הדידקטיקה הורגת את האמנות. ספר דידקטי לפעוטות יפה ומושקע ככול שיהיה נשאר רק ספר לימוד.
"לפעמים" של <mark>פאול קור</mark> דומה מאוד לספר דידקטי, אבל הוא לא. בפרוש לא. המחבר (שהוא גם המאייר) הצליח לשמור על האמנותיות של הספר, הולך על חבל דק ולא נופל. הפשטות שלו, הדיבור בגוף ראשון, ההומור המאופק, אפילו הגימיק של חצאי הדפים – כולם תורמים להשבחת האיכות האמנותית של היצירה.
וזאת לא אמנות לשם אמנות. הודות לפשטותו ה

הסופר ואמן הילדים, <mark>פאול קור</mark>, ידוע בעיקר בשל ספרי כספיון הדג הקטן, שאף תורגם לאנגלית. את הספר הזה החלטתי לציין בסקירה קצרה מכיוון שנתקלתי שוב בסיפור המעודן הזה, שישב עד היום בבית הורי.

בדפים אלה, הזוהרים בקסם ערטילאי, מצאתי את עצמי בעידן של תמימות ופליאה. הדפים, כמו פורטל למימד אחר, גילו את סודותיהם, טווים שטיח של פלאים ויזואליים שרקדו מול עיני הנלהבות. כל העברת עמוד מופלאה - יצור מוחשי ותלת מימ

כן, קראתם נכון. שמי אופיר ואני בת 15, ואני כותבת עכשיו בי<mark>קור</mark>ת על ספר הילדים "הפיל שרצה להיות הכי".
לגיטימי הוא שתשאלו "למה?". אז אני אענה על השאלה: כי זה הספר שלימד אותי לאהוב ספרים.

***
זה היה באמצע כיתה א'. כבר למדתי את סימני הניקוד ואת הא"ב. השעה הייתה כבר 19:30 בערב, ואי לכך שכבתי במיטה, אבל לא הצלחתי להירדם (לא שאני יכולה לחשוב על משהו שיכל להדיר שינה מעיניה של ילדה בת 7...).
כשראיתי ש

זהו סיפור עם מסרים חשובים, חרוזים נחמדים ואיורים שללב נכנסים. הסיפור מספר על פיל קטן ונחמד שהיה חלק מעדר של פילים אפורים, אבל בניגוד לפילים האחרים שהיו מאושרים ושמחים, הוא תמיד היה עצוב והתלונן, בעיקר כאשר הביט במראה. בעיניו היה הצבע האפור משעמם ומכוער והוא הרי רצה להיות הכי....
פגשה בו ציפור והחליטה לבוא לעזרתו. לא אומר מה עשתה למענו - את זה תצטרכו לגלות בעצמכם. אם אתם הורים לילדים שלא תמיד שמחים

בימים האחרונים יצא לי לקרוא באתר לפחות שתי בי<mark>קור</mark>ות חדשות (וטובות) על הספר הזה. בגלל שאני מאוד אוהבת לקרוא ולנתח ספרי ילדים, הייתי חייבת להוסיף גם את חוות דעתי הלא מלומדת עליו.

גם לי יש את הספר בבית וגם אני הקראתי אותו לביתי. קניתי אותו בעקבות המלצה של חברה, שסיפרה לי על ספר ש"מלמד את הילדים לא לרצות להיות משהו שהם לא, ושמה ומי שהם זה הכי טוב שיש". נו, מסר לעוס וטחון עד דק, אבל היא המליצה, אז קנ

את הספר הזה (וגם את כספיון ואת הילד שאהב את הירח ואת היכן העכבר) קניתי בשבוע הספר בחיפה אי שם בהיותי סטודנטית נטולת ילדים לחלוטין. בכל אחד מהם היה הקסם שלו וכולם שבו את לבי. את כספיון הענקתי לאחי הקטן שאהב אותו עד מאוד. המועדף עלי היה הפיל שרצה להיות הכי.

לא כ"כ מזמן היה לי דיון עם שכנה (שגם היא אמא) על הספר. היא ראתה בו ספר שלילי שהמסר שבו הוא קונפורמיסטיות והשתייכות לעדר. רק אז התברר לי שיש

אולי ספר הילדים השנוא עלי.
הילדים שלי אוהבים אותו כי הם אוהבים פילים ואת הדף של המראה.
אני אומרת, אם אתה רוצה להיות צבעוני-לך תהיה צבעוני.
זה לא משנה עם נולדת אפור. אתה יכול להיות מה שבא לך ואל תתן לשום פיל צר אופקים לשטוף אותך עם החדק שלו!

(מוקדש לביתי הבכורה כחולת השיער והמהממת)

ספר מדהים לילדי-גיל הרך,יפיפה במלא המובן.
כתוב ברמה, מרתק..כל דף משאיר את הקטנטנים-במתח
ויש לזה גם דיסק DVD שכדאי לראות.
עוד טיפ לחופש.