של הספר די משעמם , אינו מוביל לשום מקום ונגמר משעמם.
לסקס בחייו של הדמות בספר, שמייצגת ככל הנראה את וולבק עצמו, יש חלק מרכזי ביותר. תיאורי הסקס אצלו מפורשים מאד, מה שעשוי ל... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לקראת שנת 2022 הבאה עלינו לטובה, החלטתי סוף סוף להתפנות לספר הזה. אני מודה שכריכתו הסקסית קורצת לי כבר שנים, אך איכשהו הגעתי אליו רק לקראת השנה הזו, שבה מתרחשת עלילתו.
רבים באירופה, גם המשתייכים לחוגים שבאופן מסורתי היו תמיד בעד פתיחות גבולות ומדיניות הגירה מקילה, מבינים היום כי המצב מורכב. ההבנה כי הנהירה המוסלמית המסיבית ליבשת כתופעה כנראה לא מיטיבה עמה, החלה לחלחל, הגם שבתוך הצונאמי האנושי הזה יש לא מעט בני אדם ראויים... אולם השפעות הלוואי השליליות הרבות שהתושבים החדשים מביאים עמם הן כה קיצוניות שברור כי אף אחד היום לא מוכן לחזור למה שהיה ב-2015 וש... המשך לקרוא
32 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זה הספר הראשון של וולבק שאני קורא, ואני מודה שהגעתי אליו בחשש. שמועתו הרעה של וולבק הדקדנטי, המיואש, המריר, המפוכח עד לאימה, הגיעה גם אלי, אך כנראה שהגיע הזמן וזה היה הספר הזמין בפני.
דרך הגיבור, שאצל וולבק תמיד יהיה אנטי-גיבור, פרופסור מוערך לספרות בסורבון, בן 40, רווק, מנוכר ומינזתרופ המפוכח עד לזרא ממצבו, וולבק מתאר בצורה לא רעה את השקיעה והניוון הליברלי-מערב-אירופאי. את האדישות, את הספקנות, את חוסר התוחלת, חוסר המשמעות, הבדידות, ואת כל מה שחולה בחברה הפוסט-מודרנית. "העבר תמיד יפה, והעתיד גם הוא אגב, רק ההווה מכאיב, רק את ההווה נושאים כאילו היה המורסה ... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר עתידני אך לא בילתי אפשרי על השתלטות האיסלם על אירופה.
ההשתלטות מתקדמת לאט לאט ושום דבר הוא לא בלתי אפשרי.
מי שמרגיש שם שהחופש האירופי הישן בדרך לכיבוש - שיברח..
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר המתאר מצב עתידי (2022) שבו מפלגה איסלמית מגיעה לכוח פוליטי שמאפשר לה להקים קואליציה שמתחילה את תקופת השלטון האיסלמי בצרפת. הספר אמנם קל לקריאה ומעניין, אבל הוא מחייב היכרות קרובה עם העולם הפוליטי והעולם התרבותי של צרפת. קירבתו של העתיד פירושה שכל המושגים העכשוויים (פוליטיקאים, מפלגות, סופרים ואמנים) משתלבים במציאות החדשה. הבעייה המיידית שלי כקורא הייתה שאינני מצוי בנבכי הפוליטיקה הצרפתית ולכן לא יכולתי לחוות את הסיפור בצורתו המיועדת. מעבר לכך, ההתייחסות המרובה לסוגי מזון, ליינות, לנימים תרבותיים - הותירה אותי מרוחק. לכן הספר אמנם מעניין גם לקור... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יתאכזב מי שמחפש פה חזון על העתיד.
[זהירות, שפוילרים לפניך!]
העלילה אמנם מתחילה חזק: תמרונים קואליציונים נוסח צרפת, קרבות רחוב שכלי התקשורת נמנעים מלכתוב עליהם שמא יתעורר העם הצרפתי משאננותו, אוניברסיטאות שבמסדרונותיהן מפטרלים בריונים, יהודים נתונים תחת לחץ הולך וגובר. זה כן.
אבל מאמצע הספר בערך, העלילה יורדת מעל הפסים כשקורים דברים בכלל לא סבירים:
1. מפלגת השמאל (שהמלצתה נחוצה לעליית המפלגה המוסלמית לשלטון) מסכימה לפירוק 85% משירותי הרווחה, ולהרחקתה של כל אישה משוק העבודה. איך תתן ידה לגזירות כאלה מפלגה שליבּה הפועם הוא הנשים העובדות, הפמיני... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זה ספרו השני של מישל וולבק שקראתי. את הראשון, החלקיקים האלמנטריים, קראתי לפני 17 שנה- והוא הצליח לזעזע אותי. וולבק יודע לכתוב, יודע לזהות תהליכים חברתיים הרסניים בחברה בה הוא חי- ויודע לזעזע. לא פלא שהוא מוקצה על ידי המיינסטרים האקדמי-תקשורתי-פוליטי בצרפת ובאירופה, זה שיעשה הכל כדי להשתיק ביקורת חברתית-תרבותית ממשית...
אם "החלקיקים האלמנטריים" עסק בהתפוררות המשפחה בחברה המודרנית-ליברלית-אינדיבידואליסטית-רודפת העונג, הרי כאן הוא נוגע בהתפוררותה של החברה והמדינה עצמה. התפוררות איטית אך מתמשכת- שבה הערכים והמבנים החברתיים המוסכמים הולכים ומתמוססים.
... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
גם בספר זה, כמו באחרים של וולבק, אהבתי את הסגנון המריר ראליסטי שלו של הקדרות, הבדידות והמין, ואת הדרך שבה הוא מוביל את העלילה המופרכת לכאורה והאינטליגנטית על עליית שלטון אסלמי נאור בצרפת. כשמדובר בוולבק, כל אחד צריך לנסות כדי לדעת אם הוא מתחבר ובמקרה הזה לא תמיד לשמוע לאחרים אלא ללב. ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
נו, טוב.
הנושא חשוב, מעניין מרתק ועכשווי, הסופר חד ומצוין (בספרים אחרים שלו- עיין ערך "המפה והטריטוריה"), הספר...ובכן, סתם.
השתלטות האיסלם על אירופה, הספר עוסק בעתיד הלוא רחוק, מפלגה מוסלמית לוקחת את השלטון בצרפת. המספר איש אקדמיה פרופסור לספרות, הספר כתוב בצורה מאוד לינארית מבחינה כרונולוגית. הסיפור מגולל את חילופי השלטון בצרפת מבעד לעיני אותו איש האקדמיה.
לכאורה הסיפור טוב, הנושא טוב ומבטיח, אבל התובנות של וואלבק ממש רדודות לטעמי בספר הזה.
מאוד נהנתי מספריו האחרים ואולי זו הסיבה שהיו לי ציפויות.
הניתוח של מניעי הדמויות שטחי מאוד בעני, כך גם התובנ... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
*או: למה לא אקרא יותר אף ספר אחר של מישל וולבק*
הספר יצא לאור, ותורגם במהירות הבזק גם לעברית, בימי הזוהר של דאע״ש - מייסדי הח׳ליפות האסלאמית בת ימינו, ובימים שבהם הפליטים והמהגרים מארצות צפון-אפריקה וממדינות אפריקה המוסלמיות הולך ומציף את אירופה ומאיים לשנות את דמותה.
באווירה האפוקליפטית הזאת של ״קץ אירופה הליברלית כפי שאנחנו מכירים אותה״, וולבק כתב ספר שנחשב לכתב אישום נגד התרבות האסלאמית.
אבל האמת המרה היא שמתחת לעלילה, ומתחת לליברליות הפייסנית ושוחרת ההידברות (והכניעה), ומתחת להררי השנאה העצמית על הכניעה מסתתרת אחת התופעות המחליאות ביותר בע... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
****
לפעמים, ממש לפני שהאנטילופה נרמסת תחת כפותיה האדירות של הלביאה, ניכר בה שהיא כבר וויתרה. היא כבר לא רצה כל כך מהר. היא עייפה, והתנועות שלה לא יעילות כבתחילת המנוסה. אולי היא חושבת, נו, הסוף תיכף יגיע. ככה זה נגמר. אני מקווה שזה לא יכאב.
פרפורי הגסיסה הארוכה של אירופה הנוצרית, השמרנית והחילונית כבר נראים למרחוק. בלגיה כבר אבודה, אולי. דמוגרפית בוודאי. נדמה לי שקראתי איפשהו שבעוד פחות מעשר שנים יותר ממחצית תלמידי כיתה א' בבריסל יהיו מוסלמים. וכל מי שמבין משהו במשהו, מבין את המשמעות. בצרפת, באיזו מין עווית אחרונה ופתטית של חילוניות, עדיין מסירים מ... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר "כניעה" מתאר את פרנסואה, מרצה לספרות צרפתית בסורבון של 2022 שמנסה לחיות את חייו הרגילים בצרפת שהופכת ממדינה החילונית והליברלית שהיא כיום למדינה מוסלמית שבה שולט מנהיג איסלמי מתוחכם.
דרך גיבור הספר, אינטלקטואל בן 44 שלא מזיז כלום בחיים שלו, לועג הסופר לחוגים האינטלקטואלים/ליברלים שמצליחים לאבחן ולפרש סיטוטאציות באופן מבריק אבל הריחוק האקדמי שלהם מונע מהם לנקוט כל פעולה ממשית כדי לשנות משהו בעולם.
כך למשל במקום להיאבק על האהובה היהודיה שלו הוא נשאר פסיבי ומרוחק והיא בורחת עם משפחתה לישראל, במקום לאמץ עמדה פוליטית ממשית או להצטרף למנזר, מזדקן ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הכצעקתה ? לא.
הסופר מחבר כאן את שתי "אהבותיו" נשים ואיסלם. בנוסף לסיפור הלא כלכך מעניין ולגופן ולעימוד הספר שלא עוזרים במיוחד, הסופר מספר לנו מה יקרה כשהאיסלם ישלוט ולדעתו אנו צריכים להתכונן כבר היום ולא לתת לזה לקרות.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
בלי ציפיה אין אכזבה
מוולבק היתה לי ציפיה
עד סוף השליש השני של הספר
אפילו שקלתי להאט.
שלא ייגמר לי (שוב) מהר
מידי. זו היתה התלבטות מיותרת.
הדינמיקה המהירה של ההתחלה
מתמוססת לתערובת דביקה של
סוף. ניצוצות שמופזרים במערכה
הראשונה גוועים בקול ענות חלש.
ביקורת? יש
וולבק? נמצא
איסלאם? כמו שרק שארלי הבדו יודע
אבל כמו ארוחה טובה עם קינוח פרווה,
מה שנאר בסוף זה טעם
של פספוס... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לאור נושא הספר שהתקבע בתודעתי כתיאור השתלטות האיסלם על צרפת הסתקרנתי מאוד לקרוא את הספר למרות שזכרתי אכזבה מהספר הראשון של וולבק שקראתי. העמודים הראשונים מתארים את עמדת הסופר בספר באופן שגרם לי לחיבה מיידית וחיבור לדמות הראשית ולכל מה שתחווה בעתיד. השפה של וולבק מדהימה בעיני וגורמת לי עונג ורצון בלתי רגיל לקרוא תיאורי מחשבה ודעת ארוכים כאילו היו סיפור מתח. במידה מסוימת הזכיר לי הספר את "סטונר" כאנטיתזה פוריטנית לעסיסיות האירופאית של וולבק. אחרי שסיימתי את "פלטפורמה" בה מוצג האיסלם כסופה שחורה זורעת חורבן, מענינת אותי במיוחד הדרך שעשה וולבק לתיא... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
זה הספר הראשון של וולבק שקראתי ולכן אני מנוע מלהשוות. הנושא מעניין, הכתיבה רהוטה אם כי לעיתים מתיפייפת ומתחכמת מעט. הנושא מאוד אקטואלי ומדבר למי שמתעניין פוליטית במצב העניינים האירופי וביחסים הבין גזעיים לנוכח התופעה של איסלמיזציה גוברת והולכת באירופה של ימינו.
זהו מעין תרגיל אינטלקטואלי של מה היה קורה אילו..
חשבתי שהספר הזה יהיה הרבה יותר חריף, הרבה יותר מקצין ולא היא. גם מה שהוא מתאר מספיק מעורר מחשבה וטורדני.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אינני אדם פוליטי. אף פעם לא הייתי. הצבעתי בבחירות האחרונות רק כי,בעצם, חייבו אותי (אני וחברי לקורס, עומדים ,כמה הזוי, בתור לקלפי בבסיס, לובשים אפודים ועם נשקים, כי היינו בדיוק בשמירות). אני אפילו לא זוכר במי בחרתי, נראה לי בבוז'י, כי זה מה שאבא רצה, אז שיהיה. לא באמת משנה לי. פוליטיקה תמיד נתפסה אצלי כמשהו טרחני מעט, מיועד לאנשים זקנים יותר, לקשישי "הפרלמנט" שיושבים בספסל בגינה הציבורית, ומדברים על איך הנוער של היום הדרדר, איך ביבי הוא נוראי ובהתפרקות נוסטלגית איך פעם היה הכול יותר טוב, לכולם היו וערכים וכו'. פוליטיקה אף פעם לא הייתה בשבילי.
את "כניעה" רצית... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איך ניתן לאפיין ספר שהוא הטפה? די בקלות.
הצגת הדברים היא תמיד סטריאוטיפית.
במקרים של השתלטות כת מצד מסויים, ואין זה חשוב כי מדובר בהשתלטות של הימין כמו: הדרך לעין חרוד, ספרו החדש של ישי שריד או ספרים אחרים , או השתלטות מוסלמית כמו בספר זה,יש מספר עקרונות:
א. משטר הפחד של הפרט.
ב. צרות אופקים של הצד המשתלט.
ג. אין דרגות ביניים במחשבה של הפרט. גם אם זה לעצמו.
ד. כל דבר כזה מלווה באלימות, פיזית, רעיונית וציבורית.
ה. במרבית המקרים, ההשתלטות היא באמצעים הדמוקרטיים של הצד הנכבש.
לצערי, תוך כדי כתיבת עקרונות אלו, אני יכול לציין כמה מקרים בהיסטוריה שהדבר ארע:
... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני חושב שזו הפעם הראשונה שבמודעות מלאה למניעים שלי רכשתי ספר וקראתי אותו בהשפעת ההייפ. לא כי התקציר עניין אותי במיוחד, לא כי הסופר סקרן אותי מאוד ואפילו לא בהשפעת הכריכה כפי שקורה לי לפעמים [אם כי הכריכה העברית היא בקלות הכריכה הכי יפה שהספר קיבל], אלא אך ורק בעקבות הסקירה התקשורתית של ירידתו של וולבק למחתרת וקריאת הביקורות שליוו את יציאת התרגום בארץ. אגב, הביקורות ראויות לקריאה בפני עצמן ובמיטבן הן מוסיפות עוד איזו דעה לאותה קלחת אקטואלית רוחשת ומעלה עשן.
אני מניח שזה לא הספר הראשון שיציאתו לוותה ברעש כה בר-פוטנציאל להפלה ברשת והולכת שולל ולמז... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא להאמין שאומר על וולבק בן ה-59 (בעת כתיבת שורות אלה) שהוא מעבר לשיאו. ספריו הקודמים עוררו עניין רב וספר זה עורר סקרנות מיוחדת בשל נושאו ותאריך יציאתו.
כרגיל, וולבק בא בחשבון עם האסלאם, הפעם בגרסה מרוככת מאוד דווקא. תאריך יציאת הספר היה סמוך לאחר הפגיעה הרצחנית בעיתונאי שארלי אבדו בפריז. מסע יחסי הציבור לספר היה אמור להתחיל בתאריך בה נערך פיגוע הטרור הקטלני במרכול היהודי בפאתי פריז. מסע זה בוטל, וולבק ירד למחתרת ומאז הוא מלווה בשומרי ראש.
אחרי כל זה ציפיתי שספר זה יהווה פצצה רבת עוצמה, ולא היא. הספר רך, אישי כמעט, עייף קמעא, לא פרובוקטיבי, בקיצור, כניע... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רבים מאתנו שואלים מה יהיה עתיד אירופה בעשר השנים הבאות , מה יעלה בגורלו של העולם הישן הקורס והמקרטע , האנטישמי, בית הקברות של העם היהודי , הענק האירופאי החולה , האיחוד הרקוב והמושחת ..
מישל וולבק לא רק שואל אלא גם עונה בספרו "כניעה" על השאלה הזו והתוצאה מרתקת וקריאה מאוד. הסיפור מסופר דרך עיניו של פרנסואה , מרצה מזדקן האוניברסיטת סורבון המתמחה ביצירתו של הויסמנס https://en.wikipedia.org/wiki/Joris-Karl_Huysmans
ומנהל חיים בורגנים עבשים הכוללים סטאזיס מקצועי, ארוחות מחוממות מוכנות ורומנים מזדמנים עם סטודנטיות שנה ב' (זה באמת כל כך נפוץ ? ). הדבר המעניין היחיד שמתרחש ברקע הו... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
