הבחירה בחינוך ביתי כדרך חיים היא הזמנה למסע משותף. הורה מזמין את ילדו למסע בו אין מסלול קבוע מראש. לעיתים ההורה מוביל. לעיתים הילד. בדרך המפותלת והישרה, נקרית ההזדמנות להורה לפגוש את ילדו. באותה הדרך פוגש הילד את ההורה. ניתנת לשניהם ההזדמנות להיות אדם. אדם שלם. על סגולותיו וחולשותיו. כל ביטוי של האחד הוא מנוף לצמיחה של עצמו ושל זולתו. חיי ההורה והילד נשזרים אלו באלו באופן שמעשיר ומעצים את כל אחד מהם. ובאופן הדרגתי, עוברת האחריות על חייו אל הילד עצמו. במידה הנכונה, בזמן הנכון. הבחירה בחינוך ביתי מאפשרת הקשבה. הקשבה של הורה לרחשי לבו של ילדו, הקשבה אשר מביאה עמה דיאלוג. דיאלוג אמיתי. דיאלוג חי ונושם הזורם בתוך מסכת החיים המשותפת. הבחירה בחינוך ביתי מאפשרת לילד לחיות בחברת אדם - ההורה, החי את חייו על פי מיטב אמונתו והכרתו ומכך תפתח לילד האפשרות לבחור את דרכו בכנות, בשלמות. אין בבחירה זו הבטחה להמנע מקושי. יש בה, בבחירה זו, הבטחה לחיים אוטנטיים ומשמעותיים, לקשר גמיש המאפשר צמיחה, ניתן אפילו לומר שהוא מחייב צמיחה והשתנות בלתי פוסקים של הילד ושל ההורה. בשבילנו, ההורים, זאת הזדמנות גדולה.