לויס היא בחורה צעירה העובדת כמתכנתת בחברת רובוטיקה ידועה ומצליחה. היא עובדת מבוקר עד ליל, לא מנהלת חיי חברה, הולכת לעבודה, חוזרת ממנה, ובין לבין מזמינה בכל ערב משלוח של אוכל הכולל מרק חריף ולחם מחמצת ממסעדה אתנית בקרבת ביתה. הלחם מחמצת הזה ישנה את מסלול חייה של לויס.

הספר התחיל נהדר. לויס מיד התחבבה עלי. לנגד עיניי עלו תמונות כמו אלו שבאתר pinterest. כיכרות לחם מונחות על שולחן כפרי גס והכל א

תוך כדי קריאת הספר הזה התגנבה אלי מחשבה מחרידה. היתכן שגוגל הגדולה, זו שמרעיפה עלינו מטובה המאפשרת חיפושים מענגים ברחבי הרשת וגם (למתקדמים...) מניפולציות מסוגים שונים על מחפשים תמימים שפירסומת סמויה תכוון אותם כאילו כלום לקנות משהו שהם לא ידעו שהם רוצים. היתכן שגוגל זו מעסיקה גם סופר(ים) כמו מר <mark>סלואן</mark> שלפנינו כדי ללכוד גם את מעט הפתיים שעוד לא נתפסו ברשת? כי הספר הזה, העוסק בתעלומה ספרותית, במנזר ח

אם צריך רק משפט אחד כדי לתאר את הספר הזה, אז לדעתי הוא צריך להיות 'ספר עבור אוהבי ספרים'. אבל, לשם שינוי כשנושא עולה על הפרק, הוא לא מוביל למאבק בין חובבי ספרי הנייר לבין חובבי הספרים האלקטרוניים. לידי דידו של המחבר, <mark>רובין סלואן</mark>, זה לא משנה איך קוראים את הספר, העיקר לקרוא, העיקר להיכנס לעולם שבוראים עבורנו, חובבי הקריאה, אותם סופרים עתירי דמיון ויכולת כתיבה, ואם אפשר גם בדרך לפתור תעלומה בת כמה מא

בסך הכל ספר בסדר, שלושה כוכבים בדיוק. אין לי הרבה מה להוסיף על מה שכבר נכתב עליו.
אמנם בגלל נסיבות שלא כאן המקום להרחיב עליהן נגזר עלי להיות כלואה במחיצתו במשך חמש שעות נסיעה באוטובוס מאילת אבל אני יכולה לחשוב על חברים גרועים יותר למסע.

בהתחלה חשבתי בדיוק כמו yaelhar: לא קצת הגזימו עם כל הגוגליות הזאת? מי בכלל יכול לכתוב ספר שמאדיר טכנולוגיה של כאן ועכשיו כשעד שיבש הדיו על הנייר (מטאפורית, מ

הספר מתחיל טוב! לויס, בחורה צעירה, חכמה ומבריקה עובדת בתחום ההייטק
ומרוויחה שכר גבוה ונחשק.. היא חיה את חלומם של צעירים רבים
להרוויח הרבה כסף, לעזוב את בית ילדותה ולהתגורר ברשות עצמה..
אממה חייה החברתיים שוממים עד מדכאים, והמרגוע שלה הוא בהזמנת מרק חריף ולחם מחמצת,
אוכל שגורם ליומה להתבהר, ולהפוך טוב יותר.

כתיבת המושגים מעולם ההייטק המשולבים במושגים מעולם האפייה
מקבלת איזון עדין, חביב

עם הספר הזה קרתה לי תעלומה מוזרה. ראיתי אותו בספריה, ונזכרתי שקראתי עליו המלצה חמה מאוד באינטרנט. אז כמובן שלקחתי אותו, למרות שערימת הספרים שבידי היתה כבר גבוהה מאוד. אח"כ, כשסיימתי לקרוא ובאתי לכתוב את הסקירה שלי, חיפשתי קודם כל את הסקירות הקודמות על הספר, ו... כלום. אין כלום. לא נכתבה אף סקירה על הספר באתר הזה. תעלומה, כי אני הייתי משוכנעת שראיתי כאן המלצות. רק בגללן לקחתי את הספר, והנה - כלום.

גילוי נאות (1)- זהו הספר הכי שנון, הכי מצחיק, הכי מרענן והכי טוב שיצא בישראל בשנה האחרונה.
גילוי נאות (2)- זה ספר שעוסק בספרים ובגוגל, שני דברים שאני מאוד אוהבת לעשות בנפרד אבל גם ביחד. אני שייכת לזן הקוראים שבודקים המלצות בגוגל, בודקים את הביוגרפיה של הסופרים בגוגל (ואף עושים להם לייק בפייסבוק, אם הפרופיל שלהם מעניין)ועוד.

לכן, כאשר פתחתי את הספר הזה נשאבתי לתוכו. קליי, מעצב צעיר שפוטר מת

אני מאוד אוהבת ספרים על ספרים/סופרים/ספריות וכו'. אהבתי מאוד את "צלה של הרוח", "אמן הסיפור הקצר", "מועדון גרנזי..." ואפילו את "הסיפור ה- 13" חיבבתי בחלקו. בזמן האחרון, כל הספרים בנושא לא מצליחים לתפוס אותי. מאוד שמחתי לראות את הספר הזה כיוון שהתיאור על הכריכה האחורית היה מרתק, לא פחות.
התחלתי לקרוא ופשוט השתעממתי. ניסיתי עוד קצת ועוד כמה עמודים. נתתי צ'אנס עד לעמוד 130. כלום, אבל ממש. חנות ספרים

בשבילי ספר הוא כמו חבר.
כמו שאתם בוחרים ספרים לפי מראם החיצוני (הכריכה, השם, התקציר ואולי גם שם הסופר) כך גם את החברים שלכם אתם שופטים לפי מראם החיוצוני. (למשל, חבר שלובש סחבות ובגדים קרועים יראה בשבילכם כמו מישהו עני שאין לו כסף לבגדים, מישהו ממושקף וביישן כזה יראה לכם כמו איזה חנון ו... אני מניח שהבנתם)
לפעמים המראה החיצוני יוכל להוליך אתכם שולל. בספרים זה יתבטא באכזבה קשה, חוסר חשק להמשיך לקר