ביקורות ספרים על הספר צילה - הספריה החדשה #
|
|
|
|
יצירה פמיניסטית, מראה מטרידה לנשמה, מלאת תשוקה, מוכת סבל, רגש אשם, סקסית אבל גם מדייקת את כאב הזיקנה המטריד, את הפחד מחוסר התכלית, את כוחו של הזיכרון, שרק הוא יישאר בלכתנו, אנחנו רק סיפור. שלא כמו ספריה הראשונים של יהודית קציר, הרומן הזה הוא לכאורה הרי אפוס היסטורי, הוא אפילו הסיפור שלנו כעם, ובכל זאת, הקול הרגיש והאמיץ של יהודית קציר ככותבת מלטף את העמודים, המחשבות היפות כל כך שלה, המשתקות. הנישואים לגבר שאיננה אוהבת, החיים בשלישיה, ההורות בתנאים לא תנאים, הנדודים, וכל מה שיש בסיפור הרב-דורי הביוגרפי הזה, הוא הרבה יותר מאשר ״רק״ אפוס היסטורי. ״אולי יום ... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
תיאור תקופה, מבט מאד אישי וקרוב, לעיתים יבש לעיתים מרגש
שווה!... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יהודית קציר היא נינתה הראשונה של צילה. אם מישהו מחפש את ההקשר, הנה הוא. קציר אמנם כותבת שמשפחתה של צילה, הציר הראשי לסיפור המעשה, לא נכנסה לדברי ימי המדינה, אבל דברי ימי המדינה, זו בהקמה וזו המוקמת, נכנסו אל תולדות המשפחה ואל חדר האירוח פיזית.
צילה היא בת אודסה. שם נפגעה מפרעות הנוצרים, ראשה נפגע ועינה השמאלית אבדה. אליעזר בעלה לא יכול היה להושיע לה אל מול הפורעים. משפחתה שלה לא היתה מהאמידות, שלו כן. בעלייתם לארץ ישראל, אז לא יותר מיישוב יהודי מפורז ולבטח לא מדינה של ממש, הם נדדו מיישוב ליישוב ומצאו עצמם בגדרה, באר טוביה, באר שבע, יפו, עזה(!), רמת גן והרצלי... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בסדנת עריכה ספרותית שבה השתתפתי לפני אי-אלה שנים, היה נהוג לארח סופרים שונים. אחת לשבועיים הגיע סופר או סופרת כדי לדבר על הכתיבה שלהם, על העריכה של הספרים שלהם, על המערכת המורכבת הנוצרת בין כותב לעורך אותו, ועל כל מה שקשור. אני יודעת שזה נשמע מעניין, ואכן היה מעניין בחלקו. ובחלקו לא, כי הבעה בעל פה, כך מסתבר, אינה תמיד עולה בקנה אחד עם יכולת הבעה בכתב. באחד המפגשים היותר מעניינים דיבר הסופר בעברית צחה ובקול מהוקצע, והכריז את הדבר הבא: עמוס עוז, כך אמר, הוא קליבר גדול מדי, איש אינו מעז לערוך אותו או למחוק ולו מילה מכתב היד. רואים את זה, המשיך אותו סופר בהכרז... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מרתק, לעיתים לא קל לקריאה. הספר מתואר בשלושה חלקים: עולמה של צילה , מכתבי האהבה בין יהודית (בתה הבכורה של צילה) לבין עמינדב ויומנו של חנן (מאהבה ולאחר מכן בעלה של צילה). עולמה המרתק של צילה נפרש בפני הקורא מתחילת המאה ה20, באודסה. המספרת עוקבת אחריה באירועים עיקריים בחייה ומשתפת את הקורא בהתרחשותם.
כל חלק נותן הצצה פנימית ועמוקה על הדמויות המשתתפות בו, התקופה. הספר עורר בי תהיות ומחשבות ואפילו הערצה אל צילה. היות והרגשתי כאילו קיים המסר "אין דבר העומד בפני הרצון".
- הרצון לחיות ולשרוד בפרעות באודסה, אפילו שהייתה פצועה מאוד קשה.
- הרצון להיות נאהבת, כ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הסיפור לאורך כל הדרך קושר אותך אליו.
היו חלקים שפחות אהבתי, כמו המכתבים בין עמינדב ליהודית, שבאיזשהו שלב התחילו להיות קצת מעיקים, או כמו היומנים של חנן בסוף הספר, שממש רפרפתי על העמודים האלה והעברתי.
אין ספק שצילה הייתה אישה מרשימה וסיפור חייה מדהים. כדאי לקרוא... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מאכזב מאוד, במיוחד בהשוואה לרומנים הקודמים והגדולים של קציר (ואני הייתי מאלה שהזדרזו והזמינו אותו עוד לפני שיצא לחנויות, במהדורה חתומה ישר מההוצאה). נקרא כמו עבודת שורשים ענקית שיצאה לגמרי משליטה. בסביבות עמ' 250, כשנואשתי מהתקווה שיקרה בסיפור משהו מעניין, הנחתי אותו ולא חזרתי אליו יותר. חבל. קציר צריכה ללמוד מעמוס עוז, מדניאל מנדלסון או מאדמונד דה ואל איך מספרים סיפור משפחתי. ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
העלילה מפורטת בתקציר להלן. קראתי את הספר. בחלקו אהבתי, בעיקר את הרעיון של איסוף היסטוריה משפחתית וכתיבתה כסיפורת. ידוע כי העם שלנו הינו תצריף של תרבויות אשר התקבצו כאן מכל העולם, בעיקר לאחר אסונות, רדיפות, פוגרומים והנורא מכל - השואה. אולם, הספר ארוך מדי, כשליש ממנו מתנהל על ידי חלופת מכתבים בין שתיים מהדמויות אשר אינה תורמת, לעניות דעתי, לעיבוי התוכן. הקצב איטי, לעיתים, כמו בדוגמא לעיל, איטי מדי. הדמויות, פרט לצילה וליהודית ובעלה, משורטטות בקווים כלליים בלבד. אפשר לקרוא ברפרוף :-)... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
לקח לי זמן רב לנסות לשים את האצבע על מה שהיה חסר לי בקריאת הספר (שאני מודה שנשברתי די במחציתו). התשובה ברורה- רחם, חסר לי רחם, אני גבר ועל כן קטעים רבים בספר 'צילה' היו רגשניים, נשיים מדי וסנטימנטלים מכדי שאוכל להתחבר אליהם. ברור שהשפה של יהודית קציר מרשימה מאד, הטקסטים קולחים, הדיאלוגים שוצפים ורוח דבריה נשארים זמן רב לאחר שאני סוגר את הכרך ומתפנה לשאר עיסוקיי. אבל מהצד השני קשה שלא לשים לב ל'כמעט טרחנות' שבתיאורי האהבה הקשרים המתהדקים ומאבדים מהידקותם (ואני לא רוצה להכנס כאן לפרטי עלילה בדבר עלילות אהבת הסבתא של המחברת). אני מניח שאפשר היה לצמצם את הס... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
סאגה משפחתית מרתקת על משפחה מיוחדת ששורשיה שזורים בדברי ימי מדינת ישראל.
משפחה שהגברים בה נחבאים והנשים קובעות, משנות ומעזות.
בראש המשפחה עומדת צילה מרגולין אישה חזקה, אמיצה, חדורת ציונות ומוטיבציה ששרדה פרעות באודסה ועלתה לפלשתינה להקים מדינה.
צילה, והמשפחה שהקימה בארץ עוברים גלגולים שונים, מיישבים מקומות נידחים, נלחמים, שורדים בקושי, מתרבים וצומחים.
דגם המשפחה הוא שונה וייחודי. בעל-אישה-מאהב-ילדים הגרים כולם בכפיפה אחת ואף משנים מעתיקים מגורים יחדיו.
כי צילה אינה מוכנה לוותר על המאהב הצעיר שלה.
כי בעלה אינו מוכן לוותר עליה.
ומסביב הטורקים נ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יהודית קציר פתחה עבורי את שער בית דודתה, והוליכה אותי לאורך השביל שלצידו פרחי הגן, אל בית מחופה בגג רעפים אדום, ובאיזה אופן מופלא הבית של יהודית ושלי התערבבו לפתע לתמונה משותפת. הרחתי את ניחוח הקלמנטינות, וראיתי את אמי, כורעת ברך, מעבירה את צינור ההשקיה לגומה הבאה. וכול כך התגעגעתי לזיכרון החזק ביותר שיש לו לאדם, מראה בית ילדתו והאנשים שבו.
עם צילה נסעתי לטייל ברחבי ישראל, בהתחלה בזאת של התקופה התורכית. נסענו בעגלות, וגמלים, לבאר שבע ועזה בהם הייה ישוב יהודי קטן, וממש פחדנו בדרך מאיימת כנופיות השודדים. מאוחר יותר נסענו ברכבת המנדטורית לירושלים, במ... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אכן סיפור חיים - מרתק. כתוב נהדר. מאד התחברתי לדמויות ולמקומות המתוארים בספר, חלקם נופי ילדותי. יחד עם זאת, היו חלקים מייגעים, במיוחד בחליפת המכתבים המצוטטת בספר. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
טיילתי היום ביפו. הנמל, הבתים העתיקים לצד החדשים. צמודה היא לתל אביב. ממש מקשה אחת. הספר ״צילה״ נח לי בתיק.
הייתי בעמוד 480. רגע לפני הסוף (הספר בן 500 עמוד).
הרגשתי שאני ממש מטיילת בין דפי הספר. ראיתי לנגד עיני את צילה ומשפחתה יורדים מהאונייה שהגיע מאירופה, בשנת 1905.
ראיתי את יהודית בתה יורדת מהאונייה ב 1935 כשחזרה מלימודיה בברלין ( עבודה סוציאלית. הראשונה בארץ).
ראיתי את העגלה שלקחה אותם מהעיר תל אביב לעיר הצעירה חיפה, שהיתה קטנה כל כך, והשכונה החדשה שנבנתה בה היא הדר הכרמל...
נסיעה זו ארכה כ 4-5 שעות. נסיעה קשה וארוכה. פלשתינה של אותם הימים נבנתה לאיטה.
בה... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר טוב שמעביר חוויה של תקופה בצורה מעולה. מספר על תחילת תקופת ההיתיישבות בארץ ישראל מבט אישי מרתק.
הספר מחולק לשלושה פרקים
פרק ראשון מרתק
פרק שני- לדעתי משעמם. הפרק הוא ריכוז של מכתבים שחוזרים על עצמם ודי משעממים, דילגתי על המון דפים
פרק שלישי - חלקים שלו מעניינים וחלקים שלו מעט פילוסופיים ומשעממים, גם שם דילגתי הרבה
למרות הכל, הספר מומלץ
... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
- ספר טוב! (צילה כ.)
- את הסיפור של צילה קראתי. השאר ... לא כל כך עניין אותי (פיצי ב.)
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
יהודית קציר היא אחת הסופרות האהובות עלי ("למאטיס יש את השמש בבטן", ו"הנה אני מתחילה" הם בין הספרים היפים והמרגשים ביותר שנכתבו לדעתי ). הסיפור של צילה כשלעצמו הוא מעניין, גם האירועים ההיסטוריים על רקע הסיפור האישי והאנשים המפורסמים ולא מפורסמים שמשולבים בו - מצאתי עניין בכל אלה.צילה עצמה היא אישה שבהחלט יכולה להחזיק ספר עם כל מה שעברה בחייה יוצאי הדופן. הכתיבה לעומת זאת קצת בלבלה אותי כי יש קפיצות אחורה וקדימה בזמן ולעיתים מצאתי את עצמי מתקשה לעקוב. אני שמחה בשביל הסופרת על הפרוייקט הגדול הזה בו היא מנציחה את משפחתה בצורה כזאת ומשתפת את הקוראים בקו... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מרגש, מעניין במיוחד לאור העובדה כי הוא הצליח ללמד אותי על הישוב היהודי בתקופה של לפני קום המדינה בצורה מרתקת.
בכתיבתה של יהודית קציר ניכרת העובדה כי הסיפור בער בקרבה וחשוב לה היה להעלות ולשתף בסיפור המשפחתי המיוחד שלה.
מאוד מאוד אהבתי! ממליצה בחום!!... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
רק עשרים שנה לאחר שקבלה לידיה את יומניהם של סבתא צילה ודוד חנן, מצאה יהודית קציר את תעצומות הנפש להעלות על הכתב את סיפור חייהם !
הסיפור הוא רומן רחב יריעה המתחיל בפוגרום נורא באודסה בשנת 1905 בו נפגעו קשה צילה וארוסה לזר, טראומה שתלווה אותם לכל אורך חייהם. צילה הייתה סבתא רבתא של יהודית קציר. יהודית קציר הייתה נינתה הבכורה, נכדתה של בתה הבכורה – יהודית, שנפטרה מסרטן שנה לפני הולדת הסופרת הנושאת את שמה.
מבולבלים קצת? בקטנה, יש בסיפור הרבה דודים, דודות ובני דודים ולפעמים קצת קשה למצוא את הידיים והרגליים בסבך המשפחתי הנפרש כאן, אך זה אינו פוגם ברצף הקר... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לקרוא את צילה היה מסע מרתק בזמן שמתחילת המאה שעברה עד 1967, שנת מותה של צילה. בספר מתגלה אישה מיוחדת, מעבר לכך שכל אדם הוא מיוחד. צילה הייתה מיוחדת מהרבה בחינות: גם מבחינת האומץ שלה לשבור מוסכמות, להיות שונה, להיות אישה חמה שתורמת לחברה, ובעיקר מבחינת היכולת שלה לכתוב את סיפורה האישי, מחשבותיה ורגשותיה ביומנים המופלאים שנכתבו בעדינות כובשת, ושהועברו לנינתה קציר. היומנים האלה נשמרו כגחלת רוחשת, ילדיה של צילה ונכדיה לא רצו לקרוא בהם. קציר, שבעצם מלאה את צוואתה של אמה שאמרה לה "את תכתבי על סבתא שלי" העיזה לקרוא בהם ממרחק הדורות, אבל גם לה לקח הרבה שנים לכת... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
נתונים טכניים:
שם הספר: צילה
שם הסופר/ת: יהודית קציר
שפת המקור: עברית
הוצאה לאור: הספריה החדשה 2013 הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרי סימן קריאה
עורך: מנחם פרי
עוזרת לעורך: מירי צפריר
על העטיפה: דייוויד הוקני "עץ הטוטם" 2008
ז'אנר: פרוזה מקור
מספר עמודים: 509
שנה: 2013
סקירה:
את רוב חוות הדעת שלי על ספרים, אני כותבת בסמוך למועד סיום הקריאה. בספר הנוכחי הייתי זקוקה להפסקה של זמן מה בכדי לעכל את האינפורמציה שספגתי לאורך כ- 500 עמודים.
כמו שלי לא היה פשוט לעכל אני בטוחה שלא היה קל לגברת יהודית קציר לכתוב.
מעומקי ליבי אני כותבת כאן לכל מי שייתקל בביקורת הזו: ז... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
