ביקורות ספרים על הספר בגוף אני מבינה

למאיר שלו יש את העמק שלו, קצת מהמדבר וטיפונת ירושלים. לעמוס עוז יש הרבה ירושלים, קיבוץ חולדה והבנה בכפרים. חיים באר מהלך בסמטאות ירושלים כבתוך שלו. העמקים, הכפרים והסמטאות של גרוסמן הם כולם אנושיים. ההבנה שלו בנבכי בני האדם פנומנלית ממש. המשפטים שלו מהממים, לעיתים נוטפי ארס, תמיד אוהבי אדם. איך אמר היכנשהו: לספר סוד לסופרת, זה כמו להתחבק עם כייס. בגוף אני מבינה מהלך בשני מישורים: זה שבו רותם מקריאה סיפור שכתבה, שיש בו ממה שארע לאמה נילי בעברה המקצועי, זו השוכבת על ערש דווי ומקשיבה לסיפור הרווי מתח מיני בין מדריכת יוגה אי שם בקיץ הלוהט של ים המלח, באחד מ... המשך לקרוא

מורי

איטרוף, שניהם יודעים שהם קצרים בזמן, שניהם מנצלים כל רגע יחד, הם אוהבים, שוקעים עמוק אחד בתוך השניה, אהבתם בוערת, התשוקה גוברת עם כל רגע שעובר, הם חזקים מהזמן כי כשהם יחד הזמן עוצר מלכת ובזמן שזה קורה בעלה יושב בבית ומחכה, הוא יודע ובוחר לשתוק, לאגור ולשמור הכל בבטן, הוא לא מדבר על זה, הוא מדמיין את אשתו בזרועותיו של גבר אחר, את ההתמסרות שלה כלפיו, את המגע החם, את התפרצות הרגשות והחושים, הכאב והעונג. הם שניהם חולקים כאב, גם הוא וגם אשתו, שניהם ממשיכים בחייהם כאילו וכלום לא קרה, היא עדיין אוהבת אותו אבל כשהיא עם ההוא היא עוברת שינוי, בכל פעם מחדש, היא פורצת... המשך לקרוא

Rasta

שני ספרים קצרים כרוכים יחדיו. לדוד גרוסמן יכולת כתיבה מעולה, אלא שבשני הספרים, זוהי כתיבה על מחשבות אובססיביות סיבוביות, שעלי, ואני לא קרוב אפילו להיות דכאוני, השרו מצב רוב ירוד ביותר. בשני הסיפורים גם אין ממש פואנטה, כמובן בכוונה. אם עוד לא הבנתם - לא ממש אהבתי את הספר (אבל אני אוהב את דוד גרוסמן הנואם בככרות..)... המשך לקרוא

אחד

הטוב ביותר של גרוסמן ללא ספק. נפלא.... המשך לקרוא

שתי נובלות שמתחילות מצוין אך בהמשך קצת התעייפתי במיוחד בראשונה מהעומס.... המשך לקרוא

רוני pery

יותר מכל זהו ספר שירה. ועל כן מוזר שאהבתי את הספר הזה, כי לרוב איני אוהב ספרי שירה. הספר הנו צמד נובלות, שהמשותף לשתיהן הנו אופן הגשת הסיפור – דמות אחת מספרת את סיפורה לדמות אחרת, והתהליך העמוק והעדין שעובר הן על מגיש הסיפור והן על המקבל. בנובלה הראשונה, "אטרוף" – גבר מיוסר שאשתו מנהלת רומאן לא ממש סודי, משתף את גיסתו באובססיביות החולנית שלו לגבי יחסיה של אשתו עם הגבר הזר. על אף החולניות שבדבר, יש כאן גם תמימות ויופי. בשנייה – "בגוף אני מבינה" – בת סוררת קוראת לאמה שעל ערש דווי ספר שכתבה אודותיה, יותר נכון – אודות תקופה מסוימת מאוד בחייה. שתי הנובלות ... המשך לקרוא

שומר היערות

מאד אהבתי... המשך לקרוא

מילים

אלו אחד מהספרים, שגורמים לי להיזכר מדוע אני כל כך אוהבת לקרוא. מדהים ומרתק להיווכח כיצד, כל דמות, כואבת ומבינה, בסאבטקסט תמציתי למדיי, מה שגורם לו להיות הרבה יותר עוצמתי. נראה, שליקט, דויד גרוסמן, שני רומנים מדהימים, כל אחד מזוית שונה, אך לבסוף כל כך דומה. מרהיב הוא לרקום, כל דמות, בחוויותיה, בין אם אמיתי הסיפר, או שקר, כיצד האדם מסוגל, בשתיקתו הרועמת, בנצירתו של הרגעים היפים, הכה חשובים. להוליך אותנו אל נבכי הנפש, אל המיתרים הדקים, שעליהם ליבנו פורט אקורד פתוח, בלי שום התגנדרות מיותרת, בגובה ענינו, מזמין אותנו לראות את המעבר לשגרה, ללגום את המבט שאומר כאב, ... המשך לקרוא

Ori

אין הרעבה חינם... המשך יבוא. עכשיו סיימתי וצריך לנשום... וסיימתי לנשום וכתבתי את הדברים האלה: הראשון הוא שלי לבד. השני הוא שלכן. כל אחת והסיפור שהיא מספרת לעצמה. מהם חיינו, אם נוטלים מהם את הסיפור שאנו מספרים לעצמנו על אודותינו, על אודות אחרים ? ומה מעמדו של הסיפור שלנו בעולם האמיתי, אם אין אפילו אוזן אחת שאפשר לחלוק עמה את חלקו (כי לא הכול ראוי לאוזני הזולת) ? האם תאפשרו לאדם אחר להציץ אל מנגנוניכם הפנימיים הכי אינטימיים ? האם אתן מאפשרות לעצמכן ? ואולי באופן זה לפתוח מקום שבו הכל אפשרי, משוחרר מגבולות קודמים... ואני ? האם אשתחרר ? או שאשאר לכוד כ... המשך לקרוא

1Q84

לא התפעלתי (שושנה ק.)... המשך לקרוא

ספריית מגדלים

ספר טוב מאד. קראתי אותו בתקופה שהתאימה לי בדיוק לרחשי הלב של הספר. הכתיבה של דוד גרוסמן היא תמיד מרגשת בעיני.... המשך לקרוא

אביבה

כל כך התאכזבתי מהכתיבה של גרוסמן,ציפיתי לשתי נובלות מעניינות ולבסוף מה שקרה זה שלאורך הקריאה רציתי כבר שהספר יגמר.זה היה ממש משעמם. יש לציין כי הסיפור השני מעט יותר מעניין מהסיפור הראשון אבל בשני הסיפורים אין שום פואנטה. בסיפור הראשון לא ברורה לי עמדתו של שאול (בעלה של אלישבע) אשר יודע שאשתו בוגדת בו כבר כמה שנים טובות. למעשה,לאורך כל הסיפור הייתה לי תחושה שהוא משוגע סכיזופרני שבכלל דמיין כל השנים האלה שאשתו בגדה בו,כאשר בעצם לא היו דברים מעולם. ואם היא אכן בגדה בו כל כך הרבה שנים,איך הוא יכל להסתיר זאת בבטן ולא לעשות עם זה כלום. הסיפור השני חביב אבל... המשך לקרוא

צופיה

כתיבה מנצחת של גרוסמן. אין דומה לה. איטרוף, הנובלה הראשונה בקובץ, מיוחדת.... המשך לקרוא

איריס טולדנו

ספר טרחני ומייגע. כל כך הרבה מלל וכל כך מעט עלילה. נכון, לגרוסמן יש יכולת כתיבה מרשימה, אבל מלל, מרהיב ככל שיהיה, אינו תחליף לעלילה מעניינת. והספר הזה מחזיק שתי עלילות, שאפשר לתמצת אותן לעשרים עמודים עם רווחים. את הסיפור הראשון עוד הצלחתי איכשהו לגמור, תוך דילוג על הרבה עמודים של מלל לא מעניין. הסיפור השני שבר אותי די בהתחלה. אני, כנראה, גמרתי עם גרוסמן.... המשך לקרוא

bokery

ספר מדהים ביופיו וברגישותו. גרוסמן כרגיל פשוט מופלא. קריאה לא פשוטה מבחינה נפשית, אך שווה כל רגע בשתי הנובלות הללו. ... המשך לקרוא

ברווז

ספר מ-ד-ה-י-ם! הספר בנוי משני פרקים הראשון "טירוף" השני "בגוף אני מבינה". אישית מעדיפה ספרים עם סיום סגור אבל הסופר דויד גרוסמן בחר בסיומת פתוחה לשני פרקי הספר שכל פרק הוא סיפור בעצמו... נושאי שני הפרקים מאוד מעניינים שלא תמיד רואים או אפילו שומעים -לפחות אני- וזה בדיוק מה שמשך אותי עד שרדפתי אחרי מילים ודפי הספר ופתאום בשיייייא התלהבות והתלבטות הדמיות קטע דויד הסיפור... המדהים ביותר שהספר עשיר ומלא רגשות מה שאילץ אותי לבדוק עוד פעם ועוד אם הסופר זכר או נקיבה שבדרך כלל נקבות הן שיכולות לספוג ולהביע רגשות בקלי-קלות...... המשך לקרוא

סוהא

הספר מורכב משתי נובלות, בכל אחת מהם אדם מספר לאדם קרוב סיפור טעון ברגשות בגידה ואהבה. בדר"כ אני אוהב את הכתיבה של גרוסמן, גם כאן הכתיבה מרשימה, אבל הסיפורים עצמם ביזארים משהו. לא התחברתי כל כך לדמויות, שהתיאור המוגזם והמוקצן של רגשותיהם ותכונותיהם (תופעה שמצויה לעיתים אצל גרוסמן, ע"ע אשה בורחת מבשורה למרות שהוא דווקא ספר טוב), רק מרחיק את ההזדהות איתם. אם לא היה לי קשה (עד בלתי אפשרי) להפסיק באמצע ספר, הייתי מפסיק אחרי מאה עמודים. למרות שאפשר לקבל מהקריאה כמה תובנות וכמה עומקים רגשיים, בכל זאת לדעתי, אפשר לוותר.... המשך לקרוא

יוֹסֵף

שני סיפורים. הראשון עיצבן אותי ובכח סיימתי לקרוא אותו ואילו השני נפלא, חכם ומהנה. אפשר להתחיל ישר מהחצי השני...... המשך לקרוא

נמנם