ביקורת ספרותית על המחמצת מרחוב קלמנט מאת רובין סלואן

---

לויס היא בחורה צעירה העובדת כמתכנתת בחברת רובוטיקה ידועה ומצליחה. היא עובדת מבוקר עד ליל, לא מנהלת חיי חברה, הולכת לעבודה, חוזרת ממנה, ובין לבין מזמינה בכל ערב משלוח של אוכל הכולל מרק חריף ולחם מחמצת ממסעדה אתנית בקרבת ביתה. הלחם מחמצת הזה ישנה את מסלול חייה של לויס.

הספר התחיל נהדר. לויס מיד התחבבה עלי. לנגד עיניי עלו תמונות כמו אלו שבאתר pinterest. כיכרות לחם מונחות על שולחן כפרי גס והכל אומר חמימות ביתית. אלא שמסיפור פודי חביב (ומאוד מאוד קריא) הוא הלך והפך למעין ספר פנטזיה /מד"ב והרגשתי שאני קצת הולכת לאיבוד וקצת איבדתי עניין. חבל שקצת סטה לכיוון ההזוי. בעיניי זה הוריד מהספר.
אין לי שום ידע בענייני מחמצות, אבל נראה לי שכמו שהמחמצת תוססת ותופחת , ככה רובין סלואן עף עם רעיון המחמצת קצת קצת יותר מדי.

זה מה שפחות אהבתי.

ומה כן אהבתי: הסיפור הוא הרבה יותר מאשר סיפור המחמצת. יש פה אמירה נוקבת על דור ההייטקיסטים על הטירוף שבעבודה סביב השעון, על הסכומים האסטרונומים שהם מרוויחים, ועל כביכול החיים הטובים שמסתבר שגובים מחיר לא קטן. כל אלו לצד הדברים היותר ארציים, היותר בסיסים ועל ההתנדנדות בין הרצוי למצוי. אהבתי גם את בניית הדמויות, אהבתי את לויס, הייתי שמחה לשבת איתה על כיכר לחם טרייה ומתפצחת בפה.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על המחמצת מרחוב קלמנט