ביקורת ספרותית על חנות הספרים ללא הפסקה של מר פנומברה מאת רובין סלואן
ספר טוב

---

בשבילי ספר הוא כמו חבר.
כמו שאתם בוחרים ספרים לפי מראם החיצוני (הכריכה, השם, התקציר ואולי גם שם הסופר) כך גם את החברים שלכם אתם שופטים לפי מראם החיוצוני. (למשל, חבר שלובש סחבות ובגדים קרועים יראה בשבילכם כמו מישהו עני שאין לו כסף לבגדים, מישהו ממושקף וביישן כזה יראה לכם כמו איזה חנון ו... אני מניח שהבנתם)
לפעמים המראה החיצוני יוכל להוליך אתכם שולל. בספרים זה יתבטא באכזבה קשה, חוסר חשק להמשיך לקרוא ורצון עז לזרוק את הספר מהידיים שלכם (דבר שיכול לגרום לביקור חריג באתר סימניה שבו אתם תשתפו אותנו בסבל שבקריאת הספר הזה ובכדי להבהיר גם לטיפשים שבינינו (או לעצלנים, תלוי איך מסתכלים על זה) לתת לו כוכב אחד כסמל לשנאה, לכעס ולמרירות ששוכנת אי שם, בפנים.
אצל חברים, אתם תוכלו לגלות שמי שנראה לכם נחמד ובעל חוש הומור מצויין, הוא בעצם ילד שנושא עימו לכל מקום שהוא הולך, סכין מגואלת בדם לשם הגנה עצמית מפני חבריו הקודמים שרוצים לטרוף אותו, או שחבר שנראה לכם מכוער יתגלה כמלך היופי לשעבר.
מה שאני מסה להגיד הוא שישנם נקודות דמיון רבות בין ספרים לחברים, חוץ מדבר אחד והוא: חברים לעולם לא יעלמו. גם אם מישהו שפעם היה חבר שלכם ועכשיו כבר לא חבר שלכם, אז אל תדאגו- יהיה לכם חבר חדש. אתם אף פעם לא תרגישו לבד ותמיד יהיה מי שיתמוך בכם ויתן לכם הרגשה טוב.
אצל ספרים, לעומת זאת, זה לא ממש מדויק: ספרים כן יעלמו מן העולם. עוד מעט הספרים היחידים שאנשים יקראו הם ספרים אלקטרונים (או בלועזית: קינדל) עוד מעט, ואנשים ישכחו את ריח הספרים, ישכחו את הכריכה, ישכחו תקצירים או במילים אחרות: יפסיקו לכתוב ביקורות באתר סימניה. (אולי ימעיטו)
אנחנו באמת לא רוצים להגיע למצב כזה, אז אנא, תמשיכו לקרוא ספרים. ולא, ניאלץ להודות שהתוכנית הזדונית של גוגל, לגרום לבני אדם לעבור מספרים מעץ ונייר למכשיר חשמלי שסתם עושה קרינה מיותרת- למרבה הצער, הצליחה.

זהו בעצם הנושא שדן בו הספר הזה. הוא מספר על איזה מישהו בשם קליי ג'אנון שעובד בתעשיית הייטק והתפטר מעבודתו. למרבה המזל, הוא נחשף אל עולם הספרים ומציע את עצמו כמוכר בחנות שנקראת: "חנות הספרים ללא הפסקה של מר פנוברה". אסור לו לחטט, לגעת או למשמש את הספרים שנמצאים קומה למעלה כי הם מיועדים לאנשים מוזרים ששואלים אותם. אנשים זקנים שרק ספרים יש להם בראש. מן כת מיוחדת כזאת.
קליי ג'אנון מזמין כמה חברים שלו (וחברה) לבקר בחנות שלו, דבר שגורם ללחץ חברתי כבד וכך קליי מוצא את עצמו בקומה השניה, איפה שספרי הקודים המסתוריים נמצאים ומנסה לפתור תעלומה.
ובין לבין יש כמה תובנות על ספרים, על גוגל ועל החיים.

אם הרושם שנוצר עד כה הוא חיובי אז אתם טועים. הרגיש לי יותר כמו חיקוי כזה לפרויקט רוזי מאשר ספר עלילתי. הרגיש לי כמו פארודיה. הוא לא שנון עד כדי כך אבל משהו בו לא היה רציני. וגם העלילה מתחילה להמאס כבר בעמוד 150.
אז ההתחלה יפה ומשאירה מקום פתוח לתקווה אך ההמשך מייגע ומאכזב משהו. אני לא ממש ממליץ, אך רק בגלל שאני נחמד מאוד (למרות שאני כנראה עושה רושם מוטעה) וגם בגלל שהנושא כל כך חשוב וכל כך טראגי, אני מוסיף לו כוכב. וזה באמת שווה את זה.

אז מה הרושם שעשה עליי הספר? רושם מבלבל. לא לפה ולא לשם. בסך הכל גיליתי חבר שנראה כמו מישהו נחמד, בשעות הראשונות של הידידות בינינו הוא לא השאיר לי מקום לספק אך לאט לאט, אחרי שאני הכרתי אותו טוב מאוד (לפחות ככה חשבתי) ולאחר שהוא הכיר אותי יותר טוב, אז כנראה שהוא כבר לא ממש התאמץ כדי להשיג את האמון שלי והתחיל קצת להתדרדר.
ולמרות זאת, אני חושב שיש בו משהו מעניין ומיוחד ששווה להכיר- ולו לכמה שעות.

מקווה שלימדתי אתכם כמה עובדות על סופרים, ספרים וחברים :)

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על חנות הספרים ללא הפסקה של מר פנומברה