ביקורות ספרים על הספר מרדף הכבשה
|
למורקמי יש טביעת אצבע משלו. ברגע שמתחילים לקרוא, היא ניכרת. ועם זאת, דווקא במרדף הכבשה, משהו מטביעת האצבע שלו הייתה כל כך גסה וישירה – שחווית הקריאה הבדרך כלל זורמת ומרחפת נתקלה במכשולים. גבר צעיר עומד להחליף קידומת ל-30, ומרגיש שלא הגשים את עצמו עדיין. חייו אפרוריים, משעממים, חסרי ריגושים או מסלול מאיזה סוג שהוא. הוא מתמוסס אל הרקע, הוא איננו חשוב לאף אחד, ושום דבר לא חשוב לו. אבל תצלום של כבשה רועה במרעה הופך את חייו השקטים וחסרי המשמעות לפתע, והוא מושלך אל חיפוש כמעט בלתי-אפשרי אחרי כבשה חמקמקה ומיוחדת במינה. גיבורינו (או אולי, אנטי-גיבור?) יוצא למסע ח... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
מכירים את התחושה הזאת, בעודכם ערים, שאתם כמו צופים במציאות מהצד, מחוץ לגוף שלכם? לי זה קורה המון. זו תחושה מוזרה מאד, זו תחושה שבין מציאות לדמיון, בין ערות לשינה. ככה באמצע היום פתאום אני מוצא את עצמי לכמה רגעים בוהה בעולם סביבי ואני מרגיש שאני נמצא במקום אחר, בממד אחר, בצד אחר של המציאות אם תרצו, אני כאן אבל אני לא, אני שייך אבל לא, אני קרוב אבל רחוק. ואז כשנגמרת התופעה, כשאני "חוזר" חזרה, עולה השאלה אם כל מה שקורה סביבי בכלל מתרחש, אם כל זה קיים ונמצא.
כאלו הם הספרים של מורקמי, כמעט בכולם קיים המשחק הסוריאליסטי שבין המציאות למה שמעליה, למעבר. המעברים האל... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"ניסיתי להירדם ולא יכולתי. אני לא מסוגל להירדם כשאני חובק בזרועותיי הרגשה שאינני יכול לתאר במילים".
למרות שזהו ספר פחות מוצלח לטעמי של מורקמי, עדיין, המשפט הנ"ל הוא גאוני מכל הבחינות ומשפטים כאלה, או קטעים שלמים כאלה "מפילים אותי לקרשים". כיוון שיש לו יכולת מזוקקת לדייק את הרגשות בסוג של ציור. ומי בכלל מצליח להירדם בלילה כשהוא לא מצליח לרדת לעומקה של מחשבה או להבין אותה ודרכה גם את עצמנו והחיים שלנו.
מרדף הכבשה הוא ספר שלם של חיפוש אחר משמעותו ובדידותו של האדם והמון שאלות כגון: מה מעיר אותנו מבפנים? מה צובע לנו את החיים כדי שנרצה להתעורר גם מחר בב... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לקחו לי בערך חודשיים וקצת לסיים לקרוא את הספר הזה. בניגוד לחלק מספריו של מורקמי, שסוחפים אותך כבר מן ההתחלה, הספר הזה מתחמם לאט. זה גרם לי לרצות לוותר עליו בהתחלה, כל הסתמיות והחוסר בעלילה היו כבדים לי מדי, וזה שקראתי אותו באנגלית עוד יותר. אבל משהו עדיין משך אותי בו. העובדה שאיננו יודעים כמעט כלום על הגיבור, אפילו לא את שמו. ה"אישה המסתורית" התורנית של מורקמי, שפה מתבטאת בדמות החברה של הגיבור, הצעירה החשפנית בעלת האוזניים המושכות והמכשפות. העולם הסתמי וחסר השמות שמורקמי יצר בספר הזה מרתק, והסוף גרם לי לחשוב במשך שבוע לפחות לאחר שסיימתי, כי גם הוא, כמו ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אוהבת את מורקמי אפילו שאת הספר הזה ובעיקר את סופו לא טרחתי להבין.
ספר מסוג ההזיות והחלומות - איכשהו כבשה חודרת לנפשם אם לא לגופם של מספר אנשים שבחרה וקורים להם דברים משונים.
ומורקמי כדרכו בונה דמויות נחמדות אך הזויות ומצבים חלומיים ובלתי אפשריים.
אני אהבתי.... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עוד יצירת פאר מבית היוצר של מורקמי!
ספר מאוד מהנה שנשאר איתך גם אחרי סיום הקריאה...
מאוד מומלץ!... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
בעיני הבן אדם גאון. כמה מוזר ומשונה שזה יכול להיות ובכל זאת הכל נראה כל כך נכון. יש בפנים המון חמקמקות וקושי לתפוס את הענין שאין לדבר עליו. התפיסה יכולה להסתמן רק ברקע מאחורי המילים ובקלות ניתן ללכת לאיבוד ולהגיע למסקנה שמדובר בגיבוב שטויות על גבול החוסר משמעות. למי שקרא כבר כמה ספרים אחרים שלו - לא יוכל להתעלם מאיזו שהיא התכתבות עם האחרים.
ציטוט (אחד מני רבים) - " לפעמים גם אני חושב שהייתי רוצה לחפש משהו - אמר המנהל - אך קודם עלי למצוא מה לחפש. אבי חפש משהו כל חייו. הוא ממשיך לחפש אותו גם היום. מאז שאני ילד אני שומע מאבי את סיפור הכבשה הלבנה שבאה אליו בח... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
על העטיפה של התרגום העברי של הספר מופיע ציור כבשה של מנשה קדישמן. הציור מתאים לספר מהרבה בחינות. ראשית, בגלל האובססיה שלו לכבשים, קדישמן מזוהה בקרב קהל קוראי העברית עם בעל החיים הזה. בנוסף, למראה הציור, מסכימים כל הצופים בו שמדובר באמנות, ובאמנות טובה. למרות זאת, בשאלה האם יש כאן גם "יופי" הדעות חלוקות.
כך גם בספרו של מורקמי. הכל מסכימים שמדובר בסופר חשוב. אין הסכמה באשר ליופיה של יצירה זו או אחרת שלו. אני חושבת שאפשר בנקל לראות זאת גם באתר הזה, במעבר בין הביקורות השונות שנכתבו על הספר הזה.
בראשית הסיפור מספר המספר על בחורה שהכיר ונפטרה, ועל הדרך שבה ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מורקמי בסיפור נפלא. שוב משלב מתח, זיכרון ושילוב התרבות היפנית. גיבור שיוצא-נזרק מחוץ לזמן ולסדר הרגילים של החיים ביפאן הסואנת- להרפתקה בעלת משמעות לו עצמו ולחייו כמו גם לבעלי השפעה בפוליטיקה היפנית ורעיון בלתי נתפס על סוד שמוליך את העלילה...... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נהנתי, פשוט נהנתי. הרוקי חוזר על מוטיב סיפור בדים או סיפור הזוי אך כל כך אמיתי.לכן אני ממליצה.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מרדף הכבשה עוסק במרדף אחר כבשה, כביכול. כמו תמיד אצל מורקמי, הזיה נכנסת למציאות וההפך.
גיבור הספר, אדם נטול שם כמו כל הדמויות בספר, הוא בעל חצי חברת פרסום והוא מתבקש להפסיק להפיץ עלון בו מופיע צילום של כבשים על רקע הר כלשהו. מוזר כמו שזה נשמע, גיבור הספר אינו יכול להתנגד לבקשה למצוא כבשה מתוך סך הכבשים העלומות המופיעות בצילום.
כמו בכל הספרים של מורקמי, גם כאן הדמויות מחפשות אחר משמעות בחייהן. גם כאן, גיבור הסיפור הוא לכאורה האדם הכי רגיל שיש, הכי אפור, השונא את עבודתו וכרגיל מתפטר/עוזב. למעשה, מדובר באדם נטול תכונות בולטות. למרות זאת, אנשים אחרים בסב... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
למרות שמאד אהבתי את רוב ספריו, לספר זה לא התחברתי ואפילו נטשתי באמצע.מאד הרגיזה אותי ההליכה הלא ברורה לשום מקום (לפחות עד האמצע).
... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא אהבתי. סגנון כתיבה לא לטעמי. מלנכולי, הזוי קמעה, מוביל את הקורא בסמטאות מוחו, מחשבותיו ורגשותיו של הסופר. אסוציאטיבי שמתחבר מתישהו, אך לטעמי מתיש ומשעמם.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
במילה אחת- מבריק
יש למורקאמי את האומץ להעז, לכתוב, להמציא ולצאת למסעות מטורפים, ובו בזמן גם להפחיד קצת (תצחקו, אבל הקטעים בהם הדמות הראשית בודדה בבית המרוחק ההוא הצליחו להטריד אותי...)
הספר הראשון שלו שקראתי ויכול להיות גם שמפה הסנטימנטליות, אבל תמיד היה ותמיד יישאר ספר יוצא מן הכלל.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה, מותח בצורה מדהימה .
ברגע שעוברים נקודה מסוימת אי אפשר להניח אותו.
ממליץ בחום
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אחד הספרים הטובים של מורקמי - למרות שלקח לי (יותר מהרגיל) זמן להישאב לתוכו.
פשוט בא לי:
"לרקוד, לרקוד, לרקוד", Here I come !... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מרדף ארוך ומתיש שלא מגיע לשום מקום. נראה לי שזהו מקרה מובהק של הערכת יתר.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר נותן הרגשה כאילו הסופר איבד עיניין באמצע, או שאני פשוט לא הבנתי את הרעיון מאחרי העלילה הלא-כל-כך מרתקת.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
זהו ספרו הראשון של מורקמי שקראתי, העלילה קסומה, המחוז לא ידוע, המיסתורין רב, הנגלה מועט.
אולי זה מורקמי במיטבו, אבחן את העניין בספרים נוספים.
העלילה לוקחת אותך למחוזות של בדידות ובידוד ומשם מוציאה עולם דמיוני עשיר ורחב. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר שנפתח בצורה תמימה ומתפתח בצורה משונה. בתחילה מפגיש אותנו הספר עם צעיר יפני משועמם העומד לחגוג שלושים בקרוב ומספר לנו את תמצית חייו. כאו ניכרת העגמומיות המדבקת המוכרת לנו מ"יער נורווגי". הצעיר הולך לעבודה, מהרהר בחיי הנישואים שלו שעלו על שרטון, וביחסים שבינו לבין חברתו. עד כאן הכל מדכא ומדהים כאחד, בדרך האפיינית למורקמי. התאורים מדוייקים והדימויים מלאי מקוריות והומור ("המלצר הראשי... הפנה כלפי את התווית שעל בקבוק היין בחיוך רחב כאילו הראה לי בגאווה את תמונת בנו היחיד", עמ' 36).
רק שבאיזשהו שלב נכנסת לתמונה כבשה מוזרה עם כתם על הגב, והצעיר המשועמם ש... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
למען האמת, קצת נמאס לי לתת עוד הזדמנויות למורקמי. בכל ספר שלו יש קטעים טובים למכביר, אבל השלם אף פעם לא גדול מסכום חלקיו.
לפעמים נדמה שיש לו איזושהי נוסחה מתמטית לספרים שלו: גבר יפני במשבר פוגש אישה משונה אך אירוטית. הם שוכבים. משהו מוזר קורה. הם שוכבים. מסתבר שהדבר המוזר שקרה היה די הגיוני בהתחשב בכל מה שקרה אחר כך. האישה נעלמת. סוף.
אז אולי, כמו שאיזו מורה לספרות שנתקלתי בה כאן בנפאל בדיוק כשסיימתי את הספר, ופרשתי בפניה את משנתי על הסופר, הספרים שלו הם בעצם "מאוד מתוחכמים, לא כל קורא יכול להתמודד עם זה". אבל אני בספק. צר לי.
לעניות דעתי, אין ספק שמורקמי א... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זהו סיפור מסע, ואני עשיתי אותו לא רק בקריאה, אלא גם במפות גוגל. אני חושב שמעבר לספר המעניין, והעלילה הדמיונית המופרכת אך המרתקת, יש כאן הזדמנות להציץ לארץ הנרחבת והמגוונת של יפן. הצלחתי לעקוב אחרי מסעו של המספר באי הצפוני של יפן, עד גבול מסוים. שמות הערים אמנם מופיעים באנגלית, אך ישובים קטנים נכתבים בשפת המקום. בכל מקרה, בדרך זאת העצמתי את חווית המסע, שהיא לב לבו של הסיפור.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
את העובדה שהספר הזה נשאר שלם ולא נקרע לגזרים על ידי חבורה של כלבי פיט-בול ניתן לייחס לכך שהשאלתי את הספר מהספרייה העירונית.
בשלב מסויים מצאתי את עצמי חושק עד מאוד ברעל, לאחר שקראתי עוד פיסקה שלמה המתארת (בלי הרבה קשר לעלילה, כן?) מה הגיבור הראשי (טיפוס לא מעניין במיוחד כשלעצמו) אוכל.
קשה לי לקרוא לספר הזוי. אין פה ריאליזם מאגי, סתם מקרה מוזר ומשעמם למדי של חיפוש כבשה בהרים הנידחים של ארץ השמש העולה.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
לפעמים הזיות הם מציאות (החטא ועונשו), וזה בדיוק מה שמורקמי עושה בצורה הטובה ביותר... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בעיני, העובדה שקל להגדיר את הספר כ"הזוי" לא תורמת לו. אני מצאתי אותו פשוט משעמם.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
