• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בגוף אני מבינה

בגוף אני מבינה

מאת דויד גרוסמן

הביקורת של איריס טולדנו

תמונה של איריס טולדנו
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
בגוף אני מבינה

בגוף אני מבינה

מאת דויד גרוסמן

הביקורת של איריס טולדנו

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של איריס טולדנו
הוצאה לאור:הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה:2002
סדרה:הספריה החדשה
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אביבה
לפני 15 שנים

“ספר טוב מאד. קראתי אותו בתקופה שהתאימה לי בדיוק לרחשי הלב של הספר. הכתיבה של דוד גרוסמן היא תמיד מר”

15/18
ביקורות על בגוף אני מבינה
הבאה
bokery
לפני 17 שנים

“ספר טרחני ומייגע. כל כך הרבה מלל וכל כך מעט עלילה. נכון, לגרוסמן יש יכולת כתיבה מרשימה, אבל מלל, מרה”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

כתיבה מנצחת של גרוסמן. אין דומה לה. איטרוף, הנובלה הראשונה בקובץ, מיוחדת.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של איריס טולדנו

איריס טולדנו

חברה מזה 18 שנים
6 ביקורות•4 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ילדים•ילדים 7-3
תמונה של איריס טולדנו
איריס טולדנו
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות6
לייקים שקיבלה4
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית4ילדים1ילדים 7-31

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של איריס טולדנו

ימי הפופ

ימי הפופ

עמיחי שלו

עמיחי שלו הוא וירטואוז של דימויים.
במיוחד אהבתי את דימוי הגעגועים לדגים שצפים כשמאכילים אותם. נפלא!

לפני 16 שנים•
★★★★★
•איריס טולדנו
אהבת פתאום

אהבת פתאום

גבע טלי

טלי מרגשת בכתיבה שלה, אמיתית וישראלית כל כך. תאורי הנופים והרוח של וונקובר עושים חשק לבקר שוב. גם אותך!

לפני 16 שנים•
★★★★★
•איריס טולדנו
השפה המיוחדת של אורי

השפה המיוחדת של אורי

דויד גרוסמן

חגיגה של צחוק עם הילדים!
אם כי עצוב. כשאישה בורחת מבשורה עומד מנגד.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•איריס טולדנו
אפרים שנפלו לו המכנסיים

אפרים שנפלו לו המכנסיים

פוצ'ו (ישראל וִיסלֶר)

ספר שכל הורה חייב לקרא עם ילדיו ולהתפוצץ מצחוק ביחד!

לפני 16 שנים•
★★★★★
•איריס טולדנו
אשה (אישה) בורחת מבשורה

אשה (אישה) בורחת מבשורה

דויד גרוסמן

הכתיבה, כמו תמיד, חוויה מרוממת. אך הספר לא פשוט לקריאה, לא רגיל.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•איריס טולדנו

ביקורות נוספות על "בגוף אני מבינה"

בגוף אני מבינה

בגוף אני מבינה

דויד גרוסמן

למאיר שלו יש את העמק שלו, קצת מהמדבר וטיפונת ירושלים. לעמוס עוז יש הרבה ירושלים, קיבוץ חולדה והבנה בכפרים. חיים באר מהלך בסמטאות ירושלים כבתוך שלו. העמקים, הכפרים והסמטאות של גרוסמן הם כולם אנושיים. ההבנה שלו בנבכי בני האדם פנומנלית ממש. המשפטים שלו מהממים, לעיתים נוטפי ארס, תמיד אוהבי אדם. איך אמר היכנשהו: לספר סוד לסופרת, זה כמו להתחבק עם כייס.
בגוף אני מבינה מהלך בשני מישורים: זה שבו רותם מקריאה סיפור שכתבה, שיש בו ממה שארע לאמה נילי בעברה המקצועי, זו השוכבת על ערש דווי ומקשיבה לסיפור הרווי מתח מיני בין מדריכת יוגה אי שם בקיץ הלוהט של ים המלח, באחד ממלונות הנופש בעבר, לבין קובי. מי הוא קובי? בסרט שיהיה, או בסדרה, דמותו של קובי נלקחה מעטיפת הספר החלקיקים האלמנטריים של מישל וולבק. הוא בן חמש-עשרה וחצי ואביו הגוץ, למרות תמירותו של "קובי", רוצה את בנו גבר-גבר כמוהו. מה מדריכת יוגה אמורה לעשות עם מידע כזה, להפוך נער לגבר-גבר? היא מחכה לבואו של גוצניק נוסף בדמות אביו ומקבלת נסיך מצרי, כהגדרתה.
רותם מקריאה ואמה, הלומת התרופות, מקשיבה לסיפור שקרה, אולי לא ממש כך, אבל קרה באמת. הלומה רק מהתרופות? רותם יודעת שלא תהיה הזדמנות נוספת להקראה, שיש בה שמץ אמת אכזרית ושפע ארוטיקה. קובי, שברח מכל שיעור ספורט בפנימיה, מתגלה כעלם חן גמיש, העושה כל מה שמבקשים ממנו עד שהוא ומדריכתו, בסיפור, בסיפור, נרדמים מזרן ליד מזרן באמצע השיעור. היה או לא היה? כנראה היה, אבל קובי הוא לא קובי, כי אם צחי וקובי הורחק מהפנימיה מסיבה עלומה. זו פנימיית סוף הדרך ולא מחזיקים עושי צרות.
מטעמי תקינות פוליטית, סיפור כזה לא היה יכול להתרחש היום. הוא נכתב ב-2001 ומה שמופיע בו חסר היגיון. צחי נפתח מעט מעט בפני נילי. פתאום חוקי היוגה מוגמשים וצחי שואל בתמימות עילגת כהרגלו אם אפשר גם מסז'. נילי לא מבינה באיזה מסז' מדובר, אבל זה מסתיים בחדרה ובעירום. עירום שלו. האנטנות שלכם הזדקרו, לא בטוח שהסיום המפוזר יספק אתכם, אבל הפוטנציאל האירוטי מושך עד הסוף המטורלל.
זהו הסיפור השני בספר. הראשון נסמך בכבדות על זרם התודעה ולא קריא.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•מורי
בגוף אני מבינה

בגוף אני מבינה

דויד גרוסמן

איטרוף,
שניהם יודעים שהם קצרים בזמן, שניהם מנצלים כל רגע יחד, הם אוהבים, שוקעים עמוק אחד בתוך השניה, אהבתם בוערת, התשוקה גוברת עם כל רגע שעובר, הם חזקים מהזמן כי כשהם יחד הזמן עוצר מלכת ובזמן שזה קורה בעלה יושב בבית ומחכה, הוא יודע ובוחר לשתוק, לאגור ולשמור הכל בבטן, הוא לא מדבר על זה, הוא מדמיין את אשתו בזרועותיו של גבר אחר, את ההתמסרות שלה כלפיו, את המגע החם, את התפרצות הרגשות והחושים, הכאב והעונג. הם שניהם חולקים כאב, גם הוא וגם אשתו, שניהם ממשיכים בחייהם כאילו וכלום לא קרה, היא עדיין אוהבת אותו אבל כשהיא עם ההוא היא עוברת שינוי, בכל פעם מחדש, היא פורצת את גבולות המוכר, מתקלפת, לאט לאט משילה מעליה שכבה אחר שכבה, היא עירומה באמת, עירומה וחסרת אונים אל מול הקסם שלו , הכריזמה, היא מתענגת על כל רגע.
שאול, מחליט לשתף את אסתר, חברה של אשתו, ולספר לה על עשר השנים האחרונות בחייו ועל הסוד שאשתו מסתירה ממנו ובאותו הזמן הסוד שהוא בעצמו מסתיר מאשתו, אין לה מושג שהוא יודע. הם יוצאים לנסיעה יחד ובפעם הראשונה בחייו, שאול חושף בפנייה את כל שעובר על נפשו המיוסרת.

שלושה כוכבים כי הכתיבה היא תענוג פשוט, עלילה לא משהו ודי חסרת פואנטה ולאורך הסיפור גם קצת מכבידה עם חלקים לא מובנים בכלל, או אולי זה רק אני.. אפשר היה לוותר עליו.

בגוף אני מבינה,
הדובדבן שבקצפת, וואו.
מערכת היחסים של רותם עם אמה מנוכרת, הן אף פעם לא היו קרובות כל כך. נילי חלתה ולא נשאר לה הרבה זמן לחיות, המחלה סחטה כל שארית של אנרגיה וכח ורצון לחיים וכשהבינה שלא נותר לה יותר מידי זמן בקשה מרותם שתקריא לה את הספר שהיא כותבת כבר תקופה. העלילה מבוססת על מקרה שקרה לנילי כשהייתה מדריכת יוגה ואל הסטודיו שלה הגיע נער בן 15, אביו אמר לה "תעשי ממנו גבר". בין נילי לנער הצעיר נרקמת מערכת יחסים מיוחדת ועמוקה מלאה ברגש ואמפתיה, אפשר לחשוב שהיא אפילו מתאהבת בו אבל אולי בעצם היא רואה בו את הקשר שלא היה לה עם רותם שלה ולהפך, רותם מקבלת הזדמנות אחרונה לחוות את נילי כאם שמעולם לא היתה לה דרך סיפורו של הנער.

חמישה כוכבים, גם כאן הכתיבה היא תענוג ספרותי, עלילה הרבה יותר מעניינת, סוף כואב ומסעיר, ללא ספק אחת היצירות היפות והמרגשות ביותר שקראתי בספרות הישראלית ובכלל.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Rasta
בגוף אני מבינה

בגוף אני מבינה

דויד גרוסמן

שני ספרים קצרים כרוכים יחדיו. לדוד גרוסמן יכולת כתיבה מעולה, אלא שבשני הספרים, זוהי כתיבה על מחשבות אובססיביות סיבוביות, שעלי, ואני לא קרוב אפילו להיות דכאוני, השרו מצב רוב ירוד ביותר. בשני הסיפורים גם אין ממש פואנטה, כמובן בכוונה. אם עוד לא הבנתם - לא ממש אהבתי את הספר (אבל אני אוהב את דוד גרוסמן הנואם בככרות..)

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אחד
בגוף אני מבינה

בגוף אני מבינה

דויד גרוסמן

יותר מכל זהו ספר שירה. ועל כן מוזר שאהבתי את הספר הזה, כי לרוב איני אוהב ספרי שירה.
הספר הנו צמד נובלות, שהמשותף לשתיהן הנו אופן הגשת הסיפור – דמות אחת מספרת את סיפורה לדמות אחרת, והתהליך העמוק והעדין שעובר הן על מגיש הסיפור והן על המקבל.
בנובלה הראשונה, "אטרוף" – גבר מיוסר שאשתו מנהלת רומאן לא ממש סודי, משתף את גיסתו באובססיביות החולנית שלו לגבי יחסיה של אשתו עם הגבר הזר. על אף החולניות שבדבר, יש כאן גם תמימות ויופי.
בשנייה – "בגוף אני מבינה" – בת סוררת קוראת לאמה שעל ערש דווי ספר שכתבה אודותיה, יותר נכון – אודות תקופה מסוימת מאוד בחייה.
שתי הנובלות כתובות בשפה אינטימית מאוד, יצרית, שלעתים גורמת לקורא לסמוק ולהאדים ולחוש כאילו נחשף לדבר מה חשאי שלא היה אמור להיחשף אליו. הכתיבה שונה מזו של ספרים עלילתיים רגילים, והיא מפלרטטת עם סגנונות כתיבה שירתיים ופואטיים.
תחושתי בעת קריאת הספר העדין והרגיש הזה הייתה מענגת מאוד. הכתיבה מהפנטת ומתסכלת כאחת.
דוד גרוסמן מתגלה כאן כאמן של מלים, שיכול להשתמש בהן לא רק לצורך העברת סיפור ועלילה כפי שהם, בצורתם הגולמית, אלא גם לפסל אותם ולעשות מהם משהו שהוא מעבר לנקרא, כמו ציור שמורכב ממלים. ספר פנטסטי שלוקח אל תוך תהומות של עצב וכאב וגם יופי.

לפני 11 שנים•שומר היערות
בגוף אני מבינה

בגוף אני מבינה

דויד גרוסמן

אלו אחד מהספרים, שגורמים לי להיזכר מדוע אני כל כך אוהבת לקרוא. מדהים ומרתק להיווכח כיצד, כל דמות, כואבת ומבינה, בסאבטקסט תמציתי למדיי, מה שגורם לו להיות הרבה יותר עוצמתי. נראה, שליקט, דויד גרוסמן, שני רומנים מדהימים, כל אחד מזוית שונה, אך לבסוף כל כך דומה. מרהיב הוא לרקום, כל דמות, בחוויותיה, בין אם אמיתי הסיפר, או שקר, כיצד האדם מסוגל, בשתיקתו הרועמת, בנצירתו של הרגעים היפים, הכה חשובים. להוליך אותנו אל נבכי הנפש, אל המיתרים הדקים, שעליהם ליבנו פורט אקורד פתוח, בלי שום התגנדרות מיותרת, בגובה ענינו, מזמין אותנו לראות את המעבר לשגרה, ללגום את המבט שאומר כאב, את החיוך שאוהב ודואב, ללבוש את בגדי היום יום מול אותה מועקה, שמפילה, שמפעימה, שמצטיירת כה גרוטסקית, את הבדידות של הפרט, גם בהקיפו את הסביב הרועש. הנסיעה המסתורית, הפאב המנוכר, הלסתות שמתהדקות סביב אותה נקודה רגישה, שפוחדים דמויותיו ליצור סביבה התייחסות. אחד מגדולי הסופרים העבריים, שלא נותן לי להתאכזב אף פעם.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Ori
בגוף אני מבינה

בגוף אני מבינה

דויד גרוסמן

ספר מ-ד-ה-י-ם!
הספר בנוי משני פרקים הראשון "טירוף" השני "בגוף אני מבינה".
אישית מעדיפה ספרים עם סיום סגור אבל הסופר דויד גרוסמן בחר בסיומת פתוחה לשני פרקי הספר שכל פרק הוא סיפור בעצמו...
נושאי שני הפרקים מאוד מעניינים שלא תמיד רואים או אפילו שומעים -לפחות אני- וזה בדיוק מה שמשך אותי עד שרדפתי אחרי מילים ודפי הספר ופתאום בשיייייא התלהבות והתלבטות הדמיות קטע דויד הסיפור...
המדהים ביותר שהספר עשיר ומלא רגשות מה שאילץ אותי לבדוק עוד פעם ועוד אם הסופר זכר או נקיבה שבדרך כלל נקבות הן שיכולות לספוג ולהביע רגשות בקלי-קלות...

לפני 17 שנים•
★★★★★
•סוהא
בגוף אני מבינה

בגוף אני מבינה

דויד גרוסמן

כל כך התאכזבתי מהכתיבה של גרוסמן,ציפיתי לשתי נובלות מעניינות ולבסוף מה שקרה זה שלאורך הקריאה רציתי כבר שהספר יגמר.זה היה ממש משעמם.
יש לציין כי הסיפור השני מעט יותר מעניין מהסיפור הראשון אבל בשני הסיפורים אין שום פואנטה. בסיפור הראשון לא ברורה לי עמדתו של שאול (בעלה של אלישבע) אשר יודע שאשתו בוגדת בו כבר כמה שנים טובות. למעשה,לאורך כל הסיפור הייתה לי תחושה שהוא משוגע סכיזופרני שבכלל דמיין כל השנים האלה שאשתו בגדה בו,כאשר בעצם לא היו דברים מעולם. ואם היא אכן בגדה בו כל כך הרבה שנים,איך הוא יכל להסתיר זאת בבטן ולא לעשות עם זה כלום.
הסיפור השני חביב אבל מעט ביזרי..

לפני 16 שנים•
★★★★★
•צופיה
בגוף אני מבינה

בגוף אני מבינה

דויד גרוסמן

ספר מדהים ביופיו וברגישותו. גרוסמן כרגיל פשוט מופלא. קריאה לא פשוטה מבחינה נפשית, אך שווה כל רגע בשתי הנובלות הללו.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ברווז
בגוף אני מבינה

בגוף אני מבינה

דויד גרוסמן

אין הרעבה חינם...
המשך יבוא.
עכשיו סיימתי וצריך לנשום...

וסיימתי לנשום וכתבתי את הדברים האלה:

הראשון הוא שלי לבד.
השני הוא שלכן. כל אחת והסיפור שהיא מספרת לעצמה.

מהם חיינו, אם נוטלים מהם את הסיפור שאנו מספרים לעצמנו על אודותינו, על אודות אחרים ?
ומה מעמדו של הסיפור שלנו בעולם האמיתי, אם אין אפילו אוזן אחת שאפשר לחלוק עמה את חלקו
(כי לא הכול ראוי לאוזני הזולת) ?

האם תאפשרו לאדם אחר להציץ אל מנגנוניכם הפנימיים הכי אינטימיים ? האם אתן מאפשרות לעצמכן ?
ואולי באופן זה לפתוח מקום שבו הכל אפשרי, משוחרר מגבולות קודמים...

ואני ? האם אשתחרר ? או שאשאר לכוד כמו שמדמה גרוסמן:

"...ואסתי, שלא הצליחה לעקוב אחרי שברי המחשבות שלו, ידעה פתאום מה הוא מזכיר לה,
את העקרבים של באר-שבע שילדי הבלוק היו מקיפים במעגל של חבל בוער ומקטינים את המעגל עוד ועוד,
עד שהעקרב היה מכוון את עוקצו אל ראשו ומכיש ...
ואסתי חשבה איך הוא מסוגל להיות גם העקרב וגם המצית וגם מעגל האש ...".

ובכדי להבין את הדברים האלה מהמקום שבו הם נולדים, ובכדי להרגיש, מוכרחים להיחשף, להתערטל,
וכמובן, שמוכרחים לקרוא את הספר ! (ולא רק את הכריכה האחורית).

חג שמח,

גיל

לפני 14 שנים•1Q84