ביקורות ספרים על הספר קן הקוקייה [מחודש 2009]

קן קיזי אחד מהחלוצים הגדולים של שנות השישים לקח חלק בניסוי ממשלתי תחת השפעת סמי הזיה, תרופות שונות וטיפולי הלם. הוא מעביר ביקורת על הנעשה במוסדות אלו ועל כמה המציאות אכזרית לאותם אנשים שלא צלחו את דרכם בחברה. את הסיפור מספר גיבור הספר, צ´יף ברומדן, אינדיאני גדול מימדים שמתחזה לחירש-אילם ומתאר את חיי היום יום במוסד בו הוא נמצא. על היחס הנורא של המטפלים, האחיות והרופאים במוסד. במהלך הקריאה ניתן להבחין שרבים מהדברים שברומדן תיאר הם פרי דמיונו מאחר והיה מקבל תרופות ושלל סמים אחרים על בסיס כמעט קבוע. ברומדן הוא דמות מעניינת מלאת צלקות ונפש שבירה. הת... המשך לקרוא

Rasta

לא תכננתי כלל לכתוב על ספר זה מתוך עצמי, את הרומן הזה קראתי לפני מספר שנים, כשלוש עד ארבע, ואמנם אין הוא חלף מעליי בקלילות, ואמנם גם איננו פרח מזכרוני, כלל לא, אך הוא איננו נוכח בתודעתי באופן תדיר, הוא מונח היכן שהוא בתודעת נעוריי, בלי ספק, זה כן, בהסבת המבט אל אחור הוא בולט מעצמו כאחד מן האהובים עליי ממקומו שלו וממבטו הוא. דוסטויבסקי הזכיר באחת מהערותיו ב'רשימות מבית המוות', כי רמתה התרבותית של חברה נמדדת כאשר נכנסים לבתי הכלא שלה. האמירה החשובה הזו, אשר אין היא פוסחת כמובן על גגותיהם של מוסדות חולי הנפש, משיאה מעלה נושא כבד ביותר אל המחשבה וההרהור. בה... המשך לקרוא

Voomer

מדי פעם, בשעות הלילה המאוחרות, כשאני אינני מצליח להירדם ועניינים רבים מנקרים בי וטורדים את מנוחתי, מחייך אליי חיוך נעים של חבר, קן הקוקיה ממדף הספרים. תמיד נעים ומעודד לפגוש ולהיזכר בו, גם אם רק מרחוק. הספר הזה הגיע אל ידיי בתקופה המתאימה. אותה תקופה נעתי וחיפשתי בלהט לא קטן אחר ספרים המתרחשים או העוסקים בבתי חולים לחולי נפש. ספרים, סרטים. ובכן, הייתה לי סקרנות רבה אחר העולם הזה. עולם מחלות הנפש, העולם שצל אפל כבד של בהלה, פחד וריחוק מר מרחף מעליו, אך תמיד נשקף לעיניי אותו צד עשיר ומרתק להפליא שהוא נושא עימו. באותו הזמן, גם בעקבות הסרט (שאגב, התעלל בעלי... המשך לקרוא

Schuster

תרשו לי להתחיל הפעם בשאלה: מה מושך אותנו ל"קן הקוקייה"? אני יכול להכליל במקרה זה גם את עצמי, אבל לפני שאתם רואים את עצמכם פתורים מלענות על השאלה הזאת אני אשמח שתמשיכו לקרוא את דבריי אלה שבסופם אני מבטיח לנסות ולענות. הנקודה היא שכבר ראיתי את הסרט (בכיכובו של ג'ק ניקולסון), כבר ראיתי את ההצגה (שהיתה בזמנו עם רמי הויברגר) וכאילו לא די בכל זה עכשיו גם קראתי את הספר. אני מוצא שלקן קיזי שחי בסן פרנסיסקו של שנות הששים, באותה תקופה של גרייטפול דד היה הגיון רב בכך שהוא רקח לתוך יצירה אחת כמה מהמשיכות שיש לנו, הגברים (למי שמכיר את העלילה אין ספק שהוא כתב אותה בעי... המשך לקרוא

אהוד בן פורת

קן הקוקיה הוא ספר מצוין. מצוין מפני שהוא מעניין, מצוין מפני שהוא מטריד, מצוין מפני שהוא גם מצחיק ומצוין מפני שהוא מציג, בעיניי, את אחת הדמויות המעניינות, המרגשות, היפות והאהובות בספרות של המאה החולפת. קן הקוקיה מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטו של הצ'יף, בחור אינדיאני גדול מימדים המאושפז במוסד לחולי נפש, אליו מגיע יום אחד מאושפז חדש, מקמרפי שמו. דרך זווית ראייתו של הצ'יף אנו מתוודעים אליו, אל מקמרפי, כבחור כריזמטי ויוצא דופן ברוחו החופשית והמהפכנית. לאיטה מתפתחת לה מלחמה בינו, מקמרפי, לבין 'האחות הגדולה' המאיימת, השולטת ביד רמה וקשה בשאר המטופלים. ככל שה... המשך לקרוא

IMeyer

שעון הקוקיה העתיק התלוי על הקיר במסדרון הארוך והמואר בזהוב חלש צלצל שתים-עשרה – חצות, לילה. ממש עכשיו, על דפים אחרים במקום אחר, פרושה סינדרלה במרכבת הזכוכית שהופכת באחת ללכלוכית ולצדה מונחת דלעת. וכאן, אצלנו, "חדר היום" סגור ו"בחדר ההלם" איש גבוה, כהה עור, שפוף, עיניים כבויות, צולל באחת ממצב של מאנייה אל תוך הדיפרסייה. פסיכיאטר מנחה. אחות נוקשה ומשביתת שמחות קטנות באופייה מזריקה. שקט משתרר, רגיעה. שלושה אחים בחלוק לבן מובילים את כהה העור השפוף אל חדרו ושם מתוך הזיות ודימיונות ואולי פנטזייה על מקום אחר - אולי על סנדל זכוכית שנפל על נסיך וסינדרלתו באה הש... המשך לקרוא

כשקניתי את הספר, הדבר שהכי בלט לי בתקציר היה שהסופר סירב לראות את הסרט. הסרט אגב, זכה ב-5 פרסי אוסקר (!) למה עלי אדמות שמישהו יסרב לראות את היצירה שלו בסרט שנחשב כאחד הסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע? אז אתמול ב-12 בלילה סיימתי לקרוא את הספר, ובעוד שאני מסיימת את עשרת העמודים האחרונים שנשארו לי, הסרט כבר נטען לי במחשב. לקח לי חצי שעה ללחוץ על כפתור הפליי, חצי שעה שבהיתי בכריכת הספר וחשבתי מה הספר הזה עשה לי ואיזה שינוי הוא תרם לתפיסת העולם שלי. הסיפור מתאר חבורה של "חולי נפש" שנמצאת בבית משוגעים, האחות הראשית- מיס ראצ'ד מנהלת את המחלקה ומסרסת את החולים בה ב... המשך לקרוא

רגינה

ספר מעולה באמת. עוד אחת מהקלאסיקות שמזכירה לנו מדוע קלאסיקה נחשבת ככזו - פשוט כי היא טובה מאוד ועל-זמנית. הספר מעודכן ומתאים להיום כאילו לא נכתב לפני כ 50 שנה. המשימה הבאה שלי - למצוא את הסרט ולמצוא האם יש ספרים נוספים של קן קיזי.... המשך לקרוא

אביחי

ספר מצויין, סוחף ומרתק. הסיפור, המשל, הדמויות, הכתיבה, האוירה, התהיות הקיומיות - בדיוק בשביל זה אני באה לקרוא ספרים. ובנוסף לזה, כיף לקרוא ספר "ישן", שלמרות שכבר קראתי מיליון ספרים וראיתי מיליון סרטים ששואבים ממנו, עדיין מצליח להיות עדכני ומרתק.... המשך לקרוא

עידיתה.

לקח לי קצת זמן להיכנס ממש לתוך הספר אבל אחרי שזה קרה היה פשוט כיף לקרוא אותו. לא זכור לי שקראתי על דמות כל כך גדולה מהחיים כמו מקמרפי. כל הספר הוא מנקודת מבט של המספר שהוא אומנם אחת מהדמויות בספר אבל אין ספק שהספר הזה בנוי על מקמרפי. מעבר להנאה מהספר אפשר למצוא גם הרבה תובנות בין השורות. אין בספר יותר מדי התרחשויות דרמטיות חוץ מהחלק האחרון אבל עדיין גם החלקים הפחות 'מפוצצים' גורמיםלך להיות דבוק לספר. ... המשך לקרוא

אלירן

הו מ'קמרפי. ר. פ. מ'קמרפי. חלומם הנערץ של הברגים הקטנים במערכת. הילד הראשון בכיתה ב שלמד לעשן וכבר יודע איך באים ילדים לעולם. הו מ'קמרפי, הג'וקר הבלתי נשכח של השכבה, שהתפלח בגיל שש עשרה עם כמה חברים ברכב של אבא, להעביר עם מדורה וגיטרה עוד לילה לבן על החוף. הו מ'קמרפי, הטירון הכי מטורף בפלוגה. זה שסירב פקודה ביום הראשון, ירה בתן, ודפק נפקדות של שבועיים כשלא אישרו לו לצאת "מיוחדת". הו מ'קמרפי, זה שמגיע לעבודה יום כן יום לא, ומוציא אצבע משולשת למנהל שנייה אחרי שנודע לו שפוטר. הו מ'קמרפי - הילד הרע של החיים. רובין הוד של היומיום. המשוגע שנזכור בחיוך אי שם בשלהי חיי... המשך לקרוא

חוגי

ספר שכדי לכל בן אדם לקרוא אותו!! התחברתי והתאהבתי בדמויות אהבתי את תחושת המשפחה שנוצר במהלך הסיפור ואת התאגדות של האנשים זה ספר מאוד מעניין מומלץ. ... המשך לקרוא

תמי

הטרגדיה והקומדיה פוגשות אחת את השנייה ומתמזגות לכדי הנאה צרופה :-) "... זה היה טוב מכפי שחלמה. כולם צעקו כדי לגבור זה על זה, המשיכו עוד ועוד בלי יכולת לעצור, סיפרו דברים שלא יניחו להם להסתכל שוב זה בעיניו של זה. האחות מהנהנת בכל וידוי ואומרת כן,כן,כן. ואז פיט הזקן היה על הרגליים. "אני עייף!" זה מה שצעק, ובקולו נימה חזקה, נחושתית וכועסת שאיש מעולם לא שמע." "דלת המחלקה נפתחה, והנערים השחורים הסיעו פנימה אלונקה עם כרטיס שהכריז באותיות שחורות כבדות, מק מרפי, רנדל פ' אחרי ניתוח. ומתחת נכתב בטוש, לובוטומיה." כעת, משסיימתי את ספר זה, אפנק עצמי בכוסית וויסקי משוב... המשך לקרוא

Snusmumriken

אהבתי את הספר, הסיפור מעניין וקולח ומעורר מחשבות אודות חופש האדם וצרכים אנושיים. רק הלוואי ומי שקורא אותו יתייחס אליו כמו עוד סיפור ולא כתיאור אמיתי של בתי חולים פסיכיאטריים והטיפולים שניתנים בהם, כמו "הלם חשמלי", שנעשים בצורה הומנית כיום ומצילים אנשים רבים ממוות (בגלל אובדנות) או מסבל בלתי אפשרי. ... המשך לקרוא

יושי

הספר הזה הרגיש לי כמו שאני חושבת ששנות השישים בטח הרגישו - אנטי ממסדי ומשוגע. מה שיפה זה שחוץ מהחוויות של קן קיזי (השתתפות בניסוי בסמי הזיה ועבודה בבית משוגעים) הוא גם באמת השקיע מחשבה במסר שהוא רוצה להעביר - בבחירה לשבץ אינדיאני בתור הדובר הוא נתן מכה אחרונה וניצחת לחברה המערבית.... המשך לקרוא

תמר

אכן ספר פולחן ודי מטורלל... המשך לקרוא

המכשפה נחמוש

תענוג צרוף !!! מייד לאחר שסיימתי לקרוא רצתי לראות את הסרט , וגיליתי שאפילו שכל כך הרבה פרטים שונו , הסרט עדיין מדהים , כמעט כמו הספר . בהחלט גורם לך לחשוב מיהו שפוי ונורמאלי ומי משוגע ? ... המשך לקרוא

אושר

ספר שפוי בטרוף, אם סוף קטלני. אהבתי!... המשך לקרוא

Derango

קשה אפילו להתחיל לתאר עד כמה הספר הזה גאוני, כמה יפה הוא מעביר את הביקורת הכי נוקבת על האנושות של המאה ה-20 ועל מה שיבוא אחריה. הספר הצליח להדהים אותי בכל פעם מחדש, לשאוב אותי אל תוך עולם כאוטי ומפחיד שמופרד מ"העולם האמיתי" בכמה קירות וגדרות בלבד, שמתאר בכזאת כנות את הגועל ואת היופי והחן באופי האנושי. הבחירה הפנטסטית של הדמויות מדמות המספר הניטרלי- צ'יף ברומדן (הרואה ואינו נראה, שומע ואינו נשמע, שיודע על העולם יותר מכל דמות אחרת בספר) וכלה בדמותו החזקה של מק'מרפי, שמוכיחה עד כמה בעצם האדם הוא יצור שברירי. מה עוד אפשר להגיד על ספר שהשאיר אותי בפה פעור, שג... המשך לקרוא

graceless lady