דבר ראשון שעלה לי לראש כשקראתי את הכותרת: "או, לא רק לי זה קורה!"
העולם מלא באידיוטים, בעיקר בכבישי ישראל אבל לא רק: רעש בלתי פוסק של אנשים שמקשקשים בארוחה על משחק הכדורגל או מסע הרכישות האחרון, בוסים חירשים שמנסים להפיל עליך מטלות, אנשי מכירות נלהבים מדי ונותני שירות שרק מנסים לברוח מאחריות.
זו דרך אחת לראות את מהלך העניינים, מה שחכמינו היו מכנים "עין צרה" ואני "מציאות". או לפחות ככה יוצא לי לח

הפיזיקאי ריצ'ארד פיינמן המציא את המונח "קריאת הר געש", לתיאור תופעה שבה אדם קורא ספר ואחת לכמה זמן הוא מתפרץ בזעקות זעם על מה שהוא קרא זה עתה, ואז נרגע קצת וחוזר לקרוא עד הפעם הבאה. ריצ'ארד פיינמן היה אדם קצת יוצא דופן, שלא לומר מקורי, בעל תחומי התעניינות מגוונים ומוזרים במקצת שכללו גם ציור עירום, נגינה על תופים ברזילאים, וגישה אקצנטרית ומזלזלת למנהגים חברתיים מקובלים. עם זאת, בשל מומחיותו הרבה בת

3/5
ספר חמוד מאוד, אבל לא ספר מדהים וגאוני כמו שעשו ממנו.
אריקסון מעביר בצורה מסודרת, זורמת ונוחה להבנה את התיאוריה שלו שמחלקת את בני האדם ל-4 טיפוסים: אדום, צהוב, ירוק וכחול. התיאוריה למעשה די פשוטה ואינטואיטיבית, וכבר במהלך קריאת הספר אפשר להתחיל לנתח על פיה את האנשים בסביבתנו. בסופו של דבר, מדובר בעוד שיטה לסווג אנשים ולנסות להתאים את ההתנהגות שלנו אליהם. מעניין, אך לא משנה תפיסה.

בספר, לכ

עם שם ספר כזה מעניין, לא אקרא? לא ארכוש? כמובן שכן.
הסופר מחלק את אוכלוסיית בני האדם ל-4 סוגים, או יותר נכון 4 צבעים. אדום, צהובים, כחולים וירוקים. העניין של לחלק אנשים לסוגים הוא לא חדש. יש מלא מבחנים באינטרנט שאפשר לעשות. אבל הספר פה נותן מידע איך לגשת לאנשים הללו.
למשל אני הבנתי שהבוסית שלי היא אדומה. לא מעניין אותה לשמוע את מה שעשיתי, היא רוצה רק את התוצאה. ואולי זה מוזר שהייתי צריכה את הספר

באמצע היום
הצבע האדום
פגש ברחוב
בצבע הצהוב

השם יותר מושך מהתמונה על הכריכה, אבל זה קשור זה זה. המחבר הותנע מאירוע אנקדוטלי בו אדם צעק בכעס "למה אני מוקף באידיוטים". ההבנה שזו תחושה אוניברסלית גרמה לו לנסות להבין למה אנשים חושבים שאנשים אחרים, או לפחות חלק מהם, הם אידיוטים. התיאוריה שלו היא שיש ארבעה סוגי בני אדם, שהוא מאפיין בעזרת ארבעה צבעים. החלוקה היא בשני צירים אחד שהוא התקדמות מול שמרנו

מודה שמה שהכי התלהבתי ממנו הוא שם הספר, אבל חשבתי שזה בצחוק... משחק מילים על כך שכל אחד חושב שכולם סביבו אידיוטים אבל יודע שזה לא כך.
מסתבר שלא.. יש אנשים שבאמת ובתמים משוכנעים שמי שהוא לא הם הוא בהכרח אידיוט
אבל על כך בהמשך.
קצת רקע -
המחבר מחלק את האנושות לארבעה טיפוסים בעלי מוטיבציות שונות - כך שעל ידי הבנת המוטיבציה נוכל להבין טוב יותר איך לתקשר עם כל טיפוס.

השיטה הזו דומה לסיווגים איש

חנטריש.
בנאדם מסיים תואר ראשון או שני במדעי החברה בלי התמחות מוגדרת.
הוא הופך ליועץ, כלומר לא לוקח אחריות על שום דבר ורק נותן עצות.
ואחר כך הוא כותב ספר שבו הוא מנסה כאילו לקבוע בצורה חד מימדית ארבעה טיפוסים של אנשים.
ואז הוא נותן לספר הזה שם מפוצץ - והופ! הספר מתורגם לעברית כאילו יש שם איזו בשורה או תובנה שרק האיש הזה יודע.
חבל על הזמן וחבל על הכסף, או כמו שנחמיה שטרסלר אמר "שלא יעבדו עליכם

הכותב הוא ללא ספק אדם מוכשר. הבעייה היא שהוא מקפיד להדגיש זאת במהלך כל הספר. יש בספר הזה תובנות ויש נקודות אור, אבל כללית הספר טרחני, ולמי שמנסה להבין מה בדיוק אומר המחבר - היכולת הדידקטית שלו מוגבלת. אז אולי הוא יודע משהו, אבל מתקשה להעביר את זה לקורא (לפחות לי). חלוקת הציונים המתנשאת לכל העולם גם היא אינה יוצרת ספר שנעים לקרוא בו