ביקורות ספרים על הספר שירה
|
כשפרסמתי את רשימת הקריאה שלי בסוף יולי של השנה שעברה הייתי בחורה שנכנסה לגיל 28 באמצע קיץ מלא שמחה וחוויות טובות ועדיין לא האמנתי שאצליח לסיים את הרשימה או לפחות להגיע לכל הספרים שבה. כמעט שנה עברה מאז, זמנים אחרים. לא משנה כמה כיף נעשה וכמה שמחה תהיה מהחיים שלי ומאהובי היקר שום דבר לא יהיה שלם. איבדתי שתי חברות שהיו במסיבה הארורה ברעים (ורק עכשיו אני עוברת תהליך עיבוד של זה בעזרת הפסיכולוגית המקסימה שלי), גם אחותי איבדה חברים מהצבא, אהובי איבד שישה (!) מתלמידיו לשעבר. אז שום דבר לא יצליח לשחזר את הקיץ ההוא של 2023.
אבל לפחות סיימתי עם רשימת הקריאה של השנ... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
הסקירה כוללת מספר ספוילרים קלים שלדעתי לא יפגמו בקריאת הספר.
אודה על האמת, עגנון הוא לא מהסופרים החביבים עלי. אמנם קראתי כמה ספרים של עגנון, מאד התרשמתי משפתו הייחודית, שיש בה מן השילוב של שפה מקראית, לשון חז״ל והטיות לשוניות בשילוב של שפה מודרנית נכון לאותה תקופה בה כתב. כ"כ התרשמתי מידיעותיו הרבות והמגוונות בנושאים שונים (אותן ניכר שטרח להפגין), אבל אף פעם לא הצלחתי להתרגש מסיפוריו והעלילות אצלו, לפחות לטעמי, אינן ממריאות לגבהים כפי שמצופה היה מצופה מסופר כה רב מוניטין.
פרקים מ"שירה" פורסמו בהמשכים ובתקופות שונות בחייו של עגנון ב"לוח הארץ" והספ... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר "שירה" המגולל את הרפתקאותיו של דוקטור מנפרד הרבסט מספר על דמות בעלת אישיות קצת טרגדית בעיניי. של מרצה שאינו "פוליטיקאי" שלמרות כתבים, מאמרים נחשבים, ספר מהולל ותלמידים מעריצים מתקשה לגשר על החסך שלו בכישורי התרפסות אצל מקבלי ההחלטות ובעיקר אצל פרופסור בשם בכלם שאינו נמנה על אוהביו,אינו נדחף בתור כאשר מסתיים הטקס השנתי באוניברסיטה, נוסע באוטובוסים והולך ברגל, אדם צנוע ועניו אשר אינו מתעצל לעסוק בחלקים הסיזיפיים במחקר לכן אינו מסתייע בעוזר הוראה. מכך עולה הרושם כי מדובר באדם אפרורי הנשוי להנרייאט אהובת נעוריו, גר בירושלים ואב לשתי בנות גדולות... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
התחלה מוזרה במקצת:
צופי 'הסופרנוס' בוודאי אינם יכולים לשכוח את הסצנה האחרונה של הסדרה האלמותית. טוני יושב עם בני משפחתו לסעודה אחרונה, האווירה מלחיצה, משהו רע עומד לקרות. בתו של טוני נכנסת למסעדה ומסך שחור קוטע את התמונה. דממה מתפרצת ל-30 שניות. על פי האגדה צופים היכו את מסך הטלוויזיה שלהם בפראות כיוון שחשבו שמדובר בתקלה. הסוף תסכל, בילבל, הביך והכעיס צופים רבים, אולם בפרספקטיבה של עשור וחצי הבנו כולנו שלא יתכן סוף אחר. כך ראוי היה לסיים את 'הסופרנוס'.
ענייני סוף:
על הסוף הקטוע של "שירה" לשי עגנון כותב חוקר הספרות אריאל הירשפלד: "כשעמד מול הסיום המוזיק... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספריו של שמואל יוסף עגנון העסיקו אותי מאז היותי תלמידת בית ספר תיכון. המורה משוררת וסופרת כשלעצמה ציינה שעגנון הוא מבחינתה אב רוחני להבדיל מאב פיסיולוגי שלדבריה לא תרם דבר להתפתחותה - משפט זה נחרט בזכרוני. את שירה קראתי לראשונה בעת שרותי הצבאי "כלוחמת" בקריה בין כוסות התה המוגשות למפקידינו על ידי ה"חביבלה". מצאתי בספר "שעשוע אינטקטואלי" עגנון החליט לצרף את הציבור הרחב למעללי פרופסור מכובד הוא הרבסט שבוחר את העת הלא מתאימה ביותר לעשות מעשים שלא יעשו. ספור מוחץ בעוצמת היכולות הספרותיות של הסופר מאד נונקונפורמי ועל זה אני דלוקה. במפגש ספרותי שהיית... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
אני לא יכול לכתוב ביקורת על עגנון, מפני שעגנון הוא 'עגנון' וכל דבריי בהקשר ליצירתו הינם רק הארות קטנות שאני יכול להעשיר בעזרתן את התאווה של הקורא המבקש לבוא לידי צמאון לקריאה, ואם הדבר יעזור לי לכוון את הקורא המיועד- מה טוב.
אני רוצה לתת הארה מעניינת לגבי הספר, שהוא כאמור מפליא מהעמוד הראשון ועד לסופו הלא פטור (קראתי לספר הזה בעבר 'הסימפוניה הבלתי גמורה של עגנון').
ההארה שלי היא על דמות צדדית בפגישה שולית לקראת סופו של הסיפור, עם הפרופסור שאול אדלר, אדם שהיה קיים במציאות והדביק את עצמו במלריה כדי ללמוד איך מרפאים אותה (!), הערכתו של עגנון התבטאה בעצם ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ניגשתי לספר לאחר היסוסים, מכיוון שידעתי שהספר למעשה לא הושלם, וסברתי שעדיף להכיר טוב יותר את יצירתו של עגנון לפני שקוראים את ספרו האחרון והבלתי-גמור. אכן מצער לסיים ספר כה מורכב עם הרבה סימני שאלה ותחושה של הרבה קצוות חוט שנותרו פרומים. אבל הכישוף שעולה מבין דפי הספר, כמו הכישוף שהוטל על מנפרד הרבסט, גיבור הספר, מידי שירה, עוד חי.
בקריאת הספר הזה תחושתי היתה שרב הנסתר על הגלוי, שבכל שורה ופסקה, גם אם נראו טרחניות למדי, יש רובד סמוי שלרוב לא הצלחתי לפענח. למרות זאת נותרתי מרותק לספר ולא הצלחתי להניחו מידי. עגנון מצליח להעביר בכתיבתו את החוסר רציונליות ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עגנון זה עגנון.קטונתי מלהרחיב על העושר והפיוטיות שבכתיבתו.
בספר "שירה" סגנון הכתיבה ה'עגנוני' איכותי כתמיד אבל הסיפור ,הסיפור עצמו,בדיוק להיפך. מאכזב,רדוד ובלתי מתפתח בעליל..
בתחילת הקריאה (חלקים א' וב') העיניין רב,שכן יש כל כך הרבה מיסתוריות והמון רצון לדעת 'מה יקרה' הציפייה הזאת,מסתבר ,נמשכת לאורך כל הקריאה בספר ,ולא באה על סיפוקה.
הדמות הראשית מתאפיינת באופי של בול עץ,ושירה...שירה הזאת,המסתורית והנעלמת..למה הקורא מקבל כל-כך מעט עמודים איתה,והספר קרויי על שמה?שירה היא כמו מנגינת כינור עצובה שמלווה את הספר בקריאתו. נוכחת באינותה,יש שיגידו.ואני אומרת-... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בכל שנה בקיץ יש לנו מנהג שכזה לעלות לבירה ליום שכולו מניחוחות העיר הזאת שאנחנו כל כך אוהבים. מתחילים בבוקר מוקדם כדי להימנע מהפקק בכניסה לעיר. משלבים מוזיאון עם טיול. ניגוב חומוס עם קונצרט. מסיימים מאוחר מאוד לתוך הלילה הצונן של העיר, שמחייב התעטפות ברדיד או סודר קל.
לפני כשנה נסעתי עם האיש שלי ושניים מילדיי הצעירים שוב לעיר האהובה. בבוקר סיירנו במוזיאון ישראל. בצהרי היום עת החום העיק צעדנו במעיין השילוח המצנן ולפנות ערב פנינו לבית ש"י עגנון לסיור מרתק בבית, שבסיומו צפינו בקטעים מתוך ספריו מומחזים בידי שחקנית מוכשרת ומופלאה, ששמה נשכח ממני בינת... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפני שנים לא מעט קראתי את "הכנסת כלה" אשר יצר אצלי את הרושם הברור כי שולם לעגנון שכר סופרים על-פי מספר המילים. היתה שם עלילה מינימלית והתפלפלות מקסימלית. התוצאה הייתה שלא קראתי את עגנון מאז ועד לפני שבועות ספורים.
"שירה", לעומת זאת, היא סיפור אחר (תרתי משמע). העלילה מעניינת ומתפתחת (לפחות בשני חלקי הספר הראשונים - ראו להלן) בקצב סביר. גיבור הספר הוא מנפרד הרבסט, איש האוניברסיטה העברית ממוצא גרמני, נשוי ואב לשניים (או שלושה, או ארבעה ילדים - המשפחה גדלה במהלך הספר) וסיפור אהבתו (או שמא תשוקתו?) לשירה האחות המיילדת.
הרבסט מצטייר כאיש טוב ביסודו ובעל יושר ... המשך לקרוא
32 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הו, התשוקה הזו... קשה, מטרידה, לא מרפה ומייסרת. נו כבר! שיקרה משהו (אבל מה אני רוצה שיקרה?)תחושת האהבה הטורדנית, הבלתי פוסקת לאשה האקראית שחצתה את חייו של הרבסט לכל אורכם מלווה את הספר דף אחרי דף, על אף שנוכחותה הממשית כמעט ואיננה. תינוק שנולד, אשתו המסורה, העבודה באוניברסיטה, שיחה סתמית, פגישה עם פרופסור, המצב הבטחוני ואין לו להרבסט רגע של שקט. וככל שהיא אסורה, כך היא לא מרפה. וככל שהיא מוכחשת, כך מתעצמת נוכחותה. בין השורות, במרומז ללא תאורים ישירים, אני והרבסט נאחזים והופכים בכל בדל ספק שירה שחלפה כאן. התתגשם, או לא?
מרגש.
... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
