ביקורות ספרים על הספר שליחותו של הממונה על משאבי אנוש
|
פעם התפוצצו כאן אוטובוסים.
לא שהיום המצב הבטחוני טוב יותר, ויש לנו צרות משלנו כמו טילים מתימן ואיומי גרעין איראני, אבל מציאות האוטובוסים המתפוצצים כבר שייכת להיסטוריה. היסטוריה שאני זוכרת בתור מי שגרה ועבדה בירושלים בתקופה המופצצת, ופעם אפילו היה פיצוץ כזה מתחת לבניין המשרדים שבו עבדתי.
הנה סיפור אמיתי: באוגוסט 1995 התפוצץ מחבל מתאבד בקו 26 בשכונת רמות אשכול בירושלים, ובין הקורבנות שהגיעו לבית החולים הדסה בהר הצופים היתה גופת אישה שלא זוהתה במשך כמה ימים. לא היו עליה אמצעי זיהוי, ואף אחד לא פנה לבית החולים או למשטרה לדווח על נעדרת. הסיפור הגיע לשי... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
סיפור אהבה מוזר על אדם שמתאהב באישה מתה. או בעצם אולי רק בעיניים "הטטאריות" שלה כשהוא גם מגלה עניין הומוארוטי בבנה בן החמש עשרה. ואולי, נוסף על המוזר יש גם משהו יותר שגרתי והוא המשיכה לאישה האקזוטית ובפרט של היהודי לשיקס'ה. (כנראה שלא.ב.יהושע אמנם יש קבעון לגבי נשים אקסוטיות. הינה, מספרו "מסע אל תום האלף": "בעצמות לחייה המוגבהות, ובעיני הפנינים הבהירות שלה, סימנים של יופי זר ומוזר, שמזכיר אולי יופיו של כלב או שועל לבן ונאה. והרי מי יודע, ממשיך בן־עטר להרהר עכשיו בשחוק פנימי, אם לא מבעבעת בתוך החסידות שלה גם טיפה מדמם של ויקינגים או סאקסונים פראיי...")
אנ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הממונה על משאבי אנוש במפעל שהוא בעצם מאפייה גדולה, גרוש בן 39, יוצא לשליחות ולמסע לאחר שעובדת המפעל, עולה בודדה, נרצחת בפיגוע והמפעל מואשם ב"חוסר אנושיות" על כך שלא זיהה אותה, דאג לה ולפני הכל - וידא היכן היא, לאחר שנעלמה חודש ימים טרם הפיגוע ועוד המשיכה לקבל תלושי משכורת.
דרך אותם שליחות ומסע, אנו נחשפים לאותה אישה מיוחדת, למשפחתה ולמולדתה, וגם לקווי דמותם של אלה שנשארו 'חיים' - הממונה, מנהלו, אחראי משמרת הערב, המזכירה שלו, מנהלת הלשכה שלו, בתו, גרושתו, הכתב ה"נחש" ועוד רבים - שלאורך הספר נותרים אלמוניים ומתוארים רק בכותרת תפקידם (רק העובדת מוזכרת בשמה המ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
סיפור הבאתה לקבורה של עובדת ניקיון זרה בשם יוליה ראגייב, שנהרגה בפיגוע בשוק מחנה יהודה בתקופה האינתיפאדה השנייה. הממונה על משאבי האנוש במאפייה בה עבדה, גבר גרוש, איש קבע לשעבר, בשנות השלושים המאוחרות לחייו, הוא מי שלוקח על עצמו לבצע את האודיסאה הזו של השבת הגופה למולדתה ולביתה, לקבורה הגונה ומכובדת.
אותה יוליה ראגייב נהרגה כאמור בפיגוע ונשכחה בחדר המתים מבלי שאיש מקרוביה או ממכריה יבוא לזהותה ולדאוג לסידורי הקבורה שלה. כתב מקומון ירושלמי המכונה "הנחש" הוא מי שמטיל את האחריות לסידורי הקבורה של הגב' רגאייב על המפעל בו עבדה, שכן יחד עם גופתה נמצא גם... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שבעה מדורים ישנם בגיהינום, אחד מהם הוא המדור למשאבי אנוש. מי ירד שאולה, ומי לא, ואיך לעזאזל נאכלס את כולם בתוהו האדום הזה. השטן שולח את הממונה אל פני האדמה לאתר מועמדים, שם הוא מתאהב באישה התזזיתית ביותר שפגש.
זוהי פרשנותי לכותרת הספר, אולי כתולדה מטיול ארוך או זמן רב ללא כתיבה, אך לא בזאת עוסק הסיפור, אלא בגיהינום האישי שלנו, הסכסוך וההתמודדות עמו.
הימים הם ימי האינתיפאדה (לא הראשונה או הנוכחית, השנייה), ואישה אלמונית נהרגת בפיגוע בבירה. לאחר תהליך זיהויה, מוטלת על הממונה לכוח אדם במפעלה משימה (מורכבת משדימה), הוא יוצא למסע להביא אותה ואת עצמו למקום... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בירושלים טרופת הפיגועים של 2002 עובדת זרה נהרגה בפיגוע ואיש לא שם לב. הממונה על משאבי אנוש במאפייה הגדולה שבה עבדה בניקיון, שקיבל אותה לעבודה ובכל זאת לא מצליח לזכור אותה, נשלח ע"י בעל המאפייה לכפר על האירוע הזה ששוב ושוב מתואר כמקרה של חוסר אנושיות. המעשה, שמתחיל בסופו של יום עבודה גשום, מהר מאוד הופך ממטלה מקצועית לדבר מה אחר: מסע אל תוך האדישות של היומיום, אדישות שמרגע שחלית בה אתה הוא האחראי לכל המחדלים והבושות. ומעמוד לעמוד עובדת הניקיון מקבלת שם, ביוגרפיה, סיפור. האלמוניות שלה הופכת לאסון קטן שאפשר להצטער עליו, גם אם הוא בדיוני וקבור תחת הרבה שכבו... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
האמת? הספר הפתיע לטובה.
בד"כ אני לא קורא סופרים ישראלים והספר הזה פשוט היה אצלי והחלטתי לקרוא אותו.
סיפור מעולה, מרגש, כתוב נכון ומאוד מסקרן.
מבחינתי, החיסרון היחיד בספר זה שהוא פשוט קצר מדי. ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספוילרים בהמשך, למי שעוד לא קרא...
ככה, מרימה לי ספר מהמדף באקראי ומתחילה לקרוא ופתאום פיגוע, ובמקביל פורץ לו מבצע-מלחמה בעזה ובחדשות מספרים על העולים החדשים שדווקא עכשיו עולים לארץ, כשיש מלחמה ובעצם הספר נכתב לפני מה, 10 שנים? גם אז הייתה מלחמה וגם אז יוליה רגאייב עלתה דווקא עכשיו לארץ.
ספר נהדר. אהבתי את המהלכים המאד יפים לדעתי, שגרמו לי לחבב דמויות מסוימות ולסלוד מדמויות אחרות. את "מקהלה" שנכנסת מדי פעם ונותנת מבט מהצד, את העיסוק בדברים החומריים הלא יפים בכלל...
וגם, איך הכל התהפך כל-כך בדפים האחרונים... איך יכולנו לטעות ככה. אנחנו לפעמים עושים הפוך מ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
מזכיר מאד את 'והיום איננו כלה' מסע לוויה באורך הגלות, לא משוכנע שהבנתי את כוונת המשורר.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
סתם יום באמצע השבוע. אני בסטודיו שלי מעבירה שיעור תנועה משותפת להורים ופעוטות. כל ההורים הן אימהות והפעוטות, בגילאי שנה וחצי עד שלוש, רצים, מתגלגלים, מנתרים. פה יושבים בצוותא לרגע שרים שיר, מדקלמים דקלום עם משחק קצר של אצבעות. חמש אימהות. חמישה פעוטות. שעה של חסד ונועם והנאה צרופה ביום של חול בשבוע רגיל בהחלט בתקופה לא רגילה בכלל.
פיצוץ עז מרעיד את חלונות הסטודיו. האימהות כולל אותי נעצרות באחת. הילדים הקטנים נצמדים כל אחד לאימא שלו. הלב שלי מגביר את פעימותיו לקצב בלתי אפשרי. ברקע שיר ילדים ממשיך להתנגן במערכת. הכיוון של הפיצוץ – צפון מזרח מהכפר שלי. ... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ישראל היא מדינה מוכת טרור. כל מי שגר פה חי את הידיעה הזו. גם הידיעה שעולים כלשהם, שאינם יהודים, עלו לישראל ובחרו בישראל כמדינה בה יגורו ויחיו, היא ידיעה נפוצה.
יוליה גראייב, מהנדסת רוסיה שבחרה לעזוב את בעלה ולחבור למאהב יהודי, משתכנעת להגיע לישראל עם בנה בן העשרה. המאהב חוזר לרוסיה והבעל לשעבר מתעקש על חזרת הבן לרוסיה והרחקתו מהפיגועים הנפוצים בירושלים. היא נשארת לבד, התואר לא עוזר לה בכלום ולכן היא מוצאת עצמה כפועלת ניקיון במפעל לחם גדול וידוע, במשמרת לילה בה משלמים בונוס קטן. וכך, היא מוצאת עצמה בפיגוע בשוק בירושלים, יומיים נותרת פצועה ולבסוף מתה.... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר סביר, לא משהו רציני, אין בו את אפקט ההפתעה ולדעתי הוא ראוי להיקרא בנוער - חט"ב. ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
שכחתי לגמרי מהספר הזה שלא תפסתי בקריאה הראשונה לפני יותר מידי זמן, וקראתי אותו שוב בעקבות פגישה עם חברת ילדות עם עניים מיוחדות שילדה ן- וגם לו יש עניים כאלו. עם מעגל מיוחד כזה, קשת. התהפכתי עד שנזכרתי שאני מקשרת את זה לספר הזה!
אז פתחתי, קראתי ו... הבנתי. הבנתי את כל סוף סוף.
אבל ההתרשמות הראשונה שלי כילדה על הספר היתה אחרת. אני זוכרת ספר מהפכני שיתאים לכל תקופה לקורא ישראלי, מול ממסד, עיתונות, מול הקליטה הרופפת והזילזול בציוניות אמיתית...
בקריאה שנייה לא אהבתי את כתיבה כמו בעבר.
זה הזכיר לי באיזה אופן את הבילבול שיש לי מספריו של קורמאק מקארתי, כי לא ידע... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיימתי לקרוא את ספרו החדש של א.ב. יהושע, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". זו היתה קריאה מהירה. חפוזה. שש שעות הספיקו לי לצלוח את 238 העמודים עליהם נפרש הרומן. לא זו הדרך בה יש לקרוא. קריאה צריכה להיעשות בצעדים איטיים. קריאה צריכה להיעשות תוך התבוננות, החוצה ופנימה. לצורך כך, חייב הקורא להפסיק. הוא חייב שהות, שתאפשר לו לחשוב. ריצה מהירה ברחוב אינה מאפשרת להבחין במתרחש בקרן זווית. רק הליכה איטית, סקרנית, מהורהרת, מאפשרת זאת. והשאלה ששאלתי את עצמי, בתום קריאת ספר זה, היתה מדוע לא הרגשתי צורך להפסיק במהלך קריאתו רומן זה?
סיפור המעשה פשוט. הסיפור עוסק בפקיד, ש... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שליטתו הנהדרת של המחבר במילים עושה את הקריאה נעימה וזורמת העלילה עצמה פחות .הדמויות בנויות היטב ומתנסחות נהדר.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"אני חושב שצריך לשנות את שמו של הרחוב מ"שדרות הציונות" לשמו המקורי בערבית".
את זה שמעתי יום אחד ברדיו אומר א.ב. יהושע.
באותו רגע החלטתי שאני לא קורא שום דבר שהוא כתב.
חלפו ימים,וברגע של אי שימת לב לקחתי לידי את "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" לידיי.
ואני מוכרח לומר שהתרשמתי.השם של הספר אומנם ארוך ונשמע מעט מטופש,אבל הספר כתוב מצויין הדמויות עמוקות.הספר מספר על עובדת במפעל שנפטרה וצריך להטיס את גופתה חזרה למקום ממנו היא באה.המשימה נוחתת על האחראי על משאבי אנוש כרעם ביום בהיר.הוא נאלץ ללוות אותה.על כל הבירוקטיה וכו'.
מה שמביא אותי למסקנה שלא כל מי שיוד... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כתוב בשפה פשטנית ומשמימה. אין שום אפקט של הפתעה, והכל צפוי עד כדי בנאלי ראוי בעיקר לקריאה בגיל התיכון... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
רבותי,ובעיקר גבירותי,אני מזהיר מראש:תיכף תתקלו בתמרון הקשרי שלא נשמע כדוגמתו עד עתה(אני חושב)בין ספרות לכדורגל,או ליתר דיוק בין ה"ה א.ב.יהושוע ומכבי נתניה בעונת 82-83 עליה השלום והברכה.
מה הקשר?עוד קצת סבלנות והכל יתבהר.
קודם כל,לנשים שבחבורה אקדים ואזהיר כי יש לנו הגברים נטייה למצוא הקשרים בין דברים שאנחנו אוהבים:ספורט ,מכוניות ,נשים מפלגות-סלט שלם.מדובר בהפרעה קלה,לא מזיקה ,אם כי קצת טרחנית(כפי שתיווכחו בהמשך).
אז שנתחיל?תחזיקו חזק.
כל נתנייתי בשנות השמונים ידע שאם הוא רוצה לאכול חומוס טוב הוא צריך ללכת לפונדק הים,ואם רצה לחטוף רסיסי רימון היה עליו ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רבותי,ובעיקר גבירותי,אני מזהיר מראש:תיכף תתקלו בתמרון הקשרי שלא נשמע כדוגמתו עד עתה(אני חושב)בין ספרות לכדורגל,או ליתר דיוק בין ה"ה א.ב.יהושוע ומכבי נתניה בעונת 82-83 עליה השלום והברכה.
מה הקשר?עוד קצת סבלנות והכל יתבהר.
קודם כל,לנשים שבחבורה אקדים ואזהיר כי יש לנו הגברים נטייה למצוא הקשרים בין דברים שאנחנו אוהבים:ספורט ,מכוניות ,נשים מפלגות-סלט שלם.מדובר בהפרעה קלה,לא מזיקה ,אם כי קצת טרחנית(כפי שתיווכחו בהמשך).
אז שנתחיל?תחזיקו חזק.
כל נתנייתי בשנות השמונים ידע שאם הוא רוצה לאכול חומוס טוב הוא צריך ללכת לפונדק הים,ואם רצה לחטוף רסיסי רימון היה עליו ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
למרות שהוא קל לקריאה וזורם מאוד, לא אהבתי כל כך את הספר הזה. ישנו פה ניסיון להעביר ביקורת חריפה על האטימות וחוסר הרגישות בחברה הישראלית והאדישות כלפי האחר, אולם לדעתי הביקורת הראויה והחשובה הזאת, נשענת על סיפור רעוע, לא הגיוני ולא משכנע. כל הספר מתבסס על איזו הכאה על חטא כביכול מצידם של בעל המאפיה ושליחו, על כך שלא הבחינו שעובדת שלהם חסרה חודש ימים. חטא כה גדול שיכול אפילו לשמש עילה לכתבה פוגעת במקומון, שעניינה ניכור וחוסר אכפתיות של ההנהלה כלפי עובדים פחותי דרג במאפיה. אבל מבחינתי בכל אופן, הסופר מספק הסבר הגיוני מאוד וסביר לחלוטין מדוע לא הבחינו ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|